סכסוך עסקי משפחתי - סמכות שיפוט

להלן החלטה בנושא סכסוך עסקי משפחתי - סמכות שיפוט: החלטה העובדות בקצרה 1. בפני תובענה אותה הגישו אח ואחות כנגד אחותם וכנגד אמם, הנוגעת לעסקים הענפים שיש לבני המשפחה הללו בישראל ובארה"ב, שעיקרם תאגידים משותפים העוסקים בייצור, שיווק וסחר של יהלומים מחד ובאחזקה וניהול של נכסי מקרקעין מאידך. 2. בס' 11 לכה"ת מבהירים ב"כ התובעים את הטעמים לסמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה להיזקק לתובענה. 3. א. טעמים אלה לא שיכנעו את הנתבעת מס' 1 והיא הגישה ביום 24.5.99 בקשה בכתב "להורות על דחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף ו/או העברתה לביהמ"ש המוסמך". ב. לטענת הנתבעת 1 מדובר במחלוקת עסקית/ כספית בין הצדדים לתובענה, עקב זכויותיהם בחברות השונות. מחלוקת זו אינה נובעת מסכסוך משפחתי שנפל ביניהם ועל כן אין התובענה בסמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה. 4. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני הסכימו ב"כ הצדדים להכרעת ביהמ"ש בשאלת הסמכות על בסיס כתבי הטענות וטיעוני הצדדים בבקשה. ד י ו ן 5. א. הסמכות העניינית של ערכאה שיפוטית נגזרת בד"כ מתוך העובדות המפורטות בכתב התביעה והסעדים המבוקשים בה. שאלת סמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה לדון בתובענות אזרחיות בין בני משפחה כהגדרתם בחוק אינה יכולה להיגזר אך ורק מתוך העובדות הכלולות בכתב התביעה. כשמוגשת תובענה אזרחית שכזו מוצא ביהמ"ש את עצמו לא אחת, באותם מקרים לא קלים לאבחנה, בוחן את מערכת העובדות שעמדה בבסיס הסכסוך תוך נסיון לקטלגה כ'סכסוך משפחתי' או 'סכסוך עסקי' על יסוד בקשות, תצהירים וחקירות הצדדים. ב. מאז חקיקת חוק ביהמ"ש לענייני משפחה נזקקו בתי המשפט, גם ביהמ"ש לענייני ממשחה וגם ביהמ"ש האזרחיות (שלום ומחוזי) לשאלת קטלוגו של הסכסוך, לעתים אף מיוזמתם שלהם, בהיות השאלה נוגעת לסמכותו העניינית של ביהמ"ש להיזקק לתובענה אשר הוגשה בשל הסכסוך הנדון. 6. בהחלטה אותה נתתי ביום 28.12.98, בש"א 7028/98 תמ"ש 77860/90 , עוז ואח' נ' עזיז אליהו ואח' (פורסם בסקירה משפטית), עמדתי על משמעות המונח 'עילתה סכסוך בתוך המשפחה' המופיע בס' 1(2) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), תוך שאני שם את הדגש על הפרשנות הראויה לשאלה מהו "סכסוך בתוך המשפחה?". בהחלטתי זו הבהרתי, כי המשמעות שיש ליתן למונח "עילתה" היא שסיבתה/ מקורה/ קשורה/ נובעת מ.... וכל מונח אחר אשר יבהיר כי התובענה המשפטית, על מערכת העובדות שלה המזכה בסעדים המבוקשים, צריך שתנבע, צריך שתהיה נעוצה ב'סכסוך המשפחתי'. אך מהו "סכסוך בתוך המשפחה"? מתי הסכסוך שיצר את עילת התביעה המשפטית מקורו ביחסי המשפחה ומתי הוא סכסוך עסקי טהור? מהם המאפיינים/ המבחנים על פיהם יבחן ביהמ"ש את הסכסוך הספציפי שהובא בפניו ויקטלג אותו כ'סכסוך בתוך המשפחה' דווקא ולא כסכסוך עסקי טהור? 7. בהחלטתי הנ"ל ניסיתי ליתן תשובה לשאלה זו וקבעתי מבחנים (שאינם רשימה סגורה כמובן) שלאורם אמור ביהמ"ש להגיע להכרעה בשאלה האמורה, בהתייחס לסכסוך הספציפי שהובא בפניו. כך אעשה גם הפעם. במקרה עסקינן 8. א. זהות בני המשפחה המעורבים בסכסוך - אחים ואחיות. אם וילדיה. כל אלה הם חלק מהמשפחה הגרעינית שהחוק כיוון אליה. את הדברים שאמרתי בנוגע למאפיין זה לבעל ואשה ניתן לקבל בהסתייגות מה גם לגבי הורים וילדים. במקרה שלפנינו מעורבת האם כנתבעת 2 בתובענה. עיון בכתב ההגנה שהיא הגישה, בנפרד מכתב ההגנה שהגישה בתה הנתבעת 1 ,מלמד אותנו, כי האם אינה מפרידה בין הסכסוך העסקי ליחסי המשפחה שבין הצדדים הניצים. לאם אין כל רצון להתעמת עם מי מילדיה, במחלוקת שביניהם והיא משאירה את ההכרעה בה לשיקול דעת ביהמ"ש. כל שמבקשת האם הוא להבטיח את קבלת התשלומים החודשיים שלטענתה הובטחו לה משתי חברות של המשפחה, כפי הנראה להחזקתה ולכלכלתה. גישתה זו של הנתבעת 2 מלמדת שמבחינתה שלה לפחות קשה ההפרדה בין המחלוקת העסקית ליחסי המשפחה שהיא כצד לתובענה חלק מהם. לענין זה איני מקבל את הטענה כי האם צורפה לתובענה באופן מלאכותי כדי ליצור את הסמכות לביהמ"ש לענייני משפחה. ראשית אחים גם הם בני משפחה לצורך הרכיב של זהות הצדדים. שנית לאם חלק בנכסים המשפחתיים וכל שרשרת ההסכמים נשוא התובענה נגעו גם אליה ולזכויותיה. העובדה שהאם עצמה הוציאה עצמה מהסכסוך המשפחתי/ העסקי אינה הופכת את צירופה כנתבעת לתובענה למלאכותית. ב. מספר בני המשפחה המעורבים בסכסוך - כל בני המשפחה למעשה, בניו ובנותיו של שלמה סולימני ז"ל ואלמנתו, האם. ג. אין כל גורם זר המעורב בסכסוך שבין בני המשפחה שבפני. הסכסוך הוא על טהרת בני המשפחה. ד. מקורותיו ההיסטוריים של הסכסוך - בפרשת עוז נ' עזיז הנ"ל העילה המשפטית לתביעה נעוצה היתה בהחלטות מסוימות שנתקבלו ע"י הנתבעים שם כבעלי מניות וכדירקטורים בשתי חברות משפחתיות. השליטה בחברות שם נבעה אמנם מאי אילו יחסים משפחתיים בסיסיים שבין הצדדים הנצים (אחים) אך ההחלטות שנתקבלו ושהביאו את העילה המשפטית לתביעה כאמור, לא נבעו מיחסים אלה וגם לא נטען שנתקבלו בשל יחסים אלה. למקרא כתבי הטענות בתובענה שבפני, לרבות כתב ההגנה של הנתבעת 1, איני יכול שלא לקבל את הרושם שהסכסוך שבפני מקורו ביחסים שבין בני המשפחה שבפני. מדובר בסכסוך הנמשך שנים, עוד מימי חייו של המנוח שלמה סולימני ז"ל (אבי הנצים ובעלה של הנתבעת 2), במהלכו הגיעו בני המשפחה להסכמים והסדרים שונים בנוגע לעסקי המשפחה. חלק מההסכמים לא נחתמו (הסדר 1990) וחלק כן. בחלק מההסכמים כמו זה משנת 1993, העלה האב את רצונו לשמר את נכסי המשפחה לבני המשפחה ואסר על מכירתם לזרים. בהסכם זה נקבעו זכויות להורים על דרך הקצאת מניות בכורה. שני הסכמים אלה, בוודאי ההסכם משנת 1993 , ביססו את ההפרדה הנטענת בכה"ת של עסקי המשפחה. לאחר פטירתו של אבי המשפחה היה צורך ליישם את חילוקי הדעות שנתגלעו בהשלמת ההסדרים הכספיים שנבעו מהפרדת הנכסים ובכלל ולצורך כך נוהל מו"מ במשך שנים, נוסחו טיוטות של הסכמים שחלקם נחתמו וחלקם לא וכך התנהלו העניינים עד המו"מ לאותו הסכם שמבקשים את אכיפתו שגם הוא לא נחתם. רוצה לומר אין מדובר באיזושהי מחלוקת עסקית ספציפית כגון פעולה מסוימת שנעשתה ע"י אחד מבני המשפחה או החלטה שנתקבלה בדירקטוריון החברה שפתרונה דרש הכרעה. מדובר במחלוקת עמוקה ושורשית שנעוצה ביחסים המורכבים בין בני המשפחה עוד בטרם הלך לעולמו אבי המשפחה, מחלוקת שלא מצאה את פתרונה במשך שנים וצפה ועלתה כיום בין היתר בדמות התובענה שבפני. הטענה, כי מדובר בתביעת סרק לאכיפת טיוטת הסכם שלא נחתם הינה טענה שראוי להתייחס אליה אך אין לה ולשאלת זהות הערכאה בפניה אמורה להתברר טענה זו ולא כלום. ה. הסכסוך ויתר ענייני המשפחה - בהמשך לדברי בנוגע למקורותיו ההיסטוריים של הסכסוך נראה לי בבירור, כי הסכסוך האמור, בהיותו סכסוך מתמשך ולא סכסוך נקודתי, עכשווי, היווה ומהווה גם כיום את התעסוקה המלאה של בני המשפחה הצדדים לו. ו. הגוון האישי והגוון העסקי בסכסוך - אין לי ספק שלסכסוך זה, בשל השנים הרבות שבו הוא מתנהל, יש גם גוונים אישיים הגם שמדובר במעגל של אחים ולא בני זוג למשל. דבר זה עולה בוודאי מכתב התביעה ומכתב ההגנה גם אם לא במפורש. כך למשל מחזיקה הנתבעת 1 בהסכם משנת 1993 (ס' 51 לכתב ההגנה), הסכם בו תוקן לדבריה עוול שנגרם לה. העוול תוקן ע"י האב עת היה חולה. לאחר הסכם זה נוהל מו"מ והוחלפו טיוטות בשנת 1995 ולאחר מכן 1998. בכל הטיוטות ניסו הצדדים להסדיר את מערכת היחסים ביניהם שנשאה גם גוונים אישיים. העובדה שהיו הסדרים בין הצדדים שלא נחתמו והצדדים פעלו על פיהם בין באופן מלא ובין באופן חלקי מלמדת על כך. (ר' בר"ע (ת"א) 48/97, ציוני נ' ציוני תקדין מחוזי כרך 97(ד), תשנ"ז- תשנ"ח- 1997). באופן כללי ניתן בהחלט לומר ששרשרת ההסכמות אליה הגיעו הצדדים במשך השנים, עוד בימי חייו של האב ולאחר פטירתו, הגם שנשאו גוון עסקי/ מסחרי (מטבע הדברים שהרי בעסקים עסקינן), נשזרו בה עקרונות הנובעים מהיחסים המשפחתיים בין הצדדים. רצונו של האב לשמר את נכסי המשפחה ולמנוע מכירתם לזרים כמו גם הסכמת הצדדים לקבל על עצמם מגבלות ממשיות על זכותם כבעלי מניות לפרק את החברה מהווים עקרון שכזה. תניה שכזו חורגת ממערכת יחסים עסקית בין שותפים עסקיים. המנגנון שנקבע למילוי התחייבות הצדדים כלפי הוריהם נשא אף הוא גוון אישי מוסרי כלפי ההורים. העובדה שבמשך שנים רבות פעלו הצדדים על סמך הסכמות שחלקן לא נחתמו והעובדה שהם עשו נסיונות להביא לפתרון המחלוקות ביניהם על דרך של גישור ופישור במשך שנים, מלמדת שהצדדים עצמם, גם הנתבעת, משום הגוון האישי והיחסים המשפחתיים, לא ראו בהבאת הסכסוך להכרעה שיפוטית משום 'חזות הכל'. סוף דבר 1. לאחר שבחנתי את התובענה שבפני על כל ההיבטים המפורטים לעיל סבור אני שנתקיים בה הכתוב "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" ואני דוחה את הבקשה. 2. נקבעת ישיבת קדם ליום 5.4.00 שעה 09.00. 3. הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח + מע"מ בהתאם לתוצאות בתובענה העיקרית.סמכות שיפוטסכסוך משפחתיסכסוך