אלימות נגד הורה - צו הגנה

להלן החלטה בנושא אלימות נגד הורה - צו הגנה: החלטה 1. בפני תובענה למתן צו הגנה של אם כנגד בנה הבגיר. (להלן: "התובעת", "הנתבע"). 2. א. הצדדים מתגוררים תחת אותה קורת גג, דירה בעיר לוד. (להלן: "הדירה"). ב. הזכויות בדירה רשומות על שם התובעת ועל שם ילדיה כולל הנתבע - אשר קבלו את חלקם מכוח ירושת האב. 3. א. התובענה הוגשה ביום 5.11.98 והתבססה על ס' 3 (3) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 (להלן: "החוק"). ב. בהתאם להוראת ס' 4 (ג) לחוק קבעתי דיון במעמד שני הצדדים ליום 10.11.98 ג. בישיבה שנתקיימה ביום 10.11.98 שמעתי את ב"כ התובעת ואת הנתבע ונעתרתי לבקשה על דרך של מתן צו הגנה האוסר על הנתבע להטריד את התובעת בכל דרך בדירה והזהרתיו לבל יפגע בה, ויגביל את צעדיה ואת מעשיה בדירה ויאפשר לה לנהל חיים רגילים ללא הפרעה. ד. בהחלטתי ציינתי כי הפתרון הראוי לתא המשפחתי שענינו נידון בפני הוא פתרון ארוך טווח ולא פתרון "מקומי" אשר יכול ויביא רווחה כלשהי לפרק זמן מסויים לתובעת. נאמן להשקפתי זו הוריתי, בהתאם לס' 6 לחוק על הזמנת תסקיר משירותי הרווחה בעיריית לוד ובו בקשתי התייחסות אל מערכת היחסים בין הצדדים לתובענה ומתן המלצות טיפוליות. בפנייתי לפקה"ס הבעתי את משאלתי כי רשויות הרווחה יפעלו באמצעים שברשותם למציאת פתרון דיור כלשהו לנתבע אשר יביא להפרדה הראויה והנחוצה בין השניים. 4. א. בישיבת יום 22.12.98 התייצבו הצדדים, התובעת ובאת כוחה והנתבע ובא כוחו, לאחר שהגיש תצהיר תשובה מטעמו לתובענה. ב. לתיק ביהמ"ש הוגש תסקיר מפורט בו מתוארת מערכת היחסים בין התובעת והנתבע. המסקנה אליה הגיעו העו"ס בתסקיר הינה, כי מן הראוי שלכל אחד מהשניים תהיה יחידת דיור משל עצמו ובכך ימנעו חכוכים ועימותים המביאים בסופו של דבר לסבל וכאב מיותר לתובעת במיוחד וגם לנתבע, לדבריו. ג. המסקנה אליה הגיעו פקה"ס נכונה היא אך פתרונה אינו נראה לעין ומצריך שיתוף פעולה של גורמים נוספים, משרד השיכון למשל, דבר אשר יארך זמן. ד. הנתבע מודע לצורך האמור, גם מבחינתו שלו, כעולה מתצהירו ומדבריו בחקירתו הנגדית, עשה ועושה מאמצים כבירים לקבל פתרון מהרשויות ואינו חוסך מעצמו מכתבים, בקשות ופניות בענין זה. ומה עד אז? ומה עד מציאת הפתרון האמור? ה. לענין צו ההגנה לא מצאתי תשובה חד משמעית בתסקיר. "אנו ממליצים על צו הגנה עבור הנ"ל ....", כך בסיום התסקיר. יש להניח שהכוונה לצו הגנה כנגד הנתבע. 5. לאחר עיון בתובענה, בתצהיר התשובה, בתסקיר ושמיעת הצדדים בפני מצטיירת בפני תמונה עגומה של שני אנשים, קשישה ובן בשנות ה - 40 לחייו, אומלל בחייו האישיים אשר הנסיבות מאלצות אותם לחלוק ביחד דירה של שלושה חדרים. 6. התובעת אינה טוענת כי הנתבע נוקט כלפיה באלימות פיזית ואין גם כל גילוי על אלימות שכזו בתסקיר שהוגש. ("הוא לא מרים עליי ידיים אבל הוא עושה יותר גרוע", "הוא אף פעם לא היכה אותי אבל הוא מתקרב אליי באיום תוך הנפת ידיים" עמ' 4 לפרוט'). התובעת הקפידה להבהיר כי הנתבע מקלל, יורק עליה ועל כל מי שנכנס לדירה, וכי הוא מגביל אותה בתנועותיה עד כי היא נאלצת לעשות צרכיה בסיר. אשר לאיומים היא הודתה בח"נ כי כשהלכו למשטרה הם סיכמו שיגידו למשטרה כי הוא מאיים להרוג אותה, כדי שזה יעזור לפתור את הבעיה אצל שרותי הרווחה. (עמ' 5 לפרוט'). עובדה זו אושרה ע"י הנתבע בחקירתו הנגדית עמ' 6 לפרוט' למטה. 7. על מנת להבין את אורחות חייה של התובעת בדירה שאלתי אותה מספר שאלות מהם עולות העובדות הבאות: התובעת מתעוררת כל בוקר בשעה 06:00. היא מתרחצת, מכינה ארוחת בוקר, אוכלת ומעבירה עיתותיה בבית. היא הבהירה כי את צרכיה היא עושה בחדר שלה בקערה אך ציינה כי הנתבע לא מפריע לה ללכת לשירותים. היא עושה כן כי הנתבע מקלל אותה, ואין לה חשק בשל כך ללכת לשירותים. היא אישרה כי הנתבע לא מפריע לה להכין ארוחות וכי יש לה טלויזיה משלה בחדר שלה. היא הוסיפה ואמרה כי הוא נמצא כל הזמן בחדר שלו. בעמ' 4 לפרוט' היא אישרה שברגע שהוא מגיע הביתה הוא נכנס לחדר שלו, ולא יוצא ממנו. במצב דברים זה דומה שנקודות החיכוך בין התובעת והנתבע מצומצמות למדי ונראה כי עצם נוכחותו בבית, אפילו בחדרו, היא שמשפיעה על האווירה בבית מבחינת התובעת (ר' עמ' 3 לתסקיר פיסקא שלישית). 8. שקלתי בכובד ראש אם הנסיבות במקרה עסקינן מצביעות על "התעללות נפשית מתמשכת או התנהגות באופן שאינו מאפשר לתובעת ניהול סביר של חייה". אשר לעילה זו בס' 3 (3) לחוק, מן הראוי שהשימוש בה יהיה מצומצם עוד יותר מהשימוש בעילות שבס' 413 (2) לחוק. לא בכדי הורה המחוקק בס' 4 (ג) לחוק שאין ליתן צו הגנה מכוח ס' 3 (3) לחוק במעמד צד אחד וכי יש ליתן אותו אך ורק במעמד שני הצדדים (הגם שהסיבה לכך היא שלא ניתן להיווכח בסוג כזה של אלימות במעמד צד אחד). מטבע הדברים מגורים משותפים של אם קשישה ובן בגיל מבוגר הינם מתכון לצרות בהיות השניים מתחככים זה בזו כבסיר לחץ רותח. כל מילה שנזרקת לחלל האויר, כל פעולה שנעשית ע"י מי מהשניים, אפילו מבט עיניים, מתפרשים לעיתים ע"י האחר כהתנהגות "מאיימת" אשר משבשת את אורחות החיים בבית ואינה מאפשרת ניהול תקין וסביר של החיים, בו. 9. מוכן אני לקבל שנוכחותו של הנתבע בדירה נמאסה על התובעת זה מכבר. מוכן אני לקבל כעובדה שנוכחותו בדירה אף מגבילה את תנועותיה של התובעת במידה זו או אחרת בבית. ואולם, שמענו ממנה כי אלימות פיזית אין, כי היא מנהלת אורח חיים תקין פחות או יותר, וכי מרבית השעות בהן נמצא הנתבע בבית הוא שוהה בחדרו. בנסיבות אלה אינני רואה את הפתרון במתן צו הגנה האוסר על הנתבע מלהיכנס לדירה וזריקתו לרחוב. סבור אני כי ניתן עדיין לנקוט בדרך ביניים אשר יהא בה כדי לאפשר לשניהם, לפרק הזמן עד מציאת פתרון ארוך טווח, אפשרות לגור ביחד ולחוד. 10. אשר על כן הנני מחליט כדלקמן: א. צו ההגנה שניתן ביום 10.11.98 ישאר בתוקפו עד להחלטה אחרת. ב. ניתן בזה האוסר על הנתבע מלהיכנס לחדר השינה של התובעת בכל שעות היממה. ג. ניתן בזה צו האוסר על הנתבע למנוע מהתובעת גישה חופשית לכל חלקי הבית ושימוש חופשי ובלתי מופרע בכל מתקניו לרבות חדר השירותים והמקלחת. את הסמכות להתוות כללי התנהגות אלה מוצא אני בס' 2 (א) (3) לחוק בכל הנוגע לנתבע. 11. מעבר לכך על שני הצדדים להבין, כי הם ורק הם, מתוך התחשבות הדדית של האחד בצרכי האחר ובפרטיותו, יביאו למצב בו יוכלו הם לחיות את החיים בצוותא לאותו פסק זמן עד הפתרון המיוחל. 12. למעלה מן הדרוש אומר כי הדרך הנאותה לפתור את הבעיה היא על דרך הגשת תובענה לפירוק שיתוף בדירה ותשלום חלקו של הנתבע ע"י התובעת ו/או ילדיה האחרים. 13. אין צו להוצאות.צו הגנהאלימותצווים