דחיה על הסף תביעת מזונות

להלן החלטה בנושא דחיה על הסף תביעת מזונות: החלטה לפני תביעה למזונות של אשה נגד בעלה (תמש 24111/95 - תביעת הקטין איננה רלוונטית עוד בשלב זה) וכן בקשה לדחיה על הסף של תביעת המזונות, או לחילופין לקבוע שבשלב זה אין האשה זכאית למזונות זמניים (בשא 14054/99). שתי טענות משמשות עוגן לבקשה: האחת הסכם גירושין עליו חתמו הצדדים ב- 26.6.95 והשניה בגידת האשה בבעלה, דהיינו טענה זנתה תחת בעלה. / הטענה הראשונה נסמכת על הסכם (נספח א' לבקשה) מיום 26.6.95 בו נאמר בסעיף 15: "האשה מוותרת על מזונותיה וכתובתה". בסעיף 17 להסכם מסכימים הצדדים לכך שההסכם מחיב אף בטרם שיאושר (אני מניח שהכוונה ע"י בית המשפט) ואף אם לא יאושר. עוד נאמר בהסכם, שאפשר שהצדדים יחזרו לשלום בית תוך נסיון משותף להמשך חיים משותפים. הצדדים הבהירו בהסכם שאף אם יעשו כן, לא יהיה בכך בכדי לשנות דבר מהאמור בהסכם בכל עת. לכאורה, אכן לפנינו וויתור האשה על מזונותיה. אשה זכאית לוותר על מזונותיה. במקרה אשר כזה, ואם יגיע בית המשפט למסקנה שאכן היה וויתור, נטל הראיה על האשה להוכיח מדוע אין לוויתורה עוד תוקף. במקרה דנן, וויתרה האשה: "על מזונותיה וכתובתה". ההסכם נושא כותרת הסכם גירושין. אף אתה אמור, שהוויתור על המזונות ועל הכתובה באים כאחד. אכן, לא מגיעים לאשה יהודיה מזונות לאחר הגירושין, על פי הדין האישי. אך הכוונה לוויתור הזה הוא שהאשה מוותרת על מזונותיה מיום חתימת ההסכם ועד לגירושין או על מזונות העבר או על שני הדברים גם יחד. אין צל של ספק שההסכם דנן, צופה פני גירושין. האשה לא וויתרה על מזונותיה למקרה שההסכם לא יצא לפועל והצדדים לא יתגרשו. אכן, כאמור, בסעיף 17 ציינו הצדדים שגם אם יחזרו לחיות יחד תוך נסיון משותף להמשך חיים משותפים: "לכל תקופה שהיא" לא יהיה בכך כדי לשנות דבר מהאמור מהסכם. המשמעות של הסעיף היא שאם לאחר תקופה כלשהי, ותהיה ארוכה ככל שתהיה, יגיע הנסיון המשותף לקיצו הרי שיחול ההסכם. הווה אומר, אם יסכימו הצדדים להתגרש יחול הסכם גירושין זה. בוודאי אין כוונתו של ההסכם לכך שהאשה מוותרת על כתובתה כאשר האשה לא תסכים להתגרש או אפילו תחזור בה מההסכם להתגרש ולקבל גט. שאם לא תאמר כן, יהיה הגט גט מעושה המתנה הסכמתו של הבעל לגרש את האשה בוויתורה על מזונות ואף על כתובה. וטענה נוספת, בבחינת "יהודה ועוד לקרא": האשה מצביעה על כך שבשולי ההסכם ולאחר החתימות היה כתוב שההסכם נחתם תחת מחאה (על כך אין מחלוקת) וכי הכתב הזה נמחק ורשום על ידו "מחוק" וחתימת האשה. טוענת האשה שהיא נאלצה למחוק את הכתב הנ"ל בלחץ בעלה אף כי היא חתמה על ההסכם מתוך אילוץ. כדי להכריע בשאלה האם ההסכם נחתם תוך אילוץ אם לאו עלי לשמוע ראיות, אם כי על פני הדברים יש רגלים לטענה לאור העובדה שהיה רשום בשולי ההסכם שהוא נחתם תחת מחאה. אינני משתית את החלטתי על ענין האילוץ ודי לי בטעמים שהטעמתי קודם לכן. המורם מן המוטעם והמקובץ הוא שאני דוחה את הטעם הראשון שהעלה ב"כ הבעל. באשר לטעם השני, דהיינו "זינתה תחתיו", תומך הבעל יתדותיו בקלטת שבה, לטענתו, נשמעים דברי האשה שמהם עולה שהיא שכבה עם גבר אחר. ראיתי את הקטע כפי שהוא מצוטט בסעיף 11 לבקשה וכפי שהפנה אותי ב"כ הבעל לעמ' 6 של התמליל (לקראת סוף העמוד). אינני יכול לומר מתוך המילים שמופיעות בתמליל שמדובר בכך שהאשה זנתה תחתיו. הביטוי בגידה, אפילו אניח שאכן האמור בתמליל הוא אמת, אין בו ראיה ל"זינתה תחתיו". דברים אלה אמורים בהנחה שאקבל כאמת את האמור על אודות הקלטת כפי שהעלה הבעל. אם אוסיף לכך את הכחשת האשה, העומדת על בדיקת הקלטת והגשתה כדין, ועל כך שהדברים נאמרו כדי לעורר בחזרה את קירבתו של הבעל ולא שאכן נעשו בפועל, אין בפני מאומה גם בטעם השני שמעלה ב"כ הבעל שיש בו כדי לשלול מהאשה את מזונותיה. התוצאה היא, שאני דוחה את הבקשה בבשא 14054/99. האשה מבקשת פסיקת מזונות זמניים והטענה העיקרית של הבעל נשארה שאין ביכולתו לשלם מזונות לאשה לאור מצבו הכלכלי. הצדדים ביקשו בשלב זה לטעון ביחס למצבו הכלכלי של הבעל, איפשרתי לצדדים לטעון אבל התברר שלמעשה הם חוזרים על האמור בכתבי הטענות. על כן, לא רשמתי את דבריהם בפרוטוקול. האשה הטילה אתמול עקול על כספי הבעל ומתברר שהעיקול תפס כמה מאות אלפי שקלים. נתון זה לא נרשם כדבעי בהרצאת הפרטים של הבעל אף שרמז על כך, או יותר מרמז, צויין בכתב ההגנה בסעיף 8 ו- 9 ובסעיף 10 להרצאת הפרטים. נתונים אלה, שוללים את הטענה שאין לבעל היום אפשרות כלכלית לזון את אשתו, ויתר על כן, גם אם מצבו הכלכלי היה קשה יותר הרי שאנו אמונים על הכלל "עולה עמו ואיננה יורדת". האשה פירטה את הוצאותיה בכתב התביעה, כאשר המרכיב של שכר הדירה הוא 700 $ לחודש. במסגרת המזונות הזמניים לא אפסוק הוצאות שהן מטיבען שנתיות. על כן, אפסוק לאשה את שכר הדירה כפי שפורט בבקשה, כאשר מתברר שהוצאות החזקת הבית מתייחסות לתקופה בה עדיין גר הנתבע בבית, בתוספת 5,000 ש"ח לחודש (סכום זה כולל גם הוצאות החזקת הבית). על כן, הנתבע ישלם מזונות זמניים לאשה סך של 8,000 ש"ח לחודש. סכום זה ישא הפרשי הצמדה כשבסיס החישוב הוא מדד חודש 8/99 שפורסם ב- 15/9/99. חישוב ההצמדה יעשה מידי 3 חודשים, ללא תשלום הפרשי הצמדה למפרע. המזונות ישולמו החל ביום 1.6.99 ובכל 1 של החודשים הבאים. תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקבוע לתשלומו ועד לתשלומו בפועל. מזונות אלה נפסקו לאור סכומי הכספים שהתבררו שיש לנתבע בחשבונות בנק ונלקחה בחשבון העובדה שהוא מפרנס את הבן הקטין, המצוי אצלו. דחיה על הסףמזונות