להלן החלטה בנושא חוב לחברת אשראי - תביעה בסדר דין מקוצר: החלטה רקע לאומי קארד אשראיים בע"מ (להלן: "התובעת/ המשיבה"), הינה תאגיד עזר כמשמעותו ב חוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981 המנהל עסק של כרטיסי חיוב ומתן אשראי. הנתבע (להלן: "הנתבע / המבקש"), חתם ביום 02/03/05 על טופס בקשה לקבלת כרטיס אשראי מטעם המשיבה. העתק ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה. המבקש פיגר בסילוק חובו למשיבה וחרג ממסגרת האשראי והפר את תנאי ההסכם עם המשיבה ובכך קמה למשיבה הזכות לדרוש פירעון מיידי של החוב. כל דרישותיה של המשיבה כי המבקש יפרע את חובו עלו בתוהו. ביום 13/12/07 נשלח מכתב התראה למבקש בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967. העתק המכתב צורף כנספח ד' לכתב התביעה. במסגרת ההתנגדות לבקשה טען הנתבע כי התובעת ניצלה ניצול ציני את מצבו הכלכלי הדחוק ואת מצבו בבריאותי הרעוע של המבקש ולגישתו "לכדה" אותו ברשתה ושכנעה אותו בערמה להתחייב לתנאי חיוב וריבית מופרזים. לגישתו דו"ח פירוט החיובים אשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה כלל אינו ברור ואינו מהימן. בכך שהמשיבה נמנעה מלצרף דו"ח חשבונאי מפורט ומדויק לא מן הנמנע כי קיימת טעות בחישוביה. לגישתו שיעור הריבית בו חויב שונה בתכלית מזה אשר הוסבר לו בעת קבלת הכרטיס, והיא גבוהה מזו הנהוגה בשוק הבנקאי. דיון בבקשת הרשות להתגונן : טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן: בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443). לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522). בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש. טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע. כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות, אך יחד עם זאת על בית המשפט לבדוק האם כל מטרותו של הנתבע היא למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך הגשת בקשה לביצוע תביעה בסכום קצוב. מחקירתו של המבקש עולה כי בעת חתימתו על הסכם ההתקשרות עם המשיבה מצבו הכלכלי היה איתן (בשנת 2005) לשאלת ב"כ המשיבה (דיון מיום 08/07/08 עמוד1 שורות 15-22): "ש.מסתכל על החיובים שלך משנת 2005. אני רואה שהייתה בדיוטי, 06/05/05, דצמבר 2005, אני רואה גם חיוב שאכלת במסעדה בחו"ל. ת. אני מדבר על מלון. ש. לפי מה שאני רואה מצבך הכלכלי לא היה כל כך גרוע? ת. המצב הכלכלי שלי מ- 12/2006 הדרדר לאחר צינטור ומעקפי לב, נפלתי למשכב. לא עבדתי. נראה כי גם טענותיו כלפי המשיבה כי "לכדה" אותו וכי נצלה את מצבו הבריאותי והכלכלי נטען כלאחר יד. לשאלת ב"כ המשיבה (דיון מיום 08/07/08 עמוד 2 שורות 15-22): "ש. בתצהיר שלך אתה אומר שבזמן החתימה דחקו אותך לפינה? ת. לא. זה כנראה לא הובן. המבקש מעלה טענות שונות באשר לתוכן הסכם ההתקשרות אולם על אף כי ההסכם נחתם עוד בשנת 2005 לא מצא לנכון להעלות את טענותיו ולבקש ביטולו של ההסכם עד שהוגשה נגדו תביעה זו. על אף שמצוי בידיו עותק מהסכם ההתקשרות. לאור האמור לעיל מן הדין היה שאדחה את בקשת רשות להתגונן, אך מכח ההלכות שנקבעו על חשיבות גישת האזרח לערכאות והכרה בזכות זו כזכות חוקתית, הנני נותן לנתבע רשות להתגונן. יחד עם זאת מסתמנת נטייה להחמיר עם נתבע כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 40) כיוון שכך, הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 18,000 ₪ בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן. במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה ההתנגדות וב"כ התובעת רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט. במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בתאריך 16.11.08, שעה 15:00. תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו לפסים של "הליך מהיר". הוצאות הבקשה והדיון יקבעו בסיום בהליך העיקרי.סדר דין מקוצראשראיחוב