זכויות בדירת בני זוג - סמכות שיפוט

להלן החלטה בנושא זכויות בדירת בני זוג - סמכות שיפוט: החלטה 1. בפני תובענה של אשה ושלשה ילדים שכותרתה "צו עשה וצו מניעה" אך במהותה עתירה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי המבקשת הינה הבעלים של מחצית הזכויות בבית ברח' יעקב כהן 15, רמת השרון והידוע כחלקה 286 בגוש 6415 (להלן: "הבית"). העתירה המתבקשת היא כנגד הנתבע 1, (להלן: "הנתבע") בעלה של התובעת 1 (להלן: "התובעת") ובמסגרתה מתבקש ביהמ"ש, כסעד משלים, להורות לנתבע 1 לפעול לבצוע העברת מחצית הזכויות בבית על שמה של התובעת. 2. עד כאן, הכל טוב ויפה, אלא שלכתב התביעה צורף הנתבע 2, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). וכל כך למה? על הזכויות של הנתבע בבית רשומה משכנתא לזכותו של הבנק, להבטחת התחייבויות הנתבע והתחייבויות חברת "סוין אלקטרוניקה בע"מ" שבבעלותו, כלפיו. המשכנתא נרשמה ביום 2.1.90. הנתבע והחברה כשלו בהחזרת חובותיהם לבנק, וכנגד החברה אף ניתן צו פירוק ביום 8.2.98. משום כך פתח הבנק, ביום 20.10.97 בהליכים למימוש המשכנתא בלשכת ההוצל"פ. בשל קיומה של המשכנתא וההליכים הננקטים למימושה צורף הבנק כנתבע לתובענה וכנגדו התבקשו הסעדים הבאים: · להורות לבנק להסיר התנגדותו להעברת מחצית הזכויות בבית לתובעת ורישומן על שמה. · להורות לנתבעים (צ.ל לבנק) להמנע מלהמשיך בהליכי מימוש המשכנתא לגבי מחצית הזכויות בבית. · להצהיר על כך כי התובעים (האשה והילדים) הינם בעלי זכות דיירות מוגנת בבית ואין לפנותם מהבית במסגרת הליכי הוצל"פ של המשכנתא. 3. ביום 23.7.98 הגיש ב"כ התובעים בקשה (בש"א 4178/98) לצירוף הבנק כנתבע בתובענה בהתאם לס' 6 (ו) לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995, (להלן: "החוק"). ביום 20.11.98 הגיש הבנק את תגובתו לבקשה. 4. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני טענו ב"כ הצדדים בפני בשתי סוגיות הראויות לדיון ולהכרעה: א. האם מדובר בסכסוך בתוך המשפחה או בסכסוך מלאכותי אשר נועד להכניס את התובענה שבפני בשערי בימ"ש זה? ב. אם התשובה חיובית, האם מן ראוי להשתמש במקרה עסקינן בסמכות לפי ס' 6 (ו) לחוק ולצרף את הבנק כנתבע בתובענה? 5. אתחיל ראשון ראשון ואחרון אחרון שאם לשלילה אחליט בראשון, לא אזקק לאחרון. 6. סעיף 3 (א) לחוק קובע כי עניני משפחה ידונו בבית המשפט לעניני משפחה. "עניני משפחה" מוגדרים בסעיף 1 לחוק ולענינינו בס' 1 (2) בנוסחו דהיום: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא; לענין פיסקא זו - 'בן משפחה' - (א) בן זוג...". עולה מסעיף 1 (2) האמור, כי סמכותו של ביהמ"ש לעניני משפחה עומדת לו בהתקיים שניים אלה: א. יחס משפחתי בין בעלי הדין כהגדרתו בחוק. ב. תובענה "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה". (ר' לענין זה החלטתי בבש"א 7028/98 תמ"ש 77860/98 עוז נ' עזיז (לא פורסם). אין ספק שהיחס המשפחתי מתקיים במקרה שלנו בין התובעת ובין הנתבע בהיותם בני זוג אך כאמור אין די בכך. יש צורך שהתובענה האזרחית עילתה תהא "סכסוך בתוך המשפחה". משמעות תנאי זה הוא שיש צורך בקיומו של סכסוך אמיתי בין בעלי הדין, במקרה שלנו בני משפחה, "שעילתו בתוך המשפחה". נטען בפני כי אין כלל סכסוך בין התובעת ובעלה הנתבע וכי הסכסוך האמיתי הוא בין התובעת ואולי גם הנתבע כנגד הבנק - הוא הנתבע 2 או מי שמבקשים לצרף אותו כנתבע 2. 7. א. לאחר שעיינתי בכתב התביעה על צרופותיו ובטעוני ב"כ התובעת - וב"כ הבנק שאת צרופו נתבקשתי לאשר, נחה דעתי כי אין כל סכסוך אמיתי בין התובעת/האשה לבין הנתבע/בעלה בתא המשפחתי הנידון אשר מצדיק את היזקקותו של בימ"ש זה לתובענה הנידונה. ב. העובדות המפורטות בכתב התביעה מלמדות אותנו, לטענת התובעת, כי הנתבע הבטיח לה, להעביר על שמה מחצית מזכויותיו, מה גם שעומדות לה זכויותיה בבית מכוח "חזקת שיתוף ואיזון משאבים". זאת ועוד, הנתבע חתם אף על תצהיר העברה ללא תמורה של מחצית זכויותיו לתובעת, אשר חתמה מצידה על תצהיר קבלה ושניהם גם יחד דיווחו לשלטונות מס שבח על העסקה. (ר' לענין זה ס' 11, 4 לכתב התביעה ודברי ב"כ התובעת בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 10.1.89 (ש' 18-21). ג. בס' 12 לכתב התביעה מודה התובעת בהגינותה כי פעולת ההעברה של מחצית הזכויות בבית על שמה לא נסתיימה - לא בגלל שהנתבע חזר בו מהבטחתו/הסכמתו/הצהרתו, ולא בגלל סכסוך שפרץ בינה ובינו אשר גרם לעצירת התהליך אלא - משום שהבנק אשר רשם משכנתא על הנכס הרשום כולו על שם הנתבע, לפני 9 שנים (7 שנים לפני תחילת תהליך ההעברה כך לפי אשור מס שבח) היתנה את הסכמתו להעברה בכך שהמשכנתא תרשם על הנכס כולו גם לאחר העברת המחצית על שמה. רוצה לומר, אלמלא "חוצפתו" של הבנק ו"עזות מצחו" לשמור על זכויותיו הליך ההעברה היה מסתיים בהצלחה, אם בכלל היתה התובעת נוקטת בו. ד. הנתבע לא הגיש כתב הגנה כנגד התובענה ואין צורך להכביר במילים כי האינטרס שלו הוא במתן פסק דין על פי התביעה על כל העתירות שבה בפרט ובמיוחד אלה המכוונות כנגד הבנק, אשר יש בהן כדי לסכל את מימוש המשכנתא אם יעתר להן ביהמ"ש. בטוחני שאם הוא היה מוזמן למסור את עמדתו הוא היה אומר מסכים אני למתן פסק הדין. ה. הנתבע מתגורר בבית יחד עם התובעת והתובענה היחידה שהוגשה ע"י התובעת היא זו שבפני. התובעת לא הגישה שום תביעה נוספת כנגד בעלה, לא למזונות ולא להבטחת זכויות ברכוש אחר. אמנם אין בכך כדי ללמד על כך שאין 'סכסוך במשפחה' אך יש בעובדה זו בהצטרפה ליתר נסיבות המקרה כדי לחזק את המסקנה שאין ולא נוצר בין התובעת והנתבע 'סכסוך' אמיתי בתוך המשפחה. לענין זה נוסיף כי התובעת הצהירה בס' 22 לכתב התביעה, כי "המבקשים פנו לבימ"ש זה בתביעה נוספת לשם קבלת דמי מזונות " (לשון עבר) ולמותר לציין שתביעה כזו לא הוגשה עד היום. ו. ניתוח הדברים דלעיל מלמד אותי כי התובע והנתבעת יצרו סכסוך מלאכותי ביניהם, והייתי אומר אף נדברו ביניהם להגיש התובענה האמורה, לצרף את הבנק אליה ולנסות "ולתקוע" את גלגלי ההוצל"פ של המשכנתא. הם בחרו את ביהמ"ש למשפחה כזירה הנוחה להם למעשה זה. 8. מאחר וכאמור אין כל מניעה מבחינת הנתבע להעביר את הזכויות במחצית הבית על שם התובעת וכל מה שמפריע להשלמת העברת הזכויות היא המשכנתא, הרי שהתובעת והנתבע נמצאים יחד באותו צד של המתרס והסכסוך האמיתי שלהם הוא מול הבנק, ויעידו על כך העתירות המפורטות בס' ג - ה לכתב התביעה. העתירה להורות לנתבע לנקוט בכל האמצעים וכו' לשם העברת הזכויות, היא עתירה מלאכותית שכן הנתבע נקט בכל הפעולות - חתם על תצהיר העברה, דיווח למס שבח (ואפילו לא צריך לשלם מס רכישה שכן בהעברה ללא תמורה בדירת מגורים בין בעל ואשה המתגוררים בה עסקינן). אז איזה פעולות עליו עוד לנקוט לשם ביצוע ההעברה? וכי נטען בתביעה כי פנו אליו ולא הסכים לחתום? 9. אין בדעתי ליטול חלק בניסיון זה של בני הזוג לשים מכשול בפני פעולה לגיטימית של הבנק למימוש זכויותיו להוציא לפועל את המשכנתא, ע"י הגשת תובענה לבימ"ש לעניני משפחה והכפפת הבנק כנספח לסמכותו של בימ"ש זה. התובענה האמיתית היא כנגד הבנק - שהרי יכולים בני הזוג או התובעת עצמה להגיש תביעה כנגד הבנק לביהמ"ש המוסמך על בסיס זכותה החוזית האובליגטורית שנוצרה עם חתימת הנתבע על תצהיר ההעברה ללא תמורה של מחצית הזכויות ולעתור לקבל שם את הסעדים המבוקשים כאן כנגד הבנק, או לעתור לסעדים אלה מכוח זכותה לאיזון משאבים (בני הזוג נישאו בשנת 1979). לא יעלה על הדעת שביהמ"ש למשפחה ישמש 'כלי קיבול' גם לתובענות דוגמת זו שבפני שכן רבים כמותה נידונות בבימ"ש השלום. כוונתי לכל אותן תביעות לפסק דין הצהרתי בהן אשה מבקשת לקבוע את זכותה במטלטלין שמעקל נושה צד ג' בביתה, בגין חוב של בעלה. האם גם אז תוגש התובענה לבימ"ש זה למרות שכל כולה מכוונת היא כנגד הנושה? תשובתי לענין זה שלילית היא! (ר' לענין זה ע"א 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' שטנג , (לא פורסם) שם נזקקו ביהמ"ש השלום והמחוזי (בערעור) לתובענה לפסק דין הצהרתי של אשה לבעלות על מחצית מטלטלין בדירה כנגד נושה צד ג' שהטיל עיקול עליהם בגין חוב של בעלה, מבלי לשקול אפילו את שאלת הסמכות הענינית והעברת התובענה לבימ"ש זה. 10. אמנם נכון הוא שהתובענה בפני, במהותה היא לסעד הצהרתי וכי תובענה שכזו אינה מצריכה עילת תביעה במובנה המקובל ואולם, לענין סמכותו של בימ"ש זה להיזקק לתובענה אזרחית בין בני משפחה, יש צורך לא רק בעילת תביעה במובן המשפטי אלא בקיומו של סכסוך ושעילתו (של הסכסוך) בתוך המשפחה. אינני יכול לומר שיסוד זה התקיים במקרה עסקינן. 11. סוף דבר מאחר שקבעתי שאין לנו כאן "סכסוך בתוך המשפחה" והעילה לתובענה אינה הסכסוך אלא עמדתו של הבנק, הרי שאין התובענה נופלת, לעניות דעתי, בסמכותו של בימ"ש זה והריני מורה על העברתה מכוח סמכותי על פי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח - משולב], תשמ"ד - 1984 לבית המשפט המוסמך הוא בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו. 12. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 2 הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך' של 4,000 ש"ח + מ.ע.מ צמודים ונושאים ריבית מהיום ועד התשלום הפועל. סמכות שיפוטבני זוג