להלן פסק דין בנושא ערעור שהתקבל על החלטת ראש ההוצאה לפועל: פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כב' הרשם מר ניר זיתוני) מתאריך 1.7.2007 בתיק הוצל"פ [חיפה] 1 - 01 - 07535 - 02. 2. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט ליתן הרשות לערער על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, והנני דן בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה. 3. בתאריך 13.3.2000 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים, ובה עתר לחייב את המשיבים לשלם לו סך 48,472.58 ש"ח, "בצירוף ריבית בשיעור המקסימאלי או בכל שיעור אחר כפי שנהוג בבנק מפעם לפעם עד לפרעון המלא בפועל, ולהורות כי הריבית תתווסף לקרן מידי 3 חודשים בסוף כל רבעון קלנדרי, או - לפי בחירת התובע - מידי כל תקופה הקצרה מ- 3 חודשים, שבגינה תותר על פי דין צבירת ריבית, ותישא אף היא ריבית כאמור, ובלבד שהריבית לא תחרוג מהמותר לפי סעיפים 3 ו- 5 לחוק הריבית, תשי"ג - 1957". כמו כן התבקש בית המשפט להורות, כי "שעור הריבית, המועד ואופן צבירת הריבית ישתנו בהתאם לשינויים הנהוגים אצל התובע מעת לעת". 4. בעוד התביעה תלויה ועומדת, הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הגיעו להסדר פשרה ביניהם. בסעיף 1(א) להסדר הפשרה נקבע, כי "קרן החוב היא בסך 48,472.58 ש"ח בצירוף ריבית עפ"י כתב התביעה מיום 31.12.1999". בהסכם הפשרה נקבעו התשלומים שעל המשיבים לשלם למבקש, ובכלל זה נקבע, כי "יתרת קרן החוב תשלום על ידי [המשיבים] בהתאם לתשלומים המקוריים להם התחייבו בעת העמדת ההלוואה שקיבלו מה[מבקש]", ועוד נקבע, שאם המשיבים לא יעמדו בתשלום, תועמד כל יתרת החוב על פי סעיף א(1) להסכם הפשרה לפרעון מיידי. 5. נראה כי המשיבים לא פרעו את ההלוואה שקיבלו על פי התשלומים המקוריים שנקבעו לה, ועל כן המבקש פתח בהליכי הוצאה לפועל נגדם. דא עקא, המבקש ציין בבקשה לביצוע פסק הדין, כי יש להחיל על חובם של המשיבים את כלל חישוב מספר 7, הוא כלל החישוב המחיל על החוב את הריבית הבנקאית, ואולם, מסיבה שלא נתבררה הוקלד כלל חישוב מס' 3, המחיל על החוב הפרשי הצמדה וריבית בלבד. בתאריך 17.4.2007, ובעקבות בקשה שהוגשה מטעם המבקש, הורה כב' ראש ההוצאה לפועל לתקן את כלל החישוב, ועל החלטה זאת חזר בתאריך 8.5.2007, ואולם, בהחלטתו מיום 1.7.2007, שניתנה לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשת המבקש, ביטל כב' ראש ההוצאה לפועל את החלטתו מיום 8.5.2007, והורה להחיל על החוב את כלל החישוב מס' 3. מכאן הערעור שלפני. 6. בבסיס החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל עומדת הקביעה, כי בהסכם הפשרה שנעשה בין הצדדים לא נזכר כלל עניין הריבית, ועל כן צדקה מזכירות לשכת ההוצאה לפועל כאשר החילה על החוב את כלל החישוב מס' 3, למרות שבבקשה לביצוע פסק הדין צויין כלל חישוב מס' 7. 7. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, שוכנעתי כי כב' ראש ההוצאה לפועל טעה בהחלטתו, ויש מקום לתקנה. כעולה מהסכם הפשרה שנעשה בין הצדדים, ניתנה למשיבים האפשרות לפרוע את חובם, שנבע מהלוואה שקיבלו, על פי התשלומים המקוריים. ואולם, המשיבים לא פרעו את ההלוואה, ועל כן נאלץ המבקש להגיש בקשה לביצוע פסק הדין. בהסכם הפשרה, נקבע, כי במידה והמשיבים לא יפרעו את חובם (על פי התשלומים המקוריים), הרי תעמוד כל יתרת החוב לפי סעיף 1(א) להסכם הפשרה לפרעון מיידי, והרי סעיף 1(א) קבע, כי יתרת החוב היא הסך 48,472 "בצרוף ריבית עפ"י כתב התביעה", ובכתב התביעה הוגדרה הריבית הבנקאית. אמנם, הדברים נוסחו באופן מסורבל ועל דרך ההפנייה, אך אין לומר שבהסכם הפשרה לא התייחסו הצדדים לריבית. מהסכם הפשרה עולה, כי יש להחיל על החוב את הריבית בנקאית ולא הפרשי ההצמדה והריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961. 8. בא כוח המשיבים מלין על כך שלפתע נזכר המבקש להחיל על החוב את הריבית הבנקאית, וזאת לאחר שבע שנים שהוא מנהל הליכים נגד המשיבים. לטענת ב"כ המשיבים, הנה פתאום מוצאים המשיבים את עצמם עם חוב בלתי צפוי, העולה על סכום של קרוב ל- 120,000 ₪. אין אני מקבל טענות אלה. החוב הוגדר בהסכם הפשרה, ובמשך שבע שנים "נהנו" המשיבים מכך שסכום החוב חושב באופן לא נכון, והוצג בסכום נמוך מהסכום האמיתי, שהמשיבים עצמם התחייבו לשלם בהסכם הפשרה. עתה, משהתבררה הטעות, אין למנוע מהמבקש את תיקון כלל החישוב, על מנת להעמיד את החוב על סכומו הנכון. 9. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מקבל את הערעור, והנני מבטל את החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מתאריך 1.7.2007. (ב) הריבית בגין החוב לפי פסק הדין (למעט הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד) תחושב לפי כלל חישוב מס' 7. (ג) על הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, יוסיף לחול כלל חישוב מס' 3. (ד) בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. (ה) ההתחייבות שהופקדה על ידי המבקש, להבטחת הוצאות הבקשה למתן רשות לערער, תוחזר למבקש באמצעות באת כוחו.ערעורהוצאה לפועל