להלן החלטה בנושא תביעת פיצויים של ידועה בציבור - סמכות שיפוט: החלטה 1. בפני תובענה כספית על סך' של 180,000 ש"ח אשר הגישה התובעת כנגד הנתבע. 2. את עילת התביעה המשפטית, מכוחה הגישה התובעת את תביעתה אנו מוצאים בס' 37,38 לכתב התביעה, שם נאמר: 37. "על הנתבע לפצות את התובעת על מלוא נזקיה, על עוגמת הנפש, על ההתעללויות הנפשיות שהתעלל בה, ושהשפיל אותה, על סבלה הרב מאז היכרותה את הנתבע ועד היום ועל העובדה שהפסידה את הזדמנותה להקים בית ישראל". 38. "הנתבע חייב לפצותה בגין האמור לעיל עקב התחיבויותיו לשאתה לאשה, עקב התרמית וצעדי ההונאה שנקט כלפיה במשך תקופה כה ארוכה, ועקב העובדה שהנתבע הרס את חייה ואת עתידה של התובעת". 3. א. הרקע העובדתי/הסטורי אשר הביא להגשת התובענה מפורט בכתב התביעה: היכרות בין השניים מאז 1985 הבטחה של הנתבע (שהיה נשוי לעת ההיכרות) לשאת את התובעת לאשה, 2 ילדים משותפים שנולדו להם בשנים 1988 ו - 1991, מגורים משותפים לפרקי זמן שונים, עם הפסקות ביניהם, בקיסריה, חיפה ובהרצליה. ב. לטענת התובעת הנתבע היפר את כל הבטחותיה אליו, זנח אותה לאחר לידת הילד הראשון ללא כל אמצעי מחיה וחזר לאשתו עד אשר התייצבה עם בנה במקום עבודתו של הנתבע אשר לקח אותם ללינת לילה בבית מלון ושכר להם את הדירה בהרצליה. בשלב מסויים הפסיק הנתבע לשלם את שכר הדירה דבר אשר הביא את התובעת לחזר על הפתחים. התנהגות זו לא מנעה מהנתבע מלבקר את התובעת ואת בנם המשותף, בקורים אשר הביאו לדבריה לחרטה של הנתבע והוא עבר להתגורר עימה בדירה. הנתבע המשיך להבטיח לתובעת לשאת לאשה וכהוכחה לרצינותו שכנע אותה להביא לעולם ילד משותף, אח לבנם הראשון. "ירח הדבש" לא ארך זמן רב ובתקופת מלחמת המפרץ עזב הנתבע שוב את התובעת כשהיא בהריון והתנער מכל חובותיו כלפיה. לאחר הולדת הילדה הכיר הנתבע באבהותו עליה אך לא מילא את חובותיו כלפיה והתובעת מצאה עצמה עם שני ילדיה נתונה לחסדי אחרים, מנהלת מאבק מתיש כנגד תביעות פינוי שהוגשו כנגדה ולא אחת מצאה עצמה יחד עם שני ילדיה ללא קורת גג. ג. התנהגות זו של הנתבע, כך לטענת התובעת, עוולה כדי עוולה נזיקית לרבות עוולה בגין אשם (כך בס' 32 לכתב התביעה), עוולה אשר גרמה לה לנזקים הכבדים המפורטים בכת התביעה. מכאן התביעה. 4. א. בישיבת יום 29.10.98 טען ב"כ הנתבע בפני לחוסר סמכותו של בימ"ש זה לדון בתובענה הן מבחינה ענינית והן מבחינה מקומית. כן טען הוא להתישנות עילת התביעה. ב. בהחלטתי מיום 29.10.98, הוריתי לב"כ הנתבע להגיש בקשה מסודרת בענין, לה הגיב ב"כ התובעת. ב"כ הנתבע הגיש את בקשתו ביום 2.12.98, לבקשה הגיב ב"כ התובעת ביום 11.1.99. 5. סבור אני כי דין הבקשה להתקבל בכל הנוגע לחוסר סמכותו הענינית של בית משפט זה להיזקק לתובענה. 6. א. את סמכות השיפוט המקורית של ביהמ"ש לענין משפחה מצאנו בס' 51 (א) (5) + 51 (ג) לחוק ביהמ"ש [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. על פי סעיפים אלה, בימ"ש השלום אשר הוסמך כבית משפט לעניני משפחה, כאמור בחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995 (ר' ס' 2 (א) לחוק האמור), ידון "בעניני משפחה" כמשמעותם בחוק זה. (להלן: "החוק"). ב. מכל האפשרויות המפורטות בס' 1 לחוק, מכוחה יכול בימ"ש זה לנסות ולמצוא את סמכותו הענינית להיזקק לתובענה, היא זו שבס' 1 (2) לחוק על פי נוסחה לאחר התיקון: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא"; לענין פסקא זו - בן משפחתו - (א) בן זוגו, לרבות הידועה בצבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג; (ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו; (ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם; (ד) נכדו; (ה) הורי הורים; (ו) אחיו ואחיותיו של או של בן זוג; ג. ב"כ התובעת בדעה כי בסמכותו של בימ"ש זה להיזקק לתובענה משום שהתובעת היתה ידועתו בציבור של הנתבע בעבר , ומאחר שבס"ק (א) לס' 1 (2) לחוק נאמר בהגדרת "בן משפחתו" בן זוגו, לרבות הידועה בצבור כאשתו, ו - "בן זוגו לשעבר ..." הרי צריך לומר לרבות הידועה בצבור כאשתו, לשעבר. ד. מקובלת עלי פרשנות זו של ב"כ התובעת לפיה יש לקרוא לתוך הגדרת "בן משפחה" בס' 1 (2) גם את 'הידועה בציבור לשעבר' כשם שנאמר בן זוג לשעבר. אין היגיון למנוע מ'ידועה בציבור' שחדלה מלהיות כזו, להגיש כעבור פרק זמן תובענה אזרחית כלשהי כנגד הידוע בצבור שלה כשם ש'בן זוג לשעבר' רשאי לעשות כן. (ר' לענין זה, הגדרת 'בן זוג' והגדרת 'בן משפחה' בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991). ה. יחד עם זאת, שאלה היא אם התובעת עונה להגדרה של 'ידועה בציבור' בעבר דהיינו האם התקיימו בה בעבר היסודות הדרושים להכרה בה ככזו. ומדוע? על מנת שבימ"ש זה יזקק לתובענה זו, המבוססת כל כולה על עילות תביעה משפטיות מתחום דיני החוזים ו/או דיני הנזיקין חייבת התובעת לענות על מבחן 'זהות הצדדים' כ'בני משפחה' כהגדרתם בחוק. ו. התביעה שבפנינו הינו בעיקרה תביעה לפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין המסווגת בין תביעות הנזיקין (לפי שיטת המשפט הצרפתית) או בין התביעות החוזיות (לפי שיטת המשפט המקובל ושיטת המשפט שלנו) ור' לענין זה ע"א 461/64, טמסיט נ' פחימה , י"ט (4), 129; ע"א 416/91 ממן נ' טריקי , מ"ז (2), 652, וכן עמ"ש 50/96, בוני נ' גבריאל (לא פורסם) שם מבהיר סגן הנשיא כב' הש' פורת, כי הבטחת נישואין גם לא נכללה בהגדרה של 'עניני נישואין' שמפורטים בדבהמ"ב והנכללים בס' 1 (1) לחוק כעניני משפחה. ור' גם פרופ' פנחס שיפמן, "דיני המשפחה בישראל" כרך א' מהדורה שניה עמ' 194. ז. אמנם נכון שס' 1 (2) לחוק הרחיב את היקף הסמכות של ביהמ"ש לעניני משפחה במובן זה שכינס תחת כנפיו גם עילות משפטיות הנגזרות מתחומי משפט אחרים ולאו דווקא מתחומי המעמד האישי ואולם, כדי שתביעות המבוססות על עילות תביעה שכאלה (לפי ס' 1 (2)) תתבררנה בביהמ"ש לעניני משפחה, חייב להתקיים המבחן הכפול של הסמכות - זהות הצדדים כבני משפחה והיות הסכסוך סכסוך במשפחה. (ר' לענין זה החלטתי בבש"א 7028/98 תמ"ש 77860/98, עוז נ' עזיז לא פורסם). ח. תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין או תביעה בגין עוולות הנזיקין השונות לא נכללו ככאלה בסמכות השיפוט של ביהמ"ש לעניני משפחה. (ר' לענין זה עמ' 7 לפרוטוקול ועדת החוקה חוק ומשפט מיום 29.5.95 שם נדחתה ההצעה לכלול את התביעה בגין הפרת הבטחת נישואין במסגרת ביהמ"ש לעניני משפחה כתובענה ספציפית דוגמת ס' 1 (3); (4); (5) לחוק). ט. העולה מהמקובץ הוא שעילות התביעה הללו, עליהן מבוססת התובענה שבפני יכולות להידון בביהמ"ש לעניני משפחה רק כאשר הצדדים היו ידועים בציבור וזאת מכוח ס' 1 (2) לחוק. 7. א. מעיון בכתב התביעה לא מצאתי טענה מפורשת כי התובעת והנתבע היו ידועים בציבור, מינוח שהיה מן הראוי שהתובעת תשתמש בו בתביעתה. בע"א 621/69, נסיס נ' יוסטר כ"ד (1), 617 קובע השופט ברנזון באשר להגדרת המונח: יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל לאשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל לאשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה". שני יסודות אלה משתלבים זה בזה ושזורים זה בזה אומר השופט שמגר בע"א 107/87, אלון נ' מנדלסון מ"ג (1), 431 - לאמור, צריך שיתקיימו בבני הזוג חיי משפחה בעל אופי מוגדר המוצא את ביטויו בקיום משק בית משותף. (ר' לענין זה א. בן דרור, הידועה בציבור, נשואים ללא נשואין , קוק הוצאה לאור בע"מ עמ' 25-39). ההגדרה האמורה, הגם שניתנה לענין ס' 55 לחוק הירושה מקובלת היא בפסיקה גם בענפי משפט אחרים הנזקקים להגדרתו של המונח 'ידועים בציבור' . ב. היסוד היחידי אותו ניתן למצוא בכתב התביעה, בכל הנוגע למערכת היחסים בין התובעת לנתבע הינו היסוד של חיי אישות ומגורים משותפים לפרק זמן מסוים אשר הביא להולדתם של שני ילדים משותפים. כתב התביעה לא מלמד אותנו אם יחסי האישות היו 'כבעל ואשה' על כל המשתמע מכך וכן לא מפנה אותנו כתב התביעה לנתונים אשר יכולים ללמד אותנו על ניהול משק בית משותף על האופי המיוחד שבו, אשר מעלה את השניים לדרגה של 'ידועים בציבור'. ג. בהחלטתי בבש"א 7028/98 תמ"ש 77860/98, עוז נ' עזיז (טרם פורסם), הבהרתי, כי על מנת להקנות סמכות מבחינת ענינית לבימ"ש לעניני משפחה לדון בתובענה אזרחית בין בני משפחה, חובה שכתב התביעה יצביע על קיומה של עילת תביעה במובן המשפטי שלה שהרי ללא קיומה של 'עילת תביעה' משפטית המבוססת על מערכת עובדות המזכה בסעדים המבוקשים אין לך תובענה וכן, שהתובענה צריך 'שעילתה' תהיה סכסוך בתוך המשפחה. לאמור, אותה עילת תביעה משפטית, אותה מערכת עובדות המזכה בסעדים המבוקשים, צריך שעילתה תהיה סכסוך בתוך המשפחה. ד. כשמדובר בתובענה אזרחית בין 'ידועים בציבור' יש להוסיף יסוד נוסף והוא שבכתב התביעה תטען התובעת שהיא ידועה בצבור (כמו שיאמר שהתובעת בת זוג של הנתבע) או לפחות שכתב התביעה יצביע על תשתית עובדתית מבחינתה של התובעת שהיא (במקרה שלנו-היתה) ידועה בציבור של הנתבע שאחרת לא יתקיים בה, המרכיב של 'זהות הצדדים' כבני משפחה במבחן הכפול של הסמכות אותו דורש החוק בס' 1 (2) שבו. ה. משלא נמצא בכתב התביעה תשתית עובדתית שכזו, לא יכולה התובענה להסתופף תחת כנפיו של בימ"ש זה. אוסיף לענין זה ואומר שגם אם הייתי מוצא בכתב התביעה תשתית עובדתית שכזו והיא היתה מוכחשת ע"י הנתבע, היתה מוטלת עלי חובה, לבדוק את סמכותי הענינית להיזקק לתובענה ולהכריע קודם לכל אם אכן בעלי הדין הם ידועים בציבור. אבל, משבעלת הדין, במקרה עסקינן התובעת, מלכתחילה אינה טוענת למעמדה כידועה בציבור - אפילו לשעבר - ואינה מפרטת בתביעתה את התשתית העובדתית לכך ממילא אין כתב התביעה מצביע על העובדות המקנות את הסמכות הענינית לביהמ"ש להיזקק לתובענה. לענין זה, אין בדברי בא כוחה בתגובתו לבקשה למחיקת התביעה שם הוא טוען לראשונה להיות הצדדים 'ידועים בציבור' כדי לתקן זאת שכן אין המאוחר במקרה זה מתקן את המעוות. 8. מאחר שכתב התביעה מגלה עילת תביעה משפטית כנגד הנתבע בתחום, דיני הנזיקין/החוזים אין לנו פה ענין בכתב תביעה שלא מגלה עילה ועל כן במקום למוחקו נאפשר את תיקונו. ענין לנו כאן בתביעה אשר אינה בסמכותו של בית משפט זה אלא בסמכותו של בית משפט אחר ועל כן נכון יהיה להעבירה לבית המשפט המוסמך. בכך תמצא התובעת את עצמה מקצרת את דרכה לבירור התובענה אם כי בבית המשפט השלום ולא בבית המשפט לעניני משפחה. 9. סוף דבר - מכוח סמכותי על פי סעיף 79 (א) לחוק ביהמ"ש [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 אני מורה על העברת התובענה שבפני לבית המשפט המוסמך הוא בית המשפט השלום בתל-אביב (הצדדים התגוררו בפעם האחרונה כחצי שנה בהרצליה טרם פרידתם הסופית כך לטענת התובעת וכן משום שניתן לומר שהמעשה או המחדל בשלו תובעים אינו ממוקם דווקא במקום מגוריו של הנתבע אלא במקום מגוריה של התובעת שכלפיה חדלו מלעשות מעשה). בנסיבות הענין אין צו להוצאות. פיצוייםסמכות שיפוטידועים בציבור