פטור מארנונה בטעות

להלן החלטה בנושא פטור מארנונה בטעות: החלטה א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ברלינר (סגן נשיא), עמית וסוקול) מיום 23.12.07 בתיק ע"א 3652/06, בו התקבל, מפי השופט עמית, ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט טובי) מיום 4.7.06 בתיק א' 18491/04. עניינה של הבקשה, כתיקים רבים הבאים לבית משפט זה, סאגת הארנונה שאינה תמה. ב. המבקשת מפעילה בתחומי המשיבה בית אבות ובית החלמה לקשישים עצמאיים, תשושים וסיעודיים. עד שנת 2001 הוענק למבקשת פטור מארנונה לפי פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938. בשנת 2001 בוטל הפטור - שניתן, לטענת המשיבה, בטעות. ברם, גם בתקופת בה ניתן הפטור מארנונה נדרשה המבקשת לשלם אגרת פינוי אשפה - וכך עשתה. בעקבות פסקי דינו של בית משפט זה בפרשת עיריית חיפה (רע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עיריית חיפה, פ"ד נד(2) 16; דנ"א 2687/00 עיריית חיפה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 332) תבעה המבקשת (בשנת 2004) את השבת האגרה ששילמה במהלך שנות הפטור (בכפוף להתיישנות). מנגד, בעקבות ביטול הפטור מארנונה, תבעה המשיבה למפרע את תשלומי הארנונה. ג. ביום 4.7.06 קיבל בית משפט השלום את התביעה, ודחה את התביעה שכנגד. ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 23.12.07. בית המשפט סקר באריכות את הפסיקה הרלבנטית ביחס לתביעות השבה כנגד הרשות - והניח כנקודת מוצא "כי יש להטיל חובת השבה, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות" (סוף פסקה 22). ברם, נקבע כי מאחר שהפטור מארנונה ניתן לכתחילה בטעות, וכי אילו היה מיושם הדין כראוי לא היתה המבקשת נהנית מפטור מאגרת פינוי אשפה, אלא משלמת ארנונה מלאה - יש לפטור בנסיבות את המשיבה מחובת ההשבה. ובלשון בית המשפט קמא: "לפנינו טעות 'הרוכבת' על טעות אחרת. העירייה טעתה בכך שדרשה אגרת פינוי אשפה ממוסד הפטור מתשלום ארנונה, ומכאן תביעת ההשבה של המשיבה... ברם, העירייה טעתה, מלכתחילה, בכך שנתנה פטור מארנונה למשיבה, ומכאן הפטור מהשבה מכוח סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט". ד. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה דנא, בה נטען כי סוגיית חובת ההשבה בעקבות פרשת עיריית חיפה היא שאלה משפטית חשובה, כי נוהלו לגביה הליכים רבים - וכי היא תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בעניין עיריית ירושלים (ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית). ביום 9.7.08 הוחלט, "כי על אף שישנם הבדלים בין המקרים (בין היתר כיון שבמקרה שלפנינו נתקבלה הטענה כי המבקשת הופטרה בטעות מתשלום ארנונה) ראוי להמתין להכרעה בתיק האמור" (ההדגשה במקור - א"ר). ה. בעקבות מתן פסק הדין בעניין עיריית ירושלים (ביום 20.8.09) הגישה המבקשת (ביום 15.9.09) השלמת טיעון. בעיקר נטען, כי בפסק הדין בעניין עיריית ירושלים נקבעה חובת השבה של אגרת פינוי ששולמה חרף העובדה שבהמשך בוטל הפטור מארנונה - ומכאן, כי גם במקרה שלפנינו, העובדה שבשנת 2001 בוטל הפטור אינה משנה לעניין חובת ההשבה. עוד נטען, כי המשיבה התרשלה בכך שהמשיכה לגבות את אגרת הפינוי גם אחרי שניתן פסק הדין בפרשת עיריית חיפה, ולפיכך אין ניתן לומר שהשבה בנסיבות אינה צודקת. ביום 26.10.09 התבקשה תגובת המשיבה. בתגובה (מיום 25.11.09) נטען, בין היתר, כי בנסיבות אין עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, כי לא ניתן לדרוש השבה בעקבות הטבה שניתנה שלא כדין מתחילה, כי התביעה מתייחסת גם לשנת 2000 בה נגבה ההיטל כדין וכי לא תמיד תוצאת גבייה שלא כדין היא בטלות מלאה. ו. לאחר העיון בעמדות הצדדים אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אין חולק, כי שאלת ההשבה שהתעוררה בעקבות פסקי הדין בעניין עיריית חיפה באה בגדרים אלה. ואולם, פסק דינה המקיף של חברתי השופטת נאור בעניין עיריית ירושלים דן בסוגיות אלה לעומק, וקבע אמות מידה ברורות להשבה או פטור ממנה. המקרה שלפנינו אכן הוכרע בבית המשפט המחוזי בטרם ניתנה הלכה מחייבת כאמור, והוא נדרש בפרוטרוט לשאלות אלה - אך משניתנה הלכה מחייבת בעניין עיריית ירושלים דומה כי אין עוד מקום לדוש בכך. אף אילו נתבקשנו לבחון את המקרה הספציפי אל מול אמות המידה שנקבעו בעניין עיריית ירושלים מדובר היה ביישום הלכות קיימות על מציאות עובדתית קונקרטית, שככלל אינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 9360/06 וינבך (אקרמן) נ' האוניברסיטה העברית ירושלים (לא פורסם); רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (לא פורסם)). ז. לא אמנע מאמור, כי דומה שגם לפי אמות המידה שבהלכת עיריית ירושלים יכול פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאף הוא סבר שברירת המחדל היא השבה, לעמוד על כנו. אכן, מפסקה 29 לפסק הדין בעניין עיריית ירושלים משתמע, כי ביטול פטור מארנונה אינו משפיע למפרע על אי-חוקיות גביית האגרה בתקופה שקדמה לביטול - אך דומה, כי בנסיבות דנא יש בביטול הפטור כדי להשפיע על חובת ההשבה. במקרה שלפנינו, כפי שהראה בפירוט רב בית המשפט המחוזי (פסקאות 32-26 לפסק דינו), הפטור שניתן מלכתחילה היה בעייתי ביותר, בלשון המעטה. ואכן, בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבה לחייב את המבקשת למפרע בתשלומי הארנונה - אך אף הוא קבע, כי מדובר "במקרה מובהק של שיקול דעת שגוי" (עמ' 8). ח. למעשה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, "המשיבה לא הציגה כל מסמך המעיד על בקשה שהגישה בעבר לקבלת פטור, ואף העירייה לא ידעה להציג ראיה על כך" (פסקה 27). אין מדובר בפטור שניתן לנכס, שמתחילה סברה המשיבה כי הוא עומד בתנאים לפטור, ואחר כך סברה אחרת; מדובר בפטור, שמבחינה פורמלית כלל לא ברור אם ניתן כל עיקר. ועוד, בית המשפט המחוזי סקר את העילות האפשרויות למתן פטור, וקבע כי "לא הוכח הבסיס להענקת פטור מארנונה" (פסקה 32; ראו גם עת"מ (חיפה) 2348/04 חברת לינת הצדק בית דינה חיפה נ' משרד הפנים (לא פורסם) - נספח ה' לתשובת המשיבה). יתכן איפוא, כי גם בהתאם לאמות המידה שנקבעו בעניין עיריית ירושלים לא היה מקום לחייב את המשיבה בהשבה. מדובר בפטור, שניתן בנסיבות תמוהות אשר אף למבקשת (שלא הצליחה להוכיח, כי הגישה בעבר בקשה לפטור ולא ידעה לומר לפי איזו עילה שבדין היא ראויה לו) חלק בהן. גם להתנהלותה הסובייקטיבית של המבקשת (במובחן מהשאלה האובייקטיבית, האם שגתה המשיבה במתן הפטור) יש לתת מקום בגדרי סייג הצדק לחובת ההשבה (ראו פסקה 56 לפסק הדין בעניין עיריית ירושלים). נוכח כל אלה, לא יהא זה מן המידה לחייב את המשיבה בהשבה. בכל מקרה, ברי שאין מדובר במקרה המחייב התערבות - וממילא אין מקום לגלגול ערעורי נוסף. ט. אין בידי להיעתר לבקשה. בנסיבות ישא כל צד בהוצאותיו. ארנונה