להלן החלטה בנושא עיכוב הליכי פינוי של חלקה: החלטה זו בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצל"פ (הגב' יפעת מישורי), מיום 29/7/08 בתיק 02-20218-01-8, לפיו, נדחתה בקשת המבקש לעיכוב הליכי פינוי של חלקה 100 בגוש 18566. העובדות הצריכות לעניין הם בקצרה כדלקמן: המבקש ניהל אצל המשיב חשבון בנק, ולהבטחת התחייבויותיו בחשבון שיעבד לטובת המשיב, בין היתר, את זכויותיו בשתי חלקות קרקע, האחד חלקה 87 בגוש 18571 (להלן: "חלקה 87"), והשניה חלקה 100 בגוש 18566 (להלן: "חלקה 100"). משנוצרה בחשבון יתרת חוב בלתי מסולקת ביקש המשיב לממש את הבטוחות שניתנו לו והמבקש הגיש תביעה לבימ"ש השלום בחיפה בת"א 4488/02 ובה טען בין היתר כי יש למחוק את השיעבוד על חלקה 87, וכן טען טענות נוספות בקשר לחוב הנטען כמופיע בספרי המשיב. בית משפט השלום לא מצא ממש בתביעה, ובטענותיו של המבקש, ובתאריך 4/5/06 ניתן פסק-דין הדוחה את התביעה. במסגרת פסק-הדין קבע בית המשפט תנאים לגבי מימוש הבטוחות על שתי החלקות הנ"ל, ובהם כי תחילה יש לפעול למימוש שיעבוד על חלקה 87, ורק אם מאמצי המימוש לא יעלו יפה, או אם לא יהיה די במימוש בטוחה זו, על מנת לכסות את החוב, יפעל המשיב למימוש השיעבוד על חלקה 100. בית המשפט אף קצב למשיב מועד אשר במסגרתו יוכל לפעול למימוש השיעבוד על חלקה 87 וקבע כי במידה ותוך 10 חודשים ממועד מתן פסק-הדין לא יעלה בידי המשיב לממש את השיעבוד על חלקה 87, או שהתמורה שתתקבל ממימושה לא תכסה את יתרת החוב, רק אז יהיה רשאי לפעול למימוש השיעבוד של חלקה 100 (בפסה"ד חל שיבוש כאשר נתחלפו לו לביהמ"ש מספרי החלקות אך בהחלטה מאוחרת יותר תוקן העניין והובהר כי סדר מימוש הבטוחות יהיה כאמור לעיל). על פסק-הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, והערעור נדחה ועל פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון אשר אף היא נדחתה. המשיב ניסה לפעול למימוש השיעבוד על חלקה 87 אלא שמאמצי המימוש לא צלחו, בין היתר, כנראה, בשל התנגדויות שונות שהגיש המבקש, ומשחלף המועד של 10 חודשים אשר קצב בית משפט השלום כאמור לעיל, ביקש המשיב לממש את השיעבוד על חלקה 100, ולפיכך פנה למבקש בבקשה לפנות את החלקה על מנת לפעול למימושה. משקיבל המבקש את הודעת הפינוי, בתאריך 8/7/08, הגיש ליו"ר ההוצל"פ בקשה לעכב את הליכי הפינוי, כאשר בפיו שלל טענות כנגד המשיב אשר בעטיין טען הוא כי אין לאפשר את מימוש הבטוחה על חלקה 100. בין היתר טען המבקש כי המשיב פועל בחוסר תום לב, תוך שהוא איננו מקיים כהלכה את הוראות בית המשפט לניסיון מימוש מוקדם של חלקה 87, שפעולותיו בקשר לחלקה זו נעשו ללא שיתופו של המבקש ותוך העלמת עובדות ממנו, וכי למעשה פעולותיו של המשיב מכוונות למימוש הבטוחה על חלקה 100 שהיא חלקה אטרקטיבית יותר, תוך הזנחת המאמצים למימוש הבטוחה על חלקה 87. המבקש עתר, אם כן, כי יו"ר ההוצל"פ יורה על עיכוב פינוי חלקה 100 עד לאחר השלמת הליכי מכירת חלקה 87. בבקשתו אף כרך המבקש טענות בעניין גובה החוב ובעניין זה טען כי המשיב מתעלם במכוון מהקטנת החוב עקב תשלומים שביצע המבקש, ולטענתו סכום החוב נמוך משמעותית מן הסכום הנטען על ידי המשיב. בתאריך 29/7/08 דחה יו"ר ההוצל"פ את הבקשה תוך שהוא קובע כי אין בעובדה שמימוש חלקה 87 לא צלח, כדי לעכב את הליכי מימוש חלקה 100, באשר מימוש חלקה 100 הינו על פי המתווה שקבע בימ"ש השלום בפס"ד אשר הפך חלוט, ובאשר המועד שנקבע למימוש חלקה 87 (10 חודשים מיום פסה"ד) חלף זה מכבר. על החלטתו זו של יו"ר ההוצל"פ הוגשה הבקשה שבפני. ביחד עם בקשת רשות ערעור זו הגיש המבקש אף בקשה דחופה לקיום הדיון במהלך הפגרה, ובתאריך 30/7/08 הורה בית המשפט (כבוד השופט עודד גרשון), כי עד להחלטה אחרת יעוכבו הליכי הפינוי הננקטים לגבי חלקה 100. דא עקא, שמן הדיון שהתקיים היום בפני עולה, כי בין מתן החלטתה של כבוד יו"ר ההוצל"פ ובין מתן החלטתו של כבוד השופט גרשון, כבר נקטה המשיבה בפעולות פינוי החלקה, ועפ"י דו"ח ביצוע ההליך, ועל פי תצהירו של קבלן הוצל"פ אשר ביצע את ההליך, עולה כי הליך הפינוי הסתיים כבר, והושלם במלואו, עוד בטרם נמסרה למשיב ההחלטה בדבר עיכוב הליכי הפינוי. במצב דברים זה ברור כי בקשת רשות הערעור שבפני הפכה תיאורטית, שכן הפינוי כבר בוצע והושלם. יחד עם זאת לא אעשה מלאכתי שלמה אם לא אתייחס לגופם של דברים. אני סבור כי החלטתה של יו"ר ההוצל"פ בדין יסודה, וראוי היה לבקשת רשות ערעור זו להידחות, לגופה. אין ספק בעיני כי המשיב פעל כראוי למימוש הבטוחה על חלקה 87 וכי יצא ידי חובת המתווה שהציב בפניו בית משפט השלום. הטענה כאילו המשיב פעל בחוסר תום לב והזניח את חובתו לנסות לממש קודם את הבטוחה על חלקה 87, נראה שאיננה מבוססת כלל ועיקר, וניכר בה שהיא איננה אלא ניסיון נוסף לבטל את רוע הגזירה של מימוש הבטוחה שניתנה למשיב, ולדחות את הקץ עד כמה שאפשר. אם בכך לא סגי, הרי שנראה כי אפילו לא שקד המשיב שקידה ראויה בניסיונו לממש את הבטוחה על חלקה 87, וכאמור דעתי היא כי טענה זו כנגדו אינה מבוססת, הרי שמתוך דו"ח השמאי שהוצג בפני עולה כי שווי חלקה 87 הינו כ 26,000 דולר, ואילו יתרת החוב, על פי מסמכי הבנק שהוצגו לי, עומדת על למעלה מ 500,000 ₪, ולכן, על כורחך אתה אומר שמכל מקום לא היה במימוש חלקה 87, אף אם הייתה מסתייעת, כדי לכסות את יתרת החוב, וממילא היה צורך לממש אף את הבטוחה על חלקה 100. קיצורו של דבר, צדקה יו"ר ההוצל"פ משדחתה את הבקשה לעכב את הפינוי, ואין שום טעם של ממש להתערב בהחלטתה. אם יש למבקש טענה של ממש בדבר גובה החוב, עליו לפעול בחזית זו, ואין טענותיו בעניין זה יכולות לסייע לו בעניין מימוש הבטוחות שנתן למשיב. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.עיכוב הליכיםפינוי