להלן החלטה בנושא תביעה למתן צו הגנה: החלטה 1. בפני תובענה למתן צו הגנה אותה הגישה אשה כנגד בעלה. (להלן: "התובעת"; "הנתבע" ) . העובדות הצריכות לענין 2. א. תחילתם של ההליכים על פי חוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א - 1991 בתובענה לצו הגנה שהוגשה על ידי התובעת כנד הנתבע ביום 20.4.99. (תמ"ש 27912/99). ב. בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד ניתן צו הגנה האוסר על הנתבע מלאיים על התובעת, להטריד אותה בכל דרך ובכל מקום לרבות בהטרדות טלפוניות וכן האוסר עליו למנוע ממנה ניהול אורח חיים תקין וסביר בביתה. ג. בישיבה שנתקיימה במעמד שני הצדדים ביום 22.4.99 הסכים הנתבע להצעת ביהמ"ש למתן צו הגנה האוסר עליו את הכניסה לדירת המגורים בה מתגוררת התובעת, לפרק זמן קצר, תוך הזמנת חוות דעת מהמירפאה לבריאות הנפש ברמת חן בנוגע למצבו הנפשי ולהיבטי האלימות הקיימים ו/או שאפשר שייתקימו בהתנהגותו כלפי עצמו, בני משפחתו ובכלל. ד. כן נתבקש באותה ישיבה תסקיר סעד משירותי הרווחה בעיריית תל אביב בו נתבקשה התייחסות למערכת היחסים בין בני הזוג ולהיבטי האלימות הקיימים בתא המשפחתי וכן לשאלת משמורת והסדרי ראיה אם וכאשר יוחלט על מתן צו אשר יצור פירוד בין בני הזוג. ה. ביום 29.4.99 נתקיימה ישיבה נוספת במעמד הצדדים. באותה ישיבה הוצגו בפני ביהמ"ש חוות דעת של מנהל המרפאה ד"ר מילר וכן דו"ח של עובדת סוציאלית של המרפאה. ו. לאחר שמיעת טעוני ב"כ הצדדים ועיון בחוות הדעת ובדו"ח של העובדת הסוציאלית החלטתי לבטל את צו ההגנה האוסר על הנתבע את הכניסה לדירת המגורים, אשר ניתן על בסיס הסכמתו של הנתבע, תוך שאני משאיר על כנו את הצו שניתן בזמנו במעמד צד אחד והאוסר על הנתבע להטריד את התובעת ו/או לאיים עליה - עד ליום 20.7.99. ז. לא עברו ימים רבים וביום 6.6.99 תובענה חדשה לצו ההגנה הונחה על שולחנו של ביהמ"ש. עובר להגשת התובענה נעצר הנתבע על ידי המשטרה ושוחרר תוך מתן צו האוסר עליו להיכנס לדירת המגורים בה מתגוררת התובעת והאוסר עליו ליצור קשר ישיר או עקיף עימה למשך חודשיים ימים. ח. ביהמ"ש, בשבתו כשופט תורן מיום 4.6.99, נעתר לבקשה ונתן צו הגנה כמבוקש תוך שהוא מורה על קביעת דיון במעמד שני הצדדים. בנסיבות הענין קבעתי דיון כאמור ליום 17.6.99. ט. לאחר דין ודברים בישיבת יום 17.6.99 הסכימו ב"כ הצדדים, לאור העובדה כי הנתבע מורחק ממילא בצו בימ"ש השלום לחודשיים, להותיר את צו ההגנה על כנו עד לקיום דיון נוסף על פי בקשת הנתבע לקראת תום צו ההרחקה של בימ"ש השלום. באותה ישיבה, מתוך מגמה לאפשר מפגשים בין הנתבע וילדיו נתבקשה חוות דעת נוספת מהמירפאה לבריאות הנפש בה מטופל הנתבע והצדדים הופנו בהסכמתם ליחידת הסיוע. סופו של תהליך - ביום 14.7.99 קבעתי הסדרי ביקור בין הנתבע ובין ילדיו. י. ביום 11.7.99 הוגשה לביהמ"ש בקשה לקיום דיון בתובענה לצו הגנה. הדיון נקבע ליום 17.8.99 בתקופת הפגרה. 3. דיון מחקירת הצדדים בפני ביום 18.7.99 ומעיון בחומר הראיות שנתקבל בתובענה לצו הגנה בתמ"ש 27912/99 וכן בתובענה זו עולה כי: א. הנתבע לא היכה את התובעת מעולם ולא התעלל בה באופן פיזי. הוא גם לא איים עליה מעולם במשך חיי הנישואין. ב. הנתבע סובל מחרדות ומקבל טיפול תרופתי במרפאה ברמת חן. ג. על פי חוות הדעת של ד"ר מילר מיום 28.4.99 וחוות הדעת של ד"ר שמידט מיום 16.6.99 נמצא הנתבע במצב נפשי מאוזן, שקט ורגוע, משתף פעולה ובמצבו הנוכחי אין לצפות להתנהגות מסוכנת מצדו כלפי התובעת ו/או כלפי ילדיו. על עמדה זו חזרו שני הרופאים הנ"ל והעובדת הסוציאלית במכתבם מיום 21.6.99. במכתבה מיום 28.4.99 מציינת העובדת הסוציאלית כי הנתבע מגיע ליחידה השיקומית באופן סדיר, מבצע את עבודתו באחריות ותמיד מוכן לעזור ולארגן את החברים הנמצאים ביחידה. היא מציינת כי בכל התקופה הזו מעולם לא היה נתבע אלים כלפי עצמו או כלפי הסביבה. ד. גם בחקירתה מיום 17.8.99 על האירוע ששימש בסיס לתובענה שבפני, טרוניתה של התובעת היתה: צעקות, קללות מילים לא יפות ולאחר מכן איומים מסוג של: "אם לא היה לי עורך דין אני יעשה לך משפט. לא אכפת לי ממך ולא אכפת לי מהילדים". לשאלת בית המשפט מה עוד? השיבה: "זהו אחרי הקללות הלכתי למשטרה, הגשתי תלונה ובאו ועצרו אותו". ה. כל האירוע היה בשל התקנה של ארון במטבח הכל כמפורט בתצהירה של התובעת התומך בתובענה. אין כל טענה לאלימות פיזית. יש לתובעת חשש שהנתבע יבצע את איומיו ויפגע בה ובילדים. ו. לענין חשש זה יצויינו העובדות הבאות: - בעקבות האירועים שבגינם הוגשה התובענה הראשונה בתמ"ש 27912/99 לא נמלטה התובעת מהבית אלא נשארה שם עם הילדים בכל אותם הימים עד למתן הצו בהסכמת הנתבע ביום 22.4.99. - בישיבת יום 22.4.99 טענה התובעת לחשש אמיתי לאלימות שעלול להתרגש ולבוא עליה ועל ילדיה ובא כוחה אף הוסיף שאם לא יינתן הצו, התובעת לא תקח סיכון ותעזוב את הבית. - הצו ניתן לימים ספורים ובוטל ביום 29.4.99. חרף זאת לא עזבה התובעת את הבית ונשארה תחת קורת גג אחת עם הנתבע עד שהגישה את התובענה הזו שבפני ביום 6.6.99. - החשש לאלימות שעלול לבוא על ילדיה לא הביא להתנגדות נחרצת שלה למפגשים בין הנתבע ובין ילדיו/ילדיה. בא כוחה נתן הסכמתו לכך שבכפוף לחוות דעת בדבר אי מסוכנותו של הנתבע לילדיו. (ר' פרוטוקול דיון מיום 17.6.99 והחלטתי בענין זה מיום 14.7.99). - מחקירת הצדדים בפני ביום 17.8.99 התברר כי הנתבע נפגש עם ילדיו מדי יום ולא שמעתי כל טענה על התנהגות אלימה כלשהי כלפיהם. עובדות אלה מפריכות את הטענה בדבר מסוכנותו לילדים. - לא השתכנעתי דווקא שגירסת התובעת היא הנכונה. גירסת הנתבע נשמעה אמינה לפחות באותה מידה. - אין בגירסתו של הנתבע חוסר היגיון. הסבריו בנוגע לענין "הארון" ו"המסחטה" נשמעים הגיונים. הפרת הצו בענין ראיית הילדים אינה מלמדת בהכרח על כך שהוא משקר בהכחישו את האיומים. סוף דבר בנסיבות הענין אני רואה לנכון להשאיר את צו ההגנה על כנו עד למלוא התקופה הראשונה הקבועה בחוק. תוקף צו ההגנה יפקע ביום 6.9.99. הנתבע מוזהר לבל יטריד את התובעת, לבל יאיים עליה ולבל ימנע ממנה מלנהל אורח חיים סביר ותקין בביתה. אין צו להוצאות.צו הגנהצווים