להלן החלטה בנושא ארנונה למפעלי תעשיה: החלטה 1. בפניי בקשה מטעם המועצה האזורית מטה אשר (להלן: "המועצה"), לדחיית המרצת פתיחה על הסף, שהגישה נגדה המשיבה. רקע כללי 2. ביום 23.1.06 הגישה שטראוס מחלבות בע"מ (להלן: "המשיבה") המרצת פתיחה, במסגרתה ביקשה סעד הצהרתי לפיו יקבע כי חיובי הארנונה לשנים 2004 ו-2005 ואילך שהוטלו עליה- בטלים, כיוון שהינם בלתי סבירים, בלתי מידתיים ו/או מפלים את המשיבה לרעה, ביחס למפעלי תעשיה אחרים שבשליטת המועצה ו/או כנהוג לגבי מפעלי תעשיה ברשויות מקומיות אחרות. 3. קודם להמרצת הפתיחה, נקטה המשיבה בהליכי השגה בפני הממונה על הארנונה וערר על השומות שהוצאו לה בוועדת הערר לארנונה (להלן: "ועדת הערר"). ביום 19.9.05 ניתנה החלטת ועדת הערר לשומת 2004. בישיבת ועדת הערר מיום 21.12.05 שיועדה לדיון בשומת 2005, החליטה הועדה לחזור ולעיין גם בשומת 2004. בתאריך זה ניתנה החלטת ועדת הערר לשומות 2004 ו-2005. טענות המועצה (המבקשת ) חוסר סמכות עניינית - 4. הטענה בדבר אי חוקיותם של צווי הארנונה שייכת למשפט המינהלי ועל-כן צריכה וראוי שתתברר בביהמ"ש המוסמך, הוא ביהמ"ש לעניינים מינהליים. בימ"ש מחוזי, בכובעו כבימ"ש לעניינים אזרחיים, איננו מוסמך לדון בעניין המצוי בסמכותו הבלעדית של ביהמ"ש לעניינים מינהליים. המשיבה מפנה בהקשר זה לע"א (ת"א) 2586/03 פז חברת נפט בע"מ נ' עיריית בני ברק. שיהוי - 5. השגותיה של המשיבה בהליכי הערר, יוחדו לסוגיות גודל השטח וסיווגו. המשיבה ויתרה על טענת אי חוקיות הצווים, שכן לו ביקשה לתקוף נושא זה, היה עליה לפנות בעתירה מינהלית לביהמ"ש המוסמך וזאת בתוך 45 יום ממועד פרסום הצווים או למצער, תוך 45 יום ממועד קבלת השומות בעניינה. המשיבה מנסה בדרך לא דרך לעקוף המועדים הקבועים בחוק להגשת עתירה מינהלית. יתרה מכך, אף המועד להגשת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לשנת 2004 (החלטה שניתנה ב-19.9.05) חלף, עבר. ההמרצה הינה עתירה מינהלית במהותה ושומה, אפוא, לדחותה על הסף בשל השיהוי הרב בו היא לוקה. חוסר תום לב- 6. המרצת הפתיחה הוגשה משום שהליך ההשגה בפני ועדת הערר לא צלח, וכי באותו זמן חלף המועד להגשת עתירה מינהלית או ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר. יש לציין, כי כל העובדות המפורטות בהמרצה היו ידועות למשיבה כבר בחודש 01/04 (שומת 2004) ובחודש 01/05 (שומת 2005). המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכים משפטיים, בחוסר תום לב, כשמטרתה להביא להימשכות הליכי הגבייה שלא לצורך. המקרה אינו מתאים להתברר כהמרצת פתיחה- 7. הטענה לפיה תעריפי הארנונה בהם חויבה המשיבה לוקים בחוסר סבירות קיצוני מצריכה תשתית עובדתית וראייתית ענפה, הגשת כתבי טענות מטעם שני הצדדים, חקירת מצהירים וכדומה. בשל מורכבותה, הסוגיה אינה מתאימה להתברר בהליך של המרצת פתיחה, השמור למקרים בהם אין צורך בכתבי טענות או בשלב הוכחות. 8 לחלופין, הואיל ושר הפנים ושר האוצר היו אלה שבחנו את נושא חוקיות תעריפי הארנונה (שינוי סיווג/תת סיווג/העלאה חריגה בארנונה בנוגע לנכסים מסוימים) ואישרו תעריפים אלה, היה על המשיבה לצרפם כמשיבים נוספים להמרצת הפתיחה או לעתור נגד החלטות השרים (נספחים ו'1 ו'2 לבקשה). בתשובה לתגובת המשיבה- 9. המשיבה טוענת נגד חוקיותם של צווי הארנונה שהוציאה לה המועצה לשנת 2004 ו-2005. יחד עם זאת, להמרצה צורף צו הארנונה לשנת 2004 בלבד, ולא לשנת 2005; ובתגובתה מציינת המשיבה כי טענותיה (לעניין חוקיות הצווים) נוגעות אף להודעת השומה לשנת 2006. זאת, למרות שטרם פורסמו צווי הארנונה לשנה זו, כך שבכל הנוגע לשנת 2006 ואילך, מדובר ב"סעד תיאורטי ומוקדם". 10. המשיבה גם לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה ו/או הוכיחה כי שלושת יסודות השיהוי (שיהוי אובייקטיבי, שיהוי סובייקטיבי ופגיעה בשלטון החוק) מתקיימים ומצדיקים מתן אורכה בעניינה. המשיבה הייתה צריכה להגיש עתירה מינהלית בד בבד עם הליכי ההשגה והערר בועדת הערר "ולא להמתין עד שיתקבל פסק דין שדעתה אינה נוחה עימו". בכלל זה, לא ניתן לראות בדרישות התשלום שנשלחו למשיבה ב-21.12.05, בהם אוזכרו החלטות ועדת הערר לשנים 2004 ו-2005 כתחילת מרוץ התיישנות להגשת עתירה מינהלית או ערר מינהלי. 11. לבד מהציון כי המבקשת שומרת על זכותה לפנות לביהמ"ש, מעולם לא העלתה טענה כלשהי בדבר אי חוקיותם לכאורה של צווי הארנונה, וודאי שלמועצה לא ידוע על כך דבר. 12. שלא כמו בפסה"ד שאליהם הפנתה המשיבה, כאן אין הצדקה להעברת התיק לביהמ"ש המוסמך לאור השתהותה הניכרת בהגשת התובענה. דחיית הבקשה והעברת הדיון לבימ"ש לעניינים מינהליים תעקר מתוכן את תקנה 3 (ג) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לפיה רק בימ"ש לעניינים מינהליים רשאי להאריך המועד הקבוע להגשת עתירה מינהלית. טענות המשיבה 13. המחלוקת בין הצדדים איננה נוגעת לשומות 2004 ו-2005 שהוצאו למשיבה, כי אם שומות 2004 ואילך - קרי, לרבות שנת 2006. 14. המשיבה לא השתהתה בהגשת עצומותיה לביהמ"ש. נהפוך הוא, לכל אורך התקופה דאגה ליידע את הצד שכנגד כי היא שומרת על זכותה לעתור לביהמ"ש בעניין חוקיותם של צווי הארנונה שהוטלו עליה. המרצת הפתיחה הוגשה ב-23.1.06 לבימ"ש, כשהחלטת ועדת הערר האחרונה לגבי שומות 2004 ו-2005 ניתנה ביום 21.12.05 והודעת שומת 2006 הוצאה ע"י המועצה ב-5.1.06. לא ברור, על-כן, לאיזה שיהוי טוענת המועצה. 15. המשיבה שילמה רק חלק מסכומי החיובים שהושתו עליה לשנים 2004-2006 "ואף זאת תחת מחאה" - ללמדך, כי כוונתה המוצהרת היתה לתקוף את החיובים שהוטלו עליה שלא כדין וכוונה זו היתה ידועה למועצה היטב. 16. לעניין סבירות התעריפים, נאחזת המשיבה בפסיקת כב' השופט ביין בה"פ 127/00 (פרשת מליטול) שאושרה בביהמ"ש העליון. 17. המשיבה מסכימה להעביר את הדיון לביהמ"ש לעניינים מינהליים כעתירה מינהלית, מבלי שהדבר ייחשב כהסכמה מצידה לדחייה על הסף. בהתאם לאמור בסעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובתקנה 101 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יש להימנע מדחייה על הסף. תחת זאת, להורות על העברת התובענה לביהמ"ש המוסמך, הוא ביהמ"ש לעניינים מינהליים. דיון 18. נושא הארנונה נכלל בין העניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים ועל-כן, תקיפת החלטת רשות הנוגעת לענייני ארנונה, תיעשה בדרך של עתירה מינהלית; תקיפה של החלטת ועדת ערר בנושא ארנונה, לעומת זאת, תיעשה באמצעות הגשת ערעור מינהלי שהוא "שעטנז בין ערעור אזרחי ובין עתירה מינהלית" (ראו מאמרה של כב’ השופטת ש' וסרקרוג, "סמכותם העניינית של בתי משפט לדון בעניינים מינהליים לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים", משפט וממשל, ז 1 (תשס"ד) עמ' 388-389). 19. במוקד הדיון השאלה, האם בכל הקשור לטענת אי החוקיות (להבדיל, ממישור סיווג השטח וגודלו, שנדונו בפני הממונה על הארנונה וועדת הערר) צריכה הייתה המשיבה להגיש עתירה מינהלית לביהמ"ש לעניינים מינהלים בשעתו, בבד בבד עם הליכי ההשגה והערר שבהן נקטה? ואם כן, האם אי הגשת העתירה במועד זה, מהווה שיהוי מצדה? 20. כידוע, המועד הקבוע להגשת עתירה מינהלית הינו 45 יום ממועד פרסום ההחלטה נשוא העתירה או ממועד שנודע עליה לעותר. ברם, לביהמ"ש לעניינים מינהליים מסור שיקול דעת רחב להורות על מחיקת עתירה מחמת שיהוי, גם בטרם חלפו 45 הימים הקצובים להגשתה [תקנות 3, 4 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; וראו גם: מ' קשת, "הזכויות הדיוניות וסדרי הדין במשפט האזרחי" (מהדורה ארבע עשרה-2006), בעמ' 285]. מאידך גיסא לביהמ"ש גם סמכות (תקנה 3 (ג) "להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה ...". בבג"ץ 453/84 איתורית שרותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד ל"ח (4) 617, 621 פסק כב' הנשיא ברק: "אין לקבוע כלל נוקשה בנוגע למקרים בהם יהווה איחור מכשול על דרך המבקשים סעד מבית משפט זה והכל תלוי בנסיבות העניין. לעיתים ימים אחדים בלבד דיים כדי להוות שיהוי, ולעיתים אין בחלוף חודשים כדי להוות שיהוי. אכן, השיהוי הוא פונקציה של הדחיפות". ודוק: עת"מ (ב"ש) 261/05 מור אודיו מערכות במה מקצועיות בע"מ נ' עיריית באר שבע ואח', תק-מח 2005(2) 4882 ,עמ' 4884; עע"ם 7142/01 הועדה המקומית לתכנון ובנייה - חיפה נ' החברה להגנת הטבע, פ"ד נו(3) 673, עמ' 678-679; עע"מ 8723/03 עיריית הרצליה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון ואח', פ"ד נח(6) 728, עמ' 732-733; ע"א 6365/00 אברהם בר אור נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, פ"ד נו(4) 38, עמ' 44-45. 21. בתי המשפט נחלקו בשאלה האם על עותר למצות זכויותיו הדיוניות במסגרת השגה וערר טרם הגשת עתירה לבימ"ש לעניינים מנהליים; או שמא, מאחר וממילא מצומצמות סמכויותיו של הממונה על הארנונה וועדת הערר ואין נדונה בפניהם טענת אי חוקיות במצב הדברים הרגיל, הרי שעל העותר להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים באופן מיידי, ולא להשהות הגשת עתירתו עד לתום בירור המחלוקות בפני ערכאות מעין-שיפוטיות. ראו: בג"ץ 351/88 טית בע"מ נ' עיריית פתח תקוה, פ"ד מב(3) 441, 446-447; ע"א (ת"א) 2586/03 פז חברת נפט בע"מ נ' עירית בני ברק ואח', תק-מח 2006(1) 3228, 3231-3232 וההפניות שם; ע"א 6971/93 עירית רמת-גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478; ע"א (ת"א) 2600/00 עיריית הרצליה נ' חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ, דינים מחוזי, כרך לג (8)67; והחלטת כב' השופטת ארבל ברע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ נ' עיריית הרצליה (טרם פורסם-ניתן ב-14.5.06)]. 22. במאמרה הנ"ל כותבת כב' השופטת וסרקרוג בעמ' 392, כי "בין אם ההליך הוגש כעתירה, כערעור מינהלי או כתביעה אזרחית אחרת, ראוי כי קודם לפנייה לבית המשפט ימוצו ההליכים המינהליים" (וראו גם רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. ייום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481 - ה"ש 40 במאמר); בעמ' 393 נכתב: "כאשר מדובר בגופי ערר, המגמה היא לייחד את הדיון הראשוני במסגרתם ובשלב הראשון להוציא מחלוקות אלה מבתי המשפט הרגילים... המגמה הפרשנית צריכה להיות לא רק הימנעות ראשונית של בתי המשפט לדון באלה, אלא גם שסמכותם של גופי הערר תהיה רחבה, לרבות הסמכות לדון ולבחון את שאלת קיום הסמכות, גם אם אמירה כזו אינה מפורשת בחוק"; וספציפית באשר לעתירות מינהליות הנוגעות לחוקיות צווי ארנונה נאמר בעמ' 408-409, כי "אם הנישום מבקש להעלות טענה כנגד עצם סמכותה של הרשות לגבות אותו חוב ארנונה לאחר שמיצה את הליכי יישוב הסכסוך במנגנונים האחרים הקיימים (סמכות השגה), ...יוכל להביא עתירתו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים" (ההדגשות אינן במקור-ח.ה.). 23. הצדדים מסכימים כי המרצת הפתיחה, אם לא תימחק על הסף מהטעמים האחרים, מקומה בביהמ"ש לעניינים מינהליים. לפיכך, למצער, העתירה עניינה גם ארנונה לשנת 2006 וזו הוגשה במועד. אולם גם לעניין שומות 2004 ו-2005 המרצת הפתיחה הוגשה זמן קצר לאחר החלטת ועדת הערר בעניין זה. הסמכות לשקול אם העתירה לוקה בשיהוי אם לאו, ו/או ליתן אורכה להגשתה, הינה לביהמ"ש לעניינים מינהליים. לפיכך, כיוון שהנני מורה על העברת הדיון לביהמ"ש לעניינים מינהליים, אף שאלה זו תידון שם. כך גם השאלה אם יש צורך לצרף לעתירה את המדינה כמייצגת את שרי הפנים והאוצר. הנני מורה על העברת הדיון לביהמ"ש לעניינים מינהליים. על המשיבה לתקן את המרצת הפתיחה ולהגישה כעתירה מינהלית לביהמ"ש לענינים מינהליים בתוך 14 ימים ממועד קבלת החלטה זו. איני עושה צו להוצאות. הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת העתירה גופא. ארנונהמפעל (ארנונה)תעשיה (ארנונה)מפעל תעשיהמפעלתעשיה