הפסקת חיוב מזונות עקב שינוי הנסיבות

להלן החלטה בנושא הפסקת חיוב מזונות עקב שינוי הנסיבות: החלטה 1. בתאריך 5.10.99 ניתן על ידי פסק דין בסכסוך שבין הצדדים, ובו דחיתי שתי תביעות שהגיש התובע נגד הנתבעת, האחת לביטול הסכם פירוק שיתוף שקיבל תוקף של פסק דין והשניה ביטול החיוב במזונות. פסק הדין נבחן בערכאת הערעור ואושר (פסק דין מיום 30.12.99). 2. בתאריך 4.5.00 הגיש התובע את תביעתו הנוכחית לביטול החיוב במזונות (וצו עשה) עקב שינוי הנסיבות. כתב ההגנה הוגש ביום 28.5.00, ובעיקרו טענה כי פסק הדין הקודם שריר וקיים ואין לשנותו. 3. בתאריך 21.6.00 הגיש התובע בקשה זמנית לעיכוב ביצועו של פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי מיום 1.1.95 שחייב אותו בתשלום המזונות לתובעת, בנימוק שמשניתן פסק דין בבית הדין הרבני המחייב את הנתבעת בקבלת גט, הרי אין להמשיך ולחייב את התובע לשלם לה מזונות מידי חודש בחודשו (בש"א 4083/00). תגובת הנתבעת הוגשה ביום 17.7.00 ולמחרת היום, 18.7.00, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב הביצוע. 4. ב"כ התובע, עו"ד נ. שלם המציא לתיק ביהמ"ש החלטה של בית הדין הרבני הגדול מיום 16.1.01 (כ"א בטבת תשס"א) ולפיה יש לחייב את הנתבעת לקבל גט. דעת המיעוט של הרב נדב היא כי אין לחייב את הנתבעת לקבל גט נגד רצונה. 5. בתום הדיון שהתקיים ביום 15.2.01 הוריתי על הגשת טיעון כתוב בעניין העילה ועיכוב הביצוע. 6. תמצית טענות התובע: א. דמי המזונות עבור הנתבעת עומדים כיום על סך כל כ3,700- ש"ח לחודש. ב. פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול גרם לכך שהנתבעת איבדה את זכותה למזונות וכך בטל בעצם חיובו של התובע לשלם. ג. הצדדים הוזמנו לבית הדין האזורי בחיפה לסידור גט ביום 19.2.01, אך הנתבעת לא התייצבה. ד. על פי הלכת טביב (רע"א 4982/92), יש ליישם בבית המשפט האזרחי את זכות האשה למזונות על פי הדין האישי. ה. על פי פסק הדין בעניין כבירי (עע"מ (ת"א) 41/96), פסיקה של בית דין רבני כי אישה חייבת לקבל גט פיטורין מהווה "מעשה בית דין" בפני ביהמ"ש האזרחי, וסירוב לקבל גט גורם אבדן זכותה של האשה למזונות מבעלה. ו. יישום ההלכה בעניין זה תומך בתביעת התובע ולכן יש לתובע עילה ויש לעכב את ביצוע החיוב במזונות. 7. תמצית טענות הנתבעת: א. הנתבעת אינה מעוניינת להתגרש לאחר שננטשה על ידי התובע, שעקר לארה"ב. ב. התביעה הוגשה בעת שההליכים מבית הדין הרבניים עדיין היו תלויים ועומדים ולכן אין עילת תביעה ואין סמכות לביהמ"ש להזקק לה, ולכן גם אין סיבות לעכב את החיוב במזונות. (גם לפי הלכת טביב). ג. גם לאחר פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול לא נולדה לתובע עילת תביעה חדשה, כי הנתבעת השיבה בכתב לבית הדין האזורי ובעצם ההליך שם טרם הסתיים. ד. פסק הדין בעניין כבירי פועל לטובת הנתבעת, באשר לא סירבה לביצוע החלטות בית הדין הרבני, ולא נקבע שם פוזיטיבית כי היא מסרבת להתגרש. 8. בתאריך 28.3.01 דאג עו"ד שלם להמציא החלטה נוספת של בית הדין הרבני מיום 20.3.01, בה נקבע כי כל הנושאים הנילווים אינם מעכבים את סידור הגט. 9. בתאריך 28.3.01 הגישה הנתבעת מצידה תביעה חדשה ועניינה דרישה איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג (תמ"ש 55623/97) לרבות סעדים לפי סעיף 11 לחוק. 10. עילת התביעה של התובע לא קמה לו ביום בו הגיש את תביעתו הנוכחית, 4.5.00. באותה עת היו ההליכים בבתי הדין הרבניים תלויים ועומדים, ולכן כבעניין זה נכונה טענת ב"כ הנתבעת, המכוונת ליום הגשת התביעה. מסיבה זו סבור אני כי גם החלטתי מיום 18.7.00 היא, בכל הענווה, נכונה. 11. השאלה הנשאלת כיום היא האם קמה לתובע עילת תביעה חדשה לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין הרבני הגדול ביום 16.1.01? בפסק הדין נכתב כדלקמן: "לאור הנימוקים דלעיל מחליטים ברוב דעות: א. דוחים ערעור האשה, והיא חייבת בקבלת גט (ההדגשה שלי - א.ג.) ב. .......". הדגשה לכך נכתבה בהחלטת בית הדין הגדול מיום 20.3.01: "החלטתנו מיום כ"א בטבת תשס"א, קובע(ת) כי האשה חייבת לקבל גט. כל הנושאים הנילווים לגירושין אינם מעכבים את סידור הגט, וניתן לממשם לאחר מכן. נושא הדירה יוסדר על ידינו, כאמור בהחלטתנו מיום ו' באב תש"ס. אין צורך לקבלת הסכמתו (של מי) מן הצדדים בעניין זה". 12. אני קובע כי אכן קמה לתובע עילת תביעה חדשה החל מפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מיום 16.1.01, שם נקבע כי הנתבעת חייבת לקבל את גיטה ממנו. 13. מכאן יש לעבור לשאלה השניה והיא, האם הגיע המועד להפסקת החיוב במזונות כבר כעת, כפי שביקש התובע בבש"א 4083/00, לאור העילה החדשה? 14. בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין טביב, רע"א 4982/92 טביב נ' טביב, פ"ד מח (3) 390, נקבע כי כאשר ביהמ"ש האזרחי דן בשאלת החובה של בעל במזונות אשתו, עליו לדון בכך "על רקע הלכות המשפטי העברי מזה ועל רקע הממצאים העובדתיים... מזה", לרבות הממצא כי האשה חוייבה בגט. 15. בפרשת כבירי נדונה בביהמ"ש לענייני משפחה בת"א תביעה דומה לתביעה דנן. הבעל עתר בביהמ"ש לפטור אותו מן החובה להמשיך ולשלם מזונות לאשתו. בפסק הדין של בית הדין הרבני בפתח תקוה נפסק כי האשה חייבת לקבל גט מבעלה. כב' השופט י. שנהב (כתוארו אז) סקר את ההלכה הפסוקה והספרות והגיע אל המסקנה כי משפסק בית הדין הרבני בעניין החיוב בקבלת גט, קמה חובתו של הבעל לזון את אשתו. (תמ"ש 6900/95 (ת"א), דינים משפחה, כרך א', 1). 16. על פסק הדין הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב. כב' השופט ח. פורת, סגן הנשיא, סקר בהרחבה את הדין האישי קיבל חלק מטענות האשה ודחה את חלקו האחר. באשר למועד הפסקת החיוב במזונות פסק בזו הלשון: "לסיכום, מקום שבית הדין הרבני פוסק כי האשה חייבת להתגרש מבעלה, קיימת חובה על האשה למלא אחר פסק דינו של בית הדין. עם זאת, בכפוף לסעיף 21 לעיל, מועד הפסקת חיוב הבעל במזונות אשתו איננו מיום מתן פסק הדין של בית הדין הרבני המחייבה בגירושין, אלא רק לאחר סירוב מצד האשה למלא אחריו". ובהמשך: "ראוי להדגיש, כי סירובה של האשה חייב להקבע פוזיטיבית על ידי בית הדין הרבני כממצא עובדתי מבוסס. הסירוב יכול להיות סירוב מוחשי או כל צעד המהווה עיכוב בביצוע החלטת בית ההדין כגון אי הופעה של האשה לצורך קביעת שמות או כתיבת הגט, וזאת כמובן ללא סיבה מוצדקת או התנאת תנאים בהם תאות לקבל גט - תנאים שלא מצויים בפסק הדין של בית הדין הרבני. אם האשה לא הוזמנה כדין לסידור הגט או שכלל לא ידעה על פסק הדין לגירושין (למשל כשפסק הדין ניתן בהעדרה), לא ניתן לראות באי הופעתה סירוב מצידה, בכדי להטיל עליה את "הסנקציה" של אובדן מזונות. אולם אם הוכח שהאשה הוזמנה דין לסידור הגט ולא הופיעה, פסק הדין המחייבה בגירושין גורר את איבוד המזונות, אולם לא מיום פסק הדין אלא מיום הסירוב הממשי שהוכח, כאמור, פוזיטיבית". (עע"מ 41/96, דינים-מחוזי, כרך כ"ו (6), 959). 15. בענייננו אין קביעה פוזיטיבית ומפורשת של בית הדין הרבני בדבר סירובה של האשה למלא אחר פסק הדין ולקבל את הגט ולכן טרם הגיע המועד להפסקת החיוב במזונות. 17. מכאן המסקנה בשלב זה היא כי יש לתובע עילה להגשת התביעה הנוכחית החל מיום 16.1.01 אך המועד להפסקת החיוב במזונות טרם הגיע. 18. בהתאם לבקשת ב"כ התובע נקבע התיק לשמיעת ההוכחות ליום 17.5.01 בשעה 13.00, ואז יישמע. אין צו להוצאות.מזונות