להלן פסק דין בנושא זכויות ברכוש שנצבר בתקופת הנישואין: פסק דין 1. בתיק זה ניתן על ידי פסק דין בתאריך 24.5.98 שעניינו מזונות (תמ"ש 31660/97). בתאריך 10.8.99 הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, שהיא תביעה לפסק דין הצהרתי כי הצדדים שותפים בכל הרכוש שנצבר במהלך תקופת הנישואין ובכלל זה מקרקעין, מטלטלין, כספים וזכויות הרשומים כולם על שם הנתבע או מתנהלים על שמו. כתב ההגנה הוגש ביום 28.9.99, ובו טענה כי היתה פרדה רכושית (למעט מטלטלין שהתובעת כבר נטלה). 2. במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות 22.6.00 ויתרו הצדדים על השמעת עדים והסכימו כי יוגשו סיכומי טענות בצירוף מסמכים לשם קבלת פסק דין, וכך נעשה. 3. תמצית טענות התובעת: א. הצדדים נישאו כדמו"י ביום 2.1.75 ונולדו להם שתי בנות, שהן כיום בגירות. ב. לתובעת אלה נישואיה הראשוניים ואילו לנתבע - נישואיו השניים. ג. במשך שנות הנישואין לא עבדה התובעת וכיהנה כעקרת בית, ואילו הנתבע עבד כחבר "אגד" ונהנה גם מגימלה כנכה צה"ל. ד. יש להורות כי הייתה כוונה לשיתוף בנכסים, שקיים גם אחרי עזיבת התובעת את הבית. ה. התובעת זכאית למחצית מהנכסים הבאים: 1. זכויות הפנסיה ב"אגד", במשרד הבטחון ו/או במל"ל; 2. מחצית מסך 40,000 ש"ח שהנתבע הודה כי נטל מחשבון הבנק המשותף; 3. מחצית מהדירה בדרך הים 160 שנרכשה ב - 1973 ומחצית מתכולתה; 4. מחצית מכספי חסכונות בבנקים שונים. 5. מחצית משווי מכונית אאודי 1986; 6. מחצית מכספי תמורת הדירה שהנתבע מכר בעת הנישואין. 4. תמצית טענות הנתבע: א. הצדדים נישאו ב - 1975 וחל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג. ב. לא נחתם בין הצדדים "הסכם ממון". ג. בני הזוג טרם התגרשו ולכן אין להחיל את הסדר איזון המשאבים. ד. הלכת השיתוף בנכסים אינה חלה במקביל לחוק המחיל את הסדר איזון המשאבים, ולכן אין לתביעה כל עילה. ה. הנתבע התגרש מאשתו הראשונה בנובמבר 1974 ואילו את הדירה רכש באפריל 1973. ו. טענת התובעת כי התגוררה בדירה עם הנתבע טרם הנישואין ובמשך תקופה ארוכה - אינה נכונה. ז. התובעת לא עבדה בתקופת הנישואין מתוך בחירה שלה. ח. במשך כל תקופת הנישואין לא היתה הרמוניה בין הצדדים, והאלימות ששררה היתה מצידה של התובעת. ט. הדירה ברח' יוסף נרכשה בשנת 1960, 15 שנה לפני הנישואין. י. הדירה בדרך הים נרכשה כאמור באפריל 1973. יא. רכב האאודי נרכש מכספי מכירת רכב קודם שהיה לתובע לפני הנישואין, והוא משמש לו בעיקר כרכב רפואי בהיותו נכה. יב. תכולת הדירה בחלקה נלקחה כבר ע"י התובעת. יג. זכויות הגמלאות מן המל"ל וממשרד הבטחון הן חריג להסדר איזון המשאבים ואינן נכללות בו. יד. זכויות הפנסיה ב"אגד" אינן זכויות פנסיה רגילות, אלא זכויות נלוות למניית החבר באגודה שאותה רכש הנתבע מ - 1958, 17 שנים לפני הנישואין. לחילופין, זכאית התובעת לחלק יחסי מהגמלה משנת 1975 ועד פרישתו של הנתבע מ"אגד" בשנת 1988. טו. מנית "אגד" שנרכשה ב - 1958 אינה נכללת בהסדר איזון המשאבים. טז. התביעה הכספית בגין מחצית הכספים שבחשבון הבנק מוצתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 24.9.98 (ע.מ. 119/98) יז. על כספי החסכונות של הנתבע, רובם ככולם מכספי ירושה וחלוקה, לא חל הסדר איזון המשאבים ואין בהם כל שיתוף. 5. דיון: אין מחלוקת כי בני הזוג נישאו בתאריך 2.1.75 וכי הלכת השיתוף בנכסים אינה חלה בעניינם, אלא חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג - 1973. עוד אין מחלוקת כי לא נחתם בין הצדדים הסכם ממון ולכן חל הסדר איזון המשאבים, שכונה "שיתוף אובליגטורי דחוי" (דברי כב' השופט טל בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, קנובלר נ' קנובלר, פ"ד מט (3), 529. 6. מכאן עולה שעילת התביעה של התובעת היא עילת תביעה כספית המתגבשת במועד פקיעת הנישואין (שטרם הגיע בענין זה). בפסק הדין הנ"ל נפסק ע"י כב' השופט טל בזו הלשון (פסקה 7 לפסק דינו): "כאמור, השאלה הניצבת לפנינו בערעורים אלה היא, האם חזקת השיתוף יכולה לדור בכפיפה אחת עם חוק יחסי ממון. כלומר, זוגות שחוק יחסי ממון חל עליהם (לפי שנישאו לאחר 1 בינואר ולא עשו "הסכם ממון" המשנה מן ההסדר שבחוק) כלום תחול לגביהם חזקת השיתוף הקניינית המיידית? תשובתי היא בשלילה. א. כבר ראינו לעיל, שכיום חזקת השיתוף הפכה להיות דין מדיני המשפחה, הסדר רכושי מקיף בין בני הזוג. חוק יחסי ממון בין בני זוג יוצר גם הוא משטר רכושי כולל בין בני זוג, המאזן את רכושם לא רק בחייהם, לעת גירושין, אלא גם במותם. משטר רכושי כולל כזה אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם משטר רכושי כולל אחר. מדובר בשני הסדרים חלופים כאשר המחוקק בחר להמיר את ההסדר על פי הילכת השיתוף בהסדר רכושי אחר. ב. חזקת השיתוף יוצרת שותפות רכושית קניינית במהלך הנישואין. ואילו סעיף 4 לחוק יחסי ממון מציין בכותרת השוליים שלו "העדר תוצאות במשך הנישואין". שכן המדובר בהסדר אובליגטורי דחוי המשאיר את מערכת היחסים הרכושיים בין בני הזוג במהלך הנישואין לשליטתם של דיני הקניין. וכך קובע סעיף 4 לחוק: אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני. המחוקק אשר היה מודע להילכת השיתוף, הביע בכך את כוונתו שלא להחיל אותה אלא לראות את בני הזוג כאנשים עצמאיים אשר קניינו של האחד אינו נפגע על ידי בן זוגו. אכן לשון החוק בסעיף 4 אינה מותירה מקום לספק - החוק אימץ הסדר הנוגד את הלכת השיתוף. החוק קבע שכל עוד לא הוסכם אחרת בין בני הזוג תחול שותפות אובליגטורית דחויה. ג. גם הכוונה המשוערת של בני הזוג שעליה, היסטורית, נבנה ההסדר הכולל של חזקת השיתוף, גם כוונה משוערת זו עומדת בסתירה חזיתית לכוונה המיוחסת לבני הזוג - בחוק. סעיף 3(א) לחוק קובע שכאשר בני הזוג לא עשו הסכם ממון ואם עשו - במידה שההסכם אינו קובע אחרת: "יראו את בני הזוג כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה". הווה אומר שהמחוקק מייחס לבני זוג כאלה שלא ראו להוציא עצמם מכלל הסדר שבחוק, כוונה לחיות במשטר רכושי של הסדר איזון המשאבים. גם חזקת השיתוף מבוססת, היסטורית, על כוונה מסתמא המיוחסת לבני זוג: "חזקה על זוג נשוי הגרים ביחד ובשלום במשך תקופה ארוכה, שהם מתכוונים לשותפות בכל נכסיהם שווה בשווה" (עניין אפטה, בעמ' 566). לא ייתכן לייחס לבני הזוג בעת ובעונה אחת שתי כוונות סותרות. הכוונות בן סותרות, שכן לפי חזקת השיתוף השיתוף הוא קנייני והוא חל מיד וכל אחד נעשה שותף לנכסי חברו, כבר במהלך הנישואין, עם תוצאות רכושיות במהלך הנישואין. ואילו הסדר איזון המשאבים שומר על קניינו הנפרד של כל אחד מבני הזוג בנכסים במהלך הנישואין. ד. החלת הילכת השיתוף על זוגות שהחוק חל עליהם יוצרת תוצאה מוזרה הנוגדת את דרישות החוק: כדי להתנות על ההסדר שבחוק - דרוש הסכם ממון בכתב. ולא נחקררה דעתו של המחוקק, עד שאותו הסכם שבכתב יאושר על ידי בית המשפט או בית הדין, והאישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפטאו בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם... בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו" (סעיף 2(ב) לחוק). ולפני האישור יסביר בית המשפט לבני הזוג, בשפה הפשוטה וברורה את משמעות ההסכם (תקנה 2 לתקנות סדרי הדין (אישור הסכם ממון בין בני זוג), התשל"ד - 1973). כל כך עד שהסכם ממון יגבר על הסדר האיזון שבחוק ואילו על פי חזקת השיתוף, הסכם משתמע משוער, לא מוגדר, לא בכתב, וללא אישור ערכאה שיפוטית, שם את ההסדר שבחוק לאל". 7. במילים אחרות אין תחולה של הלכת השיתוף בנכסים במקביל להסדר החוקי שבחוק יחסי ממון בין בני זוג. (דעת מיעוט היתה לכב' הנשיא שמגר ולכב' השופטת דורנר, אך זו כאמור דעת מיעוט). עקרון היסוד הוא שבמקום חזקת שיתוף הנכסים יש כעת חזקת הפרדה בנכסים וזאת אנו למדים מסעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג כפי שפורש בפסיקה ובעיקר בפס"ד יעקובי - קנובלר הנ"ל (למעט בעת מיעוט של כב' השופטת שטרסברג - כהן). 8. אני מתייחס לתביעות התובעת כאל תביעה לפי סעיף 11 לחוק שכותרת השוליים שלו "אמצעים לשמירת זכויות" והוא מנוסח בזו הלשון: "עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בן הזוג השני על פי הסכם- ממון או על פי הסדר איזון המשאבים, או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה: (1) לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה; (2) לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג; (3) לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג. 9. כעת נבדוק על אילו נכסים רשאית התובעת לנקוט באמצעים לשמירת זכויות, וכמובן שהכוונה לנכסים שעתידים להיות מאוזנים בעת פקיעת הנישואין. לצורך כך נביא את נוסח סעיף 5 לחוק במלואו, שכותרת השוליים שלו היא "הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין": "5. (א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן - זוג (להלן - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט - (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; (2) גימלה המשתלמת לאחר מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף, או מוות; (3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויםים לא יאוזן ביניהם. (ב) בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג יבואו, לענין הזכות, לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו". 10. ומן הכלל אל הפרט: א. תמורת הדירה ברח' יוסף 23, חיפה. מדובר בדירה שנרכשה בשנת 1960, ואינה יכולה להכלל באיזון המשאבים בעתידי. ( סעיף 5 (א) (1) לחוק). ב. הדירה בדרך הים 160, חיפה. מדובר בדירה שרכש הנתבע בחודש אפריל 1973, כמעט שנתיים לפני מועד נישואיו עם התובעות, בעודו נשוי לאשתו הראשונה, ולכן גם אותה לא ניתן לכלול באיזון המשאבים העתידי. (סעיף 5 (א) (1)( לחוק). ג. מכונית האאודי, שהיא מדגם 1986, נרכשה ע"י הנתבע במהלך הנישואין (ולענין זה אינני מתחשב בטענת הנתבע כי התמורה שולמה ממכירת מכונית שהיתה בבעלותו לפני מועד הנישואין), ולכן היא צריכה להכלל באיזון המשאבים העתידי. התובעת זכאית לרשום הערה במשרד הרישוי בענין זה. ד. תכולת הדירה בדרך הים 160 חיפה. הנתבע אינו חולק כי אין מדובר בתכולה ישנה מלפני למעלה מ - 25 שנים ולכן יש לקבוע כי תכולת הדירה היא רכוש כלול באיזון המשאבים העתידי, כאשר יש להתחשב במטלטלין שנלקחו ע"י התובעת, כפי שטוען הנתבע. ה. הזכויות של הנתבע מהמוסד לביטוח לאומי וממשרד הבטחון מוצאות מהנכסים המובאים לצורך איזון המשאבים על פי הוראת סעיף 5 (א) (2) לחוק, שצוטט לעיל, ולכן אין לתובעת כל זכות עתידית בגינם. ו. בעניין שווי מניית "אגד", אותה רכש הנתבע ב - 1958 לא יהיה איזון (כמו במקרקעין). ז. בענין זכויות הפנסיה, יש לחשב את הזכויות שנצברו ממועד הנישואין, ינואר 75, ועד מועד הפרישה ב - 1988, ומסכום זה תהא התובעת זכאית למחצית. בענין זה: ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נ"א (ד), 54, תמ"א (חי') 441/92 זלמנוביץ נ' זלמנוביץ, דינים - מחוזי, כרך כו (7), 252. ח. בענין כספי החסכונות, מקבל אני את גרסת הנתבע, הנתמכת במסמכים, כי מדובר בכספים שקיבל בירושה או בחלוקה (מתנה) בינו לבין בני משפחתו ולפיכך על פי הוראת סעיף 5 (א) (1) לחוק אין להביאם במסגרת איזון המשאבים. ט. אני מקבל את גרסת הנתבע באשר לכספים שנצברו בחשבון הבנק ושבעניינם ניתנה הוראת תשלום בבית המשפט המחוזי ב - ע.מ, 119/98 ביום 24.9.98. 11. אשר על כן, נדחית תביעת התובעת, רובה ככולה, פרט לזכאותה לשמירת זכויות בעניין המטלטלין (לרבות המכונית) ובעניין הזכויות היחסיות בקרן הגימלאות של "אגד" (פסקאות 10 (ג), 10 (ד), ו - 10 (ז) לעיל). בשל ההסדר הדיוני אין צו להוצאות משפט. נישואין / חתונההלכת השיתוף