להלן פסק דין בנושא תביעה לתשלום חוב הלוואה: פסק דין 1. בפניי תביעה לתשלום סך של 31,384 ₪ המכוונת נגד הנתבעת 2. התביעה הוגשה בגין הלוואה בסך 50,000 ₪ שנטלו לקוחות הבנק התובע (להלן: "הבנק"), ולא פרעו אותה. הערבים להלוואה היו הנתבע 1 וכן בעלה המנוח של הנתבעת 2, הנתבעת כיום מכח היותה יורשת של הבעל המנוח. התביעה הנוכחית הוגשה לאחר מיצוי ההליכים נגד החייבים העיקריים, הואיל והערבים הם ערבים מוגנים. 2. הבנק הגיע להסדר עם הנתבע 1 וניתן נגדו פסק דין בהתאם להסדר. נותרה על כנה התביעה נגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). 3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני ביום 3.7.2007 לפיו לא תתקיימנה חקירות של המצהירים מטעם בעלי הדין, ובית המשפט יפסוק על פי ס' 79א' לחוק בתי המשפט, תשמ"ד- 1984, לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם בעל פה. כמו כן הסכימו הצדדים כי הסכום שייפסק יהיה בין 0 לבין 31,000 ₪, כי בית המשפט יוסיף על סכום פסק הדין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וכי סכום פסק הדין ישוערך לאחר מתן פסק הדין, בהתאם למנגנון שייקבע על ידי בית המשפט. 4. הנתבעת טענה להגנתה מספר טענות הגנה. הטענה הראשונה היתה שהבנק הטעה את המנוח הטעייה פוזיטיבית, משום שבהסכם ההלוואה שהוא גם הסכם הערבות, נרשם כי מטרת ההלוואה היא לצרכי השקעה, דבר שלא היה נכון, משום שבפועל ההלוואה שימשה לסגירת יתרת החוב בחשבון העו"ש וכן לצריכה שוטפת. הטענה השניה היתה שהבנק הטעה את המנוח על דרך המחדל, משום שלא גילה למנוח, בטופס מסירת המידע לערב, כי ההלוואה שלה ערב, נועדה לפרוע חוב שהיה קיים בחשבון (ערבות לחוב המחליף חוב קיים). הטענה השלישית היתה שלא נמסרה הודעה למנוח אודות אי פרעון ההלוואה בידי החייבים העיקריים, דבר שגרם נזק לנתבעת, משום שלו נמסרה ההודעה למנוח הוא יכול היה ללחוץ על החייבת העיקרית, שהיא אחותו, לפרוע את החוב, דבר שהנתבעת אינה יכולה לעשות בשל העובדה שהחייבים העיקריים כלל אינם מעוניינים לסייע לה. הודעת הבנק נשלחה לכתובת בלתי נכונה של המנוח. הטענה הרביעית היא שיש לזקוף כספים ששילמו החייבים על חשבון חובם, לזכות החוב נשוא תביעה זו. 5. הבנק טען כי לא בוצעה כל הטעייה, שכן רישום מטרת ההלוואה נעשה לבקשת הלקוח, ולבנק אין כל שליטה בדבר השימוש שנעשה בפועל בכספי ההלוואה לאחר העמדתה לרשותו. בנוסף, בפועל לא נועדו כספי ההלוואה לצורך סילוק חוב ישן, שכן לאחר העמדת ההלוואה, עבר החשבון ליתרת זכות של כ- 19,000 ₪. הרושם כי מדובר בהלוואה למטרת מיחזור חוב נוצר רק משום שכספי ההלוואה הוזרמו לחשבון שהיה נתון ביתרת חובה. הבנק טען כי לא היתה הטעייה על דרך המחדל, שכן ההלוואה לא נועדה לסלק חוב קיים, גם אם בפועל העמדת ההלוואה איפסה את החוב בחשבון. ממילא לא צריך היה הבנק לרשום בטופס גילוי המידע לערב כי מדובר בהלוואה לחוב המחליף חוב קיים. הבנק טען כי האיחור במסירת ההודעה למנוח היה מזערי, וממילא לא הוכח כי נגרם לו נזק מחמת האיחור, והא ראיה, החייבים העיקריים לא טרחו לפרוע את חובם מאז הגשת התביעה נגדם ועד היום. הבנק טען כי זכותו שלו היא לזקוף את מה ששילמו החייבים העיקריים, לטובת חוב שאינו מובטח בערבות של המנוח. 6. יצויין כי טענות הצדדים מעוררות שאלות משפטיות ועובדתיות נכבדות, כגון השאלה האם קיים קשר סיבתי בין מטרת ההלוואה כפי שנרשמה על גבי טופס ההלוואה, לבין נכונותו של המנוח לחתום כערב (ראה ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973). שאלה זו רלבנטית לצורך הכרעה בטענה לפיה מדובר בהטעייה פוזיטיבית מצידו של הבנק המקנה לערב את הזכות לבטל את חוזה הערבות; הוא הדין בשאלה האם לצורך בחינת ייעודה של ההלוואה יש לבדוק לאיזה צורך התכוון הבנק להעמידה או שמא לאיזה צורך היא שימשה בפועל; כך גם לגבי השאלה מהי המשמעות הנודעת לכך שחלק מן ההלוואה כיסה בפועל חוב קיים של החייבים, ואילו חלקה האחר יצר יתרת זכות בחשבון; שאלה נוספת היא האם אכן נגרם לנתבעת נזק מחמת העובדה שההודעה למנוח בדבר אי פרעון ההלוואה נשלחה לכתובת לא נכונה, והאם הודעה לכתובת הנכונה היתה מביאה לכך שהיה עולה בידי המנוח לשכנע את אחותו לפרוע את החוב, ועוד כהנה וכהנה שאלות. עם זאת, הואיל ובית המשפט הוסמך להכריע בסכסוך על דרך הפשרה, אין צורך ואף לא יהיה זה רצוי לפרט את ההכרעה בכל אותן שאלות נכבדות. 7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, והואיל והוסמכתי לפסוק לפשרה לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984, אני מחייב את הנתבעת לשלם לבנק סך של 18,000 ₪, נכון להיום. במידה וסכום זה לא ישולם עד ליום 2.9.2007, הוא יישא ריבית בשיעור של 17.5% לשנה, כמבוקש בס' 12 לכתב התביעה, החל מיום 2.9.2007 ואילך. בנוסף תשלם הנתבעת לבנק הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.חובהלוואה