להלן פסק דין בנושא אי תשלום חובות ארנונה: פסק דין 1. התובעת, עיריית חיפה, הגישה תובענה כספית על סך 651,493 ₪ נגד שני הנתבעים: יוסף ופרחה בטאן. עניינה של התובענה הינו אי תשלום חובות ארנונה עבור תשעה נכסים ברחובות יחיאל, ברזילי, אוחנה נסים, עקרון, השומר, וסירקין בחיפה בתקופות שונות. לאחר קיום הליכים מקדמיים הועבר ההליך לטיפולי ביום 6.10.05. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים, הם הגיעו להסדר דיוני ביום 11.12.06 לפיו: "על רקע ההליכים שהתקיימו בינינו עד היום, אנו מסכימים לסיים את ההליך בפסק דין מנומק בתמצית על בסיס החומר הקיים בתיק והגשת סיכומים בכתב, כאשר הרף העליון של החיוב יהיה 128,000 ₪ נכון להיום, והרף התחתון יהיה 60,000 ₪." 2. בסיכומיה פירטה התובעת את הריבית שחלה לטעמה מכוח חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה של תשלומי חובה), התש"ם-1980 ופירטה שריבית הפיגורים החלה על חובות הארנונה הינה בשיעור של 0.5% לחודש (6.16% ריבית שנתית) (ספרו של ה' רוסטוביץ', ארנונה עירונית, מהד' רביעית, עמ' 497). במסגרת הסיכומים פורטו סכומי חובות הארנונה בגין הנכסים השונים בהתאם לחישובים שנערכו לתקופות השונות אליהן מתייחסים החובות. בסיכומו של דבר, על בסיס כל הנתונים שצורפו, סכום החוב הנטען של הנתבעים בגין הנכסים הגיע לכדי 111,886 ₪ (צורפה טבלת חישוב לסיכומי התובעת). 3. העירייה טענה שאין לקבל את טענת ההגנה שחוב הארנונה בגין אחד הנכסים (1098131) הינו מופרז ונובע מסיווג שגוי כנכס עסקי, או את הטענה שסכומי השומה אינם תואמים את גודלם של הנכסים. זאת, מכוח סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, המסדיר את הנושא של הגשת ערר בנוגע לטענות מסוג זה. נטען, כי מדובר במעשה מינהלי שניתן להשיג עליו כאמור בחוק תוך 90 ימים וכי מדובר בסמכות ייחודית (רוסטוביץ', לעיל, עמ' 414 ו- 418). כיוון שלא הוגשו עררים, נטען כי קיימת מניעות בנושא זה. 4. באשר לנכס אחר (1065724) לא הוגשה, לפי הטענה, כל השגה או בקשה להנחה או פטור מתשלום הארנונה כמתחייב על פי דין. בעניין זה צויין שבניגוד לטענות הנתבעים שטענו שהגישו שורה ארוכה של בקשות, צורף אך מכתב בקשה אחד ויחיד לועדת ההנחות מיום 25.6.06, שבועיים בלבד לפני הגשת התצהיר של הנתבע בהליך דנן. בנוסף, נטען שלא התמלא התנאי המקדמי לקבלת הנחה על פי תקנה 20 לתקנות הסדרים במשק ומדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993, לפיו קיימת חובה לשלם את יתרת חובת הארנונה הכללית כתנאי לדיון בבקשת הנחה (רוסטוביץ', עמ' 250). בנוסף, נטען כי כל הנחה הניתנת לנישום הינה בגין אותה שנת כספים בה הוגשה בקשה להנחה בלבד, כך שממילא ועדת ההנחות יכולה היתה להעניק הנחה לאותה שנת כספים בלבד ואין לה סמכות להעניק הנחות רטרואקטיביות (רוסטוביץ', שם). טענות הנתבעים 5. הנתבעים טענו שהתביעה נפתחה על סכום מוגזם ונפתחו הליכי הוצל"פ ואף מונה כונס נכסים על אחד הנכסים. נטען שכל מאמצי הנתבעים להגיע לפשרה העלו חרס עקב עמדתה העיקשת של העיריה, עמדה שלאור היקף הסכום הנדרש בסופו של עניין, לא היתה מוצדקת. 6. הנתבעים טענו כי עצם החישוב שנערך על ידי התובעת שגוי וכי החוב אינו עומד על סך 111,886 ₪ כנטען אלא על סכום נמוך יותר בהרבה. טענה זו מבוססת על כך שהחישוב של הפרשי הריבית וההצמדה לא נעשה על פי ריבית רגילה אלא על פי חישוב ריבית דריבית. בעניין זה טענו הנתבעים כי החישוב שגוי וכי יש לבצעו על בסיס ריבית רגילה אשר יביא לכך שיופחת באופן ניכר סכום החוב. בנוסף, נטען כי חישוב ריבית הפיגורים של 0.5% לחודש מביא לתוצאה של 6% בשנה ולא אחוז הריבית לו טענה התובעת של 6.16% בשנה. לסיכומי הנתבעים צורפו חישובים חלופיים בהתאם לטענות שלעיל. נטען עוד כי חישוב הארנונה הכללי כפי שנעשה על ידי התובעת, מגיע משום מה ל- 209,864 ₪, למרות שפורט סכום אחר. 7. הנתבעים טענו עוד כי אין לחייבם בריבית פיגורים היות והעיריה לא הוכיחה כי עשתה מעשה של ממש על מנת להודיע על קיום החוב. לפי הטענה, לא צרפה התובעת לטענותיה ראיות לפיהן ידע הנתבע באופן פוזיטיבי על דבר חוב הארנונה ונטען עוד כי הוא סבל בשנים האחרונות מיכולת מוגבלת שתועדה בחוות דעת רפואית שצורפה לתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמו. לחלופין, נטען כי אין לחייב בריבית הפיגורים אלא לכל היותר בהפרשי ההצמדה (ת"א (י-ם) 707608/00 עירית ירושלים נ' אוטו חן בע"מ (לא פורסם); ה"פ 176275/01 (ת"א) סרור יפה נ' עירית רמת גן (לא פורסם). 8. נטען עוד כי פעולות התובעת לגבייה מאוחרת אגב שיהוי ניכר, נעשו שלא בתום לב, פגעו בנתבעים ומנעו מהם אפשרות של מיצוי זכויותיהם מולה, לרבות דרישת הנחות והסתייגויותיהם ביחס לסיווג הנכסים (ה"פ 176175/01 לעיל). 9. כמו כן נטען כי הנכסים נשוא החיובים אינם בשימוש מאז רכישתם ואינם ראויים למגורים או לכל שימוש אחר. על פי הטענה, מדובר במחסנים שהיו אטומים ובמצב הנדסי רעוע, מלאים בגרוטאות ואשר זרם החשמל מנותק מהם משך שנים. בנוסף, נטען כי התובעת היתה אמורה להתחשב בבקשות שנשלחו על ידי העובדת הסוציאלית מטעם קופת החולים, לאחר שילדי הנתבעים ביקשו את סיועה לאחר הגשת התביעה, להתחשב במצבם (כנראה של הנתבעים). על פי הטענה יש לשערך מחדש את חיובי הארנונה בהתאם למצבם של הנתבעים והנכסים. נטען שבעקרון זכאים הנתבעים לפטור תקופתי מחיובי ארנונה. 10. נטען עוד שחיובי סכום הקרן וחיובי ארנונה מעולם לא הוכחו על ידי התובעת בראיות פוזיטיביות וכי לבית משפט שמורה הסמכות לדון בהשגות על חיובי ארנונה (בר"ע 2824/91 עירית חיפה נ' לה-נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-על 91 (3), 2563; רע"א 7669/96 עירית נהריה נ' קזס, פ"ד נב' (2), 214). לטענת הנתבעים, החוק אינו מגביל את האפשרות שבית המשפט ידון בטענה של השגה על דרך טענות של עשיית עושר ולא במשפט. 11. בנוסף נטען, כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו על ידי התובעת, עוקל ומומש לטובת הנתבעים, על חשבון החוב, סכום של 64,860 ₪ (ערך דהיום - 79,451 ₪) וכי מאוקטובר 2002 מעוקל על ידי התובעת, ישירות מחשבון הנתבע, סכום השווה ל- 31,670 ₪. נטען, כי בסך הכל גבתה התובעת עד היום מהנתבעים, במסגרת הליכי הוצאה לפועל, סכום כולל משוערך בסך 111,121 ₪. בסופו של דבר הסיקו הנתבעים כי לאחר קיזוז הסכומים הנזכרים בטענותיהם, עומד הסכום השנוי במחלוקת על סך 51,121 ₪. מכאן טענו הנתבעים, בניגוד להסדר הדיוני, כי אם החיוב יעמוד על סך של 60,000 ₪, לאחר קיזוז הסכומים ששולמו, נבלעת התביעה ועל התובעת עוד להשיב לנתבעים את הסכומים שגבתה ביתר. נטען לחלופין כי לכל הפחות התביעה נבלעה ולחלופי חלופין, שיש לפסוק 16,879 ₪ כתשלום לאחר ביצוע כל הקיזוזים. דיון 12. אודה כי התביעה דנן אינה תביעה רגילה מבחינת דרישת החובות ונסיבות הנתבעים. ראשית, באשר להודעות חיוב עבור הנכסים, בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת טענה חנאן סעיד, המשמשת כראש ענף גביה משפטית אצל התובעת, כי דרישות התשלום עבור הנכסים השונים נשלחו או לכתובת של אותו נכס, או לנתבעים עצמם פעם בשנה בחודש דצמבר. החובות הנטענים נרשמו במחשבי התובעת יחד עם מהלכים שנעשו ביחס לנסיונות הגביה המינהלית. צויין עוד, כי הנתבעים העבירו בשנת 2001 הודעה לתובעת בדבר קבלת גימלת סיעוד לצורך קבלת הנחה בתשלום הארנונה וכי בין השנים 2002 ו- 2004 הם חויבו בתשלום לאחר ההנחה האמורה (זאת לפחות ביחס לאחד הנכסים). 13. בתצהיר שהוגש מטעם בנם של הנתבעים, אברהם בטאן, נטען כי הנתבע 1 הינו אדם קשיש, חולה אלצהיימר בן 86 (יליד 1920) המתגורר מיום 7.7.04 בבית אבות. על פי בדיקה פסיכיאטרית נמצא כי מדובר באדם שסובל מהפרעות קשות בזכרון ופגיעה קשה ביכולת השיפוט ואינו מסוגל להיות אחראי למעשיו או לנהל את עניניו. נטען, כי מצב זה היה קיים משך השנים האחרונות וכי התנהגותו של הנתבע 1 התאפיינה בהסתובבות ברחובות העיר מבוקר עד ערב, איסוף גרוטאות בתוך דירותיו והזנחה עצמית. נטען כי במצבו הבריאותי הקשה הוא מנע מילדיו לסייע לו, או להתערב במצבו וכי כל נסיון מצידם נתקל בתגובה עויינת או אף אלימה. 14. כפי שציינתי לעיל, מדובר בתיק עם נסיבות חריגות במקצת. בעניין זה אני מקבל את הטענות בעניין מצב בריאותו של הנתבע 1 ונראה כי אכן הוא לא היה מסוגל לתיפקוד ברמה רגילה. יחד עם זאת, הוא בעל נכסים רבים כפי שפורטו בכתב התביעה ואיני רואה מקום שלא לקבל את טענת התובעת שמשך כל השנים אכן נשלחו הודעות אליו בנוגע לחיובי הארנונה בנכסים השונים, והוא קיבלן. יצויין, כי לא הובאו ראיות לפיהן נקטו בני משפחתו בצעדים להכריז עליו כפסול דין. 15. בנסיבות, נראה לי כי יש לאתר פתרון המאזן בין טענות הצדדים: העיריה מחד הגובה ארנונה לצורך מילוי תפקידיה הציבוריים וכידוע אי תשלום ארנונה על ידי פרט אחד מטיל על הפרטים האחרים עומס גדול יותר, ומן הצד השני, העובדה שהנתבע, למרות היותו בעל נכסים מרובים, לא היה במצב של תפקוד מלא, לכל הפחות משך חלק מהתקופה. 16. בסיכומו של עניין נראה לי כי על הנתבעים לשלם את חובות הארנונה בגין הנכסים השונים בהתאם לפירוט שסופק על ידי התובעת 1, אך ללא חיוב בריבית ועם חיוב בהצמדה בלבד. כמו כן, לאור התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו. יש להגיש פסיקתה באשר לתשלום לאחר חישוב מוסכם בין שני הצדדים. ארנונה (חובות)חובארנונה