להלן החלטה בנושא בקשה לקביעת מועד פינוי מהבית: החלטה 1. במסגרת הליכי כינוס נכסים על זכויות החייב בנכס מקרקעין, פונה אחד הזוכים בבקשה לקביעת מועד לפינויו של החייב ובני משפחתו מהבית המשמש למגוריהם, הנמצא במושב איתן, משק מס' 22 (להלן: "הנכס" או "המשק"). 2. העובדות הצריכות: תיק ההוצאה לפועל שבכותרת הנו תיק איחוד של החייב הכולל 8 תיקים פרטניים, כאשר סכום החוב הכללי, בכל התיקים, עומד על כ - 362,000 ₪. שיעור צו התשלומים החל על החייב הוא 250 ₪ בחודש. מזה תקופה ארוכה שהחייב איננו משלם את צו התשלומים החל עליו, כאשר הפעם האחרונה ששולם התשלום החודשי, בצורה מסודרת, היה בחודש אוגוסט 2001. ביחד עם החייב מתגוררים עמו בנו בן ה- 13 ואשתו הגב' רוזה כהן, שהיא בעלת דין בהליכים שבפני (מעמדה של האישה כצד ג'). הזכויות בנכס הנן משותפות לחייב ולאשתו ואין להם בית אחר. מתוך חוות הדעת של השמאי רון רודיטי מיום 7.2.1999, נלמד כי המשק כולל מארבע חלקות (א', ב' ג' ו- ד'). שטח החלקות א' ו- ב' הוא 36 דונם, הבעלות בנכס היא של מנהל מקרקעי ישראל, זכויותיהם של החייב ואישתו במשק מקורם בחוזה חכירה ומעמדם כברי רשות. חלקה א' במשק, הינה בשטח של כ- 6 דונם וכוללת את בית המגורים וסביבתו. בית המגורים בנוי קומה אחת בשטח של כ- 74 מ"ר, צפונית לבית המגורים ממוקם בית מגורים ישן בשטח של כ- 50 מ"ר וצמודים אליו סככה וצריף. מזרחית לשני בתי המגורים ממוקם מחסן אסבסט ומדרום לו מבנה בטון המשמש כמעין מוסך לטרקטורים. כמו כן קיימת סככה נוספת בשטח של כ- 672 מ"ר. חלקה ב' במשק הינה בשטח של כ- 30 דונם וממוקמת בסמוך למושב ומיועדת לחקלאות. חלקה ג' במשק - גודלה ויעודה אינו ברור. חלקה ד' - כוללת זכויות בנייה עתידיות. מדובר באופציה עתידית לבנייה בשטח של כחצי דונם שיכלל בעתיד בעת הרחבת המושב. הליכי כינוס הנכסים על זכויות החייב בנכס החלו עוד בשנת 1998 עם מתן צו כינוס ומינויו של עו"ד אייל סודאי ככונס נכסים (להלן:" הכונס") על זכויות החייב, בתיק פרטני מס' 2205797963 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל באשקלון (להלן: "תיק הכינוס") . ביום 08/09/99, הוכרז החייב כ"חייב מוגבל באמצעים" ונפתח לו תיק זה, שהוא כאמור, תיק איחוד ומספרו בכותרת. הליכי כינוס הנכסים הועברו לתיק זה. ביום 31/12/99 הוגשה בקשה מטעם הכונס למתן הוראות בעניין דיור חלופי לחייב ואשתו, כן התבקש ראש ההוצאה לפועל לזמן את החייב ואשתו לדיון בסוגייה זו. דיון בבקשה התקיים ביום 23/02/00 במעמד הכונס והחייב (להלן: "הדיון הראשון"). במהלך הדיון הובהרו עניינים באשר לעמדתו של הנושה המובטח הוא הבנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, אשר לזכותו נרשמה משכנתא. בהחלטה שניתנה, קבע ראש ההוצאה לפועל, בין היתר, כי טרם המשך נקיטת ההליכים, על אשת החייב ליתן עמדתה בעניין מכירת הזכויות המשותפות בנכס. סמוך לאחר מכן הגישה אשת החייב מסמך הנושא את הכותרת "הצהרה", לפיה היא מבקשת לבטל את כל הליכי מכירת הנכס. אשת החייב נימקה בקשתה בכך שהנכס משמש כמקור פרנסה של המשפחה. ביום 03/01/01 הגיש הכונס בקשה נוספת לקביעת מועד לדיון בשאלת המדור החלופי. דיון נוסף התקיים בפני כב' ראש ההוצאה לפועל, א. בן יוסף ביום 19.2.01 (להלן: "הדיון השני") בו נקבע, כי על החייב למצוא מדור חלופי בתחום המשק שלו או במשק סמוך אחר, וכשיאתר בית יפנה לראש ההוצאה לפועל לאישור דמי השכירות. כן הוחלט כי הכונס ישתתף בתשלום דמי השכירות מתוך התקבול הראשון שיתקבל ממכירת הנכס. נקבע בהחלטה הנ"ל, כי במידה והחייב לא יפעל כאמור תינתן החלטה לפיה יפונה החייב מביתו. החייב ערער על ההחלטה הנ"ל וביום 30/12/02 נתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כב' השופט נ. הנדל, בבר"ע 624/01 בה הוחלט לדחות את ערעורו של החייב. ביום 25/02/02 הגיש החייב בקשה לקיום דיון בעניין מכירת הנכס תוך שהוא מעלה נימוקים שונים, שיפורטו בהרחבה המשך. ביום 11/09/02 התקיים דיון נוסף בעניינו של החייב (להלן: "הדיון השלישי"). כונס הנכסים חזר על בקשתו ליתן צו פינוי כנגד החייב ובני משפחתו וכן לקבוע מועד לפינוי החייב וחיובו לשתף פעולה במציאת דיור חלופי. החייב חזר והביע התנגדותו לבקשה וחזר על הטעמים שפורטו בבקשה שהגיש ביום 25.2.02. בהחלטה מיום 11/09/02 נתנה לאשת החייב אפשרות נוספת להעלות את טענותיה והיא נמנעה מלעשות כן. ביום 05/02/03 התקיים דיון נוסף (להלן: "הדיון הרביעי") אליו התייצבו החייב ובא כוחו, אשת החייב וכונס הנכסים. החייב ואשתו נחקרו ארוכות בעיקר בנוגע למקורות הכנסתם. בעלי הדין סיכמו טענותיהם בכתב, כל אחד לשיטתו הוא. 3. פתח דבר. פירטתי בהרחבה את מהלך העניינים עד כה, בין היתר, לאור טענותיו הקשות והתמוהות של החייב, שבאו בכתב הסיכומים מטעמו, לפיהן ראש ההוצאה לפועל מתבקש לקיים דיון טרם קבלת החלטה, מאחר ולטענתו: "ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, מעולם לא נערך דיון" (ראה סעיף (6) בעמ' 2 לסיכומי החייב וסעיף (12) בעמ' 7 לכתב הסיכומים). מוטב היה לחייב אילמלא היה מעלה טענה זו, מאחר ובתיק זה ניתנו לחייב ולאשתו הזדמנויות חוזרות ונשנות לשטוח את מלוא טענותיהם. התקיימו ארבעה דיונים, ומפעם לפעם ולפנים משורת הדין אפשרו ראשי ההוצאה לפועל, שטיפלו בעניין, להעלות כל טענה אפשרית. הטענה כי יש "לאפשר לחייב לקבל את יומו ולטעון את טענותיו" הינה טענה שאין לה על מה שתסמוך, במיוחד לאור ההליכים שהתנהלו עד כה ובהתחשב בכך שהליכי הפינוי ומכירת הנכס מתנהלים כבר כחמש שנים. הטענה איננה רצינית, איננה מכבדת את אומרה, ובוודאי שאין בה כדי להביא לקיומו של דיון נוסף, מעבר למה שהיה עד כה. ייתכן, כי הסיבה היחידה להעלאת טענה זו נעוצה בכך שכתב הסיכומים מטעם החייב, אשר הוגש לתיק ביום 11.3.03, הנו העתק, כמעט מילה במילה, מתוך בקשה קודמת שהגיש החייב שנה לפני כן - ביום 25.2.02. טרם שאדון לגופן של הטענות שהועלו, יש להעלות מחלוקת מקדמית נוספת ואחרונה, אשר מעסיקה את הצדדים בכתבי טענותיהם. כל אחד מהצדדים מנסה "להיתפס" בהחלטה זו או אחרת, אשר ניתנה עד כה, כדי להביא לשיטתו, תוך הסתמכות על כך שדבר כזה או אחר, כבר הוכרע ע"י ראש ההוצאה לפועל בהחלטותיו הקודמות ולכן כעת, מנוע ראש ההוצאה לפועל להחליט אחרת. ראה לדוגמא הטענה בסעיף 11 לסיכומי הזוכה, שם נטען כי: "דבר פינויו של החייב נקבע זה מכבר, וכלל אינו עומד על הפרק כיום" (ההדגשה במקור). עם כל הכבוד, אינני מקבל טענות אלו. אומנם, ניתנו מס' החלטות ביניים קודמות בשאלות צדדיות, כאלו או אחרות, אך השאלות העיקריות טרם הוכרעו לגופן ועיקרה של המחלוקת טרם התבררה. בנסיבות העניין, למען הסר כל ספק, אני מבהיר, כי נכון אני לפסוק בכל המחלוקות שבפני ואינני מוצא עצמי כבול בכל החלטה קודמת שניתנה בעניינים השנויים במחלוקת. עמד על כך כב' השופט הנדל בהחלטתו בבר"ע 624/01: "...מסתמן נסיון לתקוף את החלטת ראש ההוצאה לפועל כאילו נקבע דבר, אשר לא בהכרח נקבע... ...בבקשתו הוצגו הדברים כאילו ראש ההוצאה לפועל כבר החליט לאשר את מכירת הנכסים - ולא היא..." (ההדגשה שלי ע.ר.). יש לציין כי כב' הרשם בן יוסף, שנתן חלק מהחלטות הביניים, לא התכוון באותו שלב להכריע, במחלוקת המרכזית שבפניו, אלא שהחלטותיו נועדו בעיקר לגרום לחייב לשתף פעולה במציאת דיור חלופי. כאמור, בנסיבות העניין אני רואה עצמי חופשי להכריע בכל המחלוקות שבפני. 4. אלו הן הטענות המרכזיות שהביאו בעלי הדין בפני: א. טענת החייב ואישתו שאין לפנותם מהנכס לאור הוראות סעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), הדן בהגנות שניתנו לחייב החקלאי. ב. טענות החייב ואישתו כי פינויים מהנכס מנוגד להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ג. טענות החייב ואישתו כי אין למכור את הנכס בהליכי הוצאה לפועל, לפני שבית המשפט המוסמך ייתן צו לפירוק השיתוף בנכס. ד. טענת הזוכה כי יש לפרוע את חובותיו של החייב גם מתוך התמורה שתתקבל בגין חלקה של האישה בנכס, וזאת מכוח חזקת השיתוף בחובות. ה. במידה ויינתן צו פינוי כנגד החייב ואישתו, עולה הטענה כי הם זכאים "לסידור חלוף" בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. ו. הצורך בשומה עדכנית בטרם מכירת הנכס. אדון בכל הטענות עפ"י סדר הופעתן לעיל. 5. הגנת החייב החקלאי. למעשה, החייב ואישתו ויתרו כבר על ההגנות שנקבו בסעיפים 38 ו- 39 לחוק ההוצאה לפועל (הגנת בית המגורים והגנת החייב החקלאי). ויתור זה נעשה כלפי הנושה המובטח, ובמסגרת התנאים שנקבעו בשטר המשכנתא. אולם, חרף הויתור שנעשה, אנו נדרשים לדון בטענות אלו (סעיפים 38 ו- 39 לחוק ההוצאה לפועל) מן הטעם שהליכי מימוש הנכס מבוצעים ע"י נושה רגיל ולא באמצעות הנושה המובטח. בסעיף 39 (א) לחוק ההוצאה לפועל נקבע, לאמור: "...היו המקרקעין שעוקלו אדמה חקלאית או זכות באדמה חקלאית והם משמשים מקור פרנסתו של החייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות שיישארו בידי החייב מקרקעין הדרושים כדי מחייתו של החייב ושל בני-משפחתו הגרים עמו..." הגנתו של החייב החקלאי, כאמור בסעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל, אינה גורפת, היא מסוימת במובן זה שראש ההוצאה לפועל רשאי (ולא חייב) להורות שיישארו בידי החייב המקרקעין הדרושים כדי מחייתו ומחיית בני משפחתו הגרים עמו. הדגש צריך לומר, הוא בשמירה על מקור פרנסתו של החייב שהיא אדמה חקלאית המשמשת לפרנסתו. אין חולק כי החייב הנו חקלאי, אולם כבר בשלב זה יש לציין, כי נסתרה טענתו של החייב, לפיה עיקר פרנסתו ופרנסת בני משפחתו היא מעבודת חקלאות המתבצעת בשטחי המשק המשפחתי. לטענת הכונס, מקורות הכנסתו של החייב הנם מגוונים ועיקר הכנסתו ממקורות נוספים וחיצוניים, מלבד מהמשק הנמצא בחזקת המשפחה. לביסוס טענה זו, הגיש הכונס תצהיר שנחתם ע"י החייב ביום 22.12.02, סומן כנספח ח' לכתב הסיכומים והוגש בת.א 4374/00 בבית המשפט השלום באשקלון, במסגרת תובענה שהוגשה כנגד החייב. בתצהיר טען החייב (סעיף 1) כי הוא "מעבד שטחים שונים בתוך ומחוץ לגבולות מושב איתן". החייב גם פירט את שטחי הקרקע אותם הוא מעבד, מעבר לחלקה ב' הנמצאת בנכס המשפחתי, וכדלקמן: א. חלקה ב' של אחיו, דוד כהן בעל משק מס' 62 במושב איתן. ב. חלקה ב' של אביו, יעקב כהן, שהוא בן למעלה מתשעים שנה. ג. חלקה ב' של מר אלברט זרוק ז"ל, במשק מס' 6 במושב איתן. הזכות לעבד שטחים אלו גובשה בהסכם שבין החייב לבין משפחת המנוח. ד. שטחים נוספים הצמודים למושב איתן, אשר הוחכרו לחייב ע"י מנהל מקרקעי ישראל, לפי נספח ט' לכתב הסיכומים מטעם הזוכה, ממנו נלמד כי מנהל מקרקעי ישראל החכיר לחייב שטחי עיבוד לחקלאות המשתרעים על כ- 290,000 מ"ר בגוש 3000 ובגוש 3003 חלקות 2, 3 ו- 5. מעבר להכנסותיו של החייב מעיבוד השטחים החקלאיים, אשר נמצאים בהחזקתו, כאמור לעיל, הרי שלחייב גם הכנסות כתוצאה מעיבוד שטחי חקלאות השייכים לצדדי ג'. הוברר כי החייב עובד גם בחברה לפיתוח מושבי אזור גת בע"מ (להלן: "צד ג'"), כקבלן עצמאי אצל צד ג' בעבודות חקלאות. אצל צד ג' הוטל עיקול ע"י זוכה בתיק האיחוד, על כספים המגיעים לחייב. מחקירת צד ג' שנערכה ביום 11/09/02 עולה, כי צד ג' נתן לחייב 3 שיקים בסך כולל של 83,142 ₪ בגין עבודה שהחייב ביצע עבורו. עוד עולה כי בנוסף לתשלום זה קיבל החייב מצד ג' גם דלק וחומרי הדברה. ראה עדותו של החייב בפני מיום 11.9.02: "...לשאלה איזה עבודות ביצעתי עבוד צד ג', אני אומר עיבודים חקלאיים. לשאלה כמה זמן עבדתי אצל צד ג', אני אומר שהרבה שנים...". על פי עדותו של צד ג' עולה, כי החייב המשיך לעבוד אצלו לאחר שהוטלו העיקולים על כספי החייב: "...לשאלתך אם לאחר שקבלנו את צו העיקול השני, גם המשכנו להעסיק את החייב, אני אומר שכן. לשאלת ראש ההוצאה לפועל אם היום החייב עובד אצלנו, אני אומר שהיום אני לא יודע, יש אחראי על הקרקע שמוציא אשורי עבודה. אני רק מבקש לומר שבחודש יוני הגיש החייב חשבון נוסף..." יצוין כי לאחר שהגיש הזוכה בקשה לחייב את צד ג' לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, בגין כספים ששילם צד ג' לחייב בניגוד לצו העיקול שהוטל אצלו, הרי שביום 03.03.03 הוגש לתיק האיחוד הסכם פשרה בין זוכה בתיק האיחוד לבין צד ג', לסילוק כל טענות הזוכה כנגד צד ג', במסגרתו שילם צד ג' - החברה לפיתוח מושבי אזור גת סך 45,000 ₪, לתיק האיחוד. מכל האמור לעיל נלמד, כי מקור הכנסתו העיקרית של החייב איננה מתוך המשק שבהחזקתו. לחייב מקורות הכנסה הן מעבודתו בעיבודי שטחים חקלאיים אצל אחרים כמובא בתצהירו, מקורות הכנסה אצל צד ג' ומשטחי קרקע חקלאיים שחכר ממנהל מקרקעי ישראל והמעובדים על ידו מזה שנים. בחקירתו של החייב במסגרת תיק האיחוד לא פירט החייב את מקורות הכנסה שהובאו לעיל, החייב חזר בחקירתו מיום 05/02/03 על שטען בחקירות קודמות: "למעשה אין לי הכנסות בכלל, אין לי עבודה. "כשאני נשאל מדוע שלא אלך לעבוד אצל צד ג' וצד' ג' יעביר את משכורתי ללשכת ההוצאה לפועל על חשבון החובות שלי (החייב עונה- ע.ר.) "מה יצא לי מזה.. ...אם צד ג' יציע לי עבודה ולא ישלם לי את הכסף אלא רק יעביר להוצל"פ אני לא אעבוד שם, אלא אם יופרש לי כסף למחייתי..." ובהמשך טען:- " הכנסתי מהמשק כ- 2,000 ₪ בחודש לפעמים 2,500 ₪". בחקירתו החוזרת נשאל מדוע אינו פונה לבקש עבודה אצל צד ג', תשובת החייב הייתה:- "אחרי הדיון הקודם פניתי לצד ג' והם אמרו לי שאם יחייבו אותם הם התנו את העבודה שלי בכך שיחזיקו את הכספים אצלם עד סוף הדיון ולכן לא עבדתי שם" בחקירתה של אשת החייב ביום 05/02/03 נטען:- "אנו חיים מכל מני עבודות מזדמנות שמבצע בעלי". ראה גם בקשת אשת החייב מיום 6.3.03 בה נטען: "...בעלי כעת לא עובד הוא יושב בבית ללא מטרה. בחברת פיתוח לא נותנים לו עבודה בגלל העיקול ששמתם...". וראה עוד בקשתו של החייב מיום 1.6.03 בה עתר להסיר את העיקול שהוטל אצל צד ג': "...אנא ממך הסר את התביעות והעיקול נגד חברת פיתוח שכן זהו המקום היחיד שאוכל לעבוד בו שכן המשק לבד לא מספיק למחייה, אנו בקושי חיים מהמשק שזה אומר מהיד לפה, אני מבקש בכל התחנונים שתסיר את העיקול, כך שיתנו לי עבודה ואוכל לפרנס את בני משפחתי בכבוד...המצב במשק גם כן בכי רע, אין קונים בעקבות המצב הביטחוני...". הנטל להוכחת ההגנה שנקבעה בסעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל מוטל בענייננו על החייב ועליו היה להראות, כי המקרקעין דרושים כדי מחייתו ומחיית בני משפחתו, היינו להראות כי המשק החקלאי משמש כמקור עיקרי ו/או ממשי לפרנסתו. לאור שנאמר לעיל קשה לקבל את טענת החייב כי פינויו של החייב מהמקרקעין תגדע את מטה לחמו, כאשר נמצא שלחייב מקורות הכנסה נוספים שאינם מהמשק המשפחתי והחייב לא עמד בנטל להוכיח כי המשק המשפחתי משמש כמקור פרנסתו היחיד או העיקרי, אלא טען בפני כי הכנסתו מהמשק הנה אפסית, לכן אין לחייב להיתלות בהגנה אותה מקנה סעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל. בנסיבות בהן המחוקק השאיר לשיקול דעתו של ראש ההוצאה את שאלת הגנת "החייב החקלאי", אני סבור שלא ראוי שהגנה זו תחול מקום שהחייב טוען כי כל פרנסתו הנה מהמשק המשפחתי, כאשר מתברר סופו של יום, כי החייב מעבד קרקעות חקלאיות אחרות שלו ושל אחרים, העולים פי כמה וכמה על שטח המשק שבחזקתו ולא הוצגה כל מניעה שהחייב ימשיך לעסוק בחקלאות, מתוך שטחי קרקע חקלאיים אחרים, אשר נמצאים בהחזקתו. לענין תום הלב של החייב ניתן לפנות לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 7592/00 עדה דואק נ' שמעון שטרית דינים עליון, כרך נח, 507: "...מושכלות ראשונים הם כי על בעל דין העותר לסעד לבוא בשערי בית המשפט בנקיון כפיים, לגלות באופן מלא את כל העובדות הצריכות לענין ולעשות שימוש ראוי בהליכי המשפט גם כאשר חרב הפינוי מונחת על צווארו..." מכל אלו אני בא למסקנה כי אין בהוראות סעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל, כדי למנוע את פינויו של הנכס ומכירתו, כאשר פינוייה של חלקה ב' יידחה למועד מאוחר יותר כדי למנוע נזק לגידולים הקיימים, אם קיימים, וכדי לאפשר לחייב להיכנס למהלך של העברת הגידולים לאדמה חקלאית אחרת, אשר בהחזקתו. 6. ההגנות מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לעניין הטענה של התנגשות בין חוק ההוצאה לפועל עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נשאלת השאלה מהי הפרשנות הנכונה של חוק ההוצאה לפועל לאור חוקי היסוד, שכן חלק ניכר מהוראות חוק ההוצאה לפועל לכאורה מתנגשות עם הוראות חוקי היסוד. יש לציין בהקשר זה דנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל פ"ד מט (4) 589: "...דומה שרוב השופטים של הרכב זה סבורים - מי כמרכז פסיקתו ומי באמרת אגב - כי "חוק ישן" יש לפרש ברוח ההוראות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. דברים מפורשים בעניין זה נאמרו (בסעיף 10) לחוק יסוד: חופש העיסוק. הדבר מתחייב כמסקנה פרשנית בגדריו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו גם בלא הוראה מפורשת. היטיב להביע זאת פרופ' אנגלרד, בציינו: ""שינוי מהותי ביותר במישור הפרשני נתחולל על ידי חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם אם מצויה בחוק היסוד הוראה השומרת על הדין הקיים (סעיף 10 לחוק היסוד), הרי עצם מציאותן של זכויות יסוד חוקתיות בעלות תוקף על-חוקי מטילה על הפרשן את התפקיד להשקיף על הדין הקיים מתוך אספקלריה שונה. עליו להשתדל לתת מהלכים לזכויות היסוד באמצעות הדין הקיים...". לכן רואים אנו כי השפעתם של חוקי היסוד לא הצטמצמה רק לחקיקת חוקים חדשים, אלא השפיעה על פירושם של חוקים קיימים, ביניהם הוראות הדין הנוגעות להליכי הוצאה לפועל. פרשנותם של דיני ההוצאה לפועל צריכה להשתנות בהתאם לשינוי שחוללו חוקי היסוד. ראה לענייננו פסק דינו של כב' הנשיא א. ברק ברע"א 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו פ"ד נה (3) 360, שם נקבע כי בבסיסו של חוק ההוצאה לפועל מונחות שתי תכליות שהן מיוחדות לו. האחת, לסייע לזוכה לגבות את חובו במהירות וביעילות. והתכלית השניה המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל היא להגן על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. לצד התכלית המיוחדת שעניינה גבייה מהירה ויעילה של החוב מונחת גם התכלית הכללית שעניינה הגנה על הקניין. וראה הדברים שנאמרו: "...הוצאה לפועל מהירה ויעילה מגינה כראוי על זכות הקניין של הזוכה. הוצאה לפועל איטית או כזו שאינה מאפשרת הגשמת הפסק, פוגעת בקניינו של הזוכה...". אולם, "...מול זכויותיו החוקתיות של החייב ניצבת זכותו החוקתית של הזוכה, המעוגנת גם היא בחוק היסוד והיא "שמירה על הקניין", הוראה זו אינה עומדת רק לימינו של החייב אלא היא עומדת גם לימינו של הזוכה. יש להתייחס לשני הצדדים, החייב והזוכה, כשלכל אחד עומדת זכות חוקתית, ולאזן ביניהם, ואין להתעלם מזכותו של אחד הצדדים בהליכים של הוצאה לפועל...". ראה פסק דינו של כב' השופט ס. ג'ובריאן, מחוזי חיפה, בר"ע 645/00 עומר שלבי נ' בנק עצמאות (טרם פורסם). באיזון בין שתי מערכות הזכויות, על ראש ההוצאה לפועל, להעניק משקל מרכזי לאינטרס הציבורי הכללי של קיום שלטון החוק וכיבוד פסקי דין שניתנים על ידי ערכאות השיפוט. במקרה שבפני מדובר בחייב שנפתחו נגדו 8 תיקי הוצאה לפועל, מתוכם חמישה תיקים בגין פסקי דין שניתנו נגדו ושלושה תיקים בגין המחאות שלא שולמו. סכום החובות הכללי עומד על כ- 362,000 ₪, החייב מתחמק מתשלום החוב ומאז חודש אוגוסט 2001 אף אינו משלם את צו התשלומים המזערי שנקבע לו, בסך של 250 ₪ בחודש. כאמור, לאחר שאמרתי דעתי באשר להגנת "החייב חקלאי", אני מוצא כי אין ממש בטענות החייב, לפיהן ההחלטה לפינויו עומדת בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הרי שמול זכותו של החייב לחיות בכבוד תחת קורת גג ניצבת ההוראה החוקתית שבסעיף 3 לחוק היסוד, לפיה: "אין פוגעים בקניינו של אדם". במקום בו זכותו של החייב למדור חלופי נשמרת ולאחר שנקבע כי המשק איננו משמש כמקור פרנסתו של החייב, אלא הוכח כי החייב מוציא לחמו ממקורות אחרים והוכח שאין דרך אחרת לשלם את החוב, אלא באמצעות מכירת המשק - נוטה הכף לזכות הזוכים. לפיכך, בנסיבות שבפני לא מצאתי ממש בטענות, כאילו יש בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי למנוע את פינויו של המשק ולהביא בהמשך למכירתו. 7. האם קיימת חובה לפנות תחילה להליכי פירוק השיתוף בנכס ? השאלה העומדת בראש פרק זה היא האם מימוש הנכס ומכירתו מטעם כונס נכסים שמינה ראש ההוצאה לפועל הנה חריגה מסמכותו של ראש ההוצאה לפועל, הואיל ולשיטת החייב ואשתו מכירת הנכס כפופה תחילה לצו פירוק שיתוף שינתן ע"י ביהמ"ש המוסמך. החייב טוען, כי ראש ההוצאה לפועל מוסמך להורות על מימוש הזכויות במקרקעין של החייב בלבד ולא להורות על מימוש הזכויות של אשת החייב, לפיכך החלטת ראש ההוצאה לפועל למכירת הנכס כולו ניתנה בחריגה מסמכותו. מוסיפה אשת החייב בסיכומיה, כי הכונס נדרש לנקוט תחילה בהליך של פירוק השיתוף טרם שינקטו הליכים בעניין המקרקעין המשותפים. עוד מוסיפה אשת החייב, כי מאחר ומעולם לא הוזמנה כדין לכל הליך משפטי בנוגע למכירת המשק דעתה לא הושמעה ובכך יש כדי פגיעה בזכויותיה. תחילה נדון בשאלה האם אשת החייב ידעה על קיומם של ההליכים בתיק האיחוד והאם נכונה טענתה כי לא ניתנה לה הזדמנות להביא את טענותיה? בעניין זה העידה אשת החייב בחקירתה ביום 05/02/03:- " מעולם לא זומנתי לבית המשפט, אני עומדת על כך. בתיק זה לא זומנתי. אני לא פניתי לראש ההוצאה לפועל בעניין התיק הזה מעולם בשום בקשה". כזכור, עוד בדיון שהתקיים ביום 23/02/00 הורה כב' הרשם ברעם לגב' כהן ליתן עמדתה לעניין מכירת הזכויות המשותפות בתוך 30 ימים. באותה החלטה נדרש גם החייב להגיש תצהיר מפורט לעניין השימוש במקרקעין כמקור להכנסתו. ביום 23/03/00 הגיש החייב תצהיר ומסמכים בתמיכה לטענותיו ויחד עם תצהירו הוגשה גם הצהרה של אשת החייב בה היא מבקשת, בין היתר, לבטל את כל ההליכים הקשורים למכירת המשק. במסמכים שהגיש הכונס לתיק האיחוד נמצא, כי אשת החייב הגישה עוד קודם לכן, ביום 07/06/99 לתיק הפרטני בלשכת ההוצאה לפועל באשקלון, בו מונה עו"ד סודאי ככונס על הנכס, בקשה לעיכוב הליכים, בין היתר כתבה אשת החייב:- "הנני מבקשת לעכב הליכי מכירת משק השייך לי ולבעלי ובני (משק 22 במושב איתן) לפי מודעת כינוס נכסים שהתפרסמה באחד מהעיתונים ולפי אנשים שונים שהגיעו לביתי לראות את המשק וביתי, נודע לי כי כבוד בית המשפט החליט למנות כונס נכסים למכירת המשק ללא ידיעתי וללא בקשת תגובה ממני שאני בעלת מחצית מהזכויות במשק זה". לאמור לעיל יש להוסיף את דברי אשת החייב בעדותה:- ".. ראיתי את זה מהפרוטוקולים של הדיונים, בעלי אינו יודע לקרוא, אני קורא כל מכתב שמגיע הביתה ואני קוראת את תוכן הדברים לבעלי ". מעבר לכך אשת החייב השתתפה בדיון שנערך ביום 5.2.03, ניתנה לה הזכות להשמיע את טענותיה והיא אף הגישה כתב סיכומים מטעמה, נפרד מכתב הסיכומים שהוגש על ידי החייב, הפרוש על פני שבעה עמודים מודפסים. כמו כן במהלך השנים נהגה אשת החייב להגיש לתיק מסמכים בשמה ובשם החייב וראה לדוגמא מכתבה מיום 6.6.1999 (הוגש לתיק ביום 7.6.1999) ובקשתה מיום 6.3.03. יוצא אפוא, כי אשת החייב הייתה מודעת לכל ההליכים שננקטו, הבינה את משמעותם וניתנה לה אף הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה בפני. אין לי אלא להפנות לאמור בסעיף 3 לעיל, בהתייחסותי לטענת החייב שכביכול גם ממנו נמנעה ההזדמנות לטעון את טענותיו, הרי שגם בעניינה של אשת החייב, הטענה איננה רצינית ואיננה מכבדת את אומרה. לגוף המחלוקת, לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, מצאתי שאין מניעה להמשיך בהליכי מכירת הנכס גם מבלי שניתן צו לפירוק השיתוף, וזאת משני טעמים עיקריים: הטעם הראשון יסודו בהלכה הפסוקה שהכירה בסמכות זו של ראש ההוצאה לפועל. ראה פסק הדין בר"ע 832/96 (חי') רינת גנץ נ' יהודה גנץ (מחוזי חיפה), דינים מחוזי, כרך כו(8), 23, בו הועלתה טענה דומה בדבר ההזדקקות להליך של פירוק שיתוף וכב' השופט ס. ג'ובראן סיכם את המחלוקת באופן הבא: "...השאלה העומדת להכרעה בענין שבפני הינה האם חרג ראש ההוצל"פ מסמכותו כאשר מינה כונס נכסים לשם מימוש הנכס ומכירתו? האם מכירת הנכס עליה להעשות על פי צו פירוק שיתוף מאת ביהמ"ש המוסמך ולא במכירה ע"י ההוצל"פ??..." לאחר דיון בהוראות הדין הרלוונטיות קבע כב' השופט ס. ג'ובראן: "...לאחר ששקלתי את הענין הגעתי למסקנה כי מינוי כונס נכסים על הדירה המשותפת של המבקשת והמשיב מס' 1 והן מכירתה הינה בגדר הסמכות של ראש ההוצאה לפועל...". ראה גם פסק דינה של כב' השופטת ד"ר ד. פלפל, ה. פ. 1786/97, מחוזי ת"א (טרם פורסם), בו דן בית המשפט בשאלה האם יש להורות על ביטול הליכי הוצאה לפועל כנגד נכס מקרקעין, בשל היותו של הנכס בבעלות חלקית של אשת החייב. בעת דחיית הבקשה, קבע בית המשפט בהחלטתו: "... סבורתני שלא אחטא לאמת אם אומר, שרוב הדירות במדינה הינם בבעלות משותפת של בני זוג ואף רשומות ככאלה בלשכת רישום המקרקעין. היענות לבקשת המבקשת תגרום מצב בלתי נסבל לפיו נושים יהיו מנועים מלגבות את חובם בשל היותה של דירה או כל רכוש אחר בבעלות משותפת ובכך יצאו החוטאים נשכרים ובעלי החוב אשר עברו את כל ההליכים המשפטיים והגיעו סוף סוף לשלב מימוש זכותם, - יצאו וידיהם על ראשם... ... סבורתני ש"ההגנה" כזו, רק תעודד חייבים לא לשלם את חובם בהסתמכם על שיתוף אמיתי או "יצירתי" בנכס המיועד למימוש. לא ארחיב בסוגייה זו מעבר לשתי ההלכות שצוינו לעיל, מאחר והטעם השני מייתר למעשה את הצורך לדון בעניין זה. הטעם השני הטענה לפיה יש להזדקק להליכי פירוק שיתוף יסודה, לפחות לכאורה, בטענת אשת החייב, כי היא איננה חייבת בתיק וכי זכותה במקרקעין הינה זכות קניין עצמאית ונפרדת. וראה לעניין זה הבקשה שהגישה אשת החייב מיום 6.3.03, בה טענה: "...אני לא חייבת לאף אחד אגורה..". אולם, טענה זו נתבררה כטענה שאיננה נכונה. כנגד אשת החייב קיימם שני תיקי הוצאה לפועל, כאשר סכום החוב בשני התיקים מגיע לסך של 42,851 ₪. התיק הראשון - תיק מס' 16-04458-02-2 , מתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בהתניה נפתח בגין המחאה שלא שולמה ויתרת החוב בו מגיעה לסך של 5,475 ש"ח. התיק השני - תיק מס' 14-01407-98-6, מתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע, בגין פסק דין שניתן נגדה ויתרת החוב בו מגיעה לסך של 37,376 ₪. מכאן, שלאור הליכי כינוס הנכסים, מתנהלים בגין זכויותיו של החייב, יש מקום לכאורה לצרף גם את אשת החייב להליכים הקיימים ולמנות את כונס הנכסים גם בנוגע לזכויותיה של אשת החייב בגין החובות האישיים שלה. בטרם אורה לעשות כן אני מאפשר לאשת החייב ולזוכים בשני התיקים הנ"ל (תיק מס' 16-04458-02-2, ותיק מס' 14-01407-98-6) ליתן עמדתם בעניין זה. לפיכך, בנסיבות העניין שבפני יש לקבוע, כי נקיטת הליכי מכירה של המשק שהוא בבעלות משותפת של בני זוג, אינה מחייבת בנקיטת הליכים קודמים של פירוק שיתוף במקרקעין. 8. מהי תחולתה של חזקת השיתוף בחובות לעניין שלפנינו ? בסעיף 17.6 לסיכומי הזוכה נטען כי יש למכור את זכויותיה של האישה במשק, גם לשם פירעון חובותיו של החייב בתיק זה. הזוכה מבסס טענה זו בכך שלשיטתו קיימת "חזקת שיתוף בחובות", בין החייב לאשתו. מצאתי שאין לקבל טענה זו במסגרת ההליך שבפני. קיומה של חזקת שיתוף בחובות היא שאלה רצינית ומהותית וההכרעה בה נתונה לבית המשפט המוסמך ולא לראש ההוצאה לפועל. יש אולי ממש בהלכות המלומדות אליהן מפנה ב"כ הזוכה בסיכומיו, אך אין להן כל רלוונטיות לענין סמכויותיו של ראש ההוצאה לפועל להכריעה בשאלה זו. מכאן שלא ניתן למנוע מאשת החייב את הזכות הקיימת לה בכספים שיתקבלו בגין מכירת המשק, באופן יחסי לזכויותיה במשק, שכן זכות הקניין שלה היא זכות עצמאית ונפרדת, כל עוד לא נקבע שהיא שותפה בחובותיו של החייב. 9. הגנת בית המגורים הגנת בית המגורים מוסדרת בהוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, לאמור: "...38. (א) היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, בית-מגורים לחייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, ובלבד שהוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני-משפחתו הגרים עמו מקום-מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף. (ב) ראש ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת או בתשלום פיצויים או בדרך אחרת...". כאמור, במקרים של מכירת בית מגורים של חייב, יש להוכיח תחילה להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, כי לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו, יש מקום מגורים סביר או שהועמד לרשותם סידור חלוף. חוק ההוצאה לפועל לא מצא לקבוע קריטריונים לענין הסידור החלוף והשאיר זאת להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל. נקבע כי יש ליצור איזון הולם בין זכות הנושה לגבות את חובו תוך הגנה על קנינו, לבין כבודו של האדם והזכות הנגזרת ממנו ליהנות מקורת גג לו ולבני משפחתו (ראה רע"א 7700/95 נגולה שחר נ' חזן סמי פ"ד נ (1) 338). כב' השופטת ט' שטרסברג - כהן (כתוארה אז) עמדה על הקריטריונים לעניין הסידור החלוף בפסק הדין ברע"א 7700/95 הנ"ל, בציינה כי אין מדובר ברשימה סגורה ומחייבת אלא רשימה גמישה ומנחה: "...יש לבדוק אפשרות להגיע לסילוק החוב בדרך פחות דרסטית ממכירת בית המגורים של החייב, את יכולת המשפחה להשיג קורת גג לאחר שדירתה תימכר; את מקורות הכנסתה ואת הרכוש והאמצעים העומדים לרשותה; את יכולתה להיעזר במקורות מימון חיצוניים לרכישת דירה אחרת; את גודל המשפחה ואת צרכיה ההווים והעתידיים; את הנסיבות האישיות המיוחדות של החייבים; את היחס בין גודל החוב שאמור להגבות מדמי מכירת הדירה לעומת גובה הפיצויים או עלות הסידור החלוף שהחייב צריך לדאוג לו, את היחס בין סכום החוב שייגבה מתמורת הדירה לבין סכום העודף עד מלוא מחירה שישאר בידי החייב לרכישת סידור חלוף. יש לתת את הדעת לכך שהסידור החלוף אינו חייב להינתן בדירה ב"עין" ואין הוא חייב להיות תואם את הדיור המוחלף על ידו, לא בגודלו, לא ברמתו ולא בטיב הזכות הנרכשת. האיזון בין שיקולים אלה ואחרים, כולם או חלקם, לבין זכותו של הנושה לגבות את חובו יקדמנו לקראת התוצאה הראויה בכל מקרה ומקרה..." בענייננו טוען החייב כי משלא הועמד עבורו ועבור משפחתו דיור חלוף אין להורות על פינויו. מנגד טוען הזוכה כי עניין זה כבר הוכרע ע"י ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם בן יוסף, אשר קבע בהחלטתו מיום 21.12.01, כי הכונס ישתתף במימון הדיור החלופי מתוך התקבול הראשון שיתקבל ממכירת הנכס. השלבים שראש ההוצאה לפועל צריך לנקוט בהם, כפי שמונה אותם בר-אופיר בספרו - הוצאה לפועל הליכים והלכות, הם כדלקמן: "בשלב הראשון יינתן צו מכירה לפי סעיף 36 לחוק ההוצאה לפועל; בשלב השני יועמד לרשות החייב סידור חלוף; בשלב השלישי יינתן צו פינוי ע"י ראש ההוצאה לפועל, והחייב ובני משפחתו יפונו מהנכס, ובשלב הרביעי תימכר הדירה כשהיא פנויה מכל מחזיק". מכאן שבנסיבות הענין נראה לי כי ניתן לדחות את התשלום, עבור הסידור החלוף, לכל המאוחר עד למועד פינוי הדירה בפועל. לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין לעניין הסידור החלוף הגעתי למסקנה, כי בשלב זה יש ליתן צו זמני בלבד, לתקופה בת שישה חודשים, על דרך של אומדנא, לפי סך בשקלים השווה ל- 500 דולר ארה"ב בכל חודש, וזאת מן הטעמים שלהלן: 1. חרף ניסיונות חוזרים ונשנים לקיים דיון ראוי בשאלת הדיור החלוף לא זכו ראשי ההוצאה לפועל, שטיפלו בתיק, לשיתוף פעולה מצד החייב. החייב לא פנה ולא העלה כל הצעה ובקשה בעניין הדיור החלופי כפי שהתבקש לא אחת. 2. הסכום הזמני שנפסק, יהיה בו כדי לאפשר לחייב ולבני משפחתו למצוא מקום מגורים סביר אחר. 3. עדיין נשארו כמה דברים לוטים בערפל, כגון יכולת המשפחה להשיג קורת גג לאחר שדירתה תימכר, בהתחשב בסכום החוב שייגבה ממכירת הנכס, לבין הסכום העודף שיישאר בידי החייב ואשתו לצורך רכישת סידור חלוף, תוך שיש לקחת בחשבון זכאותה הלכאורית של האישה לקבל מחצית התמורה בגין המשק (בהפחתה של חובותיה האישיים). חלק מהנתונים יתבררו כאמור רק לאחר מכירת המשק בפועל. 4. בחישוב הסכום שנקבע לקחתי גם בחשבון כי בתקופה הקרובה, לפחות עד למועד חתימת חוזה מכר עם הקונה הפוטנציאלי, רשאי החייב להמשיך ולעבד את חלקה ב' של המשק ולהפיק ממנה הכנסה לצורך קיום המשפחה, ככול שהדבר יעלה בידו. 10. שומה עדכנית החייב טוען כי החלטת קודמת של ראש ההוצאה לפועל המורה על פינויו מהמקרקעין הסתמכה על שומה מיושנת, דבר הפוגם בהליכי המכירה ולכן יש לבטלה. עוד נטען כי הכונס לא העביר את השומה לידיעת החייב ובכך נמנע מהחייב הזכות לערער על השומה. אכן, חוות דעת שמאי המקרקעין, מר רון רודיטי נערכה ביום 07/02/99 על יסוד חוות דעת זאת ננקטו הליכים בתיק הפרטני בו התנהלו ההליכים טרם איחוד תיקי החייב. חוות הדעת הוגשה לתיק האיחוד ביום 29/03/00 במסגרת הגשת כל המסמכים הנוגעים להליכי הכינוס, כאמור בהחלטת הרשם ברעם. לא ברור לאיזו החלטה מתכוון החייב בטענתו שלעיל, מה שברור הוא שיש לנהל הליכי מכירה תקינים ולהמציא חוות דעת מעודכנת. יצוין כי טרם חלף המועד להמצאת השומה. ראה בעניין זה תקנות 64 ו- 65 לתקנות ההוצאה לפועל התש"מ - 1979 המורות על לוחות הזמנים להמצאת השומה. נקבע כי מנין הימים להמצאת חוות הדעת מתחיל בצו שיינתן ע"י ראש ההוצאה לפועל, בנוגע למכירת המקרקעין המעוקלים (ראה תקנה 64 לתקנות ההוצאה לפועל וסעיף 36 לחוק ההוצאה לפועל). הואיל ויש בהחלטה זו לראשונה כדי לצוות על מכירתם של המקרקעין המעוקלים, הרי שמנין הימים מתחיל ממועד מתן החלטה זו. לפיכך, אני מורה לכונס הנכסים להגיש לתיק זה עם העתק ישירות לחייב ולאשת החייב, שומה מעודכנת ביחס לערך הנכס תוך שיילקח בחשבון העניינים האמורים בתקנה 65 (ב) לתקנות. 11. לפיכך, מכל המקובץ - אני קובע כדלקמן: א. אין בהוראות סעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל, בעניין הגנת החייב החקלאי, כדי למנוע את פינוי הנכס ומכירתו. ב. הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו באות להגן גם על זכות הקניין של הזוכים והכף בענין זה נוטה לטובתם של הזוכים. ג. בנסיבות הענין אין הצדקה לעכב את הליכי הפינוי, לצורך פנייה לבית המשפט המוסמך, לנקיטת הליך של פירוק השיתוף בנכס. ד. ניתן בזה צו למכירת הנכס לפי סעיף 36 לחוק ההוצאה לפועל. ה. מכירת הנכס תבוצע בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל ולפי ההנחיות שיינתנו ע"י ראש ההוצאה לפועל. בתוך 21 ימים ממועד קבלת החלטה זו ימציא כונס הנכסים שומה מעודכנת ביחס לנכס ויעביר העתק ממנה ישירות לידי החייב ואשתו. במידה והחייב ו/או אישתו מעונינים להגיש חוות דעת נגדית מטעמם, עליהם לעשות כן תוך 21 ימים ממועד קבלת חוות הדעת מטעם הכונס. ו. הכונס יהיה רשאי לנקוט בהליכי פינוי בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל. כדי שתינתן בידי החייב ובני משפחתו שהות של התארגנות, אני קובע כי הליכי הפינוי יחלו, לא פני ה- 1.12.03, בכפוף למתן סידור חלוף, כפי שיפורט להלן. ז. בשלב זה נקבע סידור חלוף זמני בלבד לתקופה בת 6 חודשים, לפי סך בשקלים השווה ל- 500 דולר ארה"ב בחודש ובסך הכל 3,000 דולר ארה"ב. נקבע, כי ביום שבו יבוצע הליך הפינוי ומייד לאחר שהחייב ובני משפחתו יפונו מהנכס, ייתן הכונס בידי החייב מחצית הסכום, היינו סך בשקלים השווה ל- 1,500 דולר ארה"ב (עבוד דמי שכירות לתקופה של 3 חודשים) והמחצית השנייה תינתן לחייב 3 חודשים לאחר מכן. לאחר חלוף ארבעה וחצי חודשים ממועד הפינוי רשאי החייב ליזום דיון נוסף לצורך שמיעת טענות הצדדים לעניין החלטה סופית שתינתן בעניין הסידור החלוף. ח. אין מניעה כי החייב ימשיך לעבד את האדמה בחלקה ב' של הנכס גם בתקופה שלאחר מועד הפינוי ועד למועד שבו ייחתם חוזה מכר עם הקונה הפוטנציאלי. ט. האישה תהא זכאית למחצית התמורה שתתקבל, בעקיבה לזכויותיה במקרקעין, ולאחר הפחתה של הוצאות המכירה (הוצ' כלליות, מסים, תשלומי משכנתא וכיוצ"ב) והחובות בתיקי ההוצאה לפועל שהיא חייבת בהם. י. חלקה של האישה, אשר יישאר לזכותה לאחר תשלום הוצאות המכירה וחובותיה בתיקים האישיים, יכול שיבוא בחשבון לצורך סילוק חובותיו של החייב, רק אם יובא בפני ראש ההוצאה לפועל פסק דין, של הערכאה המוסמכת, המצהיר על כך שהאישה שותפה בחובותיו של החייב. יא. אני מאפשר לאשת החייב ולזוכים בתיק מס' 16-04458-02-2 ובתיק מס' 14-01407-98-6 ליתן עמדתם בתוך 14 ימים בנוגע לטעם השני, המפורט בסעיף 7 לעיל. יב. אני מחליט להעביר את עניינה של המשפחה לידיעת רשויות הרווחה, המועצה האזורית שפיר, בין היתר, לאור הטענות הקשות שהועלו במכתבה של אשת החייב, מכתב שהתקבל לתיק ביום 6.3.03, בו נטען, בין היתר: "...לא יהיה טעם להמשיך לחיות ללא המשק והבית...אני אעמוד בכל התנגדות על זכויותיי להגן על ביתי ועל אדמתי. כל מי שיתקרב לביתי דמי בראשו וכן דם בני משפחתי בראשו של כל אחד ואחד...על ביתי אני לא אוותר ולא על זכויותי וזכויות בני ביתי, זהו הקבר האחרון שלנו, אני אלחם עליו בכל נשמתי...". יג. יש להצטער על הטענה שהעלה בא כוח החייב ואשתו לפיה לא ניתנה להם יומם בבית המשפט, כדי להביא את טענותיהם. טענה זו נתבררה כטענת שווא ! יד. בנסיבות העניין למרות שלא היה ממש בטענות החייב ואשתו, אני קובע שכל צד יישא בהוצאותיו. 12. יש להתנצל על האיחור במתן ההחלטה שנבע מהעומס המוטל על ראש ההוצאה לפועל. 13. בהחלטתי מיום 30.9.03 הזמנתי את הצדדים להקראה של החלטה זו. מועד ההקראה נקבע להיום בשעה 12:00 השעה כעת 12:15 נוכח באולם מר יפרח עמית, מתמחה ממשרדו של כונס הנכסים, החייב, אשת החייב ועו"ד בר יוסף אילן, מטעמם, אין התייצבות מטעם יתר הזוכים בתיק. רשמתי בפני הערתו של עו"ד בר יוסף אילן כי נוכחותו מטעם החייב ואשתו הינה רק לצורך דיון זה. סעיף 11 של החלטה זו הוקראה בפני הנוכחים באולם. אני מורה למזכירות לשלוח עותק מהחלטה זו, בדואר רשום ובצירוף אישור מסירה לזוכים בתיק מס' 16-04458-02-2 ובתיק מס' 14-01407-98-6, שייתנו תגובתם כאמור בסעיף 11 יא' לעיל. כמו כן תשלח המזכירות עותק מהחלטתי זו בצירוף מכתבה של אשת החייב שנתקבל לתיק ביום 6.3.03 לרשויות הרווחה במועצה האזורית שפיר וכן למשטרת ישאל. יתר בעלי הדין, אשר לא התייצבו, יקבלו את ההחלטה באמצעות דפוס בארי. פינוי