להלן פסק דין בנושא מינוי רואה חשבון מטעם בית המשפט: פסק דין 1. התובע נתן לנתבעים בשנת 1983 הלוואה בסך 410,000 שקל ישן. לטענת התובע, הנתבעים לא עמדו בתשלומי ההלוואה כסידרם, ולכן הם נתבעים לתשלום יתרת הסילוק של כל ההלוואה, סך של 49,109 ₪, נכון ליום 15/10/96 (סעיף 4 לכתב התביעה). 2. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, שבה נטען לחישובים מוטעים של התובע, ובכלל זה נטען, כי חלק מן התשלומים ששילמו, במסגרת הסדרים אחדים שנעשו ביניהם לסילוק החוב, לא זוכו כלל בחשבון, או שזוכו בתאריך מאוחר יותר. הנתבעים סמכו את דבריהם על חוות דעת של הכלכלן דוד גולן, שחישב ומצא, כי לא זו בלבד שהם אינם חבים דבר לתובע, אלא גם שהם נמצאים ביתרת זכות של 22,815 ₪ (נכון ליום עריכת חוות הדעת, 01/04/99). בית המשפט (כבוד השופט צ. דותן, החלטה מיום 22/05/02) נתן אמנם רשות להגן בכפוף לערובה מסוימת, אך יחד עם זאת הביע את ספקותיו בנכונות חוות הדעת של מר גולן, בעקבות שאלות שהתעוררו בחקירתו הנגדית. 3. עקב טענות הנתבעים, מיניתי מומחה מטעם בית המשפט: רו"ח יזרלביץ נתן. מר יזרלביץ בחן את כל המסמכים הרלבנטיים, נפגש עם נציגי הצדדים, ונתן חוות דעת מפורטת ומנומקת היטב. בחוות דעתו, מצא שגיאה גסה ובולטת בחישוביו של מר גולן. גולן ביסס את חוות דעתו על דף חשבון של התובע, מיום 01/01/85, ולפיו הסיק, כי יתרת החוב באותו מועד הינה 472 ₪, ואולם מתברר על פי חות דעתו של יזרלביץ, כי יתרה זו שיקפה את המדד של חודש 2/83, וכי היה על גולן להצמיד סכום זה ליום 01/01/85, כאשר בין שתי התקופות הללו עלה המדד בכ-1,400%. לא פלא, איפוא, שב"כ הנתבעים בחר למשוך את חוות הדעת של גולן (עמ' 8 לפרוטוקול). 4. משנמשכה חוות הדעת של גולן, נשמט הבסיס העיקרי להגנת הנתבעים. בפנינו, נותרה חוות דעתו של יזרלביץ. ב"כ הנתבעים לא ביקש לשלוח לו שאלות הבהרה כלשהן, ולא ביקש לחוקרו, וגם בסיכומיו אין כל טענה באשר לנכונות כל האמור בחוות הדעת. כאמור, זו ניתנה לאחר בחינה מדוקדקת של כל המסמכים הקשורים להלוואה ומסמכים אחרים, שהצדדים מסרו לו, וכן לאחר בחינה מפורטת של טענות הצדדים. המסקנה היא, שיש לקבל את מסקנותיו של רו"ח יזרלביץ בחוות דעתו במלואם. 5. יזרלביץ התייחס בפירוט גם לטענת הנתבעים בקשר לתשלומים מסוימים, ששילמו ולא נרשמו בספרי התובע, או שנרשמו על פי מועד מאוחר יותר (דבר, שגרר תוספת ריבית), או שנרשמו על חשבון שכר טרחת עורכי הדין, שטיפלו בהסדרי החוב הקודמים, ולא על חשבון תשלום ההלוואה. ב"כ התובע הביע את נכונותו בפני יזרלביץ לקבל את כל טענות הנתבעים בנדון. באשר לטענת הנתבעים בקשר לעמלות מסוימות שחויבו בהן, על פי טענתם, שלא כדין, הסכים ב"כ התובע להפחיתם במחצית. בהתחשב בכך, שטענות הנתבעים בנדון היו כלליות ובלתי מפורטות, יש לברך על הסכמה זו. יתר טענות הנתבעים נבחנו בחוות הדעת ונדחו לגופם. לאחר כל ההפחתות האמורות, קבע רו"ח יזרלביץ, כי יתרת החוב ליום 15/10/96, הינה: 37,551 ₪. 6. סיכומי הנתבעים לא ניסו כלל להתמודד עם המסקנות העולות מחוות דעתו של יזרלביץ וכוונו לטענות כלליות ובלתי ממוקדות כנגד קבילותם ומשקלם של מסמכי התובע. מסמכים אלה הוגשו באמצעות עדים מוסמכים של התובע, מה עוד שגם המומחה מטעם הנתבעים בחן אותם לגופם וסמך עליהם את חוות דעתו, למעט אותן הערות, שיזרלביץ התייחס אליהם במפורש. יתירה מזו, ניתנה לנתבעים הזדמנות רחבה וראויה לתקוף את נכונות המסמכים הללו בפני המומחה רו"ח יזרלביץ, ולא מצאתי זכר בחוות דעתו לטענה כללית כזו מפי הנתבעים (למעט אותן הערות ספציפיות, כאמור). 7. התוצאה: אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום שקבע המומחה: 37,551 ₪, בצירוף ריבית על פי האמור בכתב התביעה, מיום 15/10/96, ועד לתשלום בפועל. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,00 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. עוד ישלמו הנתבעים לתובע את ההוצאות שנפסקו במסגרת המ' 143591/97, בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה, 22/05/02, ועד לתשלום בפועל. הסכום שהופקד על ידי הנתבעים על פי ההחלטה הנ"ל יועבר על ידי המזכירות לתובע (באמצעות בא כוחו). התובע ימציא פסיקתא לחתימתי. מיסיםמומחה מטעם בית המשפטרואה חשבון