מזונות חסרי דת

להלן פסק דין בנושא מזונות "חסרי דת": פסק דין 1. התובעים הינם אשה וארבעת ילדיה הקטינים. שניים מהקטינים, התובעות 2 ו- 3, נולדו לאשה מבעלה הראשון, שהלך לעולמו. שני הקטינים האחרים, התובעים 4 ו- 5, נולדו לאשה מבעלה הנוכחי, הוא הנתבע. 2. האשה והבעל הינם מחוסרי-דת; הם נישאו זה לזה בנישואין אזרחיים בקזחסטן, ביום 3/9/1997; ולפני כשנתיים, בקירוב (ביום 3/5/1999), עלו ארצה, ביחד עם שלושה מהקטינים (הבן, התובע 5, כבר נולד בישראל). 3. נטען על-ידי האשה, כי הנתבע מתנער מצורכי הקיום הבסיסיים של המשפחה; ואף נוהג באלימות - כנראה, כתוצאה מכך שהוא שותה לשוכרה. 4. לפני בית-המשפט הונחו שלוש תובענות: האחת (תמ"ש 103460/00) - למזונותיהם ולמדורם של התובעים; השניה (תמ"ש 103461/00) - לקביעת משמורתם של הקטינים בידי אמם; והשלישית (תמ"ש 103462/00) - למתן צו, שיאסור את כניסתו של הנתבע לבית מגורי המשפחה; וכן שיאסור עליו להטריד את התובעים, בכל דרך ובכל מקום. 5. שלוש התובענות הוגשו לבית-המשפט ביום 4/12/2000, ונמסרו לידי הנתבע, במסירה אישית, ע"י מתמחה ממשרדה של באת-כוח התובעים, ביום 6/12/2000. ביום 9/1/2001, קבע בית-המשפט בהחלטתו, כי דיון בתובענות ייערך היום. הנתבע אף הוזהר, באותה החלטה, כי במידה שלא יטרח להתגונן מפני התובענות - עלולים להנתן נגדו פסקי-דין. כיוצא-בכך, הטיל בית-המשפט על באת-כוח התובעים לבצע מסירה אישית של אותה החלטה, לידי הנתבע. ואכן, מסירה, כאמור, בוצעה לידי הנתבע ביום 22/1/2001 (ראה ת1/). 6. קמה, איפוא, זכותם של התובעים ליטול פסקי-דין נגד הנתבע, באשר הלה לא טרח להתגונן מפני התובענות ואף לא טרח להתייצב לדיון. 7. באשר לתובענה למזונות ולמדור: א. תובענה למזונות - כמוה ככל תובענה כספית אחרת, אשר אותה חייבים להוכיח, כיאות [ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ (1) 69]. בית-המשפט רשאי לדרוש מהתובע הוכחה לתביעתו, בטרם ייתן את פסק-דינו [תקנה 97 (א) לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984; ו- ע"א 93/84 שגב נ' שגב, פ"ד לט (3) 822, לעניין תחולת תקנה זו על תובענה למזונות]. ב. המסגרת הנורמטיבית, בה מצויים אנו, גוזרת פסיקת מזונות אזרחיים, הן לאשה והן לקטינים. ג. לאור העובדה, שבמהלך הדיון, חזרה בה האשה מדרישתה לפסיקת מזונות עבורה - כי אז מתייתר הצורך מלהזקק לחבותו של מחוסר-דת במזונות אשתו. ד. החבות במזונות הקטינים נובעת מהוראת סעיף 3 (ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט - 1959 (להלן: "חוק המזונות"): "אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה". ה. מידת החיוב והיקפו נלמדים משילוב הוראות סעיפים 3 א ו- 6 לחוק המזונות. סעיף 3 א קובע: "(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין, יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". וסעיף 6 קובע: "היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על-ידי בית-המשפט, בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על-פי סעיף 3 - לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב". ו. מטרת ההסדר שבסעיף 3 הינה להבטיח קיומו של חיוב עקרוני על ההורה לזון את ילדיו הקטינים והילדים הקטינים של בן-זוגו, כדי שלא יפלו למעמסה על הציבור. החבות במזונות היא של האב והאם. חבות זו הינה בשיעור יחסי להכנסותיהם של ההורים, מכל מקור שהוא. יתירה מכך, סעיף 6 לחוק המזונות מורה לנו לנהוג "בשים לב לנסיבות". במאמרו, "מזונותיו של קטין מעל לגיל חמש עשרה" [הפרקליט, כרך יח (1961), בעמ' 3], גורס פרופ' י' אנגלרד, בהתייחסו לסעיף זה: "... מכאן שעל בית-המשפט להעריך את סכום המזונות לפי הנסיבות האוביקטיביות, כלומר, עליו לקבוע כמה דרוש לילד בגילו של התובע" (בעמ' 5). הורה חסר יכולת - חייב, אף הוא, במזונות הקטינים [ע"א 507/61 בן חיים נ' רזניק, פ"ד טז (2) 925, 928]. בית-המשפט יכול לקבוע מהי הכנסתו הפוטנציאלית של הורה, שאינו עובד ומשתכר. החבות תקום גם אם הקטין יכול לספק את מזונותיו מעבודה או מרכוש שיש לו. לשון אחר: כנלמד מסיפת סעיף 6 לחוק המזונות, אין להביא בכלל חשבון את רכיב יכולתו (בפועל) של החייב ואת רכיב מחסורו (בפועל) של הזכאי. נזכיר, כי שניים מן התובעים כאן אינם ילדיו של הנתבע, אלא ילדי בעלה הראשון של אמם, שהלך לבית עולמו. מקום שמדובר ביהודים, אין אדם חייב - מן הדין - במזונותיו של ילדו של בן זוגו, אולם מכוח דיני צדקה חייב אדם לזון את קרובי אשתו, וילדו של בן זוגו הוא, כמובן, גם בכלל אלה. לעניין תחולתו של סעיף 3 (א) לחוק המזונות, אין נפקא מינה אם החיוב הוא מן הדין או מכוח דיני צדקה, כי בכל אחת משתי החלופות הללו, גם יחד, נובע החיוב מן הדין האישי. מכאן, כי אין, ממילא, צורך לפנות לעניין זה להוראות חוק המזונות. וראה: ע"א 386/78 רבני נ' רבני, פ"ד לג (3) 591 [והשווה: ע"א 132/62 יחמילוב נ' מרמור, פ"ד טז (4) 1520, שם עלה, מדברי השופט ח' כהן, כי על-פי הדין העברי לא מוטלת כל חובה לזון ילד חורג; ועל כן, יש להחיל את הוראות חוק המזונות. על פסק-דין זה נמתחה ביקורת בספרות המשפטית - וראה, למשל: מ' שאוה, הדין האישי בישראל (מסדה, מהדורה שלישית, 1991), כרך ראשון, בעמודים 331-343]. ז. הדברים שהובאו לעיל מתייחסים, כאמור, לעניין חבותו של בעל יהודי במזונות ילדיה הקטינים של אשתו מנישואיה הקודמים. בדיון שבפנינו, מקום שמדובר במחוסרי-דת, בוודאי שאין לנו להזקק לדיני הצדקה שבמשפט העברי, כי אם להוראותיו הברורות של חוק המזונות. לבד משני ילדיהם המשותפים של בני-הזוג (שהינם כבני שנתיים ומחצה ושנה ומחצה), עניין לנו בשתי בנות נוספות (כבנות 10 שנים ו - 9 שנים) שנתייתמו מאביהם (בעלה הראשון של האשה). כל בעלי-הדין מתגוררים תחת קורת גג אחת, ועד למשבר שפרץ, זן הנתבע את התובעים, לרבות שתי הבנות. ויוטעם: חוק המזונות, בדונו בהטלת חיוב במזונות על אדם, גם כלפי הילדים הקטינים של בן זוגו - אינו דורש, כתנאי, שיהא מדובר בילדים שאומצו על-ידו; שאז - ובהתאם להוראת סעיף 16 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א - 1981, יוצר האימוץ, בין המאמץ לבין המאומץ, אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם. ח. בענייננו, נטען על-ידי התובעים, כי הנתבע מועסק בשמירה וכי משכורתו עולה על-הסך של 4,500 ש"ח נטו לחודש. עם זאת, לא יוחס לנתבע רכוש כלשהו, בעל ערך של-ממש. באין ראיה לסתור טענה זו לעניין ההשתכרות, ייצא בית-המשפט מנקודת מוצא, כי - אכן - זוהי הכנסתו של הנתבע. ט. צורכי הקטינים פורטו, כך: לכל אחת מהתובעות 2 ו- 3 (בנותיה של האשה מנישואיה הקודמים) - 800 ש"ח; לכל אחד מהתובעים 4 ו- 5 (ילדיהם המשותפים של בני-הזוג) - 1,396 ש"ח; ובסה"כ - 4,392 ש"ח. הצרכים שפורטו כוללים גם את חלקם של הקטינים במדור (חלק יחסי מדמי השכירות והוצאות האחזקה השוטפת, תוך התחשבות בעזרה שניתנת ע"י משרד הבינוי והשיכון). ייאמר, כי הצרכים נראים סבירים, בהחלט; ובהתחשב גם בכך, שהתובעים 4 ו- 5 מתחנכים במעון, שעלותו הכוללת מגיעה ל- 800 ש"ח לחודש (הגם שלא הוצגה אסמכתא בקשר לכך). יהא זה בדין להפחית מפירוט הצרכים, את שיעור קצבת הילדים המשתלמת ע"י המוסד לביטוח לאומי, בסך 1,379 ש"ח לחודש (ראה ת2/). התוצאה היא, שהקטינים נזקקים, עוד, לסך של 3,013 ש"ח לחודש, לכיסוי צורכיהם. י. מאחר שהאשה ויתרה על עתירתה למזונות עבורה; ומאחר שלדבריה אין היא עובדת כיום, וגם אם תחזור ותעבוד, רמת הכנסתה תהא נמוכה ביותר (כמה מאות שקלים לחודש, כפי שהרויחה עד שחדלה לעבוד) - כי אז, מוצא בית-המשפט לנכון להחיל את מלוא החיוב על כתפיו של הנתבע. 8. באשר לתובענה למשמורת הקטינים: עוד ביום 6/12/2000, ניתן צו זמני, במעמד צד אחד בלבד, שהורה, כי התובעים 4 ו- 5 יהיו במשמורתה של אמם. צו זה ניתן בהסתמך, בעיקר, על העובדה שמתקיימת, בנסיבות, חזקת "הגיל הרך", כנלמד מהוראת סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"). הנתבע לא ביקש לשנות צו זה. אכן, הנתבע אינו אפוטרופוס טבעי של התובעות 2 ו- 3; ברם, יתכן, בהחלט, כי ניתן לראותו כאפוטרופוס למעשה, כנלמד מלשון סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית, הקובע: "מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי החסוי יהיו לפי הוראות פרק זה (הפרק השלישי, הדן באפוטרופוס על-פי מינוי - ג' ג'), אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או שפוטר או שפקעה אפוטרופסותו". בהעדר הגנה מפני התובענה בעניין המשמורת, נקבעת בזאת המשמורת הקבועה של כל הקטינים, בידי האם, עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18 שנים. מכוח סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית, ניתנות בזה סמכויות לפקידת-הסעד במקום מגורי הקטינים, לקבוע סדרי ראיה בין הקטינים לבין הנתבע, בהתאם לפנייה של מי מבני-הזוג, אם תהיה. תוקפה של הסמכה זו - למשך שנתיים ימים מהיום. 9. באשר לתובענה למתן צו שיאסור כניסתו של הנתבע לדירה: לא הונחה תשתית עובדתית ראויה לתובענה זו. בקשה שהוגשה למתן צו מניעה זמני, על-פי צד אחד (בש"א 21256/00) - לא נעתרה. בית-המשפט דרש, עוד ביום 6/12/2000, את תגובת הנתבע לבקשה, אך תגובה כזו לא נמסרה, והתובעים עצמם לא עמדו, מיני אז, על דרישתם למתן הצו. נראה, איפוא, כי התובעים זנחו תובענה זו. התוצאה היא, שהתובענה בתמ"ש 103462/00 - נדחית. 10. וכך עולה מהמקובץ: א. משמורת הקטינים תמסר לאם, תוך הסמכת פקידת הסעד לקביעת סדרי ראיה בין הקטינים לבין הנתבע, אם יהא צורך בדבר; והכל, כמפורט בסעיף 8 לפסק-דין זה. ב. הנתבע ישלם למזונותיהם ולמדורם של ארבעת הקטינים, התובעים 2-5, לידי אמם, התובעת 1, דמי מזונות ומדור בסך 3,013 ש"ח לחודש; וזאת, מיום הגשת התובענה (4/12/2000) ובכל 4 בחודש ממועד זה ואילך, ועד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 שנים. מתוך הסך דלעיל - חלקן של הקטינות 2 ו- 3 הינו בשיעור של 20% לכל אחת, ואילו חלקם של הקטינים 4 ו- 5 הינו בשיעור של 30% לכל אחד. לפיכך, בהגיע כל קטין לגיל 18 שנים, יפחת חלקו מהסך הכולל, בהתאם. הסכום דלעיל יוצמד למדד המחירים לצרכן הידוע היום (מדד חודש פברואר 2001, שפורסם ביום 15/3/2001), ויעודכן אחת לשלושה חודשים, בתאריכים: 4 בינואר, 4 באפריל, 4 ביולי ו- 4 באוקטובר, בלא שישולמו הפרשים שבין עדכון לעדכון. כל סכום שלא ישולם במועדו יישא הפרשים, כדין. קצבת הקטינים, המשתלמת ע"י המוסד לביטוח לאומי - תווסף לדמי המזונות והמדור. ג. התובענה למתן צו, שעילתו מדור שקט - נדחית. ד. הנתבע יישא בהוצאות משפט, תוך התחשבות בכך ששתיים מן התובענות נתקבלו ואחת נדחתה. שיעור ההוצאות - 1,500 ש"ח, בצירוף מע"מ, ונושא הפרשים מהיום ועד התשלום המלא, בפועל. דתמזונות