כריכת רכוש בתביעת גירושין בבית הדין הרבני

בית המשפט ציין לעניין כריכת רכוש בתביעת גירושין כי לבית הדין הרבני סמכות לדון, אך ורק בפרטי הרכוש שנכרכו בפועל בתביעת הגירושין וכי נכס שלא נכלל ולא נזכר במפורש בתביעת הגירושין, אין לבית הדין הרבני סמכות לדון בו. להלן החלטה בנושא כריכת רכוש בתביעת גירושין: החלטה 1. עניינה של החלטה זו הוא בשאלה האם יש לדחות על הסף, מחוסר סמכות את התביעה הרכושית שהמשיבה הגישה לבית משפט זה ולהעביר את הדיון בה לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב - יפו. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן: א. ביום 11.11.97 המשיבה הגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני. בתביעה זו האשה לא כרכה כל נושא. ב. בכל הדיונים שהתקיימו בבית הדין עד 18.3.99 ואף בדיון שהתקיים ביום 14.2.99, המבקש הודיע כי הוא רוצה בשלום בית וכי הוא אוהב את אשתו (ר' גם את מכתבה של פקידת הסעד מיום 28.10.98). ג. המבקש הגיש ביום 18.3.99 תביעת גירושין וכרך בה רק את ענין המזונות ומשמורת הילדים. ד. ביום 21.3.99, דהיינו 3 ימים לאחר הגשת תביעת הגירושין, המבקש תיקן את התביעה והוסיף בה בקשה כי בית הדין ידון ב"חלוקת הרכוש עפ"י החלטה בתיק השני". ה. בדיונים שהתקיימו בבית הדין בתאריכים 14.2.99, 25.4.99, 8.11.99, נידונו ענייני הרכוש של הצדדים. ו. בית הדין נתן כמה החלטות לפיהן על הצדדים להגיע להסכם גירושין כולל לרבות הרכוש ואף קבע מועד לדיון בנושא הרכוש ליום 14.7.99. ז. האשה לא הגיעה לדיון שנקבע ליום 6.6.99 וביקשה לדחות את הדיון וכנימוק טענה "מכיוון שעדיין אין ברשותי את החומר על חלוקת הרכוש...". ח. ביום 11.7.99 המשיבה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה רכושית שכותרתה היא "תביעה לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון, התשל"ג - 1973" אולם הסעד הראשון שהתבקש הוא מתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית מכל הזכויות הכספיות והאחרות של המבקש. ט. בדיון שהתקיים ביום 14.7.99 בבית הדין הרבני, התייצבה המשיבה עם באת כוחה, עו"ד אלינור ליבוביץ; בית הדין הודיע לעו"ד ליבוביץ, כי הדיון נקבע להוכחות בענין הרכוש. כנראה שלא התקיים כל דיון ביום זה והוא נדחה ליום 8.11.99. י. בדיון שהתקיים ביום 8.11.99 בבית הדין הרבני, התייצבו הצדדים ובאי כוחם עו"ד ויסבלט ועו"ד ליבוביץ. עו"ד ליבוביץ הודיעה כנראה לבית הדין כי המשיבה מתנגדת לסמכותו של בית הדין לדון בתביעת הרכוש, אך בית הדין הודיע כי הוא לא קיבל את עמדתה וכבר קבע כי הסמכות נתונה לבית הדין (ר' פרוטוקול מיום 8.11.99 עמ' 1 ש' 1). גם בדיון זה נדון ענין הרכוש ובית הדין החליט כי על הצדדים להעביר את כל המסמכים שבידם לבית הדין, ולהגיש סיכומים לגבי הדירה והפנסיה של המבקש. 3. בבקשה זו יש לדון ולהכריע בשאלות הבאות: א. גם בהנחה שבתיקון כתב התביעה לגירושין, יש משום כריכת הרכוש בתביעת הגירושין - האם העדר כל פירוט של הרכוש אינו בגדר כריכה כלל ולבית הדין הרבני אין סמכות לדון בנושא הרכוש. בענין זה אני מנחה את עצמי לפסוק בהתאם להלכות שנקבעו בע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן, פד"י י"ג, 1085, בג"צ 127/64 רייצ'ייק נ' אב ביה"ד הרבני האזורי פתח תקוה, פ"ד י"ח (3) 337; ע"א 488/89 נופרבר נ' נופרבר, פ"ד מ"ב (4) 293 (הנשיא שמגר); ע"א 4909/92 דורות נ' דורות פורסם בפדאור (מפי השופטת ט. שטרסברג-כהן). בפסקי הדין הנ"ל נקבע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון, אך ורק בפרטי הרכוש שנכרכו בפועל בתביעת הגירושין וכי נכס שלא נכלל ולא נזכר במפורש בתביעת הגירושין, אין לבית הדין הרבני סמכות לדון בו (כן ר' ע"א (ח"י) 623/91 רום נ' רום, פס"מ תשנ"ב 3, 188; ת"א 1524/91, המ' 14069/91 לייטנר נ' לייטנר, דינים מחוזי עמ' 1; ת"א (י-ם) 165/92 גדעון נ' גדעון, דינים מחוזי, עמ' 8). ב. המשיבה טוענת כי המבקש הצהיר רק חודש לפני הגשת תביעתו כי הוא אוהב את אשתו, מהווה חוסר כנות בהגשת תביעת הגירושין. אף אני סבור, כי המבקש הגיש את תביעת הגירושין וכרך בה את המזונות והמשמורת והרכוש ע"מ לחסום את המשיבה מלהגיש תביעות בנושאים אלה לבית המשפט לענייני משפחה, אולם מאידך ניתן לסבור כי המבקש שוכנע, כי אין מקום לשלום בית, כך שלא ניתן לטעון שתביעת הגירושין שלו אינה כנה. מאידך כריכת הרכוש היתה יכולה להיחשב ככריכה לא כנה, אילו האשה היתה מסרבת לדון בענייני הרכוש, אולם כאמור גם בדיונים שקדמו להגשת תביעת הגירושין ע"י המבקש, נדונו ענייני הרכוש והאשה השתתפה בדיון בנושא הרכוש באופן פעיל. בענין זה אני מוצא לנכון לפנות לדבריו של השופט ח. כהן (כתוארו אז) בפרשת ברטל בה קבע: "נראה לי שמקום שהאשה היא אשר החלה מיוזמתה בהתדיינות עם בעלה בבית-הדין-הרבני, בטענה שאין השלום שורר ביניהם, לא תוכל, בדרך כלל, להישמע לאחר מכן בטענה שתביעת הגירושין של בעלה נגדה אינה כנה". (ר' ע"א 14/75 ברטל נ' ברטל, פ"ד כט (1) 810, דינים עליון, עמ' 2). בפרשת ברטל דובר על תביעה לשלום בית שהאשה הגישה ואילו בעניינינו מדובר על תביעת גירושין שהיא הגישה, לפיכך האמור לעיל חל ביתר שאת בענין שלפנינו. ג. כידוע, רכוש אינו מענייני המעמד האישי, כך שלבית הדין הרבני אין סמכות לדון בו עפ"י סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים נשואין וגירושין, תשי"ג - 1953, לפיכך אף הסכמת המשיבה מכללא או בשתיקה או בהתנהגות אינה יכולה להתגבר על הוראות סעיף 9 הנ"ל. אין באמור לעיל כדי לקבוע כי כריכת רכוש, אם היתה נעשית כדין ע"י המבקש, עצם הדיון ברכוש בהשתתפותה הפעילה של המשיבה, לא היתה בה כדי לשלול את טענותיה, הואיל וכידוע טענת חוסר סמכות יש להעלות "בשלב המוקדם ביותר במשפט ואף לפני כל יתר הטענות" כדברי מ"מ הנשיא לנדוי (כתוארו אז) בע"א 311/76 כליפא נ' פרץ, פ"ד לא (1) 397 ובבג"צ 573/77 ז'ק נ' בית הדין הרבני, פד"י לב (1) 281 שם קבע כי "יש להביע התנגדות (אם רוצים בכך) בהזדמנות הראשונה" (דינים עליון, עמ' 6). אולם כאמור הואיל והמבקש לא כרך כל רכוש מסויים בתביעת הגירושין, לא נעשתה כל כריכה בפועל ולבית הדין אין סמכות לדון בכל נכס שלא נכרך בפועל. ד. בית הדין הרבני לא קבע באופן פוזיטיבי כי הסמכות לדון בענייני הרכוש של הצדדים נתונה לו ובפרוטקוולים של הדיונים לא נמצאה כל טענה מפורשת של המשיבה כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בענייני הרכוש. עפ"י הפורטוקול מיום 8.11.99 בית הדין הרבני, דחה טענה משתמעת זו של ב"כ המשיבה (ר' סעיף 2 י' דלעיל). כידוע, החלטת בית הדין הרבני, כי הסמכות לדון בכל נושא שאינו תביעת גירושין או שלום בית נתונה לו, אינה מחייבת את בית המשפט האזרחי (ר' תמ"א ח"י) 623/91, ב"ש 93/92 רום נ' רום, פס"מ תשנ"ב (3) 181, 188; ע"א 22/70 זעירא נ' זעירא, פד"י כד (1) 475, 476; בר"ע 20496/94 (ת"א) בצר נ' בצר, ע"י סה"נ ח. פורת ובג"צ 725/80 בלום נ' ביה"ד הרבני (לא פורסם). השופטת ס. רוטלוי קבעה כי "טענה זו כבר אבד הכלח עליה" (ר' תמ"א 3807/94, המ' 5284/94 (ת"א) רוזנגרט נ' רוזנגרט, דינים מחוזי, עמ' 3). התוצאה 4. בית הדין הרבני לא קנה סמכות לדון בענייני הרכוש של הצדדים, הואיל והמבקש לא כרך בתביעת הגירושין שלו כל רכוש מסויים ולפיכך כריכתו אינה כריכה; כאמור גם סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים אינו יכול לחול על רכוש הצדדים. 5. לפיכך אני דוחה את הבקשה לדחות על הסף את תביעתה של המשיבה שהוגשה בתמ"ש 55991/99. 6. למרות שלפי התוצאה היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות משפט איני עושה זאת, הואיל והאשה התדיינה והמשיכה להתדיין בבית הדין בנושא הרכוש ובכך יצרה מצג, לפיו היא מסכימה להתדיין בענייני הרכוש בבית הדין הרבני. 7. בהחלטתי שניתנה בבש"א 10400/98, תמ"ש 84851/98 ר"ח י. נ' ס' י. מיום 1.3.00, בה קבעתי כי "מירוץ הסמכויות" בין בית הדין הרבני לבית המשפט האזרחי הסתיים, כי לא תישמע יותר טענה של דחייה על הסף בשל העדר סמכות (הואיל ולשתי הערכאות סמכות מקבילה) וכי הבקשה שניתן להעלות היא בקשה לעיכוב הליכים, עקב קיומו של דיון בענין בבית הדין הרבני. על הטוען עיכוב הליכים בעילה של "ענין תלוי ועומד" להוכיח שני תנאים מצטברים: א. המשך בירור התביעה בבית המשפט לענייני משפחה יגרום לו עוול, בהיות התביעה מציקה או טרידה או בהיותה באופן אחר שימוש לרעה בהליכי משפט. ב. לא יגרם עוול למשיבה כתוצאה מהפסקת הדיון בביהמ"ש לענייני משפחה ובבירורה בביה"ד הרבני. בעניינינו לא הוגשה בקשה לעיכוב הליכים, אלא לדחייה על הסף, לפיכך איני יכול לדון בשאלת עיכוב ההליכים. גירושיןכריכה (גירושין)בית דין רבני