להלן החלטה בנושא תביעה לשמירת זכויות - עיקול: החלטה בהחלטתי זו עלי לקבוע באם להשאיר על כנו עיקול שהטלתי ב- 30.7.97 על מחצית זכויות המגרש הרשום על שם המשיב במושב גן חיים. הבקשה לעיקול הוגשה במסגרת תביעה לשמירת זכויות שהגישה המבקשת כנגד בעלה-המשיב. עובדות רקע בקצרה: מדובר בבני זוג נשואים מ- 21.9.92. הורים לקטינה. ב- 4.12.96 הגישה האשה המבקשת 3 תביעות: ונות ומדור (תמ"ש 217260/96). להחזקת קטינה (תמ"ש 217262/96). ולשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973. (תמ"ש 21746/96) במסגרתה הוגשה בקשה להטלת עיקול. השתלשלות העניינים בבקשה שבפני: ב- 23.7.97 הגישה המבקשת במסגרת התביעה לשמירת זכויות בקשה "להטיל עיקול זמני על הזכויות הרשומות באופן פורמלי ע"ש המשיב לגבי מגרש במושב גן חיים וזאת לשם שמירת זכויותיה של המבקשת במגרש עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973". בו ביום ניתנה החלטתי בה נאמר כך: "מה הסיבה להגשת הבקשה כיום כשהתביעה הוגשה ב- 4.12.96 ויש כבר כתב הגנה". ב- 30.7.97 הגישה ב"כ המבקשת תצהיר בו פירטה הסיבות להגשת הבקשה כ- 8 חודשים לאחר הגשת התביעה. הסיבות היו נסיון לשלום בית שביצעו הצדדים שגובה בהחלטת כב' השופטת אבי-גיא מ- 13.1.97 לפיה "התובעת תגלה לנתבע קיום התובענה אך ההליכים יוקפאו דהיינו ובלבד שבתקופה זו לא תפעל התובעת בתיקים בכל פעולה (לרבות כל סוג של סעד זמני)". לאור הנ"ל ב- 30.7.97 החלטתי לעקל מחצית זכויות המשיב במגרש . עוד קבעתי שיש להודיע למשיב על הטלת העיקול בתוך 7 ימים . ב- 3.11.97 הוגשה בקשה מטעם המשיב "לבטל את העיקול הזמני אשר הוטל במעמד צד אחד על זכיוני במגרש במושב גן חיים". העברתי הבקשה לתגובת הצד שכנגד. משהוגשה תגובת המבקשת ב- 18.11.97 קבעתי דיון בפני בנוכחות הצדדים ל- 30.11.97 שנדחה לבקשת ב"כ הצדדים ל- 4.12.97. בדיון יום 4.12.97 התנגדה ב"כ המבקשת לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד הקבוע בתקנות להגשתה - שהרי תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 קובעת: "ניתן צו עיקול על פי צד אחד, רשאי התובע תוך שלושים ימים מיום הוצאת הצו, לבקש ביטולו של הצו". ב"כ המשיב טען שהבקשה הוגשה באיחור בשל מו"מ שניהלו הצדדים. לטענתו צו העיקול כלל לא נכנס לתוקף בהעדר ערובה של צד שלישי ובהעדר טעמים מיוחדים שיירשמו כדרישת הסיפא לתקנה 365. לא דרישת ערובת צד ג'. בתום הדיון ביקשוני ב"כ הצדדים לקבוע מועד נוסף לצורך בדיקת הסדר ביניהם לפיכך קבעתי דיון בפני ל- 8.1.98. הוגשה בקשת דחייה למרץ 1989 ואחר כך למאי 98' מפאת הליכי גישור שקיימו הצדדים. בתחילת דיון יום 10.5.98 הודיעה ב"כ המבקשת: "הגענו להסדר ביניים אותו נבקש לאשר בפני שופט לאור הערת בית משפט, בשלב זה אין צורך בקיום הדיון לגופו. במידת הצורך נגיש בקשה לקיום דיון בצירוף תאריכים מוסכמים". והנה ב- 14.7.98 הגיש ב"כ המשיב "בקשה להתיר למבקש (הבעל) לצרף תצהיר נוסף בתמיכה בבקשה לביטול עיקול זמני שהוטל על בית בבעלות המבקש במושב גן חיים ולקבוע מועד לדיון בבקשה". החלטתי להעביר הבקשה לתגובת הצד שכנגד. לבקשת ב"כ הבעל ובהעדר תגובה קבעתי דיון בפני ל- 30.8.98. ב- 30.8.98 טענה ב"כ המבקשת שביקשה מסמכים מב"כ המשיב ולא קיבלה וביקשה לדחות הדיון. הדיון נדחה בהסכמה ל- 10.9.98. ב- 9.9.98 הוגשה תגובת ב"כ המבקשת ל"בקשה להתיר הגשת תצהיר נוסף". ב"כ המבקשת טוענת שלא קיבלה כלל הבקשה לתגובתה ורק מעיון בתיק התברר לה שעליה להגיב. ב"כ המבקשת טענה שאין ביכולתה להתייחס לטענות שהעלה בעלה המשיב בתצהירו אותו מבקש הוא לצרף שכן תצהירו לא גובה במסמכים שבשליטת המשיב כמתבקש להוכחת טענותיו. בדיון יום 10.9.98 אמרה ב"כ המבקשת: "אני מוכנה לבטל את העיקול לצורך לקיחת משכנתא ובתנאי שלאחר לקיחת המשכנתא יינתן צו מניעה נגד המשיב שיאסור עליו דיספוזיציה בנכס וכמובן שלא נתנגד לכך שתמשך הבנייה. אשקול להסכים לקבלת התצהיר הנוסף אם נקבל מסמכים נוספים שביקשתי". ב"כ המשיב אמר: "חברתי קיבלה את כל המסמכים שיש בידי השבוע. ביום שני או שלישי. כל הבקשות האלה, אני סבור שהמסמכים קיימים, אנו מסכימים שיינתן צו ושתראה את כל המסמכים. כל המטרה לדחות ולדחות, משאיר לשיקול דעת גבירתי, העיקול לא יכול לעמוד בלי ערובה. אבקש לחייב אותם בערובה. לא יעלה על הדעת שהנזק יעלה לנו עשרות אלפי שקלים". בתום אותו דיון החלטתי : "אני מתירה צירוף התצהיר הנוסף שהוגש מטעם המשיב ללא צו להוצאות. אני מחייבת את המבקשת להמציא ערבות צד ג' ללא הגבלה בסכום וזאת בתוך 5 ימים מהיום. באם לא תומצא ערבות כנ"ל יבוטל העיקול לאחר 5 ימים. לאור טענתה של ב"כ האשה שהיא אינה ערוכה לחקור היום את הבעל על תצהיריו אני קובעת דיון בבקשה לגופה ליום 1.10.98 שעה 12.00". המבקשת המציאה ערבות צד ג' ב- 15.9.98 . ב- 10.11.98 התקיים דיון במעמד הצדדים וב"כ . שני הצדדים נחקרו בפני בחקירה נגדית . ב"כ הצדדים סיכמו בפני בעל פה. בתום הדיון ביקשו ב"כ הצדדים: "כיוון שהועברה טיוטת הסכם בין הצדדים שבעקרון מקובלת עלינו אולם יש לסתום מספר פרצות . נבקש לקבוע לתזכורת לפני מתן החלטה". נקבע לתזכורת ל- 8.12.98. המועד נדחה לבקשת ב"כ הצדדים ל- 27.12.98. ב- 27.12.98 אמרו ב"כ הצדדים: "אני מקווים שהגענו להסדר בעניין צו העיקול . יש לנו דיון בפני כב' השופטת אבי גיא ב- 14.1.99". לפיכך נקבע דיון בפני ל- 14.1.99. ב- 14.1.99 ביקשו דחייה נוספת בת שבוע, שניתנה לצדדים. ב- 21.1.99 ביקשו דחייה נוספת לפיכך נדחה ל- 28.1.99. ב- 28.1.99 לא היתה הופעה לאיש מהצדדים. לפיכך החלטתי למחוק הבקשה. ב- 18.3.99 הוגשה בקשה משותפת למתן החלטה וכן לאפשר לב"כ הצדדים להשלים סיכומיהם. נעתרתי לבקשה זו - כמבוקש. כעת משהוגשו השלמות לסיכומי ב"כ הצדדים הגיע העת למתן החלטתי. הארכתי בתיאור השתלשלות העניינים בבקשות שבפני על מנת להראות את נסיונותיהם הבלתי פוסקים משך למעלה משנתיים של בני זוג אלה להגיע להסדר ביניהם מחוץ לכתלי בית משפט בעזרת פרקליטיהם, בעזרת מגשר, והן בעזרת בית המשפט. הבעייתיות שבמצב בשל העובדה שהמשיב מעוניין לבנות בית על המגרש שבבעלותו עליו יש כבר שלד, הוא מחויב להמשיך בבנייה בשל התחייבותו כלפי המושב. הטלת העיקול מונעת ממנו אפשרות ליטול משכנתא לה זקוק הוא לדבריו לצורך המשך הבנייה. כך נגרמת לו בעייתיות עם המושב גן חיים. מאידך, המבקשת מבקשת להבטיח זכויותיה. מוכנה להסיר העיקול לצורך נטילת משכנתא ולהשיב צו שיבטיח זכויותיה לאחר נטילת משכנתא. לכך מתנגד ב"כ המשיב. ובכן לאחר שעיינתי בבקשות כולן ובסיכומי ב"כ הצדדים אני רואה לנכון להשאיר העיקול שהוטל בהמר' 56983/97 מ- 30.7.97 על כנו. להלן נימוקי: 1. המשיב לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול עיקול כדרישת תקנה 364 לתסד"א. לפיכך נכונה טענתה המקדמית של ב"כ המבקשת שבהעדר החלטה בדבר הארכת מועד להגשת בקשה לביטול עיקולים אין מקום כלל לדון בבקשה לגופה. 2. גם לגופו של עניין משמוגשת תביעה לשמירת זכויות בין בני זוג ניתן להעניק לתובע סעד של עיקול או צו מניעה לשם שמירת זכויות התובעת בנכסי בן זוגו. ראה בספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה 4 הוצאת סיגא עמ' 414 שם נאמר כך: "שימוש בהליך של עיקול זמני נעשה בתובענה על פי חזקת שיתוף הנכסים בין בני זוג". ראה גם רע"א 4078/90 + 4135/99 פלג נ' פלג, פד"י מ"ה 111(2). כל טענות המשיב כאילו המגרש למעשה שייך לאמו, ניתן לו לפני הנישואין וכיוצא באלה יידונו במהלך בירור התביעה לגופה. ביטול העיקול כיום משמעותו לא רק פסק דין שהמגרש שייך למשיב בלבד אלא גם הוצאתו לפועל של פסק דין כזה שכן המשיב יוכל לעשות במגרש כרצונו כולל מכירתו, שיעבודו , מישכונו. 3. המבקשת המציאה התחייבות עצמית וכן ערבות צד ג'. אם בסופו של דבר תביעתה כנגד המשיב באשר למגרש תדחה ויוכח שלא היה מקום לבקש העיקול ונגרמו נזקים למשיב כתוצאה מהטלת העיקול יוכל המשיב להפרע מהמבקשת ומהערב צד ג'. לפיכך באיזון בין האינטרסים המנוגדים של המבקשת והמשיב בשלב זה ראוי שהעיקול ישאר על כנו. כששיפויו של המשיב אם וכאשר יוכחו נזקיו כאמור לעיל מובטח. 4. למעשה טוענת המבקשת באמצעות ב"כ שהסכימה לביטול העיקול לצורך לקיחת משכנתא שתאפשר המשך הבנייה על המגרש. המשיב לא מעוניין לקבל הצעה זו בשל חששו שמא אשתו תזכה לא רק במגרש אלא גם בבית שייבנה עליו. עצם חששו זה מראה שגם לגירסתו עלולה האשה המבקשת לזכות במחצית מזכויות המשיב במגרש ו/או במבנה שעליו. ב"כ המבקשת מוכנה להצהיר שלא תדרוש דבר בשל זכויות המשיב במבנה שייבנה על גבי החלקה אך ב"כ המשיב אינו מוכן להסדר כזה. 5. המשיב לא המציא כל תצהיר מאמו המאשר טענתו באשר לנסיבות העברת המגרש מהאם על שם המשיב. 6. לטענת המבקשת הנכס -המגרש והמבנה שנבנה מעליו אמור היה לשמש למגורי המשפחה וכידוע לבית המגורים הגנה מיוחדת בפסיקה. 7. בע"א 385/73 פרידמן נ' זהבי, פד"י כח1 765 עמ' 769 נאמר: "על בית המשפט לבדוק מה הם סיכויי ההצלחה של תביעת התובע, אך הספק בלבד בקיום הסיכוי אינו מספיק, כשלעצמו, כדי למנוע את מתן הסעד. בשלב זה חייב המבקש רק להראות שיש לו סיכוי "לכאורה" לזכות בתביעתו, ורק אם נוכח בית המשפט שאפילו סיכוי לכאורה אינו קיים, עליו לסרב לבקשת הסעד הזמני". איני רוצה כמובן להביע דעתי באשר לסיכויי תביעתה של המבקשת ,די אם אומר כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס תביעה בת סיכוי נגד המשיב. המשיב יוכל כמובן לעתור להמרת העיקול, וזאת אם וכאשר ימציא חוות דעת מעודכנת של שמאי באשר לנכס במושב גן חיים ולנכס אליו מבקש המשיב להמיר העיקול (כגון דירתו בכפר סבא). אשר על כן העיקול שהוטל על מחצית זכויות המשיב בנכס שבמושב גן חיים ישאר על כנו. אני דוחה הבקשה לבטל העיקול. המשיב ישלם הוצאות המבקשת בסך של 2,200 ש"ח בתוספת מע"מ עד 1.6.99. שמירת זכויותעיקול