להלן פסק דין בנושא אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד: פסק דין 1. לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיא ש' דותן) בת"פ 3306/05, מיום 17.4.07, לפיו נידונו המשיבים לתשלום קנסות, והמשיב 3 אף למאסר על-תנאי של חצי שנה, זאת בגין הרשעתם, על-יסוד הודאתם, בעבירות של אי-הגשת דו"חות מבוקרים במועד, אי-העברת ניכויים ואי-קיום דרישה - לפי סעיפים 216(4), 219 ו-216(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. 2. המשיבות 1 ו-2 הנן חברות פרטיות, הראשונה עסקה במועדים הרלבנטיים לכתב-האישום ביזמות ובבנייה, והשנייה - בשיפוצים ובתוספות בנייה. המשיב 3 (להלן - המשיב) שימש כמנהל פעיל של החברות בכל התקופות הרלבנטיות לאישום. 3. המשיבים הורשעו בבית-משפט קמא, בשורה של עבירות של אי-הגשת דו"חות למס הכנסה במועד, בשנים 2001-2004; בעבירה של אי-העברת מס שנוכה במקור לעובדים ולספקים, בסכום כולל של 32,000 ₪, במועדים שונים בשנים 2001-2003; ובעבירה של אי-קיום דרישה להגשת הצהרת הון במהלך שנת 2002. בפרשת גזר-הדין בבית-המשפט קמא טען ב"כ המשיבים, כי משיבות 1 ו-2 היו גופים כלכליים שבמשך שנים רבות פעלו כיאות, הגישו דו"חות בזמן לרשויות והעבירו תשלומי המס במועד, וכי העבירות הנדונות נבעו כתוצאה מקריסתן הכלכלית של החברות. עוד טען ב"כ המשיבים, כי המשיב הסיר את מחדליו, אך שתי החברות המשיבות לא יכלו להסיר את מחדליהן הואיל ולא יכלו לעמוד בשכרה של יועצת המס שסיפקה להם שירותים, וזו עיכבה בידיה את החומר הרלבנטי כל עוד לא ישולם שכרה. 4. בגזר-דינו מצא בית-משפט קמא מקום להקל בדינם של המשיבים, נוכח ביצוען של העבירות על-רקע הסתבכות כלכלית, ולא מתוך רצון מתוכנן להשתמט מתשלום מס. כן הביא בית-משפט קמא בחשבון במניין שיקוליו את העובדה שמהמשיבים נמנעה האפשרות להסיר את המחדלים, נוכח העובדה שיועצת המס שסיפקה להם שירותים עיכבה בידיה מסמכים רלבנטיים, ואף העריך כי אם המחדלים היו מוסרים, היה מבוטל כתב-האישום. בנסיבות אלו דן בית-משפט קמא את המשיבים לתשלום קנסות, בסכומים שלהלן: משיבה 1 - 5,000 ₪, משיבה 2 - 8,000 ₪, ומשיב 3 - 12,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו. המשיב אף נידון לששה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה לפי פקודת מס הכנסה. 5. בהודעת הערעור מלינה המדינה כנגד קולת העונשים שהוטלו על המשיבים. היא גורסת, כי הנסיבות הכלכליות שביסוד ביצוע העבירות לא הצדיקו עשיית דין עצמי של אי-הגשת דיווחים לרשויות המס, ואי-העברת כספי מס שנוכו במקור מעובדים ומספקים. עוד טוענת היא, כי לא היה לבית-משפט קמא כל בסיס עובדתי או משפטי לקבוע, כי לולא עיכובם של המסמכים בידי יועצת המס, היו המשיבים מסירים את מחדליהם; וכי מכל מקום, עיכוב המסמכים נגע, אם בכלל, רק לשאלת הסרת המחדלים, ולא לעצם ביצוע העבירות של אי-הגשת דו"חות ואי-העברת כספי מס שנוכו במקור, מה גם שהמשיבים יכלו להעביר לרשויות המס את כספי הניכויים ללא תלות במסמכים שנטען כי עוכבו. המדינה טוענת, כי נוכח מהות העבירות, ריבויין, ואי-הגשת הדו"חות במשך מספר שנים, היה מקום להשית על המשיב עונש של מאסר בפועל, וכן להטיל על כל המשיבים קנסות משמעותיים יותר מאלו שהוטלו עליהם, אשר שיעורם הכולל - 25,000 ₪ - אין בו כדי להחזיר את סכום הניכויים שלא הועברו לקופה הציבורית. 6. ב"כ המשיבים טען לפנינו, כפי שטען לפני הערכאה הדיונית, כי העבירות בוצעו עקב הסתבכות כלכלית של שתי החברות המשיבות, זאת לאחר שבמשך שנים לא נפל כל דופי בהתנהלות החברות אל מול רשויות המס. הוא שב והדגיש, כי לא עלה בידי המשיבים להסדיר את חובותיהם עקב עיכוב המסמכים בידי יועצת המס. כן ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב, הסובל מתסמונת של קשיים בקשב ובריכוז (ADD), ובעניין זה הפנה לתעודת רופא של הפסיכיאטר ד"ר דוד מנדל. לגרסת ב"כ המשיבים, גזר-הדין של בית-משפט קמא ראוי והולם, ממכלול הטעמים שבוארו בו, ולא קמה עילה להתערבות בעונש מצד ערכאת הערעור. 7. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. למותר להכביר מילים על חומרת העבירות הנדונות. עבירות המס, ובכלל זה אי-הגשת דו"חות לרשויות המס ואי-העברת כספים שנוכו במקור, הנן חלק מהעבריינות הכלכלית הפוגעת בציבור בכללותו. הן שקולות לשליחת יד לקופה הציבורית, משבשות את פעילותו התקינה של מנגנון גביית המסים, פוגעות במשק המדינה ועלולות לערער את האמון הנדרש בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס (ראו, למשל: רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל (תק-על) 2004(2) 209). באשר לאי-העברת כספי מס שנוכו במקור, שקול הדבר, כאמור, לגזילת כספי ציבור, וכבר נפסק כי "דינו של עיכוב כאמור, משיק, לפחות, לעבירות של גניבה בידי מורשה" (רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2), 1323). לכך יש להוסיף, שהמעשים אף פוגעים בעובדים ובספקים שכספי המס שלהם נוכו במקור ולא הועברו לרשויות. כן נפסק, כי לפרט, אשר עומד בפני הברירה בין עיכוב הכספים שבידיו לבין התמוטטותו הכלכלית, אין כל זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית בכספים שאינם שייכים לו (ראו רע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 37). רציונל זה, לגבי העבירה של אי-העברת תשלומי מס שנוכה במקור, חל גם ביחס לחובות הדיווח לרשויות המס. כבר נפסק לרוב, כי נוכח חומרת העבירות הנדונות והנזק שהן מסבות לאוצר המדינה, ולמנגנון גביית המיסים, מן הראוי להשית בגינן עונשי מאסר בפועל בצד קנסות כבדים, זאת משיקולי גמול, הוקעת המעשים והרתעה אינדיבידואלית וכללית. עוד נפסק, כי שיקולי הענישה האמורים יטו את הכף, בדרך כלל, להטלת מאסר בפועל, אף אם מדובר בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות ובמי שתפקודם נורמטיבי בדרך כלל. סבורים אנו, כי בנסיבות המקרה דנן גזר-הדין שהוטל על המשיבים, מופרז לקולא, הן בהימנעות מהטלת מאסר בפועל, והן בשיעורם של הקנסות, אשר בהצטברותם אף אינם מגיעים לסכומי המס שנוכו במקור ולא הועברו לרשויות המס. נוכח מהות העבירות, ההימנעות מהגשת דו"חות לאורך תקופה של ארבע שנים, ואי-העברת כספי מס שנוכו במקור בתקופה ממושכת, ראוי היה להשית על המשיב עונש של מאסר בפועל, זאת ממכלול שיקולי הענישה שבוארו לעיל. הנסיבות לקולא, שצוינו על-ידי בית-משפט קמא, לא הצדיקו הימנעות מהטלת מאסר, ויש בהן לכל היותר כדי להמיר את ביצוע המאסר - מריצוי של ממש לריצוי בעבודות שירות, וכך נורה. 8. על-יסוד האמור לעיל, החלטנו לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בדינם של המשיבים. שיעור הקנסות יעמוד על הסכומים שלהלן: משיבה 1 - 10,000 ₪, משיבה 2 - 12,000 ₪, ומשיב 3 - 24,000 ₪ (שישולמו ב-24 תשלומים חודשיים שווים ורצופים). בנוסף, לגזר-דינו של משיב 3 יתווסף רכיב של שלושה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות בבית הילד אמי"ת בירושלים, כמפורט בחוות-דעתו מיום 28.6.07 של הממונה על עבודות השירות. המשיב יחל לבצע את עבודות השירות ביום 30.10.07, ובמועד זה יתייצב בשעה 10:00 במפקדת גוש דרום של שירות בתי הסוהר בבאר-שבע לשם קליטה והצבה.מיסיםמס הכנסהאי הגשת דוח