להלן החלטה בנושא תביעת מזונות ראשונית או הגדלת מזונות: החלטה 1. השאלה העומדת בפני להכרעה היא האם תביעת המזונות שהגישה אם התובעים בתמ"ש 52360/00, היא תביעה ראשונית, או תביעה להגדלת מזונות. 2. הצדדים הגישו סיכומים לסוגיה זו: אם התובעים הגישה סיכומיה ביום 19/12/00, הנתבע הגיש סיכומיו ביום 31/1/01. 3. רקע עובדתי: א. אם התובעים והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1987, והתגרשו בשנת 1995. ב. מנישואיהם נולדו להם שני ילדים: פרצמן אורן יליד 13/7/88, ופרצמן מיכל ילידת 15/6/91. ג. ביום 28/7/93 הגישה אם התובעים לביהמ"ש המחוזי בת"א, בשמה ובשם הקטינים תביעת מזונות במסגרת מ.א. 3695/93 (להלן: "התביעה"). ד. ביום 21/10/93 ניתנה החלטה למזונות זמניים, בה נקבע כי על הנתבע לשלם למזונות זמניים עבור האם והקטינים סך של 1,800 ש"ח לחודש. ה. ביום 7/6/94 חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם"), וביום 7/7/94 אושר ההסכם ביניהם על ידי ביהמ"ש המחוזי, וקיבל תוקף של פסק דין. ו. ההסכם מסדיר בין היתר גם את נושא המזונות. לפי ההסכם על הנתבע לשלם עבור מזונות שני הקטינים סכום של 1,250 ש"ח לחודש. ז. ביום 20/6/00 הגישו הקטינים, באמצעות אימם, תביעה למזונות לבימ"ש זה בתמ"ש 52360/00. 4. טענות אם התובעים: בסיכומיה רחבי ההיקף והמשופעים בציטוטי פסיקה טוענת אם התובעים כי הלכה פסוקה היא כי הסכם בין בני זוג, המסדיר את יחסי הממון שביניהם לרבות מזונות ילדיהם הקטינים, מחייב את בני הזוג אך אינו מחייב את ילדיהם הקטינים, ואינו חוסם את דרכם לתבוע מזונות. ממשיכה ב"כ אם התובעים וטוענת כי ע"פ הפסיקה יש להעמיד שינוי נסיבות כתנאי להצדקת תביעת מזונות קטין רק כשזו מוגשת לאחר שהתקיים כבר קודם לכן דיון נפרד, לגופו של עניין, בשאלת מזונותיו. אם לא כן, אם לא קדם לתביעה דיון כאמור, הרי שאין לקשור את הקטין להסכם בין ההורים באופן שימנע ממנו להגיש תביעה למזונותיו, גם בלא הצורך להראות שינוי נסיבות. 5. לחיזוק טענתה משתמשת ב"כ אם התובעים בשני פסקי דין מרכזיים לעניין: ע"א 413/85 רוט נ' רוט פד"י מ(1), 835 (להלן: "פס"ד רוט"), ורע"א 6308/98 פלדמן נ' פלדמן (לא פורסם) (להלן: "פס"ד פלדמן"). בשני המקרים מדובר בהסכם גירושין עליו חתמו הורים. בפס"ד רוט קבע ביהמ"ש כי תביעת מזונות שהגישו קטינות כנגד אביהן היא תביעה להגדלת מזונות (ועל כן נדרשו להוכיח שינוי נסיבות מהותי), ובפס"ד פלדמן נקבע כי תביעת הקטינות למזונות היא תביעה ראשונית ועצמאית. 6. מאריכה ב"כ אם התובעים ומפרטת ההבדלים העובדתיים בין שני המקרים, המפורטים בפסקי הדין, ואף משווה בין המקרים לבין העניין קא עסקינן, והמקרה הספציפי נשוא החלטה זו. מסקנתה היא כי למקרה שלנו יש נקודות המשיקות לפס"ד רוט (ההליך נפתח בתביעה למזונות קטינים, התקיים דיון שקבע מזונות זמניים), אולם בעיקרו דומה ענייננו לפס"ד פלדמן (הקטינים הם צד להסכם המזונות, אין דיון נפרד וענייני בשאלת המזונות, מדובר בהסכם גירושין כולל ולא בהסכם מזונות ספציפי וכד'). על כן ראוי, לגרסתה, להגיע למסקנה אליה הגיעו בפס"ד פלדמן והיא הקביעה כי במקרה דנן מדובר בתביעה עצמאית למזונות, ולא בתביעה להגדלת מזונות הגוררת הוכחת שינוי נסיבות מהותי. 7. מוסיפה עוד אם התובעים, לעניין זה, כי מזונות זמניים הם סעד זמני בלבד, שלשמו אין ביהמ"ש חייב להיכנס לעובי הקורה, והוא פוסק את סכומם גם ללא דיון לגופו של עניין, כפי שנדרש בדיון למזונות קבועים. 8. זאת ועוד, לגרסת אם התובעים, בהסכם הגירושין נקבע סכום מזונות עבור הקטינים שהינו גבוה מהסכום אותו קבע ביהמ"ש כמזונות זמניים. בכך ניתן לומר לדעתה כי הצדדים גילו דעתם כי פסיקת ביהמ"ש היא נמוכה מדי. 9. טענות הנתבע: ראשית, טוען ב"כ הנתבע כי בעבר ההלכה היתה (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה) כי אין נפקא מינה, אם פס"ד למזונות ניתן על יסוד הסכמה אליה הגיעו הורים בפשרה שביניהם, או שפסק הדין ניתן על ידי ביהמ"ש לאחר ששמע הוכחות בתיק. בשני המקרים, לצורך שינוי פסק הדין, תידרש הוכחה כי חל שינוי נסיבות מהותי. פס"ד רוט שינה ההלכה בקובעו כי ביהמ"ש אליו מוגשת תביעה לשינוי שיעור דמי המזונות, צריך לבדוק האם בזמן אישור ההסכם נתן ביהמ"ש המאשר את דעתו לשיעור המזונות, והתייחס לעניין כדבעי. פס"ד פלדמן עושה צעד נוסף, באומרו כי יש להחיל את הדרישה להוכחת שינוי נסיבות מהותי גם במקום בו לא קדמו הליכים משפטיים כל שהם לשלב בו אישרו הצדדים את ההסכם אם קיימת אינדיקציה לכך שביהמ"ש שאישר את ההסכם נתן את דעתו בשלב האישור לשאלת גובה המזונות שקבעו הצדדים. 10. שנית, ומן הכלל אל הפרט, טוען הנתבע כי בענייננו אישר ביהמ"ש את ההסכם כאשר הייתה בפניו תשתית עובדתית רחבה: כתב תביעה, כתב הגנה, טפסי הרצאת פרטים, תלושי שכר ומסמכים נוספים. כמו כן שמע ביהמ"ש את טענות באי כוח הצדדים בע"פ, בסופן נתן החלטתו למזונות זמניים. 11. לגרסת הנתבע, העובדה שבהסכם הוגדל סך המזונות מסכום המזונות הזמניים מצביעה על כך שנחה דעתו של ביהמ"ש מסכום המזונות, ואף ביתר שאת, משום שודאי נחה דעתו של ביהמ"ש מסכום המזונות הזמניים שהוא עצמו קבע, והיה נמוך יותר. 12. על כן, טוען הנתבע, כי להבדיל מצדדים המתייצבים לראשונה בפני ערכאה שיפוטית לאישור הסכם, כאשר יש החלטה למזונות זמניים לא ניתן לומר כי לא נחה דעתו של ביהמ"ש באשר לסכום המזונות המוסכם. 13. דיון: אכן, הלכה פסוקה היא כי אין הסכם למזונות הנחתם בין הורים מחייב את הקטין. לעניין זה בין השאר ראה: ע"א 404/70 עברון נ' עברון פד"י כ"ה(1), 373 ע"א 664/71 מרחב נ' שרלין פד"י כ"ו(1), 701 ע"א 2878/94 מזוז נ' מזוז תק - עליון כרך 94(4), 190 הטעם לכך, כדבריו של כב' השופט שמגר בע"א 411/76 שר נ' שר פד"י ל"ב(1) 449, הוא: "בקביעת עניינו של ילד צריך לקבוע את האינטרס שלו והאינטרס שלו בלבד. בעת שההורים טרודים בעניינם האישי לסדר את גירושיהם, עלולים הם להעלים עין, ביודעין או שלא ביודעין, מהקפדה על האינטרס האמיתי של הילד לאורך ימים, ועניינו עלול להיבלע בבעייתם. במקרה כזה יצא הילד מקופח. הצהרתם של ההורים, כי הם פועלים בשמו, אין בכוחה למנוע קיפוח זה, ועל כן אין היא מועילה ואין היא מורידה". 14. יחד עם זאת, ולמול טובתו של הקטין הנבחנת לעיל, אין להתעלם מהעיקרון של חופש החוזים, כיבוד הסכמים וקיום התחייבויות, אשר גם הוא עיקרון מרכזי בשיטת המשפט שלנו. לעניין זה, וספציפית לעניין הסכם גירושין הנחתם בין הורים כאשר ישנו ילד בתווך, התייחס כב' השופט שינבוים בע"א 210/82 גלבר נ' גלבר פד"י ל"ח(2), 14: "הסכם בין הורים למזונות ילדיהם אינו מחייב את הילדים, כאמור לעיל, אך כוחו עימו לחייב את ההורים בינם לבין עצמם, במיוחד כאשר הוא אושר על ידי בית המשפט כדין". 15. השאלה שבמחלוקת בענייננו היא הדרך במסגרתה על הקטין, המבקש לערער על ההסכם שנחתם בין הוריו, לתבוע את זכויותיו. האם במסגרת תביעה עצמאית, ראשונית למזונות, או שמא דרך תביעה להגדלת מזונות בה יידרש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, מאז אושר הסכום, למועד התביעה קא עסקינן. 16. שאלה זו משקפת את הצורך באיזון בין עיקרון טובת הקטין לבין עיקרון כיבוד הסכמים והחשיבות שבקיומם, מאחר ואין מחלוקת כי הוכחת "שינוי נסיבות מהותי" קשה יותר מהוכחת המרכיבים הנדרשים בתביעת מזונות ראשונית. החלטה כי תביעה פלונית היא תביעה ראשונית מקלה על התובע (הקטין) בהגדלת סכום מזונותיו, ואילו החלטה כי מדובר בתביעה להגדלת מזונות מטה את הכף לכיוון כיבוד הסכמים, מאחר ושינוי נסיבות הוא קשה יותר להוכחה. 17. בפסיקה נקבע בפסה"ד המנחה לעניין זה, פס"ד רוט, כי המבחן לשאלה האם תביעה היא תביעה ראשונית או תביעה להגדלת מזונות, הוא האם התקיים קודם לחתימת ההסכם בין ההורים דיון ממצה לעניין מזונות הקטין. ובלשונו של פסק הדין: "הסכם בין הורים אין בו אמנם כשלעצמו כדי לחסום דרכו של קטין התובע מזונותיו ממי שחייב בהם... אולם אם ההסכם אושר בבית המשפט בהליך שהוקדש רק לכך, אין לבטל את תוצאותיו של ההליך, אלא אם יש אינדיקציה כלשהי לכך שבית המשפט המחוזי, שדן בעניין, לא נתן דעתו, עובר למתן אישורו להסכם, לשאלה שלפניו ולא בחן שאלת המזונות כדבעי. אין הצדקה לביטולו של פסק דין אשר אישר הסכם, למרות שאין סימנים לכך שבית המשפט התעלם מחובתו לבדוק את הנסיבות שסבבו את עריכתו של ההסכם ואת תוכנו. הווה אומר, צריך להיות טעם ענייני כלשהו לביטולו של פסק הדין, שניתן אחרי בחינה עניינית של הנושא....". במסגרת האיזון המתואר מעלה, במידה והתקיים דיון ממצה וענייני בשאלת המזונות, עובר לאישור ההסכם בין ההורים אזי אין הצדקה להכבדת העול על ההורה הנתבע מחדש על ידי הקטין, והתביעה מוכרעת כתביעה להגדלת מזונות. באם אושר הסכם ללא דיון שכזה, הרי ניתנת עדיפות לטובתו של הקטין, ותביעתו מוכרעת כתביעה ראשונית למזונות. 18. בענייננו, הצדדים למעשה חלוקים בשאלת המפתח והיא מהו דיון ממצה, או בחינה עניינית שכזו. הנתבע טוען כי בהגשת כתבי טענות כדין, טיעוני ב"כ הצדדים וקביעת ביהמ"ש את גובה המזונות הזמניים, די על מנת לקבוע שביהמ"ש בחן עניינית את נושא מזונות הקטין. אם התובעים טוענת כי בדיון אחד ואפילו נקבעו בו מזונות זמניים אשר במסגרתם ביהמ"ש לא נכנס לעובי הקורה, לא ניתן לומר כי מתקיימת הדרישה של דיון ענייני למזונות הקטינים, לפני אישור הסכם בין הצדדים. 19. לעניין זה נוטה אני לקבל את גרסת הנתבע. לדעתי בקיומו של דיון לפסיקת מזונות זמניים, די בכדי למלא את דרישת הפסיקה. אכן, בדיון המשמש לקביעת מזונות זמניים אין ביהמ"ש פוסק אחת לאחת את צורכי התובעים וגובה מזונותיהם בהתאם, כפי שנעשה במתן פסק הדין למזונות הקבועים, אולם גם בבדיקה במסגרת מזונות זמניים, שטחית ככל שתהיה, נלקחים בחשבון צרכים מינימליים, תוך שימת דגש על הנסיבות בעניינם של הצדדים הספציפיים. 20. חזקה עלי שכך נעשה גם במקרה זה. ולראייה, מתוך החלטתו של ביהמ"ש המחוזי, ביום 21/10/93: "..... הנתבע הוא אזרח עובד צה"ל, המשתכר כ - 3,000 ש"ח לחודש, פרט להטבות נלוות. התובעת מס' 1 אינה עובדת מחוץ למשק ביתה. הנתבע הצהיר כי ימשיך לשאת בכל הוצאות אחזקת הבית וביקש להגביל את חשבונות הטלפון. בנסיבות העניין יש לפסוק מזונות זמניים לשלושת התובעים בסך של 1,800 ש"ח לחודש". (ההדגשה אינה במקור, ט.ס.). 21. זאת ועוד, לא נראה כי הדרישה לדיון ענייני העומדת בבסיס פס"ד רוט, או פס"ד פלדמן חורגת בהיקפה מקיומו של דיון למזונות זמניים, אחרת יתייתרו הסכמי מזונות קטינים בין צדדים, ויובא הדבר תמיד להכרעתו של ביהמ"ש בדרך הרגילה, היא הדרך של הבאת ראיות וקבלת פסק דין למזונות קבועים. 22. כלומר, באיזון בין זכותו של קטין לתבוע מזונותיו, ללא קשר להסכמים שנחתמו בין הוריו לבין השאיפה הכללית כי צדדים יסיימו סכסוכיהם בהסכם כולל ולא בהכרעה שיפוטית, לא ראוי כי הדרישה לדיון ענייני בעניין מזונות קטין על מנת לקבוע אם עליו להגיש מאוחר יותר תביעה עצמאית למזונות או תביעה להגדלת שיעור מזונות תורחב ליותר מדיון במזונות זמניים, וקביעתם, אחרת הפגיעה בעיקרון חופש החוזים תהיה גדולה מדי. כך, לאחר שנקבע סכום המזונות הזמניים, ולאחריו נחתם הסכם שסכום המזונות בו אף גבוה מהסכום שנחשב בעיני ביהמ"ש כסכום סביר למזונות, כמו בענייננו, ניתן לומר כי ביהמ"ש קיים דיון ענייני לעניין מזונות הקטין. 23. מעבר לעקרונות המשפטיים הכלליים המדגישים חשיבות הסכמים וחוזים, יש לעובדת קיומם של הסכמים חשיבות יתרה בענייני משפחה. הגישה הרווחת היא גישה לפיה עדיף לסיים סכסוכים בין בנ"ז בדרך של הסכם כולל, על פני הכרעה שיפוטית. גישה זו באה לידי ביטוי בתפיסה שמאחורי הקמתו של בימ"ש זה, ביהמ"ש לענייני משפחה, ואף רווחת היום עם שגשוגן של דרכים אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים כגון גישור ופישור. לפי גישה זו בענייני משפחה ובסכסוך משפחתי, להבדיל מסכסוכים אחרים, אשר לאחריו הצדדים ממשיכים בקשר האחד עם משנהו, בעיקר כאשר מעורבים ילדים, רצוי להביא את הצדדים להסכמות, ולא לעודד ריבוי התדיינויות. לעניין זה, מתוך: "חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה 1995"/ דן ארבל ויהושוע גייפמן פורסם ב"הפרקליט" מ"ג, חוברת ג': "בית המשפט למשפחה, אשר הוקם בשנת 1995, אינו רק ערכאה שיפוטית חדשה בישראל, אלא בא ליישם קונספציה חדשה. הגישה האדוורסרית המסורתית, הנוהגת בבתי המשפט, יוצרת מחסומים ומכשולים חדשים בקשרים הפנים משפחתיים, במקום לשבור את המחסומים הישנים. בני המשפחה צריכים להמשיך ולנהל את הקשר היומי גם לפני וגם אחרי הדיונים בבית המשפט. הסכם כפתרון בסכסוכי משפחה עדיף על הכרעה בסכסוך במסגרת פסק דין. בית המשפט למשפחה שם לעצמו מטרה להביא לניצול מכסימלי של האפשרויות לפתרון סכסוכים משפחתיים בכתלי בית המשפט ומחוץ לכתלי בית המשפט". (ההדגשות הינן במקור, ט.ס.). כמו כן ניתן להסיק לעניין זה מתקנות סדר הדין האזרחי, הרלוונטיות לבית משפט זה. למשל: תקנה 258 כ' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, שעניינה "בקשה ליישוב סכסוך", תקנה 258 כ"ב לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, שעניינה "העברת עניין לייעוץ או לפישור", וכן תקנה 258 כ"ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, שעניינה "פשרה בבית המשפט". 24. לאור המפורט אני סבורה כי התביעה קא עסקינן, היא תביעה להגדלת מזונות, במסגרתה יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, ולעמוד בדרישות הפסיקה בהתאם. 25. לפיכך, אני מורה על תיקון כתב התביעה ובתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה לב"כ התובעים. כתב ההגנה יתוקן בתוך 30 יום נוספים. 26. נקבע בזאת קדם משפט ליום 11/11/01 בשעה 10:00. 27. אם התובעים תשא בהוצאות הנתבע לרבות בשכ"ט עו"ד, בסך כולל של 3,500 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מירבית מהיום ועד התשלום בפועל. הגדלת מזונותמזונות