בעבר הגישה השלטת בפסיקה היתה כי זכויות סוציאליות שהעובד רוכש במסגרת תנאי עבודתו שייכות לו בלבד והן אינן מהוות חלק מן הנכסים המשותפים של בני הזוג. התפיסה היתה כי הזכויות הללו ניתנות לעובד באופן אישי, כמו כן חלק מן הכסף הוא כספו של המעביד ולכן לא מדובר במאמץ משותף. עם השנים חל שינוי בגישה זו ושוב אין דורשים מן האישה להביא ראיות מיוחדות לכך שבן זוגה התכוון כי חזקת השיתוף תחול גם על הזכויות הסוציאליות שלו. להלן פסק דין בנושא זכות גרושה בכספי פנסיה: פסק דין 1. לאחר התדיינויות ממושכות חתמו הצדדים על הסכם גרושין שקיבל תוקף של פס"ד ביום 08/05/00. ההסכם שאושר כאמור, התייחס למכלול הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אף כי בסוגיות אחדות נשארו הצדדים חלוקים. 2. בני הזוג נישאו זל"ז כדמו"י ביום 19/03/90. מנישואין אלו נולדו 4 בנותיהם 3. כמוסכם התגרשו הצדדים וביה"מ נדרש להכריע בסוגיות שנותרו במחלוקת כלהלן: המשמורת על הבת ... (תובעת מס' 3) הסדרי הראיה של הבנות ... (תובעות 4 ו5-) זכאות האם להשתתפות בפנסיה של האב. גובה המזונות. 4. בהסכמה הדיונית בין הצדדים נקבע כי בענין המזונות יפסוק ביה"מ מכוח הסמכות שהוענקה לו לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט וכי לענין הפנסיה יסכמו ב"כ הצדדים טעוניהם בכתב וביה"מ יכריע בשאלה זו על פי הדין. לענין המשמורת על הבת ... (תובעת מס' 3): 5. סע' 3(א)(3) להסכם קובע כי "הסדרי ראיית הילדה ... שהינה כיום בת 17 ותלמידת כיתה יא' ייעשו בכפוף ובהתחשבות עם רצונה של הילדה ... והסדרי הביקורים עם מי מהוריה ייקבעו ישירות בינה לבין מי מההורים". כן קובע הסע' בתוספת שהוספה לו בכתב יד כי: "בית המשפט יחליט בדבר החזקתה של ... אצל מי מההורים לאחר שישמע את טיעוני הצדדים ויקבל תסקיר". נראה כי בעת שגיבשו הצדדים את הסכם הגירושין ההנחה היתה כי הבת ... תתגורר עם האב, אלא שבסמוך למועד החתימה על ההסכם שינתה ... (תובעת מס' 3) את דעתה והחליטה להישאר אצל האם. כתוצאה מכך שונו מספר סעיפים בהסכם, והותלו במקום המגורים שלה. מסיכומי ב"כ האב, עולה כי לגישת האב, הבת ... רצתה להתגורר עימו לאחר הגירושין והיא שינתה את דעתה עקב "שטיפת מוח" מצד האם שגרמה ל... לחשוש כי מגורים אלו ישפיעו לרעה על יחסיה עם אימה ועם אחיותיה. מסיכומי ב"כ האם עולה כי הסיבה שבעטיה שינתה ... את דעתה מקורה בהתנהגות האב כלפיה. הנה כי כן, ההורים אינם חלוקים על כך כי כיום ... מביעה רצון לגור עם האם, כפי שהמצב אמנם בפועל. דא עקא, בינתיים מלאו ל... (תובעת מס' 3) 18 שנים ונראה כי לא בידי ההורים או בית המשפט לקבוע מה טובתה והיכן רצוי לה להתגורר. לפיכך ההכרעה במחלוקת זו מתייתרת. הסדרי הראייה של הבנות ... (תובעות 4 ו5-): 6. בסע' 3א(1) הסכימו ההורים כי ... ו... יהיו במשמורת האם. כמו כן היתה בין ההורים הסכמה ביחס לנושאים שונים הקשורים בגידול הבנות (מסגרות לימוד, אפוטרופסות משותפת ועוד). ההורים גם הצליחו להגיע להסכמה היכן תשהנה הבנות בסופי השבוע, בחגים ובחופשים, ורק בדבר אחד לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה - היקף הביקורים של הקטינות אצל האב באמצע השבוע (עד הגיען לגיל 15). גם בענין זה נפתרו מירב המחלוקות שכן נראה כי תחינותיו הנרגשות של האב לראות את בנותיו יותר מאשר פעם בשבוע נשאו פרי ובסיכומים שהוגשו מטעם האם נאמר שהיא מסכימה לקבל את המלצת פקידת הסעד ולאפשר לבנות לבקר את אביהן פעמיים בשבוע בין השעות 20.00-17.00, וזאת בנוסף לביקורים עליהם הוסכם בהסכם הגרושין. ביחס לבת ... (תובעת מס' 4), יש לומר כי כיוון שכבר לפני מספר חודשים מלאו לה 15 שנים וההורים קבעו בהסכם כי בגיל זה הבנות תחלטנה מהו הסדר הביקורים הנכון עבורן, הבקשה מתייתרת. על ההורים לשוחח עימה, ומתוך כוונה לראות את טובתה שלה בלבד מול עיניהם, להחליט ביחד עימה מהו ההסדר הנכון ביותר עבורה. ביחס לבת ... (תובעת מס' 5) נקבע בזה כי היא תבקר את אביה פעמיים בשבוע, בימים שני וחמישי בין השעות 17:00 - 20:00 (או בימים אחרים עליהם יוסכם בין ההורים). פעם בשבועיים, ביום חמישי הסמוך לשבת שבה תהיה ... (תובעת מס' 5) אצל האם, היא תלון בבית אביה והוא יהיה אחראי להביאה ביום ששי בבוקר אל המוסד החינוכי בו היא לומדת. ביקורים נוספים יהיו בהתאם להסכמות בין ההורים בהסכם הגירושין. הסדר זה יישאר בתוקף עד אשר תגיע הבת ... (התובעת מס' 5) גם היא לגיל 15 ואז תחליט בעצמה מהו הסדר הביקורים הנכון עבורה. לענין חלקה של האם בזכויות הפנסיה של האב: 7. בין הצדדים הוסכם על חלקה של האם בקרנות השונות, לרבות בכל הטבה שיקבל האב ביום פרישתו מהעבודה בחב' בזק בע"מ. כן הוסכם לענין חלקה של האם בפנסיה החודשית שיקבל האב עם פרישתו ממקום עבודתו. נותרה במחלוקת השאלה אם האם זכאית לאחוזי הפנסיה שסוכמו כאמור גם אם יפרוש האב לפנסיה מוקדמת ולא יעבוד. 8. הבעל אינו חולק למעשה על כך שלפי הדין הקיים לאשה זכות עקרונית להנות מזכויות הפנסיה של בעלה במסגרת הסדרי איזון המשאבים ביניהם, אלא שלטענתו זכות זו אינה אבסולוטית וכי בנסיבות הקיימות בהם עליו לשלם מהפנסיה שיקבל מזונות לבנותיו הקטינות יהווה הדבר למעשה כפל תשלום וייצור מצב מעוות בו הוא ישאר חסר כל בעוד האשה תקבל חלקה בפנסיה ובפועל גם המזונות עבור הקטינות. 9. כדי להכריע בסוגיה זו נסקור תחילה בקצרה את השתלשלות הפסיקה בענין זכותו העקרונית של בן זוג בזכויות הפנסיה של בן זוגו: בעבר הגישה השלטת בפסיקה היתה כי זכויות סוציאליות שהעובד רוכש במסגרת תנאי עבודתו שייכות לו בלבד והן אינן מהוות חלק מן הנכסים המשותפים של בני הזוג. התפיסה היתה כי הזכויות הללו ניתנות לעובד באופן אישי, כמו כן חלק מן הכסף הוא כספו של המעביד ולכן לא מדובר במאמץ משותף. בע"א 44/84 גלבוע נ' גלבוע פ"ד מא(1) 174, 181 נאמר לענין פיצויי הפרישה והיוון הגימלה מצה"ל של המשיב כי "סכומים אלו שנצברו ע"י המאמץ האישי של המשיב אינם בנסיבות העניין רכוש משפחתי וכי אין יסוד להחיל עליהם את החזקה כאילו התכוון המשיב שלרעייתו תהיינה זכויות בהם…". גם בע"א 724/83 בר נתן נ' בר נתן פ"ד לט(3) 551, 559 מציין בית המשפט ביחס לפוליסות מנהלים שהן נעשו על ידי החברות כדי להבטיח למשיב-העובד - פיצויי-פיטורין ופנסיה, וממילא מדובר ב"תשלומים סוציאליים שמשלם מעביד עבור העובד ולאשה אין חלק בהם…". עם השנים חל שינוי בגישה זו ושוב אין דורשים מן האישה להביא ראיות מיוחדות לכך שבן זוגה התכוון כי חזקת השיתוף תחול גם על הזכויות הסוציאליות שלו. פרופ' א. רוזן צבי, בספרו דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול, קובע בעמ' 487 כי: "זכויות הפנסיה נחשבות לחלק בלתי נפרד מן התמורה שהעובד זכאי לה עקב עבודתו… זכויות הפנסיה מוקנות לעובד כחלק מן השכר הכולל במובנו הרחב…. כל אימת שהעבודה ופירות ההשתכרות הם רכוש בר-חלוקה, ובדר"כ חלק מן השיתוף, אין טעם ואין הצדקה להוציא מן הכלל חלק מתנאי העבודה או ההשתכרות…". בע"א 841/87 רון נ' רון פ"ד מה(3) 793, עתרה המשיבה להירשם כבעלת מחצית מהכספים וניירות הערך הרשומים על שם המערער. ביה"מ, אשר הסיק ממכלול הנתונים כי בני הזוג תרמו במשותף לניהול הבית ולגידול ילדיהם קבע כי המשיבה "זכאית למחצית מזכויותיו של המערער לפנסיה ולפיצויי פיטורין ממקום עבודתו" ודחה את טענת המערער כי טעה בית המשפט קמא כשהחיל את חזקת השיתוף על הכספים הללו מפני שלא הוכחה כוונה מפורשת להחלת חזקת השיתוף עליהם, בקבעו כי "כאשר הוכחו חזקת שיתוף וכוונת שיתוף לא תתבקש המשיבה להוכיח שהיתה כוונה מיוחדת לשיתוף בכספי הפרישה..." (שם בעמ' 297). 10. הפסיקה אינה מבחינה בין פנסיה צוברת לבין פנסיה תקציבית. בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי פ"ד מו(1) 602 נטען כי אין להחיל את חזקת השיתוף על קופות הגמל של המערער שכן הכספים שנצברו בהן מקורם לא רק בכספיו שלו אלא גם בהפרשות המעביד ולכן אין למשיבה כל חלק בהם. טענה זו נדחתה תוך שנאמר: "איני רואה מדוע תשלומים סוציאליים שמשלם מעביד עבור עובדו, אינם חלק מהרכוש המשותף בין בני הזוג שמתקיימת בהן חזקת השיתוף", ובהמשך (עמ' 611) נאמר: "בע"א 841/87 עסקנו בזכויות שכבר גמלו. התוצאה אינה צריכה להיות שונה במקרים, כמו זה שלפנינו, שהזכויות טרם גמלו. כך תושג המדיניות הרצויה להביא לחלוקה צודקת של המשאבים בין בני הזוג"…. ור' בענין זה גם ברע"א 964/92 אורון נ' אורון פ"ד מז (3) 758, 766-767, שם נקבע כי "כספים שנתקבלו בגין פרישה וכהיוון פנסיה הם חלק מן הרכוש המשותף, מקום שבו הוכח כי בני הזוג ניהלו אורח חיים משותף ונשאו במאמץ המשפחתי המשותף". 11. ואמנם מגמה זו ניכרת גם בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ובה"מ למשפחה, ולא מצאתי שב"כ הנתבע מבקש לסתור מגמה זו, אלא, שכטענתו, השינוי האמור שבא לתקן עוול, יצר במקרים מסויימים עוול אחר, שכן משפורש בן הזוג ממקום עבודתו ומתחלק בפנסיה שהוא מקבל עם בת זוגו ובנוסף עליו לשלם לה מזונות או תשלומים אחרים נמצא שהוא מעביר לה את מירב הכנסותיו ונשאר בחוסר כל. לטענתו אף שמגמת הפסיקה רצויה אין להחילה באופן גורף במצבים בהם נוצר כפל תשלום, שהרי "אין מתקנים עוול בעוול". 12. לטענתו המקרה שלפנינו משקף מצב פרדוכסלי כזה, שכן אין חולק כי בקרוב עומד הנתבע לפרוש מעבודתו ולצאת לפנסיה מוקדמת, אז תיפסק הכנסתו מעבודה והוא יקבל פנסיה חודשית של 5,500 ש"ח בלבד. בסכום זה יהיה עליו להמשיך ולשלם את מזונות בנותיו הקטינות וכן לפרנס את עצמו. הוצאות אלו, כך לטענתו, עולות ללא ספק על סכום הפנסיה שיקבל, ואם יידרש לתת לאם עוד כ1/3- מתשלומי הפנסיה, ייגרם לו עוול נוראי שיותיר אותו חסר כל משאבים וחסר כל יכולת לעמוד בנטל התשלומים המוטל עליו. 13. לפיכך טוען ב"כ הנתבע, כי על בית המשפט לקבוע שלאישה אין חלק בזכויות הפנסיה שלו כיוון שפרש מעבודתו לפני גיל 65 ובסיטואציה בה עדיין מוטלות עליו חובת מזונות כלפי בנותיו. עוד טוען ב"כ הנתבע כי הפסיקה מודעת למצב "המעוות", ואף החלו מגמות המבטאות שינוי מסויים בהלכה. הד למגמה זו רואה הוא בע"א 6557/95, אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נ"א (3) 541, 544. בפס”ד זה טען הבעל טענה דומה שלפיה מן הפנסיה התקציבית שלו בסך 2,145 ש"ח הוא משלם לאישה 1,800 ש"ח מזונות ולא ייתכן שהוא יידרש עוד לשלם לה מחצית מן הפנסיה מכוח הלכת השיתוף, וביה"מ חייב את האשה לבחור אחד מבין השניים: סכום המזונות שנפסק לה או החלק היחסי שהיא זכאית לו בפנסיה של המערער לאור חזקת השיתוף. עוד הוא נתלה בע"א 7033/93 תק-על 95(3), 24. גם בפס"ד זה דרש בית המשפט קמא מהאישה לבחור בין קבלת מחצית הפנסיה של המערער לבין קבלת המזונות לגבי התקופה בה היא זכאית לשניהם. וביה"מ העליון אישר קיזוז זה כנכון. 14. עו"ד שפירא המלומד מודע לכך כי בשני פסקי הדין הללו מדובר היה בקיזוז זכות האשה למזונותיה מול זכותה לפנסיה, בעוד כאן הוא נזקק לקיזוז זכותה של האישה לפנסיה עקב חובת המזונות של הנתבע לבנותיו. לסיטואציה זו לא מצא ב"כ הנתבע כל עיגון בפסיקה, ואולם מבקש הוא להיתלות באמירתו של גייפמן במאמרו "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים" הפרקליט מא(א-ב) לפיהם "על פי אותו עיקרון שאומץ בפסיקה ניתן למנוע תשלומי כפל גם בסוגיות אחרות בדיני המזונות". 15. לעומתו טוענת עו"ד דרורי-סאלם ב"כ האישה כי פסק דין אבנרי אינו רלוונטי לענייננו שכן שם דובר בבני זוג אשר חלה עליהם הלכת השיתוף ואילו כאן מדובר בבני זוג אשר נישאו בשנת 1980 וחל עליהם חוק יחסי ממון אשר קבע בחוק הסדר ביחס לנכסי העתודה הכלכלית. עוד היא טוענת כי לא ניתן להקיש לענייננו מפס"ד אבנרי שכן שם דובר במזונות האשה שלגביהם ברור והגיוני לשקול את תשלום המזונות כחלק מהכנסותיה ורכושה כדי לערוך איזון משאבים צודק, בעוד כאן האב משלם מזונות לא לאשתו אלא לילדיו ובין אלו לבין חובתו לאשתו במסגרת איזון המשאבים אין כל קשר. 16. ביחס לשיתוף בן הזוג בזכות הפנסיה של בן זוגו אינני רואה הבדל בין מצב בו נובעת הזכות מכוח הלכת השיתוף לבין זו שבסיסה באיזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג1973- (להלן: החוק). בין כך ובין כך לביה"מ שיקול דעת בענין יישום הזכות. "חזקת השיתוף" הינה פרי של חקיקה שיפוטית הנסמכת על מדיניות משפטית ועטופה בשיקול דעת משפטי רחב (ר' רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול, עמ' 491), וגם כאשר מדובר באיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון (כפי שהמצב במקרה שלפנינו) לבית המשפט נתונה סמכות להפעיל שיקול דעת, שכן עפ"י סע' 8 לחוק לבית המשפט סמכות לקבוע נכסים ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג, לקבוע שהאיזון ייעשה על פי מצב הנכסים במועד המוקדם יותר לפקיעת הנישואין וכיו"ב. לפיכך טענתו של הבעל אינה נחלשת רק מן הטעם שמדובר בבני זוג אשר נישאו לאחר שחוק יחסי ממון נכנס לתוקף. 17. יחד עם זאת אינני מקבלת הטענה כי העובדה שעל האב לשלם מזונות לבנותיו צריכה להוות שיקול לפגיעה בזכויות שרכשה האשה מכוח חייהם המשותפים ושאף עוגנו בהסכם שנחתם ביניהם. בבסיס ההלכה בענין "חזקת השיתוף" כמו גם בענין "איזון המשאבים" עומדת ההנחה כי חיי נישואין יוצרים שיתוף בנכסים ובזכויות שצוברים בני הזוג במהלכם. על חזקת השיתוף נאמר לא פעם כי באין כוונה אחרת משתמעת מאורח חיי הנישואין שלהם ומהתנהגותם הכללית בעניינים הכספיים והחומריים ביניהם, החזקה היא כי בני הזוג הגרים יחד במשך תקופה ארוכה מתכוונים לשותפות בכל נכסיהם שווה בשווה (ר' למשל ע"א 595/69 אפטה נ' אפטה, פ"ד כה (1) 561, עמ' 566). חזקה זו יונקת מרעיון "הקופה המשותפת" ו"המאמץ המשותף" שאינו חייב להיות תרומה כספית דווקא (ע"א 300/64, ברגר נ' מנהל מס העזבון, פ"ד יט (2), 240, עמ' 246). "איזון המשאבים" שבחוק יחסי ממון, אשר במובנים רבים החליף את "חזקת השיתוף", מבוסס על אותה הנחת יסוד על פיה עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי הזוג שנצברו במאמץ משותף (ר' סע' 5 (א) לחוק). 18. בשיטה משפטית המכירה ברעיון השיתוף האישי והכלכלי בין בני זוג, אין הצדקה להימנע מאיזון שווה של נכסי בני הזוג, כולל אלו אשר מימושם יתרחש רק לאחר הגירושין. ההנחה היא שחלוקת התפקידים בין בני הזוג נעשית לתועלת המשפחה כולה ושכל אחד תורם את חלקו במערכת המשפחתית לתועלת כולם. כך אם בן זוג אחד יוצר פוטנציאל של השתכרות וצובר עתודות כלכליות והאחר מניח תשתית מתאימה שמאפשרת את היכולת הזו יש לראות בשני בני הזוג כפועלים בצוותא חדא למקסם את הפוטנציאל הכלכלי. תפיסה זו תואמת גם לעקרונות היושר, ההגינות והשוויון שמנחים את דיני המשפחה. ההכרה בחשיבות התפקיד שממלא בן הזוג הפועל בתוך הבית פנימה מחייבת את המסקנה שיהיה שותף בנכסים שיוצר בן הזוג האחר, כולל הזכויות העתידיות. הכללת זכויות אלו במסגרת איזון המשאבים, תורמת לשוויוניות בין בני הזוג. 19. אכן סע' 8 לחוק מאפשר שיקול דעת לביה"מ בנסיבות מיוחדות לסטות מהעקרון האמור, דא עקא, נראה שיש לפרש סעיף זה בצמצום ע"מ שלא לפגוע בערכים שבבסיס ההלכה. מכל מקום אינני סבורה שיש מקום "לכופף" את ערך השיוויוניות באיזון המשאבים מול חובת המזונות במקרה שלפנינו, מה גם שהמזונות הינם ענין זמני המושפע מתנודות ביכולת האב ובצרכי הקטינים, בעוד הפנסיה הינה זכות שנרכשה במהלך הנישואין והצדדים נתנו דעתם עליה והסכימו בענין גם במסגרת הסכם הגרושין שנחתם ביניהם. 20. אמנם סביר כי משנדרש בן זוג לשלם חלקה של האשה בפנסיה תיקטן יכולתו לעמוד בנטל מזונות ילדיו הקטינים, ואולם ענין זה צריך להשקל במסגרת חיובו במזונות, וכך אמנם ייעשה בעניננו. לענין גובה המזונות 21. פסק דין בענין המזונות ניתן ע"י ביה"מ המחוזי ביום 07/01/97 והוא חייב את האב בתשלום סך של 4,000 ש"ח לחודש (סכום המגיע כיום לכ4,800- ש"ח) וכן בהוצאות החזקת הבית. עתה מתבקש ביה"מ לשנותו, תוך שהוענקה לו במחלוקת זו סמכות לפי סע' 79 א' לחוק בה"מ. 22. מן הראוי לציין כי תחילה (ביום 24/01/99) הגיש הנתבע תביעה להפחתת המזונות בטענה כי עקב שינויי תפקיד פחת שכרו ולאחר מכן הגישה האשה תביעה להגדלתם בטענה שמשגדלו הקטינות גדלו אף צרכיהן. עוד מן הראוי לציין כי לא מצאתי בסיס לאף אחת מהטענות שהעלו ב"כ הצדדים בענין אי הגשת כתב הגנה או בענין חסימת הבעל מהעלאת טענות שלא בא זכרן בכתב התביעה שהגיש. לענין העדר הצורך בהגשת כתב הגנה עולים הדברים מפרוטוקול הדיון ובאשר לרוחב היריעה בשיקולי ביה"מ בענין המזונות די להפנות לסע' 6 (ב) להסכם הגרושין. גם טענת האשה כי היא "נכנעה" בהסכמים לתכתיבי האב דינה להידחות. טיבו של מו"מ הוא שכל צד מנסה לשמור על מירב האינטרסים שלו תוך ויתור על המינימום ההכרחי. ממילא משקף ההסכם שאליו מגיעים הצדדים לבסוף, איזון של האינטרסים של כל צד לאחר שויתר על חלק מהאינטרסים שלו תמורת הצלחתו לשמור על אינטרסים אחרים שנראים חשובים בעיניו. יש לזכור כי האשה היתה מיוצגת בכל מהלך הדיון, כי להסכם ניתן תוקף של פסק דין לאחר שביה"מ שוכנע שהוא נעשה מרצונה החופשי וכי עד כה לא הועלתה טענה ספציפית כלשהי לענין פגם שנפל בהסכם. כך גם לענין הטענה כי ההסכם אליו הגיעו הצדדים ביחס לדירה ושקיבל תוקף בביה"מ העליון ביום 11/12/97 נבע מכך "שנאלצה לוותר". עוד מן הראוי לציין כי משהוסמך ביה"מ לפסוק בענין המזונות על דרך הפשרה אין הוא כבול לסדרי הדין ואין הוא חייב בהנמקת קביעתו. יחד עם זאת מן הראוי להתייחס לעיקרי השינויים שחלו במהלך התקופה הרלוונטית. הגירושין בין בני הזוג: בעת מתן פסה"ד הקודם לא עבדה האשה וסכום המזונות כלל גם את חלקה. אין ספק וגם האם מסכימה לכך, כי מרגע הגירושין ואילך, האב אינו חייב עוד במזונותיה. לפיכך, יש להפחית מסכום המזונות שנקבע בעבר את חלקה היחסי של האם. צרכי הבנות: האם טענה כי מאז פסה"ד הקודם, חלה עליה בצרכיהן של הבנות. דא עקא, בעיון בפירוט שהוגש על ידה לא נמצא גורם שהיה בו כדי לאשש טענה זו. ביחס לטיפול פסיכולוגי צפוי ל... (תובעת מס' 5) או טיפולים עתידיים ליישור השיניים של הבנות, הסכימו הצדדים בסע' 6(ד) להסכם הגירושין ולפיכך אין להתחשב בטענה זו בקביעת גובה המזונות. מדור: בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 03/12/97 וקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביה"מ העליון מימן האב במחצית מתמורת דירה שנמכרה את חלקן של הבנות ברכישת דירה חדשה. בגין הסך של 71,500$ ששילם למימון רכישת חלקן של הבנות בדירה הוא משלם משכנתא חודשית בסך של 2,700 ש"ח לחודש. כפי שצויין בסע' 6 להסכם/פסה"ד "הדירה החדשה תשמש למגורי האשה והילדות ובכך נתן הבעל לילדות מדור מתאים והולם". ממילא לא יובא מרכיב המדור בפסיקת המזונות. הכנסות האב: מאז ניתן פסק הדין למזונות חלו שינויים בעבודתו של האב והוא הועבר לתפקיד אחר בהיקף משרה מצומצם. עם זאת תלושי המשכורת שהציג אינם מעידים על ירידה בהכנסתו. כאמור, הבעיה העקרונית שהציגו הצדדים ענינה בפרישתו הצפויה של האב לפנסיה מוקדמת, שאז תיפסק הכנסתו ממשכורת והפנסיה שתשולם לו תגיע לכדי כ5,500- ש"ח לחודש בלבד. האם טוענת שאם יפוטר, יהיה זכאי גם לפיצויי פיטורין ואלו יעמדו על סכום של כ200,000- ש"ח, מה גם שיוכל לעבוד בעבודה אחרת. הכנסות האם: האם עובדת מיולי 99 ומשתכרת כ3,500- ש"ח לחודש. נתון זה רלוונטי לענין החיוב במזונות מדין צדקה החל על שני ההורים במידה שווה באופן פרופורציונלי להכנסותיהם הפנויות. לסכום ההכנסה החודשית מעבודת האשה יש להוסיף את התשלומים שתקבל ע"ח הפנסיה של האב עם פרישתו המוקדמת. הבנות: ... ו... (תובעות 2 ו3-) הן בגירות המתגוררות זו אצל האם וזו אצל האב. הן משרתות - כך נראה - בשירות לאומי והכנסותיהן ממסגרת זו אמורות להספיק להוצאות היום יום שאינן מכוסות במסגרת שהותן בבית. גם ... (תובעת מס' 4) הינה בגיל 15 וממילא חבים האב והאם במזונותיה מדין צדקה. בנו של האב מנישואין קודמים: לאב בן מנישואין קודמים המתגורר בחו"ל והינו כבן 27 שנים. לא שמעתי טעם מיוחד מדוע מוטלת על האב חובה לזון בן זה ואינני רואה מקום להביא בחשבון הטענה לענין הוצאות בהתייחס אליו. 23. סיכומם של דברים - כיום עומדת חובת המזונות של האב עפ"י פסה"ד של ביה"מ המחוזי ע"ס של כ4,800- ש"ח לחודש, בנוסף להוצאות החזקת הדירה בה מתגוררות הבנות. עוד הוא מחזיר משכנתא בגין דירה זו בסך של כ2,700- ש"ח לחודש. כ"כ מחוייב האב עפ"י הסכם הגרושים להשתתף בהוצאות נוספות של הבנות באופן שווה ביחד עם האם. עוד הוא נושא בהוצאות ביטוח השיניים של הבנות עד שנת 2003 וכן ביטוח בריאות עד שנת 2009. יש לקחת בחשבון כי מאז עזבו האישה והבנות את הבית, נושא האב לבדו גם בתשלומים השוטפים של הדירה בה הוא מתגורר. עוד יש להתחשב בכך כי לכשיפסיק את עבודתו בבזק, יהיה עליו להעביר כ1/3- מהפנסיה שיקבל לגרושתו. אין ספק, כי גם ביחס לתקופה שבה האב עדיין עובד, מוטל עליו נטל כבד מדי בכלכלת בנותיו. נראה שכמעט כל משכורתו יוצאת על תשלומים אלו, ולו עצמו נותר מעט מאוד בשביל עצמו. החל מן היום שבו ייאלץ האב לחיות מקצבת הפנסיה שלו, תיקטנה הכנסותיו עוד יותר מחד, ומאידך, תהיה מוטלת עליו חובה נוספת, להעביר חלק מן הפנסיה לאם. גם הטענה לענין "התעשרות" האב מפיצויי הפיטורין שיקבל דינה להידחות, שכן עפ"י הסכם הגרושין לכל אחד מההורים רכוש וכספים כפי שפורט. 24. בהתחשב בכל אלו אני קובעת המזונות שעל הנתבע לשלם כדלקמן: החל מיום 01/01/00 (מועד בו בגרה ... (תובעת מס' 2) ובהתחשב בכך שהאם החלה לעבוד ביולי 99) 4,000 ש"ח לחודש. החל מיום 01/04/01 3,600 ש"ח לחודש עבור הבנות ... ו... (תובעות 4 ו5-) (בחלקים שווים). החל מהיום בו יצא האב לפנסיה מוקדמת ובכפוף לכך שלא יעבוד בעבודה שהכנסתו ממנה תגיע לכדי למעלה מ2,000- ש"ח יפחת חלקו במזונות כל אחת מהבנות ב600- ש"ח לחודש. לכשתגענה ... ו... (תובעות 4 ו5-) לגיל 18 יופחתו מזונותיהן לכדי שליש עד לסיום השירות הלאומי (או הצבאי) או עד הגיעה של כל בת לגיל 20 - לפי המאוחר יותר. הסכומים שנפסקו כוללים הוצאות החזקת הבית. ממועד פרישת האב לפנסיה מוקדמת תקבל האשה את חלקה בפנסיה כמוסכם בהסכם הגרושין ללא קשר לחובת המזונות לבנות. הסכומים שנפסקו צמודים למדד הידוע היום ויעודכנו אחת לשלושה חודשים ללא עדכון למפרע. פיגורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל. קצבת הילדים שמשלם המל"ל תשולם לידי האב בנוסף לדמי המזונות דלעיל. 24. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.פנסיה