להלן החלטה בנושא תשלום יתרת הלוואה בלתי מסולקת: החלטה הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלום יתרת הלוואה בלתי מסולקת, בסך 19,098 ₪. התביעה נוסחה כתביעה לתשלום חוב פיגורים אך בסיפא לסיכומי ב"כ המשיב הובהר כי חוב הפיגורים נכון ליום הגשת התביעה עמד ע"ס 17,078.17 ₪, ואילו סכום התביעה - 19,098 ₪ מתייחס ליתרת ההלוואה הבלתי מסולקת. סכום הפיגור - 17,078.17 ₪ מופיע בנספח ב' 1 בצד שמאל למעלה - סה"כ פיגור. סכום יתרת ההלוואה 19,098 ₪ מופיע באותו נספח ב' 1 בצד שמאל למעלה - יתרה לסילוק. לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים: 1. חוזה ההלוואה מיום 17.5.83 (נספח א'). 2. מצב החשבונות. (נספחים ב' 1 - ב' 2). 3. אישור התובע על שיעור הריבית. (נספח ג' לתביעה). בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען המבקש בשמו ובשם אשתו כי אין הם חייבים את החוב הנתבע. בעבר היה קיים חוב פיגורים בהלוואה, ובעקבות תביעת הבנק נפתח נגדם ת. הוצל"פ 02-07556-02-3. במסגרת תיק זה פרעו המבקשים את מלוא חוב הפיגורים והתיק נסגר. (עותק החלטת ראש הוצל"פ - נספח א' לתצהיר). לטענת המצהיר, מאז הגשת התביעה הקודמת משולמת ההלוואה למשיב כסידרה בהוראת קבע למעט ארבעה תשלומים שלא נפרעו בחודשים 12 - 9 של שנת 2005. (עותקים מדפי החשבון לתקופה משנת 2004 ועד היום - נספח ב' לתצהיר). במהלך חקירתו הנגדית של המבקש התברר כי ההלוואה שולמה בהוראת קבע מחשבון אשתו. תביעת הפיגורים הוגשה בשנת 2001, וברור שגם אם נסגר התיק בשנת 2006, הרי שהתביעה התייחסה לפיגורים שנוצרו עד שנת 2001 מועד הגשתה, ולא יכלה לכלול פיגורים מאוחרים יותר. המבקש לא צירף ניירת מן השנים 2001 (לאחר הגשת התביעה), 2002, ו - 2003 ולשאלת ב"כ המשיב אישר כי אינו יודע אם בשנת 2002 חזרו הוראות קבע, וכמה הוראות קבע חזרו מאחר שהיה חולה באותה תקופה; סבל ממחלת הסרטן ועבר טיפולים. לדבריו: "אתה אומר לי שב - 2002 חזרו שמונה הוראת קבע ואני משיב: אני לא יודע". מסתבר שהמבקש גם לא בדק אם שולמו או לא שולמו הוראות קבע ב - 2001 עד 2003, שכן הוא צירף דפי בנק רק משנת 2004, וגם אלו דפים חלקיים בלבד. המבקש הודה כי אינו יודע כמה הוראות קבע חזרו ב - 2001, ואם חזרו הוראות בחודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר 2001. ב"כ המשיב הציג לתיק ביהמ"ש דפי חשבון מן השנים 2006 - 2001 שמהם ניתן לראות אלו הוראות קבע חזרו בשנים אלה, מאחר שהמבקש לא ידע כמה חזרו. הצגתם של דפי החשבון הותרה, שכן במסגרת חקירתו הנגדית, ניסה ב"כ המשיב להפריך את גירסתו של המבקש, ודפי החשבון שופכים אור על שיעור חובו האמיתי והנכון. כאמור, הסתמך המבקש על אוסף דפי בנק חלקיים החל משנת 2004 ולא על תדפיסי חשבון רציפים מהם אפשר לראות בודאות אילו הוראות קבע לא כובדו. כך למשל לא ידע המבקש על כך שב - 7/06 חזרה הוראת קבע נוספת ... "נכון שאין כאן את השורה הבאה". תביעת הפיגורים שהוגשה נגדו בעבר נפתחה ביום 16.9.01 וממילא כאמור לעיל, אינה יכולה לכלול פיגורים מאוחרים יותר, ומכאן טעותו של מהבקש שסבר שאם תיק נסגר ב - 2006, אין לו יותר פיגורים. בסעיף 19 לסיכומיו מפרט ב"כ המשיב את מה שניתן לראות בדפי החשבון שהוצגו לתיק ביהמ"ש. בשנת 2001 בחודשים 12 - 10 חזרו הוראת הקבע. בשנת 2002 - בחודשים 1,4,5,6,10 חזרו הוראת הקבע. בשנת 2003 - בחודשים 2,10,11 חזרו הוראות הקבע. בשנת 2005 בחודשים 9,11,12 חזרו הוראות הקבע. בשנת 2006 בחודש 7 חזרה הוראת קבע. הנה כי כן חובם של המבקשים גדול בהרבה מכפי ששיערו, ונוכח גירסתם החשבונאית הלוקה בחסר של המבקשים, ברי שאין בפיהם הגנה כנגד התביעה. לאור האמור לעיל נדחית בקשת הרשות להגן, והתובע זכאי ליטול פס"ד עפ"י העתירה שבכתב התביעה, דהיינו על יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת. תוגש פסיקתא לחתימתי. אין צו להוצאות. הלוואה