עיכוב הליכים אזרחי עד לסיום ההליך הפלילי

בית המשפט פסק כי אין כל בסיס לטענה על פיה בכל מקרה בו מתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו ענין - יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. שני ההליכים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות. זאת במיוחד כאשר אין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי יהיה ניתן להמשיך בהליך האזרחי. עוד נפסק כי התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. אין זה ראוי שמשפטים אזרחיים ישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. להלן החלטה בנושא עיכוב הליכים אזרחי עד לסיום ההליך הפלילי: החלטה 1. ההליך בין הצדדים: המערערות הגישו ערעור על החלטת המשיב בהשגות, לפיה חוייבה המערערת 1 בשומת תשומות בסך כ- 850,000 ₪ קרן והמערערת מס' 2 בשומת תשומות בסך של כ- 1.3 מליון ₪. בכתב הערעור צויין כי המערערות הן חברות העוסקות במסחר ובמתכות, כאשר במסגרת עיסוקן הן רוכשות פסולת מתכות מספקים שונים ומבצעות פעולות שונות בקשר למתכות אלה. בעקבות חקירה אשר ערך המשיב אצל המערערות, הוצאו שומות לפי מיטב השפיטה, בטענה כי המערערות ניכו תשומות על סמך חשבוניות פיקטיביות שהוצאו להן שלא כדין. המערערות טענו כי המשיב לא פרט את המסמכים או את ההודעות עליהן הוא סומך את השומה ואת ההחלטה בהשגה, ובכך נפגעה זכות הקיום שלהם. המערערות טענו גם טענות לגופו של עניין וציינו את שיטת העבודה אותה נקטו מול כל אחד ואחד מהספקים לפני ההתקשרות. 2. הבקשה שבפניי: במסגרת הבקשה שבפניי ביקשו המערערות לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההלך הפלילי אשר הוגש כנגד המערערות. בבקשה נאמר כי ביום 11.1.04 הוגש הערעור ואילו ביום 8.1.04 הוגש כנגד המערערות וכנגד מנהלן כתב אישום הקשור באותה מערכת עובדתית. המערערות טענו כי בין זכויותיו של נאשם במשפט פלילי מנויה זכותו לחסיון בפני הפללה עצמית אשר טומנת בחובה גם את זכות השתיקה. בעניין זה הפנו המערערות לסעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. המערערות טענו כי קיום הליך אזרחי במקביל להליך פלילי, אשר במסגרתו מתבררות שאלות עובדתיות הזהות לאלה המתבררות בהליך הפלילי, גורר מצב שבו נאשם בהליך פלילי פוגע בזכותו לחסיון מהפללה עצמית ולכן יש צורך לדחות את הדיון בהליך האזרחי. במקרה של ערעור מס, לא ניתן לדחות את התביעה האזרחית, שכן על המערער להגיש את ערעורו תוך פרק זמן קצוב. נאשם שרוצה לערער על שומה שהוצאה לו, חיב לבחור בין אפשרות לערער על השומה במקביל להליך פלילי ולהיות חשוף לסיכון של הפללה עצמית - או לחלופין לוותר על זכותו לערער ולהיפגע כלכלית. לכן, יש לדחות את שמיעת ההליך האזרחי עד לסיום ההליכים הפליליים. המערערות ציינו את ההלכה אשר נקבעה ברע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים, תק-על 97(2) 151. עם זאת, נקבע לטענתן שם כי מדובר בנסיבות ספציפיות בהן מצא בימ"ש כי אין חשש להפללה עצמית עקב ניהול הליכים מקבילים, ולכן דחה את הבקשה לעיכוב הליכים. המערערות ביקשו כי בימ"ש זה יקבע כפי שקבע בימ"ש מחוזי במסגרת ע"ש 1349/97 ברקי פטה נ' מנהל מע"מ, מיסים ח/4 270. עוד נטען כי יש לשקול את יעילות הדיון שכן כאשר מתנהלים הליכים מקבילים, נאלץ בימ"ש להכריע באותה סוגייה עובדתית פעמיים. המערערות טענו כי מעבר לפגיעה בזכויות היסוד של נאשם בהליך פלילי והשיקול בדבר יעילות הדיון, הרי שניהול הליכים במקביל מקנה למשיב בהליך האזרחי ולתובעת בהליך הפלילי, המיוצגות שתיהן על ידי רשויות המס, יתרונות דיוניים. במסגרת ההליך האזרחי, תגולנה ראיות אשר התביעה לא יכולה לגלות אותן בהליך הפלילי ואלו יסייעו לתביעה להשיג הרשעה. המערערות הפנו גם לפסיקה במשפט המשווה. 3. תגובת המשיב: המשיב טען כי בקשת המערערות איננה עולה בקנה אחד עם בקשות קודמות שלהן. על פי החלטת בימ"ש היה על המערערות להגיש תצהירים עד ליום 15.2.04. המערערות ביקשו לדחות את הגשת התצהירים מהטעם שהוגש נגדן כתב אישום. הן ביקשו להגיש תצהירים על בסיס כל חומר החקירה בתיק הפלילי. המשיב הסכים לבקשה זו והמועד אכן נדחה. המערערות הגישו בקשה נוספת, בה נאמר כי הן מבקשות להכין את התצהירים על בסיס מלוא חומר החקירה המצוי בתיק, שהיווה את התשתית הראייתית לשם הוצאת השומה. המשיב הסכים גם לבקשה זו ובימ"ש אישר את בקשת הדחייה. המערערות אף ביקשו היתר לבוא בדברים עם מנהל החשבונות שלהן לצורך הכנת התצהירים, וזאת לאור העובדה כי מנהל החשבונות רשום כעד תביעה בכתב האישום. המשיב הסכים גם לבקשה זו ובימ"ש אישר אותה. המערערות ביקשו לדחות את מועד קדם המשפט אשר היה קבוע ליולי 04'. בבקשה זו נאמר כי בימ"ש נתן אישור למערערות להיפגש עם מנהל החשבונות שלהן לצורך הכנת תצהיר עדות ראשית. המשיב ציין כי המערערות מושתקות עתה מלטעון כי הן רוצות להימנע מהגשת התצהירים, כאשר הדחיות עד כה התבססו על טענת המערערות כי דרוש להן זמן נוסף להכנת התצהירים. פעולה זו של המערערות היא בגדר פעולה בחוסר תום לב. המשיב טען כי אין גם מקום לגופו של עניין להענות לבקשה . עד אשר פסה"ד הפלילי יהפוך להיות חלוט, יעבור זמן רב. בכל מקרה, פסה"ד הפלילי יוכל לשמש כראייה רק אם המערערות יורשעו בפסה"ד. המשיב טען כי הבקשה איננה לעיכוב אלא לויתור של המדינה להליך האזרחי של המערערות. המשיב הפנה לתביעה בפס"ד לופטין המצדיקה את דחיית הבקשה. 4. דיון והחלטה: בנסיבות המקרה שבפניי, יש לדחות את הבקשה גם ללא התייחסות לטענות המהותיות של המערערת. ערעור זה הוגש עוד בינואר 2004. מאז ועד הגשת הבקשה הנוכחית ביקשו המערערות מספר דחיות. זאת לאור בקשתן להגיש תצהירי עדות ראשית, על פי החלטת בימ"ש, לאחר שייעיינו בכל חומר החקירה אשר הוצג בפניהן. על מתדיין חלה חובת תום הלב במסגרת ניהול הליכים משפטיים. בקשת המערערות בשלב זה של הדיון, במועד בו היו אמורות להגיש את התצהירים אשר לגביהם ביקשו את הדחיות השונות - הינה בקשה בחוסר תום לב ואין לקבלה. גם לגופו של עניין, אינני רואה מקום לקבל את הבקשה. נראה כי ההלכה המחייבת הינה אכן ההלכה אשר נפסקה בענין לופטין. באותו מקרה הגיש המבקש תובענה בה תבע אכיפת הסכם מכר, לפיו רכש לטענתו שתי חנויות מאת המשיבות. שבועיים לאחר מכן הגישה המשיבה 1 בקשה לפס"ד הצהרתי לפיה החנויות הן בבעלותה. הדיון בשני התיקים אוחד וישיבת קדם משפט התקיימה כ- 4 חודשים לאחר הגשת התביעה הראשונה. בין מועד הגשת התביעה לבין מועד קיום קדם המשפט, הוגש כתב אישום נגד המבקש במסגרתו הואשם בקבלת דבר במרמה בכך שקיבל דמי שכירות עבור החנויות, כאשר ההנחה העובדתית בכתב האישום היתה כי החנויות הן בבעלות המשיבות. המבקש פנה בבקשה כי ההליכים האזרחיים יעוכבו עד להכרעה בהליך הפלילי. המבקש טען כי במסגרת ההליך האזרחי יאלץ לחשוף את קווי הגנתו במשפט הפלילי וכי הוא עלול להפליל את עצמו. נקבע כאמור כי אין כל בסיס לטענה על פיה בכל מקרה בו מתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו ענין - יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. שני ההליכים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות. זאת במיוחד כאשר אין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי יהיה ניתן להמשיך בהליך האזרחי. כב' השופטת שטרסברג כהן קבעה "התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. אין זה ראוי שמשפטים אזרחיים ישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו ענין". כמו כן נאמר כי לעיתים יכול העיכוב להמשך שנים, גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה ובמיוחד אם יש להמתין עד לסיום הערעור בערכאה האחרונה. עם זאת, נקבע כי שיקולים אלה נסוגים אם ניצבת מולם זכות של מתדיין העלולה להפגע. ביהמ"ש בחן האם אכן נפגעת זכות המבקש באותו מקרה. אם החשש הוא בפני הפללה עצמית, הרי שבידי המבקש לעשות שימוש בחסיון מפני הפללה עצמית, ולהמנע מגילוי כל ראיה במשפט האזרחי אשר עלולה להפליל אותו במשפט הפלילי. באשר לטענה בדבר הזכות שלא לחשוף את קו ההגנה, קבעה כב' השופטת שטרסברג כהן כי טענה זו אינה מקובלת עליה. "הזכות שלא לחשוף קו הגנה, במידה וקיימת כזו, אינה ערך בפני עצמו. היא נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסוים, אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם אחר". ההפניה בענין זה היתה להלכה אשר נקבעה ברע"א 5381/91, חוגלה שיווק בע"מ נ' משה אריאל, פ"ד מו(3) 378, בעמ' 381. מהלכה זו של כב' השופטת שטרסברג כהן עולה אם כן כי שיקולי היעילות, וביניהם החשש מפני המתנה במשך שנים רבות לסיום ההליך הפלילי, ייסוגו אם קיימת מולם זכות אשר עלולה להפגע. עם זאת עולה במפורש, כי חשש מפני הפללה עצמית וטענה על פיה זכאי מי שמבקש לעכב את ההליך האזרחי שלא לחשוף את הגנתו, זכות אשר ככל שהיא קיימת נובעת מזכות השתיקה של הנאשם, אינם מהווים פגיעה המצדיקה את עיכוב ההליך האזרחי. על הלכה זו חזר ביהמ"ש גם כאשר הבקשה התייחסה להליך אזרחי בתחום המס. בבש"א 9550/01, באואר נ' פקיד שומה אשקלון, מיסים טז/3(יוני 2002) ה-28, עמ' 201, הגיש המבקש ערעור מס הכנסה על שומות אשר הוציא לו המשיב מכוח סעיף 147 לפקודת מס הכנסה. בנימוקי השומה ציין המשיב כי עקב ממצאים אשר התגלו בחקירות הועבר תיק החקירות לפרקליטות לשם הכנת כתב אישום. המבקש טען כי יש לעכב את ההליכים נגדו, שכן הוא זכאי שלא להיות חשוף לסיכון של הפללה עצמית. כב' השופטת אבידע (בימ"ש מחוזי באר שבע) הפנתה להלכה אשר נקבעה בענין לופטין וקבעה כי יש להעדיף הלכה מאוחרת זו על פני פסק הדין אליו הפנה המבקש באותו מקרה, כמו גם במקרה שבפני, בענין ברקי פטה. גם כב' השופטת אופיר-תום במסגרת עמ"ה 1061/00, טכנורקס בע"מ נ' פקיד השומה, מיסים, יד/6 (דצמבר 2000) ה-24, חזרה והפנתה לעקרון המוביל על פיו כל הליך שנפתח בביהמ"ש, דין הוא שימשיך ויתנהל כסידרו. שם התבקשה דחיית הגשת נימוקי ערעור ועיכוב ההליכים עד לסיום ההליך הפלילי, לאחר שיוגש כתב אישום. כב' השופטת אופיר-תום הפנתה אף היא להלכה אשר נקבעה בענין לופטין. אם נחיל את ההלכות לעיל על המקרה שבפני, נראה כי גם במקרה הנוכחי אין מקום להענות לבקשת המבקשים. עוד יש לציין כי לא נמסר על ידי המערערות מידע כלשהו באשר להתנהלות התיק הפלילי, ואין בפניי ראייה לכך כי הוא אכן נמצא בעיצומו או כי החלה שמיעת הראיות. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה והחלטתי מיום 28.2.05 עומדת כל כנה. עיכוב הליכיםמשפט פלילי