נטען כי שאחוז הרווח המוצהר בדוחות מס הכנסה של בעל חנות הינו בלתי סביר בהשוואה לאחוזי הרווח המקובלים בענף זה של מימכר קמעונאי של ירקות ופירות. להלן פסק דין בנושא הצהרה על רווח גדול מדי במס הכנסה: פסק דין 1. למערער חנות גדולה לממכר פירות וירקות באזור מסחרי ב' באשדוד [להלן: "החנות"]. המשיב לא קיבל את נתוני דוחותיו של המערער לארבע שנות המס 1999-2002 והוציא לו בגינן שומות אשר כנגדן הגיש המערער ערעורו זה שבפני. ראיות הצדדים וסיכומיהם נשמעו ביום 17.5.05 וניתנה לצדדים שהות קצרה [עד ליום 3.6.05] לבחון אפשרות של הסדר. מתוך תקלה מינהלית לא הועלה התיק לכתיבת פסק הדין אלא ביום 30.10.05, ומכאן העיכוב המצער במתן פסק דין זה. 2. בנימוקי השומה מנמק המשיב את אי קבלת דוחות המערער, הן בשל ליקויים רבים ומשמעותיים שנתגלו בביקורות שנערכו בעסקו ובבדיקת ספריו, והן בשל כך שאחוז הרווח המוצהר בדוחות המערער הינו בלתי סביר בהשוואה לאחוזי הרווח המקובלים בענף זה של מימכר קמעונאי של ירקות ופירות. המערער, בנימוקי הערעור בעדותו ובסיכומיו, אינו חולק כלל על הליקויים הרבים שנחשפו בביקורות שערכו אנשי המשיב בחנותו ובספריו. טענתו היחידה הינה כי אחוז הרווח שקבע המשיב בשומה [35%] גבוה מדי לעסק מסוג חנותו שלו, שכן אחוז רווח זה יאות ונאה לרשתות השיווק הגדולות אשר מסיבות שונות אחוזי הפחת של סחורותיהן נמוכים מאחוזי הפחת בעסק כמו שלו, ועל כן היה על המשיב - לטענתו - שלא לשנות מדוחותיו ומאחוז הרווח הנטען ע"י המערער שהינו 25%. 3. נבחן בראשונה את הליקויים המשמעותיים, שאינם שנויים במחלוקת, שנתגלו בהתנהלותו הרישומית והחשבונאית של המערער. בביקורת שנערכה בחנותו לא נמצאו מסמכי קנייה ביחס למוצרים רבים שעמדו למכירה במדפי החנות. במהלך אותה הביקורת, ולאורך שעות רבות, היתה הקופה הרושמת שבעסק פתוחה וקניות הלקוחות בוצעו במזומן מבלי שנרשמו. מבדיקת דיווחיו של המערער עולה כי פעמים רבות במהלך תקופת השומות, פעל המערער באופן בו לא ערך רישום פרטני כלשהו של המכירות הרבות שהתבצעו בחנותו, אלא הגיש "חשבוניות מרוכזות" ובהן נתון מספרי אחד בדבר כלל המכירות שבוצעו אותו היום - זאת כאמור מבלי שרשם בקופה את המכירות לפרטיהן. עוד התגלה בביקורת כי משך שנות השומה לא הוציא המערער חשבוניות ידניות כנגד מכירות שבוצעו באשראי וגם לא הדפיס פרטי אותן המכירות בקופה הרושמת או בקופת המכירות באשראי. זאת ועוד. משך שנות השומה היה המערער מוכר יומיים בשבוע את תוצרתו בשווקים פתוחים [באשדוד ובדימונה]. ביחס לכל המכירות שביצע כל אותן השנים בשני השווקים הנ"ל, לא ערך רישום פרטני כלשהו של המכירות, אלא הסתפק בעריכת "חשבונית מרוכזת" בסופו של כל יום. וגם זאת. את הסחורה שמכר רכש המערער משני סוגי מקורות. האחד - סיטונאי בשם "ינאי" אשר הרכישות ממנו תועדו. השני - רכישה ישירה מחקלאים. עפ"י עדותו של המערער, את כל הרכישות הישירות מהחקלאים הוא ביצע "בלי חשבונית וקבלות אלא בתשלום מזומן וללא אשראי" [פרוט' עמ' 5]. גם בביקורות חוזרות ונישנות שנערכו בחנותו חזרו אותם הליקויים, וכשנשאל עליהם המערער השיב כי "אין הוא יודע להפעיל הקופה הרושמת כשהמכירות באשראי", וכי גם המכירות במזומן לא נרשמו בקופה הרושמת במהלך יום הביקורת "מאחר והמכונה מקולקלת" [סעיף 10 לתצהיר אלעזרא מטעם המשיב]. יצויין כי המערער גם לא רשם את המכירות בחשבוניות ידניות או בספר פדיון יומי. 4. המפקחת אלעזרא מוסיפה ומציינת בתצהירה [ס' 12] כי הביקורות נערכו בחנות המערער ברוב ימות השבוע [למעט ימי ד' ו-ו']. ביקורות נוספות נערכו גם ב-12/02 [ס' 13] לתצהיר הנ"ל וכן ב-01/04 [ס' 17 לתצהיר]. תצהיר הגב' אלעזרא על נספחיו מפרט ליקויים נוספים בכל הקשר הדברים האמורים. 5. בישיבת 17.5.05 הודיע המערער כי אין הוא מבקש לחקור נגדית את המפקחת גב' אלעזרא על תצהירה, שכן "אני לא חולק שהיו ליקויים אצלי עליהם היא מדווחת" [עמ' 8 לפרוט']. ובחקירתו הנגדית: "אני מסכים שכל הליקויים שמפרטת הגב' אלעזרא בתצהיר שלה הם אמת ואין לי טענות בעניין הזה ... כל הנספחים הנ"ל [לעניין הביקורות המצורפות לתצהיריה -י.א.] חתומים על ידי, ואני מאשר חתימתי והם משקפים את האמור בהם". הנה כי כן, מסקנת הדברים המתבקשת הינה כי דוחותיו והצהרותיו לעניין הכנסות עסקו והוצאותיו במהלך שנות השומה לקויים בפגמים מהותיים ומשמעותיים - ובדין לא קיבלם המשיב ופנה לקבוע את שומת המערער לאותן השנים עפ"י מיטב שפיטתו - וזאת כפי שיפורט להלן. 6. את דרך עריכת השומה מסבירה המפקחת אלעזרא כדלהלן: "בכל אחת ואחת מהביקורות נלקחו מחירי מכירה של הפירות והירקות בעסק ואלה הושוו עם חשבוניות הקניה המתייחסות לאותם תאריכים או לתאריכים קרובים, וזאת מתוך כוונה להגיע לאחוז הרווח הגולמי האמיתי בעסק. במקרים רבים לא נמצאו חשבוניות קניה בסמיכות למועד הביקורת או בכלל [יוזכר כי עפ"י עדות המערער כל קניותיו הישירות מהחקלאים נעשו ללא כל חשבוניות או תיעוד - י.א.]... הוחלט בסופו של דבר לקחת את הביקורת שלגביה נמצאו יותר פריטים ואשר נערכה בשנת 2002 [שבה נערכו ביקורות ב-25/1, ב-26/1 וב-27/1 - י.א.]... דוחות המימצאים... הועברו לבדיקתם של כלכלנים מטעם המשיב. ...בחישוב אחוז הרווח חושב פחת בשיעור של 9% ולפיכך אחוז הרווח שעל פיו חושבה הכנסת המערער בשנות המס נשוא הערעור הועמד על 35% מעלות המכירות". לתצהירה האמור של גב' אלעזרא צורפה חוו"ד מומחה של כלכלן המשיב, מר אורי הרוש, ובה פירוט הנתונים והנימוקים שהביאו לקביעת אחוז הרווח האמור של 35%. המומחה מר הרוש נחקר נגדית בביהמ"ש ופירט כי תחשיביו שבחווה"ד תואמים גם את עסקו של המערער ושלל פערים נטענים ע"י המערער בין אחוז הרווח הסביר ברשתות שיווק לאלה שבחנויות כמו שלו. המערער טען כי בעסק כמו שלו, בניגוד לרשתות השיווק, יש לחשב פחת גדול יותר על הסחורה, שכן אין לו את אמצעי הקירור שברשתות השיווק וכי החקלאים המספקים סחורה לרשתות השיווק מסירים ממנה [במקרה של בננות] את הפסולת - מה שאין כך בסחורת בננות הנמכרת למוכרים יחידים. מר הרוש בעדותו מסביר כי את טענותיו האמורות של המערער יש לאזן בנתוניו הספציפיים שלו לפיהם, דרך משל, לא רשם כלל את מחירי הרכישה של תוצרת שרכש ישירות מחקלאים, אשר מתח הרווחים בה גדול באופן ניכר מרכישותיו המתועדות ממקורות אחרים. אשר לתוספת עלות האריזות שבין עסק כעסקו של המערער לרכישות של רשתות שיווק, היפנה המומחה לעובדה כי אלמנט זה של עלות רכישה המתבטא בעלויות חומרי אריזה הוסף כרכיב הוצאה נפרד ע"י המערער בדוחותיו והובא בכלל חישוב השומה ועל כן אין לחשבו פעם נוספת במסגרת חישוב הפחת. 7. לאחר בחינת חוות דעתו של המומחה מר הרוש, חקירתו הנגדית ועדות המערער, אני מוצא כי הדרך בה נקט המשיב בקביעת שומותיו של המערער נמצאת סבירה וראויה. אדרבא, בחישוביו לא לקח מר הרוש את העובדה כי חלק מרכישות המערער "היו ישירות מהחקלאים, ללא רישום - ובהן אחוז הרווח גבוה יותר. הבדיקות שלנו נערכו רק בהשוואה לרכישות "היקרות" מהסיטונאי" עם זאת, ובהגינות רבה, הוסיף המומחה החשבונאי מר הרוש וציין: "לאחר ששמעתי היום את המערער בעדותו, אני מוכן לחשוב על הפחתה של 1-2 אחוזים בשיעור הרווח שייחסתי לו בחווה"ד - דהיינו, להגיע [לנתון של] שיעור רווח של 33% [במקום 35% כפי שנקבע מלכתחילה - י.א.]" נוכח מחדליו הקשים והמשמעותיים של המערער בהתנהלות רישומי עסקו, ניתן היה לכאורה לאזן ולאיין "הפחתת" הרווח האמורה [על דרך הגדלת הפחת הנ"ל] כנגד מחדלי הרישום המשמעותיים של המערער, ובעיקר לעניין רכישותיו הישירות הלא מתועדות והלא מדווחות מהחקלאים. ברם, בהעדר נתונים לעניין היקף אותן הרכישות ולאור הצהרתו האמורה של מומחה המשיב, הרי שלפנים משורת הדין מוצא אני להורות למשיב לתקן את שומתו נשוא ערעור זה באופן בו הכנסתו החייבת של המערער בארבע שנות השומה תחושב על בסיס אחוז רווח של 33% מעלות המכירות - חלף 35% כפי שנקבע בשומה. למעט תיקון זה שבשומה - אני דוחה את הערעור. 8. סוף דבר, הערעור נדחה בכפוף לתיקון השומה על דרך קביעת אחוז הרווח לכל אחת מארבע שנות השומה לשיעור של 33% מעלות המכירות. כל שאר מרכיבי השומה ונתוניה יישארו כפי שהם ולא יחול בהם שינוי. בהתאם לכך יערוך המשיב את השומה המתקנת. 9. נוכח תוצאת הערעור - המערער ישלם למשיב הוצאותיו בערעור זה בסכום של 10,000 ₪. מיסיםמס הכנסה