פטור מס שבח הוראת שעה

אולם, ביום 28 בנובמבר 2000, סמוך לפני תום ארבע שנים להוצאת השומה, הודיעה רשות המס על החלטה לתקן את השומה, על פי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, הנימוק לכך הוא, שהפטור ממס שבח אינו יכול לחול על דירה בתקופה הקבועה בהוראת - השעה, שנתקבלה בלא תמורה, כאמור בסעיף 2 (ה) להוראת - שעה האמורה. להלן החלטה בנושא פטור מס שבח הוראת שעה: החלטה העורר ( המבקש) החזיק, כטענתו, בחלק ממניות חברת גני מרחביה בע"מ, שהיתה איגוד - מקרקעין כהגדרתו בסעיף, לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה, רכישה) התשכ"ג - 1963 (להלן- חוק מיסוי מקרקעין). חברת גני מרחביה (להלן - החברה) היתה בעלת זכויות במקרקעין שלימים נבנו עליהם דירות מגורים במעלות דפנה שבירושלים. המבקש רכש את מניות החברה ואגב פירוק החברה קיבל המבקש שש דירות שהחזיקה החברה בהן בזכויות חכירה. אחת מהדירות האלה היא נשוא הערר (להלן-הדירה). ביום 9 בדצמבר 1996, מכר המבקש את הדירה ומסר דו"ח על כך לרשויות המס. ביום-26 ינואר 1997 הוצאה שומה על פי הצהרת המבקש לפיה ניתן לו פטור חלקי לפי סעיף 2 (א) לחוק מס שבח מקרקעין (פטור במכירת דירת מגורים) (הוראת שעה) ,התשנ"ב - 1992. אולם, ביום 28 בנובמבר 2000, סמוך לפני תום ארבע שנים להוצאת השומה האמורה, הודיע סגנו של המשיב על החלטתו לתקן את השומה, על פי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, הנימוק לכך הוא, שהפטור אינו יכול לחול על דירה בתקופה הקבועה בהוראת - השעה, שנתקבלה בלא תמורה, כאמור בסעיף 2 (ה) להוראת - שעה האמורה. המבקש השיג על החלטה זו, ביום 23 בינואר 2001, והמשיב דחה את ההשגה בהחלטה מיום 7 בינואר 2002 שבה ציין כי העילה לפתיחת השומה לפי סעיף 85 לחוק מבוססת גם על פסק דין של ועדת ערר בעניין עמ"ש (ת"א) 1583/96 - שור ואח' נ' מנהל מס שבח , (קובץ מסים יג (3) , 25). לשון אחר, המשיב סבור כי מותר לו לתקן שומה, במועד שלפי החוק, על בסיס שינוי הלכה, כפי שנקבע בפסק דין נתיבי "סוכני פז" שענינו טעות בפרשנות החוק. המבקש טוען, כי יש לקבל את הערר, כבר בשלב המקדמי הזה ועוד לפני שלב הראיות, נוכח הלכה חדשה שיצאה מבית המשפט העליון ביום 9 בפברואר 2003 בע"א 5773/99 סובול ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, תל אביב, אשר לטענת העורר הפכה את קב - עתיד ועדת הערר, עיקרה של ההלכה בענין סובול הוא: "יש לפרש, אפוא, את סעיף 2 (ה) להוראת השעה באופן שהסווג הקבוע בו אינו שולל, כשלעצמו, את הזכאות לפטור ממוכר דירת מגורים שקיבלו אותה לידיו במסגרת פירוק איגוד מקרקעין בתנאי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין, והדרא קושיה לדוכתא. לטענת העורר, הלכת סובול סותרת את החלטת המשיב, שהסתמכה על החלטת ועדת הערר בענין שור. ועוד זאת, בענין וע 5005/02 טפרברג נ' מנהל מס שבח מקרקעין, שדנה בו ועדה זו, וגם בו החליט המשיב לתקן את השומה באותן נסיבות, חזר בו המשיב מהחלטתו, לפני שתינתן החלטה בועדת הערר, וביטל את השומה המתקנת. הדירה בענין טפרברג נבנתה באותו פרויקט שבו נבנתה הדירה נשוא ערר זה. חרף זאת, ממשיך המשיב בשלו ואינו מבטל את השומה המתקנת. לטענת העורר, העילה היחידה שמצא המשיב בפסק דין שור היא, שהדירה שניתנה אגב פירוק איגוד מקרקעין , בגדר סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין, וכי בבסיסה של השומה המקורית "טעות משפטית" שהיום התברר, כי אין היא טעות משפטית או טעות בפרשנות החוק, כפי שעולה מפסק דין סובול. ממילא, הלכת שור שעליה התבסס המשיב, עוד אינה הלכה שמורים על פיה, והיא בטלה מן העולם בהלכת סובול שבו קבע בית המשפט העליון שהסייג לפי סעיף 2 (ה) להוראת השעה - אינו צריך לחול על סעיף 71 לחוק. המשיב חלק על העובדות של המקרה דנן, כפי שנטענו על ידי העורר. בפי המבקש גם טענות עובדתיות העשויות לדעתו , להוות בסיס להבחנת מקרה זה מעניין סובול. משעלתה מחלוקת עובדתית, ראינו להתיר את עדותה של גב' תרצה גורטלר, עובדת נציבות מס הכנסה, מטעם המשיב, כדי לבדוק את הרקע העובדתי ל"פתיחת השומה", ואם בעקבות פסק דין שור, אם לאו. 7. העדה אמרה כי השומה לא תוקנה בעקבות פסק דין שור והפרשנות שניתנה בו להוראות השעה. השומה תוקנה לגבי כל הדירות בפרויקט, בגדר הזמנים שבחוק, שאיפשרו זאת. משנודע לה, כיועצת למשיב, על העברת דירות מהחברה, שהיתה במעמד של פירוק מרצון, לבעלי מניותיה, ועל מכירת הדירות על ידי בעלי המניות - בפטורים - אם לפי החוק ואם לפי הוראת שעה, ביקשה לבדוק את תיקי הדירות, ולגבי כל דירה שלא עבר לגביה הזמן לתיקון שומה, ראתה להמליץ למשיב לתקן את השומה. לאחר התייעצות עם יועצה במשפט, תוקנו השומות, לרבות שומת הדירה, נשוא ערר זה. בענין אחר (טפרברג) נהג המשיב בדרך אחת, כיוון שהיו לו אך שתי דירות, אשר לגבי אחת מהן חלף המועד לתיקון השומה. מכל מקום, העדה יזמה את תיקון השומה, משום שלדעתה נפלה טעות בשומה הקודמת (פרוטוקול מיום 10.3.2004. אף אם ממכתב סגן מנהל מיסוי מקרקעין מיום 28.11.2000 לעורר (1/ו), מופנה העורר לפסק דין שור , בין יתר הנימוקים לתיקון השומה, אמרה העדה כי המלצתה בפני פקידי המשיב, לא נגעה לפסק דין שור, אלא כדי להבהיר כי פטור בגין דירות לא ניתן במחוזות אחרים ופסק דין שור מעיד על כן (פרוטוקול מיום 3.11.04, ע"מ' 15). עמדתה של העדה היא, כי במקרה של הדירה, נשוא הערר, נעשתה טעות ביישום החוק, על בסיס פסק הדין בעניין נתיבי סוכני פז, שבו מדובר על טעות בחוק. העדה אינה מתכחשת לכך שבשעה שניתנה החלטת המשיב לתקן את השומה, עמדו בפניה ובפני המשיב,בין השאר,השיקולים שעל בסיס פסק דין שור ופסק הדין בנתיבי סוכני פז. את הטעות רואה העדה בכך,שהדירה נתקבלה ללא תמורה אגב פירוק החברה, ונמכרה על בסיס הוראת השעה, בעוד שהוראת השעה לא חלקי ממילא, ניתן פטור שלא היה צריך לתתו, ובכך טעה המשיב בשומה הקודמת. דיון 8. מעדותה של גב' גורטלר עולה כי לא רק בשל פסק דין שור, תוקנה השומה.לא ניתן להתעלם מכך שגב' גורטלר,המשיב ופקידיו שיוו נגד עיניהם גם את הלכת שור כפי שעמדה אז על מכונה,כמו הלכת נתיבי סוכני פז, אך לא בשל פסק דין שור עשה המשיב לתיקון השומה.לתחולתה של הוראת השעה יש חשיבות רבה לעניננו,אך זה ענין לדון בו, אחר ששני הצדדים יביאו את ראיותיהם ואת טענותיהם העובדתיות והמשפטיות. השומה תוקנה בנובמבר 2000 , יותר משנה וחצי אחרי פסק דין שור, ולקראת תום תוקפה של הוראת השעה. השומה לא תוקנה בסמוך לאחר מתן פסק דין שור, אלא מאוחר יותר, ואפשר שמגבלת הזמן לתיקון השומה היא שהנחתה את המשיב ואת העדה גורטלר, הכל, אחר שנודע לגב' גורטלר משיחתה עם מר מרציאנו, אחד מפקידי המשיב, בפגישה אקראית, שבה דובר על על "פטורים סיטונאיים" על בסיס הוראת השעה הניתנים לבעלי מניות בתאגיד מקרקעין שפורק בגין מכירת דירות שקיבלו בלא תמורה. אפשר שהטעות "ביישום החוק" כדברי העדה גורטלר, היא שהביאה להזדרזות "לדוג" כל דירה שלא חלף המועד לתיקון השומה לגביה. עם זאת, יש לאפשר למשיב להראות, כי חרף הפיכתו של פסק דין שור בהלכת סובול, יש לעשות אבחנות, אם הן קיימות, למקרה דנן. השאלה היא אם ענין שור או סובול שונה עובדתית מהמקרה של העורר. מלאכתו של המשיב אינה קלה, לכאורה, אך יש לאפשר לו להביא את טענותיו בפני הועדה, ואין לסגור בפניו את שערי בית המשפט בשלב המקדמי הזה. בין שהיה פסק דין שור מול עיניהם של פקידי המשיב ובין אם לאו, קשה להבין מדוע לא נהגו פקידי המשיב בשקידה סבירה לתיקון השומה, והמתינו עד הרגע ה"אחרון". אולם, ענין זה לא יקבע אם המשיב היה רשאי לתקן את השומה אם לאו. 9. לפיכך, אנו דוחים את בקשת העורר לקבל את הערר, כבר בשלב הזה, ואנו רואים להמשיך בהבאת ראיות וטענות על ידי הצדדים. 10. אנו קובעים את ההמשך ליום 9/2/05 בשעה 10:00. מיסיםמס שבח