הקלה בעונש על עבירות מס בשל נסיבות אישיות

להלן פסק דין בערעור בנושא הקלה בעונש על עבירות מס בשל נסיבות אישיות: פסק דין 1. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות מס שבכתב אישום מתוקן כדלהלן: א. הכנת פנקסי חשבונות כוזבים תוך שימוש במרמה - עבירה לפי סעיף 220 (4)+(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961. ב. אי הגשת דו"ח במועד (שלוש עבירות) - עבירה לפי סעיף 216 (4) לפקודת מס הכנסה הנ"ל. ג. אחריות מנהל לעבירות הנ"ל (שלוש עבירות) - עבירה לפי סעיף 224 א לפקודת מס הכנסה הנ"ל. ד. שימוש במרמה בכוונה להתחמק מתשלום מס - עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה הנ"ל. ה. הצגת מסמך כוזב למשלם ההכנסה - עבירה לפי סעיף 220(6) לפקודת מס הכנסה הנ"ל. 2. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר בית המשפט קמא על המערער את העונשים הבאים: א. 8 חודשי מאסר בפועל; ב. הפעלת מאסר על תנאי, שהוטל בתיק 4925/97 (בימ"ש שלום עכו) לתקופה של 3 חודשים, וזאת בחופף לעונש המאסר בפועל שהוטל בתיק זה, בסה"כ הוטלו על המערער 8 חודשים של מאסר בפועל; ג. 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של המערער ממאסרו, והתנאי הוא כי לא יעבור את העבירות בגינן הורשע; ד. קנס בסך 10,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתם. לציין, כי בכתב אישום בו הורשע המערער, הורשעו גם שלוש חברות בע"מ בהן היה המערער בעל השליטה ומנהלן הפעיל של חברות אלה, ובית משפט קמא גזר על כל אחת מהן קנס בגובה של 40,000 ₪. 3. ב"כ המערער, הן בנימוקי הערעור הכתובים, והן בטיעוניו בפנינו, הלין על חומרת העונש שהוטל על המערער, לשיטתו בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, הכוללות מצב כלכלי קשה ביותר, הנובע מכך כי המערער הינו מפרנס יחיד למשפחתו בת חמשת הנפשות וכן כי לאחרונה הינו תומך אף במשפחת אחיו המנוח. בנוסף טען, כי היה על בית משפט קמא לזקוף לזכותו של המערער את העובדה כי הודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, וכן הביע חרטה כנה ועמוקה על מעשיו. עוד טען, כי המאסר שהטיל בית המשפט קמא על המערער הינו מאסרו הראשון, ומשכך אין בו תועלת לציבור מחד ומאידך הינו עלול לגרום לנזק קשה ובלתי הפיך למערער ולמשפחתו התלויה בו. טענה נוספת בפיו של ב"כ המערער הינה כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לעובדה כי העבירות בהן הורשע המערער בוצעו בין השנים 1997-2003, וכי עברו כ-4 שנים מאז ביצוע העבירה האחרונה, הוא סבור כי יש לראות בחלוף הזמן נסיבה לקולא. הוסיף עוד, כי בניגוד לנאשמים אחרים, למערער לא צמחה כל טובת הנאה מביצוע העבירות שיוחסו לו, לשיטתו בית משפט קמא נתן משקל יתר לגורם ההרתעתי, מבלי שערך איזון ראוי בין הפן ההרתעתי לבין נסיבותיו האישיות של המערער, כאמור לעיל. ב"כ המערער טען עוד, כי העונש שנגזר על המערער חורג מן העונש הסביר והמקובל המוטל בעבירות דומות, הוא ביסס את טענתו על שני פסקי דין בהם לטענתו נגזרו על המערערים עונשים קלים בנסיבות דומות. סיכומו של דבר, ב"כ המערער ביקש להפחית בתקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער. מנגד, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור, שכן לא זאת בלבד כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור, אלא אף כי המדובר בעונש קל יחסית בנסיבות העניין. המשיבה ציינה כי כנגד המערער תלוי ועומד מאסר על תנאי, אשר בית המשפט קמא מצא לנכון להפעילו בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה. המשיבה הדגישה כי עד עתה לא הוסרו המחדלים שביצע המערער הן למס הכנסה והן למע"מ, נסיבה שיש לזקוף לחובתו של המערער. המשיבה טענה כי מגזר הדין עולה כי בית משפט קמא ראה בחומרה את העבירות שבוצעו, ואת הקלות שבביצוען, מכאן שאין לראות בעונש הקל שנגזר כמרמז על התרשמותה החיובית או המקילה של הערכאה הדיונית. המשיבה טענה כי הקנס הכספי אשר נגזר על המערער הינו קנס נמוך בנסיבות העניין, שכן מדובר במסכת אירועים שהתרחשה ברצף על-פני תקופה משמעותית של כ-7 שנים. ב"כ המשיבה הפנתה אף היא לפסיקה, אשר לפיה העונש הרצוי בעבירות מס הינו מאחורי סורג ובריח. ב"כ המשיבה איבחנה את פסקי הדין שהציג ב"כ המערער כלא רלוונטיים, בשל העובדה כי באותם מקרים דובר בעבירות מס "טכניות" במהותן, ואילו בענייננו המדובר בעבירות פשע, אשר מטרתן היא להתחמק מתשלום מס, ועל כן אין להסיק מן העונש שהוטל שם לעניין המערער. יאמר כבר עתה, כי דינו של הערעור להידחות. המערער ביקש להסביר את העובדה כי עד כה לא הסיר המערער את המחדלים שביצע בכך כי המערער שכר לאחרונה רואה חשבון, אשר בעזרתו הוא מבקש להסדיר חובותיו, וזאת בדרך של ניסיון להגיע להסדר עם הגופים להם הוא חב. אנו דוחים טענה זו. המדובר בתקופה ממושכת, בה נמנע המערער מלהסדיר חובותיו, ואף התמהמה ומינה רואה חשבון להסדרת ענייניו רק לאחרונה. יצויין, כי אחרי ששמענו את טיעוני הצדדים, הגיש ב"כ המערער ביום 17/01/07 הודעה על צירוף פסק דין שניתן בע"פ 70583/99 בית משפט מחוזי ת"א, וכן בקשה למתן רשות לצירוף מסמכי מע"מ. בשל קוצר הזמן, לא מצאנו לנכון להמציא את הבקשה לתגובת המשיבה. עיינו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א, הנסיבות שם שונות מנסיבות המקרה שלפנינו, מכל מקום, אין בפסק דין זה כדי לחייב ערכאה זו. באשר לדוחות המע"מ שהוגשו, ולבקשת המערער לשלטונות מע"מ לפריסת החוב, נציין כי עיון בהעתק של דוחות אלה, וכן בבקשה מעלה כי בקשה זו נשלחה למע"מ לפני הדיון והדוחות נחתמו בדואר ביום 14/01/07, דהיינו הכל לפני מועד הישיבה בה נשמע הערעור (ביום 16/01/07), ויכול היה ב"כ המערער להתייחס למסמכים אלה. משנמנע מלעשות זאת, אין לו להלין אלא על עצמו. מכל מקום, אין במסמכים אלה כדי לסייע למערער כאשר הוא נמנע מלשלם את סכומי המע"מ החלים על פי הדוחות שהגיש. מעיון בפסיקת בית המשפט העליון אנו למדים כי רף הענישה אשר נקבע בעבירות כגון דא הינו רף גבוה. ברע"פ 6095/06 קבע בית המשפט העליון: "ואכן, בשנים האחרונות קיימת מגמה שלא להקל ראש בעבירות המס, נוכח שכיחותן, היקפן ופגיעתן הרעה בחיי הכלכלה התקינים ובאזרחים שומרי החוק. בית-המשפט מחויב אף הוא לסייע לעקירה מן השורש של עבירות אלו, שהפכו לרעה חולה במחוזותינו, באמצעות החמרת הענישה בגין בביצוע עבירות אלו. בהקשר זה אף נפסק לא אחת, כי בעבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, עומדים לחובתו של המבקש עברו הפלילי והעובדה שהוא ביצע את העבירות האמורות במשך ארבע שנים רצופות. העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע, ועל כן אף לוּ היה מוכח בפניי כי עלה בידו של המבקש להסיר את המחדל וכאמור איני סבור כן, לא היה די בכך כדי להצדיק את התערבות בית-משפט זה בעונש שהוטל עליו. זאת, בהתחשב, בין היתר, בטיב העבירות, בהיקפן, בעברו הפלילי של המבקש ובשיקולי הרתעה". (רע"פ 6095/06 צדוק חיים לוי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). נציין כי באותה פרשה, נגזרו על המערער 12 חודשי מאסר בפועל וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי, בנוסף לקנס כספי על-סך 10,000 ₪. בפרשה אחרת קבע בית המשפט העליון: "דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לא פעם פסק בית-משפט זה, כי כאשר מדובר בביצוע עבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. לחובתו של המבקש עומדים עברו הפלילי בעבירות של זיוף וקבלת דבר במרמה. יתרה מכן, כפי שציין בית-משפט השלום, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, אשר המבקש מנסה להיתלות בו, נגרם במידה רבה בשל מעשיו שלו וניסיונותיו להתחמק מן הדין". (רע"פ 1269/06 דניאל אברמוב נ' מדינת ישראל, מיום 19/09/06, טרם פורסם). על אותו מערער הוטל, בין היתר, עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים. אנו למדים, כי נוכח נסיבותיו של המקרה שלפנינו, העונש אשר נגזר על המערער הינו עונש ראוי ותואם לרף הענישה המקובל. כאמור, לחובתו של המערער עומדת העובדה כי בעברו תיק בנסיבות דומות, משך ביצוע העבירה הממושך וכן העובדה כי עד עצם היום הזה לא הסיר המערער את המחדל בגינו הורשע. אנו סבורים כי בית המשפט קמא איזן באופן ראוי בין הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער לבין אינטרס הציבור והצורך בענישה מרתיעה, וכי העונש שהוטל על המבקש הולם את העבירות אותן ביצע ובוודאי שאינו חורג מרף הענישה המקובל בתיקים דומים. בנסיבות אלו אין אנו מוצאים לנכון להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. 4. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור. עבירות מסנסיבות אישיותמיסים