להלן פסק דין בנושא הקטנת מס רכישה: פ ס ק - ד י ן עמוס זמיר, שופט (דימוס): זהו ערר שהגישה העוררת על החלטת המשיב מיום 28.8.2002, לפיה החליט המשיב לדחות את השגת העוררת בקשר לקביעת מס רכישה מוקטן בענין עיסקת המכר של שלוש דירות בטענה שלא שימשו במישרין את העוררת. ולפני שאכנס לגופו של הערר, ברצוני להעיר שאני מצטער על האיחור של כמה חודשים במתן פסה"ד בתיק זה. בעלי הדין סיכמו בכתב את טענותיהם בתחילת חודש ספטמבר 2005, והתיק היה צריך לבוא בפני מיד לאחר מכן לכתיבת פס"ד. אולם למרבה הצער תקפה אותי מחלה קשה ובחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2005 נבצר ממני לנהל משפטים, ועקב כך "נעלם" התיק מעינינו, ורק בימים אלו - תוך בדיקה של סגן המזכיר הראשי - התברר שטרם ניתן כאן פס"ד. ועתה, כמובן, מתוקן הדבר. ולגופו של הערר: - ואלה הן העובדות, בתמצית, הצריכות לענייננו:- העוררת היא "מוסד ציבורי" כמשמעותו בסעיף 61 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1969. לפני מספר שנים רכשה העוררת שלוש דירות (הן "המקרקעין" נשוא ערר זה). שלוש הדירות הנ"ל שימשו למגורים של רבנים ובני משפחותיהם. הרבנים שהתגוררו בדירות (וכאמור, יחד עם בני משפחותיהם) כיהנו כר"מים אצל העוררת. בנסיבות העובדתיות הנ"ל בקשה העוררת להכיר בזכותה לתשלום מס רכישה מוקטן, וזאת לאור האמור בתקנה 9 לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), תשל"ה-1974. המשיב דחה את טענת העוררת בקובעו כי הדירות אינן משמשות במישרין את העוררת. תקנה 9 לתקנות הנ"ל קובעת: "מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 61(ד) לחוק יהיה חייב במס רכישה בשיעור של 0.5% לגבי מכירת זכות במקרקעין, אם שוכנע המנהל כי המקרקעין משמשים או ישמשו בעתיד את המוסד במישרין בלבד". העוררת עוסקת בתחום החינוך, ולומדים אצלה תלמידים במסגרת מכללה למורים. חלק מתלמידיה לומדים גם בישיבות הסדר. אין מחלוקת כי העוררת רכשה את הדירות הנ"ל לצורך מגוריהם של הרבנים - המחנכים, העוסקים בהוראה אצל העוררת, ולטענת העוררת חשוב הדבר שמורים/רבנים אלה יתגוררו בקמפוס או בסביבות הקמפוס של העוררת, כי הם משרים מעצם היותם רבנים/מורים/מחנכים על עיצובם של תלמידי העוררת. לכן, כך טוענת העוררת, יש לראות במגוריהם של הרבנים הנ"ל בדירות הנדונות משום שימוש במישרין ע"י העוררת עצמה. לא אוכל לקבל טענה זו. שימוש במישרין, חייב להיות פשוטו כמשמעו. אם למשל היו הדירות הנ"ל משמשות ככיתות לימוד לתלמידי העוררת, כי אז ניתן היה לומר שהן משמשות ישירות את העוררת ומטרותיה. לא כן הדבר כאשר הן משמשות למגורים של מורי העוררת, ולא לאלה בלבד, אלא גם לבני משפחותיהם. סעיף 61 לחוק מיסוי מקרקעין דן במוסדות ציבור ובפטור (חלקי או מלא) שניתן למוסד ציבורי בעיסקת מקרקעין. התנאי לכך הוא שהמקרקעין שימשו במישרין את המוסד הציבורי [סעיפים 61(ב)(1), 61(ב)(2)(א), 61(ב)(2)(ב)]. ובעקבות סעיף 61 הנ"ל באה תקנה 9 שאוזכרה לעיל. ברור הדבר שהמקרקעין (שלוש הדירות) אינם משמשים אתל העוררת במישרין אלא רק בעקיפין. המחוקק הראשי ומחוקק המשנה העניקו הנחות במס למוסד ציבורי בעסקות מקרקעין, אולם זאת רק בתנאי מפורש שהמקרקעין משמשים במישרין את המוסד הציבורי בלבד. פרופ' אהרון נימדר אומר בספרו "מיסוי מקרקעין - עסקאות פטורות ממס" דברים אלו: "תקנה 9 לתקנות מס רכישה מעניקה הנחה ממס למוסדות ציבור. התקנה קובעת שההנחה תינתן לאחר שמנהל מס שבח שוכנע כי הם משמשים או ישמשו את המוסד הציבורי במישרין בלבד. לענין זה ניתן לומר כי 'שימוש במישרין' לא ייחשב כאשר המוסד משכיר את המקרקעין לאחרים, למרות שהוא משתמש בפירות השכירות לצורכי המוסד." (שם, מהדורה רביעית, סעיף 1705, בעמ' 460). והדבר דומה גם בנדוננו. הרבנים/המורים שקבלו מהעוררת אפשרות לגור בדירות השייכות לה, הם מעין "שוכרים", ובודאי שמגוריהם של המורים ובני משפחותיהם בדירות הנ"ל אינם יכולים להיחשב כשימוש במישרין של העוררת בדירות אלו. ניתן, אולי, לומר כי זוהי הנאה עקיפה שיש לעוררת מהדירות הנ"ל, אבל הנאה עקיפה כזו אינה מספקת עפ"י החוק והתקנות כדי שתינתן הנחה ממס. פרופ' יצחק הדרי, אומר בספרו "מס שבח מקרקעין" - יונתן הוצאה לאור בע"מ דברים אלו: "הנאה עקיפה, בצורת דמי שכירות מצד שלישי, אינה מספקת (להיות שימוש במישרין - ע'ז'), אף על פי שכסף זה ישמש למטרות ציבוריות." (שם, כרך שלישי, סעיף 20.61, עמ' 415). ובכרך ב' של ספרו (סעיף 11.38 עמ' 370) אומר פרופ' יצחק הדרי: "על מנת לזכות בפטור, חייבים המקרקעין לשמש את המוסד הציבורי במישרין לקידום מטרותיו הציבוריות. שימוש לא ייחשב שימוש במישרין אם המקרקעין אינם משמשים את המוסד, אלא המוסד נהנה רק מפירותיהם." המקרקעין נשוא הערר בפנינו אינם משמשים במישרין את העוררת. הם משמשים במישרין רק את המורים ובני משפחותיהם הגרים במקרקעין הנ"ל (בשלוש הדירות). על מנת להבהיר את המושג "שימוש במישרין", מן הראוי להביא את דבריו של כב' השופט ברנזון בפסה"ד של ביהמ"ש העליון (ע"א 527/69, הטכניון נגד מנהל מס שבח חיפה, פ"ד כרך כ"ג, חלק ראשון, עמ' 554): "לדעתי לא יכול להיות כל ספק, כי הדירה לא שימשה את המוסד במישרין גם אם היא משמשת את מטרותיו במישרין או בעקיפין....הדירה שימשה במישרין אך ורק את המנוח שגר בה, ואת המוסד בעקיפין או בעקיפי עקיפין". הוא הדין גם בענייננו. כפי שכבר הערתי לעיל, הדירות שימשו (או משמשות) במישרין את אלה הגרים בה ולא את העוררת, אף כי העוררת נהנית בעקיפין ע"י דרך השימוש בהן. לאור כל הנ"ל, אני מציע לדחות את הערר ולחייב את העוררת לשלם למשיב הוצאות כוללות בסך של -.7,500 ₪ בצירוף רבית והצמדה עפ"י החוק, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ערבון/פקדון, אם הופקד, יחולט לטובת המשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו כנ"ל. עמוס זמיר, שופט (דימוס) יו"ר אליהו מונד, רו"ח: אני מסכים. אליהו מונד, רו"ח - חבר דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין: אני מסכים דן מרגליות עו"ד ושמאי מקרקעין - חבר הוחלט ונפסק כאמור בפסק דינו של יו"ר הוועדה, השופט בדימוס עמוס זמיר. מיסיםמס רכישה