דיווח כוזב למע''מ

להלן פסק דין בנושא דיווח כוזב למע"מ: פסק דין 1. לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיא ש' דותן), לפיו נידון המערער לששה חודשי מאסר בפועל, מחצית התקופה - לריצוי בפועל, ומחציתה - לריצוי בדרך של עבודות שירות, זאת בצד מאסר על-תנאי של שבעה חודשים. גזר-הדין הושת על המערער בגין הרשעתו, על-פי הודאתו, בשתי עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - חוק מע"מ), זאת בגין מסירת דו"חות הכוללים ידיעה כוזבת במטרה להתחמק מתשלום מס, ובשתי עבירות נוספות לפי סעיף 117(א)(14) לחוק הנ"ל, בעטיין של הוצאת חשבוניות מס מבלי לשלם במועד את המס הכלול בהן. בעבירות הנ"ל הורשעו הן המערער (שהיה הנאשם 2 בתיק בית-משפט קמא) והן החברה שנוהלה על-ידו (הנאשמת 1). 2. על-פי העובדות העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה באישום הראשון, בשנת המס 2001 דיווחה החברה, באמצעות המערער, בדו"חות התקופתיים שהגישה, על מחזור עסקאות בסך 7,490,192 ₪, זאת בשעה שמחזור העסקאות שלה עמד על סך של 9,536,757 ₪. החברה, באמצעות המערער, מסרה דו"חות שכללו ידיעות כוזבות, בכך שלא דיווחה על עסקאות בסך של 2,046,565 ₪, זאת במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך 347,916. העבירות שבאישום השני מתייחסות לדיווח תקופתי שהגישה החברה במחצית הראשונה של שנת 2002, אשר בו מחזור עסקאותיה עמד על 3,768,147 ₪, אך החברה, באמצעות המערער, דיווחה בדו"חות התקופתיים שהגישה על מחזור עסקאות בסך 3,376,153 ₪ בלבד. הדו"חות כללו ידיעות כוזבות, שלא דיווחו על עסקאות בסך 391,994 ₪, זאת מתוך מטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך 66,638 ₪. 3. בהודעת הערעור, כמו גם בטיעוניו לעונש לפני הערכאה הדיונית, טען ב"כ המערער, כי החברה והמערער נקלעו לביצוע עבירות כתוצאה מקריסתה הכלכלית של החברה. קריסה זו נבעה כתוצאה מהתמוטטותה הכלכלית של חברת "אלי ראובן, בנייה והשקעות בע"מ" (להלן - חברת אלי ראובן בע"מ), שהייתה הקבלן הראשי שלו סיפקה החברה שירותי בנייה. בהקשר זה הוסיף וטען ב"כ המערער, כי גם כאשר חברת אלי ראובן בע"מ הפסיקה לשלם לחברה עבור שירותי הבנייה, המשיכה החברה לבצע את העבודות של השלמת 71 יחידות דיור בשכונת הר-חומה, על-מנת שלא להותיר עשרות משפחות ללא קורת גג. עוד ציין ב"כ המערער, כי בנסיבות אלו לא הייתה לחברה כל אפשרות לגבות את חובותיה הרבים, לרבות את סכומי המע"מ, מחברת אלי ראובן בע"מ. במצב זה, נקלע המערער למצב שבו היה אנוס, על-פי הדין, להעביר לרשויות את כספי המע"מ, על אף שחברת אלי ראובן בע"מ לא העבירה לו התשלומים בפועל. ב"כ המערער הסביר, כי טעותו של מרשו הייתה בכך שלא הגיש לרשויות מע"מ בקשה להכיר בחובותיו כחובות אבודים. לטענת ב"כ המערער, העונש שהושת על מרשו מופרז לחומרה, ואינו נותן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות ולנסיבות שבעטיין נעברו העבירות. עוד טען, כי העונש מופרז לחומרה ביחס לגזר-הדין שהושת בת"פ 3924/04, בהליך הפלילי בעניינם של חברת אלי ראובן בע"מ ושל מנהלה. המנהל, אלי ראובן, נידון בגין הגשת ששה-עשר דו"חות תקופתיים, הכוללים ידיעות לא נכונות, ללא הסבר סביר - בניגוד לסעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ, זאת בהיקף כספי של 3,000,000 ₪, לששה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, לקנס כספי בסך 50,000 ₪ ולמאסר על-תנאי. 4. ב"כ המשיבה גורסת, כי אין מקום להתערב בעונש שהושת על המערער בערכאה הדיונית, והבהירה כי המערער הורשע בגין עבירות חמורות יותר מאלו שעליהן נתן את הדין אלי ראובן. 5. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראש לכל, אין להשוות בין גזר-דינו של המערער, לבין גזר-הדין שהושת על מנהלה של חברת אלי ראובן בע"מ, מר אלי ראובן. כאמור, המערער הורשע, בעבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ, שהיא עבירת פשע שעונשה המרבי חמש שנות מאסר. מדובר בעבירה של מסירת דו"חות הכוללים ידיעה כוזבת, ובעלת יסוד נפשי מיוחד של מטרה להתחמק מתשלום מס באמצעות הידיעה הכוזבת שבדו"ח. המערער ציין בדו"חות התקופתיים, הן בשנת 2001 והן בשנת 2002 דיווחים כוזבים, הכוללים מחזור עסקאות שונה מזה שהיה בפועל, זאת במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסכומים מצטברים של למעלה מ-400,000 ₪. אלי ראובן, לעומת זאת, הואשם והורשע אך בעבירה לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ, שהיא עבירת עוון ואשר עונשה המרבי הוא שנת מאסר. מדובר בעבירה שאינה כוללת רכיב נפשי מיוחד של מטרה להתחמק מתשלום מס. מעשיו של אלי ראובן, בגינם הורשע, באו לידי ביטוי בהגשת דו"חות תקופתיים אגב צירוף מע"מ חלקי ביחס לסכום המע"מ שצוין בדו"חות; ודוק: הדוחות התקופתיים לא כללו נתונים כוזבים, וכשלונו הפלילי של אלי ראובן בא לידי ביטוי, כאמור, באי-צירוף מלוא התשלום לדו"ח, זאת מחמת קריסתה הכלכלית של החברה שניהל. מובן מאליו, שיש הבדל משמעותי בין העבירות שבהן הורשע המערער לבין העבירות שעליהן נתן את הדין אלי ראובן. המערער, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, מסר דיווחים כוזבים בדו"חות הכספיים, ומעשה שכזה הנו חמור, נוכח הקלות שבביצוע העבירה מול הקושי של הרשויות לחשוף אותה. לעומת זאת, אלי ראובן לא ניסה להסתיר מהרשויות את חובו למע"מ, שכן ציין בדו"חות את המחזור האותנטי של העסקאות. אשר על-כן, לא ניתן לגזור גזירה שווה מהעונש שהוטל על אלי ראובן לעניין עונשו של המערער. ומכאן לחומרת העונש. למותר להכביר מילים על חומרת העבירות הנדונות. עבריינות המס - ובכלל זה העבירות הנדונות של מסירת דו"חות מע"מ הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס והוצאת חשבוניות מס מבלי לשלם את המס הכלול בהן - הנה חלק מהעבריינות הכלכלית המכוונת לפגוע בציבור בכללותו. הן שקולות לשליחת-יד לקופה הציבורית, משבשות את פעולתו התקינה של מנגנון גביית המיסים, פוגעות במשק המדינה ומערערות את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים. את חומרת תופעת העבריינות הכלכלית, ובכללה עבריינות המס, ואת פגיעתה הקשה בחברה ובאוצר המדינה, היטיב לתאר בית-המשפט העליון, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, ברע"פ 512/04 מוחמד אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל, (תק-על 2004(2) 209): "בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור". כבר נפסק לרוב, כי נוכח חומרת העבירות הנדונות, הנזק החמור שהן מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן ובאיתור מבצעיהן - מן הראוי להטיל בגינן עונשי מאסר בפועל, בצד קנסות כבדים, זאת משיקולי גמול, הוקעת המעשים והרתעה אינדיבידואלית כלכלית. עוד נפסק, כי שיקולי הענישה האמורים יטו את הכף, בדרך כלל, להטלת מאסר בפועל של ממש, אף אם מדובר בנאשמים נעדרי הרשעות קודמות ובמי שתפקודם הנו נורמטיבי בדרך כלל. מעשיו של המערער חמורים בטיבם ובמהותם. באמצעות רישום ידיעות כוזבות בדו"חות תקופתיים, זאת לאורך זמן ובשיטתיות, ניסה להתחמק מתשלום מע"מ. סבורים אנו, כי בעניינו של המערער, לא קיימות נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן, המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר של ממש. נסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם נסיבות ביצוע העבירה, נלקחו בחשבון על-ידי הערכאה הדיונית, ואולם אין בהן כדי לגבור על שיקולי אינטרס הציבור, המחייבים הטלת מאסר של ממש. הימנעות מהטלת מאסר בפועל לריצוי של ממש, עלולה להחטיא את מטרות הענישה, ואף לעודד בעקיפין עבריינים בכוח, זאת נוכח הפיתוי לביצוע העבירות, קלות הוצאתן לפועל והקושי לחשפן. במקרה דנן, לא מצאנו כי מאסר בפועל לתקופה של חצי שנה - מחצית מהתקופה לריצוי בפועל ומחציתה לריצוי בעבודות שירות - הנו עונש מכביד המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. העונש שהושת על המערער הולם את מכלול הנסיבות, ואף נוטה לקולא. 6. על-יסוד האמור לעיל, נדחה הערעור. המערער יתייצב לריצוי המאסר בעבודות שירות (על-פי בקשתו ובהסכמת בא-כוח המאשימה) ביום 1.11.07 בשעה 08:00 במפקדת גוש דרום של שירות בתי-הסוהר ליד כלא באר-שבע. המאסר בפועל ירוצה החל מיום 1.2.08, ובמועד זה יתייצב המערער בשעה 08:30 בבית-המעצר של משטרת מחוז ירושלים. מיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)