הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר. הנתבע קיבל רשות להתגונן בטענה אחת ויחידה, היא הטענה לפיה הבנק לא הודיע לו על קיומו של החוב מבעוד מועד, מה שמנע ממנו אפשרות לפרוע את חוב הקרן של החייבת העיקרית בטרם תפח למימדיו הנוכחיים. להלן פסק דין בנושא הודעת הבנק ללקוח באיחור: פסק דין 1. בפניי תביעה לתשלום סך של 34,924 ₪. 2. התובע היה בן זוגה של אישה בשם פני פריד, שניהלה חשבון בבנק התובע (להלן: "הבנק"). 3. ביום 17.7.2003 חתם הנתבע, יחד עם אישה נוספת בשם חנה מירל, על כתב ערבות מוגבל בסכום של 50,000 ₪ לטובת חשבונה של פני פריד (להלן: "החייבת העיקרית"). 4. לאחר שהצטבר חוב בחשבונה של החייבת העיקרית, הגיש הבנק תביעה כספית נגדה, וזאת ביום 19.6.2005. הבנק, שסבר בטעות כי הנתבע הוא ערב מוגן (למרות שבהיותו בן זוגה של החייבת העיקרית, הוא לא היה זכאי למעמד של ערב מוגן), לא צירף את הנתבע לתביעה נגד החייבת העיקרית, אלא המתין עד למיצוי ההליכים נגדה, בטרם הגיש את התביעה הנוכחית נגד הנתבע, מכח ערבותו, וזאת ביום 10.6.2007. 5. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבע קיבל רשות להתגונן בטענה אחת ויחידה, היא הטענה לפיה הבנק לא הודיע לו על קיומו של החוב מבעוד מועד, מה שמנע ממנו אפשרות לפרוע את חוב הקרן של החייבת העיקרית בטרם תפח למימדיו הנוכחיים. יתר טענות ההגנה של הנתבע נדחו כבר באותו שלב, ועל כן, ביום 29.10.2007 ניתן נגד הנתבע פסק דין חלקי לתשלום סך של 18,251 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.6.2005 ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד יחסיים. 6. במסגרת שלב ההוכחות הגיש הבנק את תצהירה של גב' גלית לופטנר. מתצהירה של גב' לופטנר עולה כי ביום 10.2.2005 שלח הבנק מכתב התראה לחייבת העיקרית, עם העתקים לנתבע ולערבה הנוספת. במכתב זה דרש הבנק מהחייבת העיקרית לפרוע את חובה, שעמד אותה שעה על סך של 46,985 ₪. המכתב נשלח לכתובתו של הנתבע כפי שהיתה רשומה בבנק: רח' הירדן 6 בבני ברק. 7. הנתבע טוען כי מעולם לא קיבל הודעה זו של הבנק, אלא שדבר זה אינו מעורר כל תמיהה. טעמו של דבר הוא שהנתבע עצמו העיד כי עזב את הבית בו התגורר יחד עם החייבת העיקרית עוד במהלך שנת 2004. ממילא, הודעתו של הבנק שנשלחה ביום 10.2.2005, לא היתה יכולה להגיע לידי הנתבע. 8. הנתבע אישר בעדותו כי לא הודיע לבנק על שינוי כתובתו. על כן, פשיטא שהבנק לא יכול היה לדעת שהוא שולח מכתב התראה לכתובת בלתי מעודכנת של הנתבע, וגם אם היה יודע על כך (למשל, אם רשות הדואר היתה מחזירה את המכתב לבנק), לא היתה ברשותו כתובת אחרת של הנתבע. 9. ס' 27 לכתב הערבות, מוצג ת/2, קובע כי כתובתם של הערבים תחשב ככתובת אשר צויינה על גבי כתב הערבות, וכי כל הודעה שתישלח לכתובת זו תיחשב כאילו נתקבלה על ידי הערבים. הכתובת עליה הצהיר הנתבע בעת חתימתו על הערבות היתה רח' הירדן 6, בני ברק, ומכאן שהבנק יצא ידי חובתו בכך ששלח את ההודעה לכתובת היחידה שהיתה ברשותו. אכן, לפי ס' 27 לכתב הערבות, הערבים היו רשאים להודיע לבנק על כתובת אחרת למסירת הודעות, אלא שהנתבע לא עשה כן. 10. בנסיבות הענין, סבורני כי הבנק יצא ידי חובתו בכך ששלח הודעה לנתבע לפי הכתובת שהנתבע עצמו הצהיר עליה. הבנק לא היה חייב לצאת מגדרו ולשכור שרותיו של חוקר פרטי על מנת לאתר את כתובתו החדשה של הנתבע, מה גם שאין כל ראיה לכך שהבנק בכלל ידע כי המכתב ששלח לנתבע לא הגיע לתעודתו. יצויין גם כי הנתבע הודה שלא עדכן את כתובתו במשרד הפנים, כך שגם אם הבנק היה מנסה לברר את כתובתו המעודכנת בדרך זו, לא היה עולה הדבר בידו. 11. לכך יש להוסיף את העובדה כי הנתבע לא הראה כיצד הודעה מוקדמת יותר אודות קיומו של החוב היתה מסייעת בידו. אין ספק שחלוף הזמן רק גרם לתפיחתו של חוב הקרן המקורי, אלא שהנתבע לא הראה כי אם היה מקבל הודעה מוקדמת יותר אודות החוב, היו ברשותו האמצעים הכספיים הדרושים על מנת להביא לפרעונו. 12. סיכומו של דבר, הבנק יצא ידי חובתו בכך ששלח הודעה לנתבע לפי הכתובת עליה הצהיר הנתבע עצמו, ובכל מקרה, גם אם ההודעה היתה מגיעה לנתבע כבר באותה עת, לא שוכנעתי כי הנתבע היה אכן מסוגל לפרוע את החוב. 13. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לבנק את אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. שכר טרחת עורכי הדין כולל גם את סכום שכר הטרחה שנפסק במסגרת פסק הדין החלקי, ואינו בא בנוסף לו. 14. הבנק רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי.בנקלקוחות