להלן החלטה בנושא תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק: החלטה 1. התובע הלווה לנתבעים כספים לשם סילוק חובם לבנק איגוד. להבטחת ההלוואה שעבדו הנתבעים לטובתו של התובע דירה ברח' הרכסים 34 ברמת גן (להלן: "הנכס"). ההלוואה לא נפרעה והתובע מימש את הנכס. כספי המימוש לא הספיקו לסילוק החוב בשלמותו ומכאן התביעה לתשלום יתרת החוב בסך של 84,035.56 ₪. 2. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן וטענו שתי טענות הגנה עיקריות, בהן נדון להלן. 3. טענת ההגנה הראשונה היא שהתובע התרשל בכך שלא דאג לשנות את רישום המשכנתא שהיתה רשומה על הנכס לטובת בנק איגוד, בגין הלוואה קודמת שנטלו הנתבעים מבנק איגוד, ממעמד של משכנתא בדרגה ראשונה למעמד של משכנתא מדרגה שניה. עקב כך, הגם שהתובע רשם לטובתו משכנתא על הנכס, נותרה על כנה גם המשכנתא לטובת בנק איגוד, במעמד זהה (פרי פסו). אין בידי לקבל טענה זו. גם אם אניח כי היתה זו חובתו של התובע דווקא, ולא של הנתבעים, לדאוג כי המשכנתא של בנק איגוד תהיה מדרגה שניה בעוד שהמשכנתא של התובע תהיה בדרגה ראשונה, הרי שהנתבעים לא יוכלו להשמע בטענה כי התובע גרם להם נזק כלשהו. השעבוד על הנכס נועד להבטיח את זכויות התובע, ולא את זכויות החייבים שנטלו מהתובע הלוואה. אם התובע התרשל ולא דאג לכך שהמשכנתא הרשומה לטובת בנק איגוד תקבל מעמד נחות של משכנתא מדרגה שניה, הוא הזיק אולי לעצמו, אך בוודאי שלא הזיק לנתבעים, שהרי חובתם שלהם לפרוע את ההלוואה היא אוטונומית וכלל אינה קשורה לשאלה איזו בטוחה מצוייה בידי התובע. במילים אחרות: אין זה מעניינו של החייב העיקרי האם המלווה דואג להבטיח את עצמו אם לאו. נזכיר כי עסקינן בחייבים עיקריים, ולא בערבים. 4. טענת ההגנה השניה של הנתבעים משולבת למעשה בטענתם הראשונה. מסתבר כי כאשר התובע ביקש לממש את הנכס, לשם סילוק ההלוואה, הוא נאלץ לנקוט בהליך משפטי נגד בנק איגוד לשם הסדרת דירוג השעבודים שנרשמו לטובת התובע ולטובת בנק איגוד, דבר שלא נעשה קודם לכן. כחלק מאותו הליך הושגה הסכמה בין התובע לבין בנק איגוד לפיו 10% מתמורת המימוש נטו (לאחר ניכוי הוצאות המימוש) תועבר לבנק איגוד על חשבון חובם של הנתבעים כלפיו, ואילו התובע יקבל את 90% הנותרים. הנתבעים מבקשים כעת לקזז מסכום התביעה את אותו תשלום שהתובע הסכים כי יועבר לבנק איגוד. מדובר בטענת בדים. התשלום שהתובע הסכים כי יועבר לבנק איגוד פרע את חובם של הנתבעים כלפי בנק איגוד, ולא את חובו של התובע. על כן, תשלום זה לא גרם ולא יכול היה לגרום לנתבעים נזק כלשהו, שהרי כל סכום שהועבר לבנק איגוד על חשבון חובם, הקטין ממילא את חובם של הנתבעים כלפיו. קבלת עמדתם של הנתבעים פירושה שהתובע יממן עבורם את חובם כלפי בנק איגוד, וזו תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת שתעשיר אותם על חשבון התובע. למעלה מהצורך נציין כי הנתבעים לא הציגו תחשיב מהו הסכום המדוייק שהעביר התובע לבנק איגוד, אלא נקבו בסכום שחושב באחוזים ממחיר המימוש ברוטו, שאינו הסכום שהועבר בפועל לבנק איגוד, לאחר ניכוי הוצאות המימוש. לפי ההסכם בין התובע לבין בנק איגוד נקבע כי בנק איגוד יקבל 10% מיתרת התמורה נטו, "לאחר ניכוי כל הוצאות הכינוס לסוגיהן". משמע, ברי כי הסכום שהועבר בפועל לבנק איגוד נמוך מהסכום הנטען על ידי הנתבעים. 5. הנתבעים טענו בחצי פה כי יש לקזז מסכום התביעה את הוצאות ההליכים המשפטיים שנקט התובע נגד בנק איגוד, אלא שהטענה נטענה בלא כל פירוט ואף בלא לנקוב בסכום אותו מבקשים לקזז. מי שמבקש להתגונן בטענת קיזוז, חייב להניח תשתית עובדתית מתאימה. כפי שנקבע בע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768: "טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." 6. הוא הדין בטענת הקיפוח בחוזה אחיד, שנטענה בעלמא ולא נתמכה בתחשיב כלשהו. 7. סוף דבר, הבקשה נדחית. הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. חוב לבנקבנקחוב