משיכת כספים מקופת חברה - מס הכנסה

להלן פסק דין בנושא משיכת כספים מקופת חברה - מס הכנסה: פסק דין 1. שני המערערים [שערעוריהם אוחדו] הינם בעלי המניות והשליטה בחברה "מתח גבוה בע"מ" [להלן: "החברה"] אשר חדלה מפעילות בתחילת שנת 2000. בשנים שעד 1999 משכו המערערים סכומים שונים מקופת החברה שהסתכמו לסוף שנת 1999 בסכום כולל של 736,000 ₪. פקיד השומה ראה בסכומים אלה בבחינת שכר עבודה שמשכו המערערים מהחברה ובהתאם לכך חייבם בשומה בתשלום מס הכנסה בגין סכום המשיכות הנ"ל. בערעורים [המאוחדים] שבפני מערערים השניים על אותה השומה. בנימוקי הערעור שהוגשו על ידם טוענים הם כי: "לא ניתן לראות בסכומי המשיכה משכורות או דיבידנדים מהטעמים: א. פעילות החברה לא הצדיקה משכורות ברמה כה גבוהה. ב. החברה לא הרוויחה סכומים אלה שניתן לראותם כדיבידנד" עוד הוסיפו וטענו כי שניהם ערבו אישית לנושי החברה בגין חובותיה, נתבעו לדין בגין ערבותם זו, חוייבו אישית בתשלום סכום העולה על מליון ₪ בגין אותם החובות של החברה וערבויותיהם לתשלום אותם החובות ובמסגרת הליכי הוצל"פ הוכרו כמוגבלים באמצעים והם פורעים מדי חודש את התשלומים שנקבעו לעניין זה בהוצל"פ בסכום של 500 ₪ [המערער מסיכה] ובסכום חודשי של 250 ₪ [המערער חסיד]. המערער י. מסיכה שב ומאשר את הדברים הנ"ל בחקירתו הראשית. בחקירתו הנגדית הוסיף ומסר: "... יהודה [המערער השני] ואני משכנו הכספים מהחברה במשך השנים 1994-2000. המשיכות היו על דרך אשראי שהבנק אישר לחברה כנגד ערבויות אישיות שלנו ואחרי שהבנק נתן האשראי לחשבון החברה, יהודה ואני משכנו הכספים. כל שנה סכום מסויים עד שהצטבר לסכום הכולל נשוא השומה בערעור זה... אנחנו לקחנו הכספים באופן אישי. אנו רוצים להחזיר אותם לחברה כדי לשלם את החובות לספקים ולבנקים ולהשלים החסר. לחברה היו תקבולים משך השנים והיא קיבלה אשראים מהבנק. הכספים שמשכנו יהודה ואני ושהצטברו לכ-760,000 ₪ הם מהמקורות הנ"ל - תקבולי החברה ואשראים שהבנק נתן. ... הסיבה שמשכנו הכספים, כי היו קבלנים שלא שילמו לנו והגשנו נגדם תביעה בבימ"ש ובהוצל"פ ועד היום הכסף לא הגיע אלינו, לכן נאלצנו לקחת אשראי מהבנק עבור החברה כדי לשלם החובות וכדי לבצע משיכות פרטיות עבורנו, וכדי שהחברה תוכל להמשיך להתקיים..." [עמ' 7-8 לפרוט']. בהמשך חקירתו הנגדית מוסיף המערער מסיכה כי: "...חלק קטן מהמשיכות שלי ושל יהודה [מהחברה -י.א.] הלך לקבלני המשנה, הרוב היו משיכות עצמיות שלנו" [עמ' 8]. כשנשאל המערער אם נערך הסכם בינו לבין החברה ביחס לאותן המשיכות, הוא משיב: "אין הסכם כתוב בין החברה לבין יהודה וביני ביחס למשיכות שמשכנו ודרכי ההחזר". 2. בטענותיהם שבנימוקי הערעור וכן בעדותם במהלך שמיעת הערעור לגופו, לא נטענה ע"י מי מהמערערים הטענה כי אותן משיכות - נשוא השומה בערעור - היו בגדר הלוואה שלוו מהחברה. למותר לציין כי לא הובאה על ידם ראיה כלשהי כי היתה זו הלוואה, מה היו תנאי ההלוואה, מועדי ההחזר, הריבית ושאר תנאים הנדרשים לעצם הוכחת קיומה של הלוואה. אדרבא, מתוך עדותו של המערער מסיכה [שאושרה גם ע"י המערער חסיד], עולה כי השניים משכו את מלוא סכומי המשיכות מכספי החברה לצרכיהם האישיים, וזאת משיכות רבות לאורך תקופת השנים 1994-1999 בהתאם לצרכיהם האישיים וללא שאף אחת מאותן משיכות יוחדה או הוגדרה כהלוואה. אכן, השניים ערבו אישית לבנקים ולנותני אשראי נוספים לחברה, אך הנובע מכך הוא כי מקור חיובם ומהותו אינם התחייבות של לווה למלווה אלא התחייבות נפרדת ועצמאית של ערב לנושה. זאת ועוד. עפ"י עדות מסיכה, כספי החברה מהם משכו הוא וחברו, מקורם לא רק באשראים שהועמדו לחברה ע"י הבנקים וחברות אשראי אלא גם מתקבולים שקיבלה החברה מלקוחותיה, ועפ"י הנטען בנימוקי הערעור והנאמר בעדות המערערים לא נערכה כלל עיסקת הלוואה בין החברה לבינם. המשיכות שמשכו מכספי החברה היו משיכות שמשכו כבעלי השליטה בחברה מכספיה. במקביל, ובמסגרת חיובית נפרדת, ערבו אישית לנותני האשראי לחברה. 3. בסיכומיהם בכתב משנים המערערים את טעמם ומציינים שוב ושוב כי כל המשיכות שמשכו מהחברה היו בגדר הלוואות בעלים אשר בוצעו רובן ככולן במהלך תקופה של כשנתיים - עוד בטרם נקלעה החברה לקשיים - וכי משנקלעה החברה למשבר בשנת 2000: "הועברו חובות החברה למערערים באופן אישי, כך שנטלו עליהם חוב כספי מוגדר וברור שהוא חלופה לכסף, ואין כל הבדל בין תשלום לבין נטילת חוב הן מבחינה חשבונאית והן מבחינה פיסקלית. מכל הבחינות נוצר מצב חדש בו בעלי החוב הינם המערערים כאשר הבנקים והספקים גובים מהם מדי חודש בחודשו כספים בגין חובם. יתרה על כך, כל החוב שנטלו על עצמם המערערים בניכוי הלוואת הבעלים שלהם לחברה צריך להיות מוכר להם כהפסד הוני עפ"י תקנות מס הכנסה" [סע' 3-4 לסיכומים]. בתמצית, טענת המערערים הינה כי משיכותיהם מהחברה לא היו בגדר תשלום שכר או תקבול אחר החייב במס הכנסה כי אם הלוואה שלוו במהלך השנים 1998-1999 [עמ' 3 לסיכומיהם] זאת כיוון שהם, כנטען בסיכומים: "העדיפו ללוות כספים מהחברה [ולא ישירות מהבנקים - י.א.] בכדי לשלם ריבית לחברה שבשליטתם ולא לבנקים, כמו גם מטעמי נוחות בעניין עיתוי החזרת ההלוואה וקצב ההחזרה החודשי" [מתוך ס' 3 הנ"ל לסיכומי המערערים]. 4. כל הטענות האמורות של המערערים לעניין היות המשיכות, נשוא הערעור, הלוואות שלוו מהחברה - אין להן זכר בנימוקי הערעור ובעדויותיהם והן מופיעות לראשונה בסיכומיהם. זאת הן בדבר עצם הטענה בדבר היות המשיכות "הלוואות בעלים" והן בדבר כל הפרטים הנטענים אגב כך לראשונה בסיכומיהם. לאמור, התקופה בה נטלו כביכול את ההלוואות, העדפתם ליטול הלוואה מהחברה ולא מהבנק בשל שיקולי ריבית ומועדי החזר, וכן כל טענה אחרת הנטענת על ידם לעניין זה בסיכומיהם. לא זו בלבד שכל אותן הטענות לא נטענו על ידם בשלב כלשהו הקודם לסיכומים, אלא שנימוקי הערעור ועדויותיהם במהלכו סתרו טענות אלה בדבר הלוואה. כמפורט לעיל, העיד המערער מסיכה כי מקור החיוב האישי שלו ושל המערער הנוסף אינו בחיוב אישי שנתחייב מכח הלוואה לחברה, אלא מכח ערבויות שערבו הוא וחברו לנותני אשראים לחברה. הוא גם העיד כזכור כי חלק מהכספים אותם משכו מהחברה, מקורו אינו כלל באותם אשראים - שהוא וחברו ערבו לנותניהם - אלא מתקבולי החברה מלקוחותיה. הוא הוסיף ואישר כי לא נערך הסכם הלוואה כתוב כלשהו בין המערערים לבין החברה, ולא טען כלל כי נערך אי פעם הסכם שכזה בעל פה או כי נקבעו אי פעם תנאי ההחזר, שיעורי הריבית, מועדי ההחזר או כל עניין אחר שיהיה בו להצביע על הטענה המועלית ע"י המערערים לראשונה בסיכומיהם כי כביכול נערך הסכם הלוואה בינם לבין החברה מכוחו נמשכו על ידם המשיכות נשוא הערעור. 5. סיכומם של דברים, גירסת ה"הלוואה" אינה כלל בגדר "גירסה", שכן לא הועלתה ע"י המערערים בנימוקי הערעור, לא הועלתה על ידם במהלך הבאת הראיות, ולא נזכרה לראשונה אלא בסיכומים בכתב שהוגשו על ידם לאחר תום שמיעת הראיות והחקירות הנגדיות. די היה בכך לדחות על הסף את טענת ההלוואה. ברם, אותה טענת הלוואה נסתרת מפי המערערים עצמם, הן בנימוקי הערעור והן בעדותו של המערער מסיכה כמפורט לעיל. 6. משנדחתה טענת המערערים כי המשיכות דנן היו הלוואות שלוו מהחברה, נותרת קביעתו של המשיב בעינה ולפיה אותן משיכות היו משיכות שמשכו המערערים מהחברה שבבעלותם ובשליטתם המהוות תקבול החייב במס וזאת מהיות המשיכות טובת הנאה או שכר עבודה שקיבלו מהחברה [שהיתה גם מעבידתם] בעת שנמשכו על ידם אותם הסכומים. 7. סוף דבר - הערעורים [שאוחדו] - נדחים. המערערים ישלמו למשיב הוצאות הערעור בסכום של 5000 ₪. מיסיםמס הכנסה