להלן גזר דין בנושא כתב אישום מס הכנסה: גזר דין האישומים הנאשם עסק בתקופה הרלוונטית בהסעת עובדיהם של סניפי חברת השופר-סל בע"מ; הוא נרשם כעוסק, ניהל ספרים והגיש דו"חות לפקיד השומה. אולם, חקירת רשויות המס שנערכה בחודש מרס 2005 העלתה כי משנת 1999 ועד שנת 2003 דיווח הנאשם על הכנסות שהיו נמוכות מהכנסותיו בפועל, ועל כן, גם לא שילם את המס המלא המגיע. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על פקודת מס הכנסה, ונטען, כי בתקופה האמורה הוא נמנע מלדווח על הכנסות בשיעור של 415,000 ₪, ולא שילם את המס המגיע, וכי ניהל פנקסי חשבונות כוזבים, וכל זאת, כדי להשתמט ממס, ותוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה. אישום נוסף בכתב האישום מייחס לנאשם עבירות אלימות שעבר כנגד חוקרי מס הכנסה ביום בו החלה חקירתו, וכן, עבירה של הפרעה לחוקרים בעת ביצוע תפקידם. הנאשם הודה כי השמיט הכנסות מהדו"חות שהגיש; הנאשם גם הודה בכך שיצא מגדרו בעת שנפתחה החקירה ובעת שהחוקרים ערכו חיפוש בדירת המשפחה; אולם, הנאשם כפר בכל יתר העובדות הנטענות בכתב האישום, ואף ייחס אלימות לחוקרים עצמם. על כן, נשמעו הראיות בתיק. בהכרעת הדין שניתנה על ידי ביום 6.2.08 קבעתי, כי הנאשם אכן השמיט את ההכנסות הנטענות, והכין פנקסי חשבונות כוזבים, וכי עשה כן, בכוונה להשתמט ממס, ותוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה. עוד קבעתי בהכרעת הדין, כי במועד בו נפתחה החקירה, 21.3.05, תקף הנאשם באלימות שניים מחוקריו, איים על חוקר אחר, והפריע לחוקרים במלאכתם. הנאשם הורשע בחמישה פרטי אישום שעניינם השמטת הכנסות מתוך דו"חות המס, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); בחמישה פרטי אישום שעניינם הכנת פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודה, וכן, בחמש עבירות שעניינן שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה. בגין האירוע שארע ב-21.3.05, הורשע הנאשם בעבירות של הפרעה לחוקרים בעת מילוי תפקידם, לפי סעיף 216א(ב) לפקודה, תקיפת עובד הציבור, לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן, איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. עמדות הצדדים לעונש התביעה וההגנה חלוקות באשר לענישה הראויה במקרה זה; התובעת מבקשת להחמיר עם הנאשם, על שהוליך שולל את רשויות המס משך מספר שנים; על ששלשל לכיסו סכומים נכבדים אותם גרע מקופת המדינה בדרכי עורמה; על שהיה אלים כלפי חוקריו והפריעם במלאכתם; וכן, משום שלא הסיר את המחדלים ואין סיכוי שיעשה כן. למרות הנסיבות האישיות המורכבות של הנאשם, כפי שהוצגו על-ידי עדי ההגנה, סברה ב"כ המאשימה, כי נדרשת תגובה עונשית חמורה, שתתן ביטוי למדיניות הענישה המקובלת. עתירתה היא לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי משמעותי, קנס כספי שיהלום את היקף המס שגרע מהמדינה, ופיצוי לחוקרים שהותקפו בידי הנאשם. ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו את מצוקת חייו של הנאשם, את הסבל האישי והכלכלי שידע מאז ילדותו ולאורך חייו, ועד היום, כשהוא כבר בן 60 שנה. הוא העלה על נס את אופיו החיובי ואת נדיבותו וטוב לבו של הנאשם, כפי שהצטיירו מעדויות עדי ההגנה שהובאו לעניין העונש, שהם קרובי משפחתו ושכנה מן העבר. הנאשם מחוסר כל רכוש, נאמר לי, וכה קשים ועלובים חייו, עד שאינו מסוגל לעמוד בתשלום חובו ולהסיר את המחדלים, מה שהיה ממתן את העונש. לגישת ב"כ הנאשם, הנסיבות האישיות שפורטו והתובנה שגילה הנאשם, מאזנות את חומרת המעשים ותוצאותיהם, לרבות, האלימות שנקט בה הנאשם כלפי החוקרים, שלגישתו לא הייתה באה לעולם אילמלא יחסם הבוטה של החוקרים אליו ואל בנו. מכל מקום, התנצלותו של הנאשם בפני החוקרים ממתנת את חומרת המעשים, ואין סיכוי להישנותם. עונש מאסר בפועל, נטען, ימיט אסון על המשפחה, ובעיקר על גרושתו של הנאשם שבה הוא מטפל במחלתה. עתירת ב"כ הנאשם, במכלול הנסיבות, היא להסתפק בענישה מתונה, ולכל היותר, במאסר שניתן יהיה לשאתו בעבודות שרות. דיון והכרעה קביעת העונש במקרה זה אינה פשוטה, שכן, היא כרוכה בעריכת איזון ראוי ונאות בין מכלול של שיקולים; שיקולים הכרוכים בחומרת המעשים, חומרת הנסיבות בהם בוצעו המעשים ותוצאותיהם, והם אשר מכתיבים גם את צורכי הענישה ומטרותיה, ובהם, הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה, מצד אחד. מן הצד האחר, ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות והמשפחתיות של העבריין האינדיבידואלי, לרבות הרקע האישי והמשפחתי, וגם, סיכויי הישנות המעשים או סיכויי השיקום. בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ולהפעיל את שיקול דעתו. העונש הנגזר, בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421]. בראש מערכת השיקולים השוקלים לחומרה, עומדים מעשי העבירה, השמטה של הכנסות בשיעור 415,000 ₪ אותן השמיט הנאשם מהדו"חות שהגיש לפקיד השומה משך חמש שנים; ובעיקר כן - העובדה שמעשים אלה לוו בניהול פנקסי חשבונות כוזבים, תוך נקיטה במרמה ובתחבול. אני רואה בחומרה את מטרת הנאשם להימנע מתשלום מס כדין, וזאת, משך תקופה ממושכת, כך שאין מדובר במעשה יחיד, אקראי וחולף. בהסתכלות לאחור, אמנם אין מדובר בהשמטה גדולה בכל שנה, אולם, הצטברותה, משך חמש שנים, איננה מבוטלת כלל, והסכום שנגרע מקופת המדינה הוא ניכר. רק בדיקה קפדנית של פקיד השומה העלתה קיומו של פער בין הדו"חות של הנאשם לבין דיווחי השופר-סל; משמע שללא הבדיקה האמורה לא היו מעשי הנאשם מתגלים. אני סבורה כי יש לזקוף לחומרה גם את העובדה שמעשי הנאשם פגעו באכיפה שוויונית של תשלום המסים, בעיקר כן, כאשר נמנע מלהסיר את המחדלים, וזאת, למרות שחלפו מספר שנים. כפי שנמסר, נוכח מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אין סיכוי שיסיר את המחדלים. חומרה לא מעטה אני מייחסת להתנהגותו של הנאשם כלפי חוקרי מס ההכנסה שפתחו בחקירה נגדו: הוא חולל מהומה בדירה ואח"כ במשרדי החקירות, זרק מעטפות ומסמכים שריכזו החוקרים, הוא דרש שייצאו מהדירה ונקט באיומים ובאלימות פיזית. כתוצאה מאלימותו של הנאשם, נגרמה חבלה קלה לחוקר סלובודיאנסקי, והוא נזקק לטיפול רפואי. אל מול השיקולים לחומרה ניצבים, כאמור, השיקולים הכרוכים באופיו של הנאשם, ברקעו האישי והמשפחתי, במצבו הכלכלי והרפואי, ובמקרה זה, גם בסיכויי הישנות העבירות. הנאשם הוא בן 60, עובד כיום בעבודות מזדמנות, ונתון בקשיים כלכליים. בנו ואחיו של הנאשם, וגם שכנתו, העידו כי מדובר באדם למוד מצוקות וסבל, אשר אופיו טוב ומיטיב, הוא נדיב ורחום, מטפל בילדיו מאז ומעולם, וכיום, משגדלו הילדים, הוא מטפל בגרושתו בשל מחלתה; אחיו של הנאשם תיאר את קשיי הילדות והנעורים שחווה הנאשם, את בדידותו והרחקתו כילד מבית אביו. כפי שנמסר, הסיכוי להישנות העבירות אפסי, שכן, לטענת הנאשם, הוא הפסיק את עיסוקו האמור. שיקול נוסף לעניין העונש קשור ביועץ המס חיים שמאי. אזכיר, כי יועץ המס שמאי עמד לדין עם הנאשם, אולם, בשלב מתקדם הוא נמחק מכתב האישום. בהכרעת הדין התייחסתי לתרומתו של שמאי, כיועץ מס, לבעייתיות בספריו של הנאשם, וזאת, לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו בתיק. נמנעתי מלקבוע עמדה לעניין אשמו הפלילי של שמאי, אולם, לא יכולתי להתעלם, ועל כן, הדגשתי, את הדרך הבלתי מקצועית שבה ניהל שמאי את פנקסי החשבונות של הנאשם ואת הדרך שבה הפיק את הדו"חות בדבר ההכנסות. התרשמותי הייתה ששמאי נמנע מלהתריע בפני הנאשם על חסרונם של מסמכים, ועל פערים ברצף החשבוניות, וגם נמנע מלפעול כנדרש כאשר נוכח לדעת שהמסמכים שהגיש לו הנאשם אינם תקינים ואינם עונים על הנדרש בהוראות החקיקה הפיסקלית. הגישה המתונה שגילתה התביעה כלפי שמאי תובא בחשבון בקביעת עונשו של הנאשם. סיכומו של דבר, הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם הוא בעל משקל ניכר בקביעת העונש, כמו גם התובנה שגילה הנאשם לגבי עבירות המס שעבר, והתנצלותו בפני החוקרים על התנהגותו הבוטה כלפיהם. בשל כך, לא ברור לי עד היום, מדוע התעקש הנאשם לנהל את ההוכחות בתיק. עם זאת, לא אמנע מלהעיר על הפער העצום המזדקר לעיניי בין תכונותיו התרומיות של הנאשם, ואין לי ספק שהוא אדם טוב לב, מיטיב ונדיב, לבין אותו צד באישיותו שבעטיו המשיך משך חמש שנים לנקוט בדרכי מרמה ועורמה ולהוליך שולל את רשויות המס, אולי בשל תפיסת עולם משובשת, אשר הנחתה את הנאשם להתנכל לקופה הציבורית כאילו הייתה הפקר. בנסיבות אלה, גובר משקל העבירות וחומרתן, וגובר משקל המחדלים שלא הוסרו, על פני הנסיבות האישיות, תהיינה אלה נכבדות ככל שתהיינה. גם הזמן שחלף אינו בעל משמעות ניכרת לקולא, משום שהמאשימה הזדרזה להגיש את כתב האישום סמוך לאחר שנסתיימה החקירה. אשר למדיניות הענישה: הפסיקה בעבירות מס ובעבירות כלכליות היא חד משמעית: כל הגורע כספים מקופת הציבור - לא יינקה, שכן, דינו כדין מי ששולח ידו אליה וגוזל ממנה כספים לא לו. השיקול המכריע בעבירות שעניינן העלמת מסים הוא הצורך לתקוף את התופעה הציבורית על-ידי ענישה מרתיעה וכואבת, שרק כך, אמר בית-המשפט העליון, יש סיכוי לצמצום התופעה [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550]. לגישתו של בית-המשפט העליון, דינו של עבריין "הצווארון הלבן" אינו שונה ולעתים חמור יותר מדינו של עבריין אחר, שנוהג באלימות או שמתנכל לרכושם של אחרים. אלה גם אלה, נפסק, מעשיהם מפרים את תקנת הציבור, ופגיעתם בציבור רעה [ראו: ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 217]. על כן, אין מקום שינהגו בעברייני מס בסלחנות, שהרי במעשי מרמה ועורמה הם גוזלים את כספי הציבור, תוך הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. לצרכי הרתעה, קבע בית-המשפט העליון, ראוי לנקוט כלפי עברייני מס בגישה עונשית מחמירה [ראו: ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03 מדינת ישראל נ' גולן ואח', פ"ד נח(3) 245]. לאורה של הפסיקה, כאשר מדובר בנאשם שעבר עבירות מס חמורות משך חמש שנים, אשר הביאו להשמטת הכנסות בהיקף ניכר; כאשר מדובר במעשים מתוכננים ויזומים ולא במעשים אקראיים; וכאשר התוצאה היא שהנאשם שילשל לכיסו כספים נכבדים, וכן, לא היסס מלהשתמש באיומים ובכוח הזרוע כלפי חוקריו, אני רואה לנכון לבטא באמצעות העונש את מטרות הענישה, ולצמצם בהתאמה את משקל הנסיבות האישיות והאחרות שציינתי לקולא. אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 18 חודשים. מאסר על תנאי בן 9 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו עבירה לפי הסעיפים 220(1), 220(4) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה, ועבירה לפי הסעיפים 379, 380 ו-381 לחוק העונשין. מאסר על תנאי בן 3 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של איומים ועבירה של הפרעה לחוקר בעת מילוי תפקידו. קנס בסך 10,000 ₪, או, 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים כדלקמן: תשלום הראשון יופקד לא יאוחר מ - 15.5.08, וכל תשלום נוסף ב-15 לחודש שלאחריו. לא ישולם הקנס, ייאסר הנאשם למשך 3 חודשים, מאסר שיצטבר למאסר שגזרתי. אם קיימת הפקדה בסך 10,000 ₪ בת.מ. 11176/05, והיא טרם הוחזרה לנאשם, סכום זה יקוזז מסכום הקנס שגזרתי לעיל.משפט פלילימיסיםמס הכנסה