לאחר שנקבע כי הנתבע הינו אביהם של הקטינים הוגשה על ידו הודעת צד ג' נגד האם בטענה שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי בגובה כל סכום שיחוייב לשלם לקטינים. להלן פסק דין בנושא הודעת צד ג' בתביעת מזונות: פסק דין 1. עניינו של פס"ד זה במזונותיהם של הקטינים X (יליד 11/03/96) וX (יליד 09/10/98). בד בבד עם התביעה למזונות שהוגשה באמצעות האם - רווקה בשנות הארבעים לחייה - הוגשה גם תביעת אבהות נגד הנתבע, שהינו גבר נשוי ואב לארבעה ילדים נוספים מקשר הנישואין. 2. אם התובעים הכירה את הנתבע במהלך שנת 1988 ובין השניים התפתחו יחסי ידידות שבמהלך השנים שינו את אופיים ונראה שלפחות משנת 1993 ואילך קיבלו מימד אינטימי וכללו גם קיום יחסי מין. 3. תחילה סרב הנתבע להכיר באבהותו ואולם משבוצעה בדיקת רקמות שהוכיחה בהסתברות כמעט וודאית כי אכן הוא אביהם של הקטינים (לפחות ב99.95%-) חזר בו מהתנגדותו וביום 08/02/99 ניתן פס"ד המצהיר על האבהות. הודעת צד ג' 4. לאחר שנקבע כי הנתבע הינו אביהם של הקטינים הוגשה על ידו הודעת צד ג' נגד האם בטענה שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי בגובה כל סכום שיחוייב לשלם לקטינים, שכן זו, כך נטען, גררה אותו "בכחש ובמרמה" לקיים עמה יחסי מין, בידעה שהוא אדם נשוי ושאיננו מעונין בילד ממנה ותוך שהצהירה כי היא מקיימת יחסי מין עם גברים נוספים וכי בשל בעיות פוריות ובעיות אחרות שלה, אין חשש שתיכנס להריון. עוד, לטענתו, הצהירה האם לאחר לידת הילד הראשון כי היא איננה תובעת ממנו מאומה לכלכלתו שכן יש לה מספיק אמצעים משלה לכך. בכתב הגנתה להודעת צד ג' הכחישה האם בפרוטרוט את טענותיו של הנתבע. 5. אינני רואה מקום להרחיב בענין זה מן הטעם שבסופו של דבר נראה שהנתבע זנח הודעה זו: אמנם במועד ההוכחות ציין בא כוח הנתבע כי חקירת האם מתייחסת גם לענין הודעת צד ג' ואולם עיון בפרוטוקול החקירה מלמד כי זו לא נשאלה בענין. יתר על כן, במסגרת סיכומיו זנח ב"כ הנתבע את הענין מכל וכל. 6. יצויין אך זאת כי רוב רובן של הטענות שהעלה האב במסגרת האמורה לא זאת שנסתרו בעדויות - לרבות בעדותו שלו - אלא שהן אינן רלוונטיות כלל להודעה שעניינה בשיפוי האב על הוצאותיו עבור הקטינים. לצורך הכרעה בענין זה אין כל משמעות למידת הקרבה בין האם לנתבע ואף לא לענין הסכמתו או אי הסכמתו להריונות. 7. למעשה העילה שנטענה ע"י הנתבע היתה "גניבת זרע" אף כי בענין זה כפי שמבואר בספר "דיני המשפחה בישראל", שיפמן, כרך ב', 1989, עמ' 173, 187-186, די בזיקה הביולוגית שבין האב לילדו על מנת להטיל עליו אחריות משפטית. הקשר המשפטי של ההורות הוא ביטוי הכרחי של ההורות הביולוגית ויכול להיווצר אף בלא שהאב קיבל על עצמו מראש להיות הורה. יתר על כן, אפילו ביקש האב להפסיק את ההריון והאישה סירבה, הדבר אינו מעניק לו זכות להימנע מתמיכה בילד. 8. והעיקר - גם הנתבע הודה בסופו של יום כי היה בקשר ארוך ומשמעותי עם האם וכי בשלב מסויים אף שקל להיפרד מרעייתו ולבנות את חייו עמה. יתר על כן, גם משנולד הבן הראשון המשיך בקיום הקשר האינטימי עמה. מכל מקום מעיון בעדויות ובחומר הראיות עולה כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח הסכמה (ולו מכללא) לענין השיפוי. ממילא דין הודעת צד ג' להידחות והיא נדחית בזה. המסגרת הנורמטיבית לתביעת המזונות: 9. סע' 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט- 1959 קובע: "(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו..." לפי הדין האישי של הנתבע, דהיינו הדין היהודי, הלכה היא כי החובה לזון את הקטינים שטרם מלאו להם שש שנים מוטלת באופן בלעדי על האב. חובה זו חלה רק ביחס לצרכים הבסיסיים של הילדים. אם האב "אמיד", מתווספת לחובתו לזון את ילדיו מן הדין, חובה לזון אותם גם מדין צדקה, אף כי חובה זו אינה חלה על האב לבדו. זוהי חובה החלה על שני ההורים במידה שווה, באופן יחסי ליכולתם. בענין זה נאמר בע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז פ"ד לו(3) 449, עמ' 456-457: "העולה מן האמור עד כאן: החובה לספק את הצרכים ההכרחיים היא על האב מהדין עד גיל 6 או מתקנת חכמים מעבר לגיל 6... . החובה לספק מעבר לצרכים ההכרחיים, בין למטה מגיל 6 ובין מעל לגיל 6, הינה מדין צדקה... לגבי הצדקה שווים האם והאב... ושווה בה דינה של האישה לדינו של הגבר", ובהמשך (בעמ' 461): "מעבר לצרכים אלו (הצרכים הבסיסיים - ח.ב.) מתחלקת החובה בין האם והאב לפי הכנסותיהם הפנויות". 10. לענין צרכיהם הבסיסיים של הקטינים הלכה היא שאלו לא נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב. מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צורכי הקטין, כפי שנקבע בשו"ע, אבה"ע, עג, י: "ואינו נותן להם כפי עשרו אלא כפי צרכם בלבד". ביה”מ העליון קבע בפרשת פורטוגז, שם בעמ' 461, כי הצרכים הבסיסיים הם צרכים מינימליים השווים לכל ילד, ללא קשר למצבם הכלכלי של הוריו. במסגרת הצרכים הבסיסיים נכללים מזון, ביגוד והנעלה, מדור, הוצאות הבית והוצאות רפואיות. מה שמעבר לכך (כגון צעצועים, חוגים, חופשות, ביגוד וצרכי חינוך מעבר למינימום הנדרש) נכלל במסגרת מזונות מדין צדקה. 11. אף כי נראה לכאורה כי המזונות מן הדין, שעניינם בצרכים הבסיסיים ביותר, הינם אחידים לכל, בפועל יש לגזור גם את גובהם של מזונות אלו לפי רמת הכנסתו של האב. המלומד שרשבסקי מסביר כי צרכיהם של ילדים עשויים להיות שונים זה מזה ואין להעלים עין מכך שלילדי עניים אין אותם צרכים כמו ילדי עשירים. לפיכך, גם בקובעו את הצרכים ההכרחיים יש מקום להתחשב באפשרויות הכספיות של האב. אם האב אמיד, יש לחייבו לתת לילדים את צרכיהם לא רק לפי מה שהכרחי אלא גם לפי מה שראוי לו, ותוספת זו היא מדין צדקה (שרשבסקי, דיני משפחה, תשנ"ג1993-, עמ' 381). בענין זה נאמר בע"א 206/60 דרהם נ' דרהם (פ"ד יד(2) 1726, עמ' 1730): "...ואם כי מזונות הילדים קצובים להם לפי צרכיהם בלבד ולא לפי עשרו של אביהם... ייתכן וצרכיהם מרובים יותר כשהם ילדי עשירים". יכולתו הכלכלית של האב: 12. הכנסות מהשתכרות: המשיב עבד במשך שנים בחברת ... ולאחר מכן בחברת .... מתלושי המשכורת העדכניים שהגיש הנתבע עולה כי משכורתו הממוצעת לאחר ניכויי החובה מגיעה לכדי כ10,750- ש"ח לחודש. לדבריו משכורת זו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו בהיותו עובד כ60- שעות בשבוע, ולעתים אף יותר. הבית ב.... : ההלכה קובעת שיכולת האב לשלם מזונות לילדיו נקבעת לא רק על פי השתכרותו מעבודה אלא גם על פי נכסיו ועל פי יכולתו ממקורות אחרים. בע"א 130/83 פרייס נ' פרייס (פ"ד לח(1) 721, עמ' 727) נאמר: "...כך הדבר גם לעניין מזונות הבנות שאותם יש למדוד לפי צרכיהן. אם אין לו די לכך מהשתכרותו, יש לחייבו לשאת בצרכיהן גם ממקורותיו האחרים, בין מכספים פנויים שנשארו לו... בין מהדירה שקנה...". דא עקא, אף שכאן מדובר בבית פרטי רחב ידיים הנקי מכל שיעבוד או משכנתא אין מקום להתחשב בנכס זה בקביעת גובה המזונות. כפי שהעיד הנתבע בעקבות הקשר עם אם הקטינים נתערערו יחסיו עם רעייתו ועל פי הסכם גרושין שנחתם ביניהם וקיבל תוקף של פס"ד התחייב להעביר לה את מלוא זכויותיו בנכס. לצורך זה אף נחתם על ידו יפוי כוח בלתי חוזר המסמיך את ב"כ האשה לבצע את ההעברה ע"ש האשה. אכן, הנתבע ורעייתו חזרו לשלום בית ואולם כל עוד לא בוטל פסה"ד אין מניעה שהאשה תממש את זכותה על פיו בכל זמן. והעיקר, אף בהנחה שהנתבע הינו הבעלים של מחצית הנכס אין מקום להתחשב בכך לצורך קביעת המזונות שכן מדובר בדירת מגורים המשמשת את הנתבע ומשפחתו שגם אותם חייב הנתבע לזון ולא בנכס פנוי אשר האב יכול לממש אותו בכל עת שיחפוץ. מקורות הכנסה נוספים של האב: בתצהירו פירט הנתבע הסכומים שקיבל עם פיטוריו מחברת ... וכן השימוש שנעשה בהם. לפי בקשת ב"כ התובעים הומצאו גם אישורים מחברת ... תקשורת על הסכומים ששולמו לנתבע עם פרישתו. מהאישורים שנתקבלו עולה כי סך הכספים שקיבל בעת פרישתו, לאחר ניכויי מס, עמד על 308,035 ש"ח. הנתבע לא הוכיח כי לא נותר בידו מסכום זה אלא כ60,000- ש"ח כטענתו. מהאישורים שסיפק הנתבע לענין הקרנות מגדל, שגיא ותעוז עולה כי בחשבונות הבנק יש לו סכומים ניכרים: בביטוח חיים - פוליסת "יותר"במגדל, נכון ליום 31/12/99 לזכות הנתבע כ216,000- ש"ח. בבנק לאומי - קופ"ג "תעוז", נכון ליום 31/12/99 לזכות הנתבע כ75,000- ש"ח. בבנק לאומי - קופ"ג "שגיא", נכון ליום 31/12/99 לזכות הנתבע כ100,000- ש"ח. בהסכם הגירושין מוזכרים בנוסף לאלו, גם כספים בחשבונות אחרים (ר' סע' 8-9 להסכם). לפיכך ניתן לקבוע כי לנתבע חסכונות בשווי כולל של לפחות 420,000 ש"ח, שלפחות חציים הינו שלו (שהרי במסגרת איזון המשאבים בינו לבין רעייתו צריך יהיה להביא בחשבון גם את רכושה שלה). מכל אלו עולה כי התובעים הצליחו להוכיח כי מעבר למשכורות השוטפות, יש לאב בתכניות שונות, סכומי כסף נוספים בשווי של מאות אלפי שקלים, ובסכומים אלה יש להתחשב בקביעת חובתו של האב להשתתף במזונות התובעים. ר כ ב: האב העיד כי מכונית המאזדה, מודל 97, רשומה על שם אשתו. גם על פי הסכם הגירושין, אמורה המכונית להיות בחזקתה הבלעדית של האישה. כל שאמרנו ביחס להסכם הגירושין, בנוגע ליכולתה של אשת הנתבע לממש בכל עת את זכויותיה בבית על פי ההסכם, רלוונטי גם ביחס למכונית. ממילא אין להתחשב בה בקביעת יכולתו הכלכלית של האב לצורך תשלום המזונות. המכונית בה משתמש האב לצרכיו שלו אינה רכושו. מדובר במכונית שקיבל ממקום עבודתו וברור שאינו יכול לממש אותה על מנת לשלם מזונות. העסק לממכר עתיקות: אשת הנתבע עובדת בעסק של ממכר רפליקות לעתיקות. האב הצהיר, וכך גם עולה מהסכם הגירושין כי עסק זה שייך לאישה ויישאר בבעלותה שלה בלבד. כמו כן הסביר הנתבע כי עסק זה אינו נושא רווחים, והתובעים לא הוכיחו כי טענה זו אינה נכונה. הוצאות מיוחדות של הנתבע: 13. מלבד שני הקטינים, יש לנתבע ארבעה ילדים נוספים, ילידי השנים 81, 83, 87, 92. האב טוען כי בהתייחס לחובתו לזון גם את אשתו וילדיו אלה, ההוצאות שלו כיום עולות על הכנסותיו. בכתב ההגנה וגם בתצהיר שהגיש פרט הנתבע את הוצאותיו בגין מזונות אשתו וארבעת ילדיו, הוצאות הבית וכן הוצאותיו האישיות. מעבר לכך חובת המזונות של האב נקבעה בהסכם הגירושין בינו ובין אשתו, כדלקמן: "4. מזונות: א. האיש ישלם לאישה לכל המאוחר ב- 1 לכל חודש סך של 4,500 ש"ח עבור מזונות הקטינים, וזאת עד מלאת לכל ילד 20 שנים. בהגיע כל ילד לגיל 20 שנים, דניאל יפתח על שם כל אחד מן הילדים תוכנית חיסכון ובה יפקיד את סכום המזונות היחסי לכל ילד, עד הגיעו של כ"א לגיל 21 שנים". אין ספק כי בין אם הסכם הגירושין מיושם במלואו ובין אם לאו, חייב האב גם בכלכלתם של ארבעה ילדים אלו, וכמו כן, חייב הוא לזון את אשתו באם אין הכנסתה שלה מספיקה לכך. מדפי החשבון שהציג הנתבע (ת7/) עולה כי בתחילת כל חודש מועברים מחשבונו סכומים שנעים בין 4,500 ל5,500- ש"ח. לדבריו אלו הסכומים שהוא מעביר מידי חודש לאשתו להוצאות הבית. יכולתה הכלכלית של האם: 14. כאמור, יכולתה הכלכלית של האם רלוונטית רק בשאלה אם היא חייבת להשתתף בהוצאות הקטינים מדין צדקה. הכנסות האם מהשתכרות: כאשר הוגש כתב התביעה למזונות, עבדה האם כטכנאית רנטגן במכון מזור בחצי משרה, ומתלושי השכר שצרפה עולה כי ממוצע ההשתכרות החודשי שלה היה כ- 4,000 ש"ח לחודש. מאז הוגשה התביעה, פוטרה האם מעבודתה זו וכיום היא עובדת בעבודות משק בית ועל פי עדותה היא משתכרת פחות או יותר, כפי שהשתכרה קודם לכן. מקובלים עלי דברי האם שהיא ממצה בכך את פוטנציאל ההשתכרות שלה כיוון שאין טעם שתעבוד יותר שעות. האם הסבירה היטב שתשלום עבור צהרון הוא גבוה יותר מן הסכום שתוכל להרוויח אם תעבוד עוד מספר שעות אחר הצהרים. נכסי האם: האם ירשה מהוריה 1/3 מזכויתיהם בדירת המגורים שלהם, 1/3 מזכויות אביה בחנות ברח' ... וכן זכויות בדירה ב... . על פי עדותה עקב מצבו הכלכלי הרעוע של אחיה הורה האב כי דמי השכירות המשולמים בגין החנות (שהושכרה ל10- שנים עד 2004) יהיו לאח. כן מתגורר האח בדירת ההורים ז"ל. באשר לדירה ב... - מדובר בדירה קטנה שהיתה בבעלותם של הורי סבה והאם היא אחת מלמעלה מ30- יורשים, באופן שיכולתה לממש זכותה זו היא מעטה, מה גם שהסכום שתקבל עם המימוש אינו משמעותי. עוד העידה האם כי עד לאחרונה היא התגוררה בדירה שנרכשה ע"י אביה והיתה רשומה ע"ש שלושת ילדיו. לטענתה, כפי שהוסכם בתוך המשפחה היא לא נדרשה לשלם כל תמורה בגין מגוריה בדירה ומשנמכרה הופקדה תמורתה בבנק והריבית המשולמת מממנת את דמי השכירות בדירה בה מתגוררים התובעים (העומדת על כ600- דולר) לחודש. במערך האמור אף אם קיימת זכות לכאורה לאשה לדרוש את חלקה בדמי השכירות או דמי השימוש בחנות ובדירה הנ"ל מאחיה, נראה כי יש לכבד את הוראת האב וההסכמות שהושגו בתוך המערכת המשפחתית כאמור. 15. בהתייחס לכל האמור אין מקום להתחשב בקרן או בריבית שלרשות האם ממכירת הדירה לצורך קביעת חובתה מדין צדקה, מה גם שבכתב התביעה לא פורטו הוצאות מדור שהינם חלק מהצרכים הבסיסיים של הקטינים ושדמי השכירות משמשים אותם, ובאשר לקרן - זו אמורה לשמש עתודה לרכישת מדור הולם שישמש גם את הקטינים. ועוד זאת - כפי שהאם יכולה לממש את זכויותיה בנכסי הנדל"ן הנוספים שירשו היא ואחיה, כך אין מה שימנע מאחיה של אם התובעים לדרוש בעתיד את מימוש חלקם בתמורת הדירה. מכל האמור לעיל עולה כי לצורך חיוב האם במזונות מדין צדקה יש להתחשב בהכנסותיה ממשכורת בלבד. צרכי הקטינים 16. כפי שפורט בכתב התביעה ובתצהיר הועמדו מזונותיהם של הקטינים על סך של 4,345 ש"ח לחודש, בתוספת מחצית ההוצאות הרפואיות שאינן מכוסות ע"י קופ"ח וכן הוצאות חד פעמיות עם לידת הילד השני. בענין הסכומים שפורטו כאמור לא הציגה האם מסמכים מאמתים, מה גם שבעדותה "תיקנה" הסכומים לגבי חלק מהפריטים. לטענת האב הסכומים שפורטו ע"י האם הינם מופרזים במידה ניכרת. במצב זה, כאשר אין בפני בית המשפט ראיה ברורה על צרכי הקטינים, רשאי השופט היושב בדין, ואף חובה היא לו לפסוק את צרכי הקטינים לפי שיקול דעתו, לאור נסיון החיים שלו, וכפי שקבע בית המשפט בע"א 687/83 מזור נ' מזור פ"ד לח(3) 29, עמ' 33, כשיש חוסר סדר או חוסר עקביות ביחס לצרכי הקטינים "רשאי היה השופט המלומד לאמוד את צרכיהן לפי נסיון החיים שלו כשופט היושב בתוך עמו". כלעיל, בית המשפט צריך להפריד לצורך קביעת חיוב המזונות בין צרכיהם ההכרחיים של הילדים לבין שאר הוצאותיהם. 17. בהתייחס לכל האמור אני פוסקת מזונותיהם של הקטינים כדלקמן: א. מזונות בסך 2,800 ש"ח לחודש (1,400 ש"ח לכל ילד). ב. בנוסף ישא הנתבע במחצית ההוצאות החריגות של התובע (הכוללות הוצאות רפואיות שאינן מכוסות ע"י קופ"ח, הוצאות ריפוי שיניים, פסיכולוג, חגיגת בר מצוה) וזאת בתוך 30 מיום מיום שיתבקש לכך, בכפוף להמצאת קבלות. ג. סכום המזונות יהיה צמוד למדד הידוע היום ויתעדכן אחת לשלושה חודשים ללא עדכון למפרע. החיוב הוא מיום הגשת התביעה (29/10/98). התשלומים החודשיים יבוצעו החל מיום 01/08/01 ובכל 1 לחודש שלאחריו. הסכום שהצטבר מיום הגשת התביעה בקיזוז הסכומים ששולמו בפועל ישולם ב5- תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01/08/01, בנוסף לדמי המזונות השוטפים. ד. עוד ישלם הנתבע הוצאות עבור רכישת ציוד בסיסי לתובע מס' 2 וכן הוצאות הברית בסך של 3,000 ש"ח. ה. קצבת הילדים תמשיך להיות משולמת לקטינים באמצעות אימם בנוסף לסכום המזונות כאמור. ו. בהגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או לשירות צבאי (המאוחר מבין השנים) יפחת סכום המזונות ל1/3- עד הגיעו לגיל 21 או עד לתום השירות הצבאי (המאוחר מבין השנים). ז. פיגורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד החיוב ועד התשלום בפועל. 18.. מחייבת הנתבע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בתביעת המזונות (לרבות הודעת צד ג') והאבהות בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הודעה לצד שלישימזונות