להלן פסק דין בנושא בקשת קביעת תאריך לידה: פ ס ק - ד י ן 1. המבקש הגיש בקשה לפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד - 1963. 2. בבקשתו, המבקש טוען כי נולד בתימן בשנת 1942 וכי גיל זה נרשם במרשם האוכלוסין, אולם אין לו ידיעה על החודש והשנה שבה הוא נולד, לפיכך הוא מבקש שתאריך לידתו המדוייק בשנת 1942, יקבע עפ"י סעיף 12 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ד - 1962. 3. המבקש מנמק את הצורך בקביעת גילו בכך שהוא מבוטח בקרן הפנסיה של משיבה 3 - והקרן חישבה את גילו עפ"י תקנונה כאילו נולד ביום 1.7.1942 ולכן אין הוא זכאי לגמלת נכות מקצועית. בסעיף 10 לבקשה נאמר: "קביעת הגיל בתעודת הזהות של המבקש מכוח חזקת חוק הכשרות תקנה לו את הזכות לקבל גימלת נכות מקצועית מהמשיבה 3 וזאת מכוח החוק ומכוח תקנות המשיבה מס' 3". 4. דהיינו, המבקש מודה, כי הצורך בקביעת החודש והשנה שבה נולד הוא לצרכי יחסיו עם משיבה 3 ועל מנת לקבל את גימלת הנכות שלו. 5. לפיכך, טוענת משיבה 3, כי הסמכות הייחודית, לדון בסכסוך שבין המבקש לבינה בנושא זכויותיו ממנה, נתונה לבית הדין האזורי לעבודה וכי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בבקשה. 6. המשיבה 3 מפנה לתקנונה, שדינו, לדבריה, כדין הסכם בין המבקש לבינה, שם נקבע כי במידה ולחבר אין תאריך לידה מלא בתעודת הזהות שלו, אלא רק שנה ייחשב ה- 1 ביולי כתאריך לידתו. (ר' סע' 1 ב' לפרק העשירי שבחלק החמישי לתקנון הקרן). לפי התאריך שבתקנון, למבקש לא מגיעה קצבת נכות מקצועית ולכן המבקש פונה, לטענתה, לבית משפט זה על מנת שהוא יעניק למבקש את האפשרות לקבל את קצבת הנכות. 7. המשיבה 3 טוענת כי עפ"י סעיף 24 (א) (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 ניתנה לבית הדין האזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתובענה שבין חבר כלפי משיבה 3 שהיא בגדר "קופת גמל" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. 8. עוד טוענת משיבה 3 כי אפילו אם בית המשפט יצהיר על גילו של המבקש לפי בקשתו, עדין יהיה על בית הדין לעבודה להכריע בענין ולקבוע אם הקביעה הזאת גוברת על תקנון הקרן. 9. בענין שלפנינו יש להכריע בכמה סוגיות: א. האם את החזקה שבסעיף 12 לחוק הכשרות המשפטית, ניתן ליישם רק באמצעות בקשה לקביעת גיל, עפ"י חוק קביעת גיל, או שמא החזקה הזו חלה על כל רשויות השלטון ואין לצמצם את הסמכות לקבוע אתתאריך הלידה רק לפי חוק קביעת גיל. ב. האם כאשר ברור, גם לפי דברי המבקש עצמו בבקשתו, כי הסכסוך הוא בינו לבין משיבה 3 וכי הוא רוצה באמצעות הבקשה שהגיש להתגבר על האמור בתקנון הקרן ואין לו כל ענין בהצהרה שתחייב את כולי עלמא - האם גם אז יש לדון בבקשה עפ"י חוק קביעת גיל. ג. האם בדיון בבית הדין לעבודה בסכסוך שבין המבקש ומשיבה 3, המבקש מוגבל מלהעלות את הטענה שהחזקה שבסעיף 12 לחוק הכשרות מחייבת את הצדדים? ד. האם מדובר, כאן בסמכות בית הדין לעבודה לדון בגררה או בסמכות מהותית וישירה שהמחוקק העניק לו, לדון בסכסוך בין המבקש למשיבה 3. 10. אין ספק, כי עפ"י סעיף 1 לחוק קביעת גיל, הסמכות לדון בקביעת גיל של אדם לפי החוק הנ"ל נתונה לבית המשפט לענייני משפחה וראה גם סעיף 1 (6) (4) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995 (וכן ראה סעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית). 11. אני מסכים עם המלומדים שטענו כי גיל אינו סטאטוס אלא עובדה וראה על כך בהרחבה בספרו של פרופסור א. ח. שאקי: "הגיל במשפט" הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית ירושלים - אוניברסיטת תל-אביב תשכ"ח 1968. ויש לשים לב לכך שגם השופט ברנזון לא קבע בפס"ד נפתלי כי גיל הוא בגדר סטאטוס, אלא קבע כי "גילו הנכון של אדם כמוהו כענין של מעמד", דהיינו קביעת הגיל היא קביעה REM IN המחייבת את כל העולם ובענין זה כמוה כסטטוס. (ר' ע"א 59/436 נפתלי נחום נ' היועהמ"ש פד"י יד, 145). והדבר נקבע בסעיף 5 לחוק קביעת גיל: "נקבע גילו של אדם לפי חוק זה, יהא זה גילו לכל ענין". מכאן, שמתן פסק דין המצהיר על גילו של אדם, לפי חוק קביעת גיל, מחייבת את כל העולם, למרות זאת מצא מחוקק המשנה לנכון לקבוע בתקנה 350 לתסד"א, כי יש לציין את מטרת הבקשה וזאת בנגוד לדעתו של כב' השופט ח. כהן בע"א 62/181 מלר נ' היועהמ"ש פד"י טז 1926, 1927, 1928; עפ"י עמדתו של השופט ח. כהן, משום שגילו של אדם כמוהו כענין של מעמד, אין חובה לפרש בבקשה את המטרה המיידית לבקשת הסעד. דהיינו, המחוקק קבע בחוק קביעת גיל, כי קביעת גיל פועלת כלפי כל העולם ("לכל ענין"), אך מחוקק המשנה קבע בתקנה 350 לתסד"א כי יש לציין את מטרת הבקשה ובתקנה 347 (ב') לתסד"א קבע כי יש לציין כמשיב, כל אדם העלול להיפגע על ידי החלטת בית המשפט, דבר שאינו מקובל בקביעת סטאטוס. 12. אני סבור שגם בענייננו יש ללכת עפ"י ההלכה שנקבע בע"א 59/436 נפתלי נחום נ' היועהמ"ש פד"י י"ד, 145. בעוד השופט זוסמן סבר שם, כי בעית המערער יכולה לבוא על פתרונה בתביעה נגד הבטוח הלאומי ואין צורך במתן פסק דין הצהרתי כלפי כל העולם, הרי שופטי הרוב, ברנזון וגויטיין, סברו שהמערער חפץ בתיקון גילו כלפי כל העולם ולא רק כלפי המוסד לבטוח לאומי ולכן קיבלו את ערעורו. דהיינו, גם שופטי הרוב, ברנזון וגויטיין, היו מפנים את המערער להגיש תביעה נגד הבטוח הלאומי, אילו המערער לא היה חפץ בתקון גילו כלפי כל העולם. הוא הדין בעניינינו - המבקש אינו מסתיר את העובדה, כי הסכסוך הוא בינו לבין משיבה 3 וכי הוא מבקש הצהרה על גילו על מנת להתגבר על האמור בתקנונה של משיבה 3 ואין לו כל ענין בהצהרה כלפי כל העולם. לפיכך, מאחר והסמכות הייחודית עפ"י סעיף 24 (א) (3) לחוק בית הדין לעבודה לדון בסכסוך שבין המבקש למשיבה 3 נתונה לו, על המבקש להגיש את תביעתו לבית הדין לעבודה ודין בקשה זו להדחות. 13. אני סבור שהחזקה שבסעיף 12 (ואף בסעיף 11) לחוק הכשרות המשפטית, תקפה לגבי כל רשות וכל ערכאה שיפוטית ואין הפעלתה או הצהרה עליה מתייחדת אך ורק לבית המשפט לענייני משפחה, הדן לפי חוק קביעת גיל. דהיינו, גם בית הדין לעבודה בבואו לדון בתביעתו של המבקש כלפי משיבה 3, רשאי ואולי חייב לשקול את החזקה שבסעיף 12 לחוק הכשרות. ודוק: מדובר אך ורק בחזקה הניתנת לסתירה (ר' על כך א. הרנון דיני ראיות חלק ראשון עמ' 196 ואילך). 14. הואיל והסכסוך האמיתי והגלוי, גם לדעת המבקש, הוא בינו לבין משיבה 3 והואיל ואין כל צורך לקבוע את החודש והיום של לידתו לכל ענין וכלפי כל העולם - לפיכך אין הבקשה צריכה להתברר עפ"י חוק קביעת גיל והסמכות הייחודית לדון בסכסוך נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. 15. לפיכך אני דוחה את הבקשה. 16. אין צו להוצאות. לידהשינוי גיל