להלן החלטה בנושא ערעור מס של חברת בנייה: החלטה 1. המערערת היא חברת בנייה אשר נותנת, על פי האמור בהודעת הערעור, שירותי בנייה לחברות בנייה גדולות. המשיב ערך ביקורת בספרי המערערות ולא מצא, לטענת המערערת, פגם בדיווחי העסקאות. המשיב מצא פגם בתשומות אשר ניכתה המערערת ולא הכיר ב- 43 חשבוניות אותן ניכתה המערערת בספריה. המשיב הוציא למערערת שומת תשומות ,בה נאמר כי אותן חשבוניות בהן לא הכיר, הן חשבוניות החשודות כפיקטיביות או כתשומה שהזהות הרשומה בחשבוניות אינה זו שביצעה את העבודה או סיפקה את השירות. המערערת טענה כי נימוקי לקוני זה אינו ראוי וגם החקירה אשר נעשתה על ידי המשיב היתה לקונית ורדודה. במקום לחקור את האמת ולהעניש את העבריינים האמיתיים אשר גנבו את כספו, בחר המשיב לעשות עבודה קלה ושטחית והוא מנסה להיטיב את נזקו על ידי חיובה של המערערת. במסגרת הערעור הוגשו תצהירים מטעם המערערת וכתב תשובה מטעם המשיב. כמו כן, הוגש מטעם המשיב תצהיר של דן שילון, ממונה צוות ביקורת מע"מ בת"א 2, אליו צורפו הודעות של נחקרים שונים, כאשר על יסוד הודעות אלה ניתנה החלטה בהשגה. בתצהיר נאמר כי בשים לב להודעות הנחקרים השונים, הגיע למסקנה כי מדובר בחשבוניות אשר הוצאו שלא כדין. 2. בישיבת קדם משפט אשר התקיימה ביום 6.12.07, נטען על ידי ב"כ המערערת כי ביקש מב"כ המשיב שיזמין את מוסרי ההודעות השונות על מנת שייחקרו בחקירה נגדית. ב"כ המערערת ביקש כי בימ"ש יורה למשיב להזמין את העדים. לדבריו, העדים אינם שלו והם למעשה עדים של המשיב אשר באופן יוצא דופן מותרת הגשת עדותם כעדות ראשית, לפי הוראות תקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף. עוד נטען כי אם המשיב רוצה לתת משקל לעדויות שהוא מגיש בבימ"ש, עליו לעשות מאמץ סביר כדי לזמן את נותני ההודעות לחקירה. יכולתה של המערערת להזמין או לאתר את נותני ההודעות, נמוכה לאין שיעור מיכולתו של המשיב. כמו כן, נטען כי העדויות אשר נגבות על ידי המשיב, אינן נגבות על ידי גוף חקירה נייטרלי שמטרתו לחקור את האמת, אלא מטרתו היא לחייב במס. לכן, צריך לחייב את המשיב לפחות לנסות להביא את העדים שכן אחרת יחשוב המשיב "שהוא יכול לסדר את העדות באופן זה שתהיה לו נוחה ואם הנטל להזמין את הנחקר חל על הצד השני אז הוא פטור". ב"כ המשיב ציין כי בית המשפט נדרש במסגרת הליך הערעור לבדוק האם המסקנה אליה הגיע המשיב כאשר דחה את השגתה של המערערת, על יסוד ההודעות אשר צורפו לתצהיר, הינה הודעה סבירה. אם העוסק חושב שהוא יכול להפריך את האמור בהודעות, הרי שהוא רשאי להזמין את נותני ההודעה לבית המשפט כדי לנסות ולהוכיח כי הדברים שנאמרו בחקירה, עליהם מסתמך המשיב, אינם אמת. המשיב מוכן כמובן לנסות לעזור לאתר את נותני ההודעות, גם אם הם מרצים עונש מאסר. ב"כ המשיב מחה על דברי ב"כ המערערת על פיהם החוקרים אינם מנסים להגיע לחקר האמת. יש לציין כי בקשה דומה הועלתה על ידי המערערת, באמצעות בא כוחה הזהה לב"כ המערערת שבפניי, בע"ש 1310/06. גם שם נטען כי עצם קבילותן של הראיות אינו פוטר את המשיב מלהביא את העדים כדי שייחקרו בחקירה נגדית, עוד נטען כי זכותה היסודית של המערערת היא לבחון את אמינות העדים ובמיוחד אמורים הדברים לאור העובדה כי המשיב הוא זה שגבה וניסח את העדויות. יכולתו של המשיב לאתר ולזמן את עדיו מוכחת מעצם העובדה כי הצליח לזמן אותם לחקירה ולגבות את עדותם. במסגרת ע"ש 1310/06 הוגשה תשובה מפורטת של המשיב לבקשה זו. המשיב הפנה להלכה אשר נקבעה בע"א 5709/95 יעקב בן שלמה נ' מנהל מס ערך מוסף ,ירושלים פד"י נב(4) 241. שם נקבע כי תקנה 10א הותקנה בסמכות. באותו מקרה עמד בית המשפט על החשיבות כי בפני ביהמ"ש הבוחן את החלטת רשות המס, תהיה אותה תשתית עובדתית אשר עמדה בפני רשות המס בפני מתן ההחלטה. המשיב ציין כי ככל שהמערערת מעוניינת בחקירה נגדית של מוסרי ההודעות עליה להתכבד ולזמן אותם לישיבת ההוכחות. בעניין זה, הפנה המשיב לקביעתו של בית המשפט בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ פד"י נט(5) 835. גם במסגרת תשובה זו נאמר כי המשיב יהיה מוכן לעזור באיתור ומסירת כתובתם של מוסרי ההודעות. החלטתי בע"ש 1310/06 ניתנה בנפרד. 3. אינני רואה כל מקום לבקשת המערערת. אין למעשה מחלוקת בדבר קבילות ההודעות אשר נגבו על ידי המשיב לצורך הגשתן כראייה לבימ"ש בעת הדיון בערעור. על החשיבות שבהצגת ההודעות, אשר היוו בסיס להחלטת המשיב, בפני בימ"ש הדן בערעור עמד כב' השופט אור במסגרת פס"ד בן שלמה לעיל. בית המשפט קבע כי בהליך הערעור שבו חלה תקנה 10א, על בימ"ש להכריע בתוקפה של החלטה מנהלית של רשות המס. במסגרת הליך מעין זה, מנהל בימ"ש דיון אשר מאפשר לו לקבל את אותה החלטה שהיה על הרשות לקבל מלכתחילה. לכן, "חיוני שבפני בימ"ש הבוחן את ההחלטה המנהלית תעמוד אותה תשתית עובדתית שעמדה בפני רשות המס. הדבר נכון הן ביחס החומר שסמכה הרשות על החלטתה, והן ביחס לחומר שסמך הנישום את עמדתו בפני הרשות בשלבי הדיון השונים". כבר בפס"ד זה ניתנה למעשה התייחסות לעניין חקירתם של נותני ההודעות. כב' השופט אור, הדגיש בעמ' 256 לפסה"ד את חשיבותה של החקירה הנגדית לעיני בית המשפט. לאור זאת, נקבע כי :"ראוי כי בתי המשפט הדנים בערעורי מע"מ ינקטו גישה ליברלית בהתרת חקירה של מי שאמרותיהם או פעולותיהם סיפקו את התשתית הראייתית להחלטות מס ערך מוסף בעניינו של הנישום". כאשר נוקט בית המשפט בלשון של התרת חקירה נגדית, ברור ומובן כי הנטל לזמן את נותני ההודעות לחקירה והצורך כי בימ"ש ינקוט בגישה ליברלית בעניין זה, מוטל על הנישום המבקש לסתור או להפריך את התשתית הראייתית אשר היוותה בסיס להחלטת מנהל המע"מ בעניינו. ביטוי חד משמעי לכך כי על הנישום המבקש לחקור את נותני ההודעות להזמינם לחקירה נגדית וכי נטל זה איננו מוטל על המשיב, עולה מדברי כב' הנשיא ברק בפס"ד מ.א.ל.ר.ז לעיל. בסעיף 17 לפסה"ד קבע הנשיא כי צדק בית המשפט כאשר התיר קבלת עדויות שמיעה לפי הוראות תקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף. גם שם היה מדובר בהודעות נחקרים אשר צורפו לתצהירי המשיב. בית המשפט הבהיר כי המשיב הסתמך על החקירות שביצע במטרה לבסס את שומתו. לכן, רשאי היה בית המשפט לקבל אותן כדי להעריך האם השומה בוצעה לפי מיטב השפיטה. באותו מקרה נטען כי לא התאפשרה חקירת הנחקרים. נקבע: "אשר לטענת המערערים כי לא נתאפשרה חקירת הנחקרים, הרי שהמערערת יכלה לזמן את הנחקרים למתן עדות". מכאן, עולה בבירור כי אם יבקש הנישום לחקור את נותני ההודעות, הרי שעליו לזמנם. אין כל מקום להטיל נטל זה על המשיב. זאת הן מטעמים מעשיים שכן הנטל לדאוג להזמנת עדים אלה בכל דיון ודיון הינו כבד ביותר, והן מהטעם שאין מקום ליצור מצב ראייתי שבו יוכל הנישום לטעון כי אי הזמנת נותני ההודעות על ידי המשיב - יוצרת הנחה לחובתו. כך במיוחד לאור נכונותו הבלתי מסוייגת של המשיב לעשות כל מאמץ, על מנת למצוא את הכתובות של נותני ההודעות ולמסור אותן לידי המערערות על מנת שניתן יהיה לבצע את הזמנת העדים בדרך יעילה. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין בקשת המערערת - להורות למשיב לזמן את נותני ההודעות - להידחות. 4. בקשה נוספת אשר הוגשה על ידי המערערת, הינה בקשה לזימון שני עדים מטעם המשיב. המערערת ביקשה לזמן את מר דניאל וקנין ומר איתמר בר, כאשר עדים אלה התבקשו להביא איתם את כל המסמכים ובהם את הנוהלים והכללים אשר על פיהם שולם בין השנים 2001- 2007 שכר עידוד פרמיות לחוקרים, מבקרים, רכזי מבקרים וראשי לשכת ביקורת באגף המכס והמע"מ. יש לציין כי במסגרת הודעת הערעור טענה המערערת כי המשיב הנהיג שיטה לפיה חוקריו מבקריו ופקידיו, זוכים לתגמולים ופרמיות על שומות וחקירות וכי קידומם הוא בין השאר פונקציה של רמת הגבייה וכי על שיטה זו יצא קצפו של מבקר המדינה. המערערת טענה כי "נראה איפה ששיטת הפרמיות מתמרצת את עובדי המשיב לעסוק בגבייה קלה ככל האפשר של כספי מע"מ שנגנבו ולא במניעת גניבתם מראש". ביקשתי את תגובת המשיב לבקשה זו להזמנת העדים. בתגובה נאמר כי המשיב מתנגד להזמנת העדים, שכן הם מתבקשים להעיד בנושא שאין לו כל נגיעה לשומה נשוא הערעור ולבחינת נכונותה. המשיב טען כי נסיון המערערת לגרור את הדיון למחוזות שאין להם רלוונטיות לשומה ולסבירות שיקול הדעת, הינו נסיון פסול שעל בית המשפט לדחות על הסף. המבחן שאותו על בית המשפט להפעיל כאשר הוא בוחן הזמנת עדים הוא מבחן הרלוונטיות, ובעדותם של העדים שעדותם התבקשה אין כל רלוונטיות לנכונות בירור השומה. מדובר בדיון במס תשומות בגין חשבוניות פיקטיביות. שאלת שכר וגמול עובדי רשות המסים אינה רלוונטיות וערכאת הערעור הנוכחית איננה הפורום המתאים לבירורה. הפגם בשיטת התגמול אותה מנסה ב"כ המערערת לייחס לרשות המסים באופן גורף, מקומו להתברר בערכאה אחרת ובמסגרת הליך אחר. טענה זו בדבר שכר עידוד הועלתה לראשונה על ידי המערערת במסגרת הערעור ואין לה למעשה כל נגיעה למחלוקת שעל בית המשפט להכריע בה. בקשה זהה הוגשה על ידי המערערת בע"ש 1310/06 ושם הגיבה המערערת לתגובה זהה למעשה לתגובתו של המשיב בתיק שבפניי. אתייחס במסגרת החלטתי זו לאותה תגובה. בתגובה לתגובה זו נאמר כי אין ספק שלפרמיות שמקבלים פקידי המשיב עלולה להיות השפעה על התנהלותם. לכן, בחינת השפעה אפשרית של הפרמיות רלוונטית לתיק. היא עשויה להסביר למשל את התמיהות העולות נוכח העדפת החוקרים את גרסאותיהם המפוקפקות של עדים מפוקפקים על זו של מנהל המערערת. עוד נאמר כי אל לבימ"ש לתת יד להסתרת המידע הרלוונטי. אינני רואה כל מקום לאשר את הזמנתם של העדים אשר התבקשו לעניין טענת המערערת בדבר הפרמיות. מדובר בטענה כללית שאינה מתייחסת באופן קונקרטי למקרה הנדון בפניי. בימ"ש זה בוחן את שיקול הדעת אשר הפעיל המשיב לאור החומר אשר היה בפניו. על מנת לבחון את אותן תמיהות הנטענות על ידי המערערת באשר להעדפת גרסאות מפוקפקות של עדים מפוקפקים לעומת גירסת מנהל המערערת - ניתנת כמובן האפשרות להזמין לבימ"ש את כל נותני ההודעות על מנת שבימ"ש יתרשם באופן ישיר מחקירתם הנגדית ויוכל לשקול את עדותם אל מול עדותו של מנהל המערערת. דיון בשאלה עקרונית של השפעת פרמיות על דרך חקירה של עובדי המשיב, אינו אמור להתקיים במסגרת הדיון המתברר בפניי. אין לכן כל מקום לאפשר את הזמנת העדים. לאור זאת, אני דוחה את הבקשה. שאלת הוצאות הבקשה תיבחן במסגרת פסה"ד. מיסיםבניהחברות בניהערעורערעור מס