עיקרה של השאלה, האם שינוי בנסיבות - הרעה במצבו הכלכלי של התובע - מהווה עילה מוכרת בדין לשינוי תניה ממונית בהסכם גירושין, לאחר ביצוע הגירושין, וזאת מכוח דיני המשפחה או מכוח דיני הקניין. להלן פסק דין בנושא שינוי תניה בהסכם גירושין: פסק דין א. פתח דבר 1. התובע הינו בן זוג לשעבר של הנתבעת. בתביעתו מבקש הוא להורות לאלתר על ביצוע פירוק השיתוף בבית המגורים, בה מתגוררים האשה והקטינים, וזאת חרף ההסדר הנוגד שנקבע בהסכם הגירושין. הסכם הגירושין אושר עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג - 1973, וניתן לו תוקף פסק דין. 2. עפ"י הסכם הגירושין ניתנה לאשה ולילדים זכות מגורים ללא תשלום בבית המגורים עד 1.8.07 עם אפשרות להארכה בשנה נוספת עד 1.8.08. עוד נקבע בהסכם הגירושין, שלאשה זכות קדימה לרכוש את חלקו של הבעל בנכס עד 1.2.07 או עד לתום 90 יום מקבלת כספי מימוש ירושה, אם יתקבלו (ראו: סעיף 14 (א) (1), 14 (ב) להסכם הגירושין), ואם זכות הקדימה לא תמומש עד 1.2.07 - ימכר הנכס למרבה במחיר (ראו: ס' 14 (ג) (1) להסכם הגירושין). 3. בהסכם הגירושין נקבע הסדר למימוש זכות הקדימה השונה מההסדר הקבוע בהוראת סעיפים 102-103 לחוק המקרקעין. עפ"י ההסכם, האשה יכולה לתת הודעה בכתב על כוונתה לרכוש את חלקו של בן זוגה בבית המגורים עד 1.2.07, ואזי ימונה שמאי, והתשלום ישולם תוך 60 יום מהגשת חוות הדעת (ראו: ס' 14 (א) להסכם הגירושין). 4. כ4- שנים לאחר הגירושין פנה התובע לבית המשפט, וטען שחל שינוי נסיבות: (א) שניים מארבעת הילדים המשותפים הם כיום בגירים. (ב) התובע נישא מחדש. (ג) החברה שבבעלותו נקלעה לקשיים כספיים. (ד) ערכו של בית המגורים הולך ויורד עקב בלאי והזנחה. (ה) קושי לשאת בחיובים הכספיים שהוטלו עליו בהסכם הגירושין, בשעה שמצוי נכס יקר-ערך שמימושו מוקפא. 5. עיקרה של השאלה, האם שינוי בנסיבות - הרעה במצבו הכלכלי של התובע - מהווה עילה מוכרת בדין לשינוי תניה ממונית בהסכם גירושין, לאחר ביצוע הגירושין, וזאת מכוח דיני המשפחה או מכוח דיני הקניין. טוען התובע, שבחלוף 3 שנים ממועד עריכת הסכם הגירושין, זכאי הוא בהתאם להוראת סעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 להשתחרר מהתניה המגבילה בהסכם הגירושין, המונעת לממש את פירוק השיתוף בבית המגורים לפני 1.8.07. ב. דיני הקניין - זכות קדימה כתניה המגבילה זכות לפירוק שיתוף במקרקעין 6. חוק המקרקעין הישראלי ביטל את זכות הקדימה של השותפים במקרקעין, שהיתה מוכרת בחוק העותמני. החוק הישראלי מחד צימצם את הקטגוריה של זכות קדימה לשתי קבוצות: (א) זכות קדימה בין יורשים של משק חקלאי. (ב) זכות קדימה בין בני-זוג שבבעלותם משק חקלאי או בית עסק או דירת מגורים (ראו: סעיפים 100-101 לחוק המקרקעין), ומאידך, הרחיב והכיר ביכולת ליצור זכות קדימה הסכמית (ראו: ס' 99 לחוק המקרקעין). 7. על דרך האנלוגיה מדיני חברות, הסכם גירושין הינו הליך של "פירוק מרצון" של היחידה הכלכלית של המשפחה. בעוד שבדיני חברות "בפירוק מרצון" - אין צורך להיזקק לפיקוח בית המשפט, בדיני המשפחה - פירוק מרצון של התא המשפחתי, ככל שהמדובר ברכוש בני הזוג, טעון אישור בית המשפט עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג - 1973, וביצועו טעון פיקוח בית המשפט מכוח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995. הסכם הגירושין כלל הוראות בעניין זכות קדימה מכוח הסכם (ראו: ס' 99 לחוק המקרקעין). המנגנון של מימוש זכות הקדימה בסעיפים 102-103 לחוק המקרקעין מהווה הסדר דיספוזיטיבי, שהצדדים רשאים להתנות עליו. בהסכם הגירושין נקבע, כאמור, הסדר הסכמי למימוש זכות קדימה השונה מההסדר הקבוע בחוק. 8. חוק המקרקעין מאפשר לשותף במקרקעין להעניק זכות קדימה לשותפו ללא הגבלת זמן מכוח הסכם (ראו: ס' 99 לחוק המקרקעין), ומאידך גיסא מורה החוק בסעיף 34 לחוק המקרקעין: "כל שותף רשאי להעביר חלקו במקרקעין המשותפים או לעשות בחלקו עסקה אחרת בלי הסכמת יתר השותפים. תניה בהסכם שיתוף השוללת או מגבילה זכות כאמור בסעיף קטן (א) אין כוחה יפה לתקופה העולה על חמש שנים". וכן מורה החוק בסעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין: "היה בהסכם שיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט כעבור שלוש שנים לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין". 9. זכות הקדימה ההסכמית מהווה הגבלה על זכות השותף במקרקעין לממש הליך של פירוק שיתוף. לעניין זה, זכות קדימה הסכמית, מכוח סעיף 99 לחוק המקרקעין, כפופה להוראה הקוגנטית של סעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין. 10. מקורה של הוראת סעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין בסעיפים 1-2 לחוק העותמני מ1913-, שקבע: "שותפים במקרקעין.... רשאים לדרוש חלוקת הנכסים אפילו אם הסכימו קודם לכן שיהיו שותפים לעולם. דרש שותף חלוקה - אין חברו רשאי לעכב...בהסכם השותפים אפשר לדחות את החלוקה ל5- שנים. רואים השותפים צורך בהמשכת השותפות - דוחים את החלוקה בהסכמתם". 11. בע"א 214/63 ליבליך נ' רייזברג פ"ד יז 1834, הוגשה תביעה לחלוקת נכס מקרקעין. בעלי הדין הגיעו לידי פשרה, והסכם הפשרה אושר ע"י בית המשפט וקיבל תוקף פסק דין. הסכם הפשרה אסר הגשת תביעה לחלוקת המקרקעין . בית המשפט בחן את תקפות תניה זו לאור הוראות חוק החלוקה העותמני. לעניין מגמת החוק, אמר השופט כהן בעניין ליבליך, והדברים ישימים גם לעניין סעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין: "מצד אחד אין דעתו של המחוקק נוחה שותפות ברכוש אשר כמותה כנישואין קתוליים, בחינת רק המוות יפריד ביני ובינך. מצד שני, אין המחוקק רוצה לפגוע פגיעה חמורה יתר על המידה בחופש החוזים, ומה גם שהמדובר הוא ביחסי ממון, וכל תנאי שבממון קיים. מה עשה. אחז בזה וגם מזה לא הניח ידו. אסר את השותפות הנצחית והתיר את השותפות החולפת ואת האיסור שלא לדרוש חלוקה תוך תקופה מוגבלת". ולעניין הוראות חוק החלוקה העותמני, הוסיף השופט כהן בעמ' 1838: "הדחיה נעשית לתקופה האמורה... ע"י שופט, בהסכמת השותפים, אחרי שאחד מהם דרש את החלוקה תחילה". 12. בחוק העותמני נקבעה במפורש הוראה שתוקפה של התחייבות שלא לפרק שיתוף מוגבלת לחמש שנים. לאחר תקופה זו, בהעדר הסכמה, ניתן לממש את הפירוק. בחוק המקרקעין הישראלי צומצמה התקופה לשלוש שנים, אולם הושאר שיקול דעת לבית המשפט אם לצוות על פירוק, חרף התניה המגבילה, כשהשיקול המנחה: " אם יראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין". לעניין פרשנות ס' 37 (ב) לחוק המקרקעין, ראו: ע"א 283/74 בוקובזה נ' הממונה על המרשם פ"ד כט (1) 243. ג. דיני המשפחה - שינוי תניה ממונית בהסכם גירושין 13. בדיני משפחה לא מוכרת עילה בדין המאפשרת שינוי תניה ממונית בהסכם גירושין, שאושר עפ"י חוק יחסי ממון וקיבל תוקף פסק דין, עקב שינוי נסיבות לאחר הגירושין. 14. הסדרי רכוש בהסכמי גירושין מטיבם נועדו להסדיר באופן סופי את ענייני הרכוש עובר לגירושין, ועיקרון סופיות הדיון שולט בהם. בענייני רכוש, לא ניתן לקרוא בהסכם הגירושין תנאי מכללא המאפשר פתיחת הדיון מחדש עקב שינוי נסיבות לאחר הגירושין. 15. משבוצע הגט, והאשה ויתרה בהסכם הגירושין על חלק מזכויותיה ברכוש המשותף - לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, ולפתוח מחדש את הסדרי חלוקת הרכוש רק מהטעם שמצבו הכלכלי של הבעל הורע כ4- שנים לאחר הגירושין. 16. הפרשנות המוצעת תואמת גם את הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג - 1973. חוק יחסי ממון מורה שכל שינוי תניה בהסכם ממון בין בני זוג טעון הסכמה של בני הזוג (ראו: סעיפים 2 (א) ו- 2 (ב) לחוק יחסי ממון), והסכמה של האשה אינה מצויה בידי הבעל. פרשנות אחרת מהווה עקיפה של ההוראה הקוגנטית בחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג - 1973. 17. גם בסעיף 24 להסכם הגירושין נקבע: "כל שינוי מהסכם זה יכול להעשות ע"י הצדדים, ובלבד שיערך בכתב ובחתימת יד שני הצדדים". 18. וקודם שנחזור להוראת סעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין, נבחן תחילה שיקולים מערכתיים בפירוק רכוש המשפחה, שמהווים חלק משיקול הדעת השיפוטי. ד. פירוק רכוש המשפחה - שיקולים מערכתיים מדיני המקרקעין מול שיקולים מערכתיים מדיני המשפחה 19. השיקולים מדיני המקרקעין, המנחים את בית המשפט בפירוק שותפות במקרקעין, הם בעיקרם שלושה: א. מניעת שותפות בלתי רצויה, המעודדת מריבות בין השותפים. ב. שמירה על דינמיקה של סחירות נכסי המקרקעין, שהינם משאב מצומצם, ועידוד פיתוחם. ג. שמירה על חופש הפעולה של בעל הזכות הקניינית. 20. בע"א 540/75 דגני נ' פניג , פ"ד לא (2) 637, 640 הדגיש השופט עציוני: "מאז ומעולם לא חיבבו שיטות המשפט את יחסי השיתוף במקרקעין, בהיותם מקור פוטנציאלי מובהק לסכסוכים ומריבות, ובהיות בתי המשפט מוגבלים למדי ביכולתם להבטיח שלום בין שותפים ניצים לאורך זמן, ומשום כך אף הקלו בהבאת יחסי השיתוף לקיצם". בע"א 623/71 גן בועז נ' אנגלנדר פ"ד כז (1) 334, 336 הוסיף השופט לנדוי: "הרעיון המונח ביסוד סדרי החלוקה שהחוק החדש הנהיג הוא שחיסול השיתוף במקרקעין הינו מטרה רצויה, גם לטובת השותפים עצמם וגם למען המטרה המשקית הכללית של פיתוח מקרקעין. היוצא מזה, שאם אחד השותפים הניע את מנגנון החלוקה, רצוי שבהזדמנות זו תושלם מלאכת החלוקה עד תומה". ראו גם: ע"א 319/74 רובינשטיין נ' פיין, פ"ד ל (1) 454, 457; ע"א 47/78 חלקה 3 בגוש 6541 בע"מ נ' בן אפרים פ"ד לב (3) 723, 727. 21. השיקולים של דיני המקרקעין אינם השיקולים היחידים, שצריכים להיות דומיננטים בפירוק הרכוש של התא המשפחתי. 22. דיני החברות המודרניים הכירו בלגיטמיות של התחשבות בטובת הציבור הרחב בכללותו בהליכי פירוק. ראו: ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות נ' קסטרו, פ"ד לז (4) 673, 695; ע"א 5320/90 ברנוביץ נ' רשות ניירות ערך , פ"ד מו (2) 818, 839. 23. בפירוק היחידה הכלכלית של המשפחה בהליכי גירושין, כמו בפירוק חברה, הולך ומתעצם המשקל של "האינטרס הציבורי". התא המשפחתי מהווה יחידה בסיסית של החברה ויסוד לקיומה. המשפחה היא אורניזם חברתי שנוצר למלא צרכים של החברה. המשפחה אינה מוסד שנוצר ע"י החוק אלא מוסד חברתי קיים, שהחוק מכיר בו. 24. האינטרס הציבורי בפירוק היחידה הכלכלית של המשפחה: א. בשל התפקיד היחודי שיש למשפחה בחברה, יש עניין להבטיח את יציבותה ותפקודה של המשפחה, גם אם המשפחה הופכת למשפחה חד-הורית. ב. יש לדאוג שבני הזוג לא יפלו לנטל על קופת הציבור כצרכני שירותי רווחה וסעד, ולפיכך מן הראוי לדאוג שהאינטרסים הרכושיים של בן הזוג החלש כלכלית לא יקופחו. ג. ילדי בני הזוג הקטינים אינם עצמאיים כלכלית, ויש עניין ציבורי שעם פירוק התא המשפחתי יובטח סיפוק צרכיהם ומדורם. 25. חלוקת הרכוש של התא משפחתי אינה דומה לחלוקת מקרקעין בין שותפים. המשפחה כיחידה כלכלית היא בעלת חשיבות מיוחדת לחברה, והמחוקק סבר שיש לקבוע הסדרים מיוחדים באשר לפירוק רכוש המשפחה, כשהדגש מושם על פיקוח ישיר של בית המשפט תוך הפעלת שיקולי צדק. סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995 אימץ את המודל של "פירוק חברה", ככל שהמדובר בפירוק היחידה הכלכלית של המשפחה. עפ"י הוראת החוק , הליך פירוק רכוש המשפחה אינו מועבר להוצאה לפועל, אלא מבוצע תחת פיקוח בית המשפט. בית המשפט גם הוסמך להורות על ביצוע פירוק המשפחה "בדרך הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין" (סעיף 7 לחוק בית המשפט למשפחה). הפתרון שניתן ע"י בית המשפט הוא פתרון אינטגרטיבי של חלוקת כלל הרכוש ולא של חלוקת פריט רכושי בודד, ושל הגנה על הצדדים החלשים במשפחה לרבות הילדים הקטינים. ההגנה ניתנת באמצעות אישור הסדרים רכושיים שיעניקו ביטחון כלכלי לצדדים החלשים בתא המשפחתי, באופן שתימנע נפילתם הכלכלית והישענותם על הקופה הציבורית. 26. בפירוק החברה - הפירוק מביא לבטלות החברה כאישיות משפטית. בפירוק המקרקעין - הפירוק מביא לסחירות המקרקעין והעברתו. בניהול עזבון - הניהול הוא תולדה של הפסקת קיומה של האישיות המשפטית - מות האדם שעזבונו מנוהל. בהליך של פירוק היחידה הכלכלית של המשפחה - גם לאחר הגירושין צריכים בני הזוג להמשיך לדאוג לילדיהם המשותפים ולהבטיח את עתידם. ה. הפרמטר של שיקולי צדק - כפרמטר משותף לדיני המשפחה ולדיני הקניין 27. עפ"י הוראת סעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין, פסילת תניה המגבילה את פירוק השיתוף במקרקעין כפופה לשיקולי צדק. עפ"י הוראת סעיף 7 לחוק בית המשפט למשפחה, פירוק רכוש המשפחה מבוצע עפ"י שיקולי צדק. הפרמטר של שיקולי צדק הוא פרמטר משותף לדיני המשפחה ולדיני הקניין, ומונע התנגשות בצומת הדרכים שבין דיני הקניין לבין דיני המשפחה. 28. עפ"י שיקולי הצדק, כהוראת סעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין, אין להורות על פירוק השיתוף במועד מוקדם לזה שנקבע בתניה המגבילה בהסכם הגירושין. 29. כנגד התניה המגבילה את הפירוק עד 1.8.08 נתנה האשה, עובר לגירושין, תמורה בשני מישורים: ראשית - האשה הסכימה לקבלת הגט, שהינו מעשה עשוי בלתי הפיך; שנית - האשה ויתרה על זכויות רכושיות בהסדר חלוקת הרכוש- ויתור לטובת הבעל על הזכויות בחברה. הבעל בחר ליטול את הרכוש העסקי של המשפחה (החברה) כנגד מתן זכויות מועדפות לאשה בעניין בית המגורים (מדור עד 1.8.08 וזכות קדימה לרכישה). משניתנה תמורה לא ניתן לאחר הגירושין לבטל את התניה המגבילה. 30. התניה בהסכם הגירושין לא נועדה רק להסדיר מדור חלופי לאשה ולקטינים לאחר הגירושין או רק ליתן לאשה זכות קדימה ברכישה, אלא גם ליתן לאשה שהות נוספת של זמן, לאחר הגירושין, כדי שתוכל לצבור כספים או לקבל כספים לצורך רכישת חלקו של הבעל בבית המגורים, שבפועל משמש את האשה ואת הילדים למגורים. הסדר זה דומה להסכם אופציה לרכישה, ולתניה זו יש גם שווי כספי. 31. הסכם הגירושין, שמהווה הסדר לפירוק השיתוף, אושר מראש ע"י בית המשפט וקיבל תוקף פסק דין. עקרון היציבות ועיקרון תום הלב במערכת דיני הגירושין מחייבים הקפדה על אכיפת הסכמי גירושין לאחר ביצוע הגירושין, ואי החזרת הגלגל אחורנית. 32. האינטרס הציבורי הוא, שיש לעודד הסדרי רכוש בהסכמי גירושין, שמעכבים את פירוק השיתוף בדירה עד הגיע הקטינים לגיל 18 או עד לתקופה מאוחרת בעתיד, באופן שהקטינים יוכלו להתגורר בסביבה בה גדלו תוך הבטחת מדורם. 33. באיזון האינטרסים, אין הצדקה להעדיף את האינטרס של התובע, שתוצאתו נובעת משינוי נסיבות לאחר הגירושין, על האינטרס המוגן של האשה והילדים, שעוגן בהסכם הגירושין וניתן כנגדו מראש תמורה. 34. התביעה נדחית. פירוק השיתוף יבוצע עפ"י הוראות הסכם הגירושין שאושר. 35. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח. פירוק שיתוף