להלן פסק דין בנושא אישור חשבונית זיכוי: פסק דין רקע כללי 1. התובעת הגישה תובענה בה עתרה לחייב הנתבעת לאשר לשלטונות המס קבלת חשבונית זיכוי מס' 0686 ע"ס 337436.57 ₪ וכן להורות כי התובעת זכאית לקזז סכומים שהיא חבה על פי פסק בוררות, מסכומים שחבה לה הנתבעת (לאמור: סכום המע"מ הכלול בחשבונית הזיכוי האמורה) וכן לחייב הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 19730 ₪ (ההפרש בין סכום המע"מ לסכום הקיזוז). 2. על פי הנטען בכתב התביעה, התנהלה בין התובעת לנתבעים מערכת עסקית ענפה, החל מחודש יוני 1994 ועד סוף דצמבר 1995. בסיום ההתקשרות העסקית בין הצדדים התברר לתובעת כי קיימת יתרת חשבוניות שלא נפרעו בסכום של 505,030 ₪. בעקבות בירור שנערך בין הצדדים בתחילת 1996, נחתם הסכם פשרה לפיו שילמו הנתבעים לתובעת כמחצית מהסכום (ר' נספח ב' לכתב התביעה). על יתרת הסכום אשר הייתה שנויה במחלוקת, הוגשה תובענה. מאוחר יותר הוסכם כי הסכסוך יועבר להליך בוררות. פסק הבורר (עו"ד א' דרדיק) מיום 25.12.03, אשר אימץ את חוות הדעת של המומחה המוסכם, קבע כי הסכום ששילמו הנתבעים לתובעת עולה על הסכום הכספי של שעות העבודה שסיפקה התובעת לנתבעים. לכן חויבה התובעת לשלם לנתבעים סך של 7054$ בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (סעיף 19 לפסק הבוררות, נספח ד' לכתב התביעה). בסיכומיה בתום הליך הבוררות, עתרה התובעת לקבלת זיכוי בגין חשבוניות שהוציאה ביתר, אשר לטענתה אין מחלוקת שלא נפרעו, בסכום של 337,436 כולל מע"מ. בסעיף 18.2 לפסק הבוררות התייחס הבורר לעניין זה אך לא הכריע בו. התובעת פנתה לנתבעים בבקשה לאשר את חשבונית זיכוי שהוציאה, בסכום של 337,436.57 ₪, על מנת שתוכל להזדכות כלפי שלטונות המס בגין המע"מ הכלול בחשבונית הזיכוי, בסך של 51,473 ש"ח. משלא נענו הנתבעים לבקשה, הוגשה תובענה זו. 3. הנתבעים כפרו בטענות התובעת. הם העלו שתי טענות מקדמיות: האחת - דין התביעה כנגד נתבעים 2-4 להידחות ולמצער להימחק על הסף, בהיעדר כל עילה או יריבות בינם לבין התובעת. עפ"י כתב התביעה לא הוציאה האחרונה למי מהם חשבונית זיכוי; השנייה - היא זו הרלוונטית לצורך הדיון - דין התביעה להידחות ולמצער להימחק על הסף, מחמת התיישנות ומעשה בית- דין. 4. טענת התובעת הייתה כי עילת התביעה "נולדה" רק לאחר מתן פסק הבורר ופסק הבורר הוא שיצר את העילה להנפקת חשבונית הזיכוי (עמ' 2 שורות 10-12). לשיטת הנתבעת, אם סברה התובעת שהיא זכאית לכספים נשוא החשבונית, היה עליה לתבוע כספים אלו קודם לכן, בזמן אמת ולא כעבור 10 שנים (עמ' 3 שורות 6-8). דיון 5. אין חולק כי במידה וסכום חשבוניות המס שהנפיקה התובעת ומסרה לנתבעים עלה על הסכום ששילמו לה הנתבעים (דבר הטעון הוכחה), עומדת לה הזכות להוציא חשבוניות זיכוי. אך כפי שציין הבורר: "זכות זו תהא כפופה לכל דין" (ראו סעיף 18.2 לפסק הבוררות, נספח ד' לכתב התביעה). היינו, הכפיפות היא לכל דין, לרבות כפיפות לדיני ההתיישנות. דבר החקיקה המסדיר את העקרונות הכלליים של דיני ההתיישנות הינו חוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 (להלן: "החוק"). סעיף 2 לחוק קובע כי "תביעה לקיום זכות כלשהי נתונה להתיישנות". סעיף 5 (1) לחוק קובע תקופת התיישנות של שבע שנים לתביעה שאינה במקרקעין וסעיף 6 לחוק מורה כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה." לפיכך, השאלה הטעונה בירור והכרעה היא מתי נולדה עילת התובענה. העילה ומועד גיבושה 6. מהי עילת התובענה במקרה דנן? יודגש כי עניין לנו בהגדרה לצורך דין ההתיישנות. בע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח', פ"ד נז (5) 166 (להלן: פרשת זיסר) 175, נקבע כי: "המושג 'עילת תובענה' אינו בעל משמעות מונוליטית, תוכנו משתנה בהתאם להקשר הדברים ולתכלית ההסדר המשפטי במסגרתו הוא עולה. זהו מונח מסגרת שמהותו משתנה על פי המטרה לה נזקקים לצורך הגדרתו (ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846, 858). המבחן המקובל ל'עילת תובענה' לצורך התיישנות הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673, 684)." (ההדגשות אינן במקור). ובהמשך, בעמ' 175 - 176: "לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות אין די בקיומה של זכות מושגית בידי התובע אלא יש צורך בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יכול תובע, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט ולהגיש את תביעתו. מבחינה זו, עילת התביעה נוצרת ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות היה זוכה בפסק דין, שהרי ברי כי אין למנות תקופת התיישנות קודם למועד זה, מקום שטרם בשלה זכותו של בעל דין לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד (ע"א 115/52 ולירו נ' ליפשיץ, פ"ד ז' 567; ד"נ 32/84 עזבון ויליאמס נ' בנק א"י בריטניה, פ"ד מד(2) 265; ע"א 2462/97 פועלים ליסינג נ' טיפול שורש, מרפאות שיניים בע"מ, פ"ד נד (1) 529, 541; ע"א 6805/99 תלמוד תורה כללי וישיבת עץ חיים נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה ירושלים (טרם פורסם). (ההדגשות אינן במקור). ראו גם ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, דינים עליו כרך סז 614, שם נקבע כי: "אכן, תחילת מרוץ התיישנות נפתח במועד בו נולדת עילת תובענה. עילה כזו נולדת מקום שמתקיימות כל העובדות החיוניות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בגינה בסעד המבוקש". בדיון שקויים בפניי, טען ב"כ התובעת לקיומה של "העילה של חשבוניות הזיכוי". עילה זו נולדה, לפי הטענה, לאחר מתן פסק הבורר. טענה זו אינה מקובלת עליי. בענייננו, עילת התובענה הקונקרטית של התובעת התגבשה בעת בה נודע לה כי יש בידיה חשבוניות שלא נפרעו ושהנתבעים מסרבים לשלם לה. כלומר, כבר בתחילת 1996 היו בידיה של התובעת כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעתה ואילו הייתה מוכיחה עובדות אלו, הייתה זוכה בתובענה אילו הוגשה בעת ההיא. 7. למעשה ניסתה התובעת ליצור עילה נפרדת ושונה מאותה עילת תובענה אשר קמה לה ב- 1996, מקום שאין זה ראוי לעשות כן יש מאין. לשון אחר, דבר חשבונית הזיכוי אינו מהווה עילה נפרדת ושונה. זהו עניין השזור בתוך ההתחשבנות שהייתה בין הצדדים וקשור אליה קשר בל ינותק. טענת התובעת לפיה עילת התובענה נולדה רק לאחר מתן פסק הבורר, אין בה ולא כלום. על מנת לשמור על זכויותיה בטרם תחלוף תקופת ההתיישנות, צריכה הייתה התובעת להוציא את חשבונית הזיכוי בסמוך לאחר שהתברר לה שהחשבוניות שהוציאה לא נפרעו. פשיטא שהיה עליה להגיש תובענה בגינן תוך שבע שנים לאחר מכן ולא כעבור 10 שנים ולאחר שפסק הבורר לחובתה. לאור כל האמור לעיל יש לראות את עילת התובענה של התובעת כעילה שהתגבשה עוד בשנת 1996, ובעת הגשת התובענה (7.11.2004) חלפו למעלה מ-7 שנים מיום היווצרותה. אשר על כן יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. 8. התובענה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, להיום.מיסיםחשבונית