ביטול קניית יחידת נופש בתאילנד

להלן פסק דין בנושא ביטול קניית יחידת נופש בתאילנד: פסק דין (נתבע 1) התובעים, בני הזוג שמואל ודינה גונן (להלן- התובעים) התקשרו ביום 19.10.2005, באמצעות נתבעת 3, חב' נתיבי חוג החופש בע"מ, בהסכם עם חב' Visina holding limited (להלן- חב' ויזינה), במסגרתו רכשו, בין היתר, יחידת נופש בתאילנד (להלן- ההסכם). ביום 8.11.2006 הגישו התובעים תביעה על סך 88,660 ₪ נגד מר אורי רותם (להלן- נתבע 1), חב' עתיד בטוח לתיירות בע"מ (להלן- נתבעת 2 או חב' עתיד) וחב' נתיבי חוג החופש בע"מ (להלן- נתבעת 3 או החברה), להשבת הכספים ששילמו מכוח ההסכם ולפיצוי כספי בטענה, שחתימתם על ההסכם היתה תוך טעות, הטעייה, עושק וכפייה. יצוין, כי לנתבעות 2 ו- 3 אותו מספר ח.פ.. נתבע 1 סיפק הסבר לכך וציין בתצהירו, כי עתיד בטוח לתיירות הוא שמה הקודם של חברת נתיבי חוג החופש. ביום 17.12.2007 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על ידי כב' השופטת ורדה אלשייך, צו פירוק קבוע נגד נתבעת 2. התובעים הגישו הודעה לפיה, הם שומרים על זכותם להמשיך בהליכים נגד הנתבעות 2 ו- 3 במסגרת הליכי הפירוק. לפיכך, מתייחס פסק הדין לנתבע 1 בלבד. תמצית טענות התובעים נציג מטעם החברה יצר קשר טלפוני עם גב' גונן והציע לה להגיע לפגישה ללא התחייבות כלשהי, שבסיומה תזכה במתנה בתמורה להגעתה. עוד ציין הנציג בשיחת הטלפון, כי מדובר בחברה חדשה, אשר פותחת במסע שיווק, על מנת לגייס חברים למועדון שמספק לחבריו שירות של חיפוש חבילות נופש אטרקטיביות. החברה מבצעת עבור חברי המועדון את עבודת החיפוש של חבילות הנופש ומציעה לחברים את החבילות המבוקשות במחירים הנמוכים והזולים ביותר בשוק. התובעים הגיעו למשרדי החברה ביום 19.10.05 והוכנסו לאולם יחד עם זוגות נוספים. האולם היה רועש וכל זוג הופרד מהזוגות האחרים. הם נדרשו לכבות טלפונים ניידים ובמשך שבע שעות היו נתונים למסכת שכנועים בלתי פוסקת מצד נציגי החברה, שהתחלפו כל הזמן. בכל פעם שביקשו לקום וללכת עוכבו בטענה, שמגיע נציג בכיר יותר שיציע להם הטבות נוספות. נציגי החברה לא אפשרו להם להיות לבד, על מנת להתייעץ בעניין העסקה ונאמר להם, כי אם יעזבו את המפגש מבלי לחתום על ההסכם לא יוכלו לחתום במועד מאוחר יותר. במהלך הפגישה לא הפסיקו נציגי החברה להציג בפניהם את החוברת עם אתרי הבית שלהם, כאשר כל פעם הם מציגים אתר אחר בצורה אטרקטיבית ומדגישים את המחיר הזול באתר זה. כמו כן, נאמר לתובעים פעם אחר פעם, שחבילות הנופש הן הזולות ביותר ובמחירים הנמוכים ביותר אשר יוכלו לקבל. כך לדוגמא נאמר לתובעים, כי טיול לארה"ב מחוף לחוף אשר מחירו לאדם 30,000 ₪, יעלה לתובעים לא יותר מ- 10,000 ₪ לאדם ובמידה ויביאו חבילת נופש מחברה מתחרה יקבלו את אותה חבילת נופש ב- 50% פחות. כמו כן, הוצגו בפני התובעים מכתבי תודה והוקרה של חברי המועדון, אנשים ידועים בחברה הישראלית, אולם לא ניתנה להם אפשרות לשוחח עימם. במהלך כל הפגישה באופן מוזר ויוצא דופן, הציעו נציגי השירות לתובעים באופן בלתי פוסק לשתות מים קפה או תה. במהלך הפגישה ואחריה הרגישו התובעים עייפים, מטושטשים ורדומים. לבסוף השתכנעו התובעים לחתום על ההסכם, אולם לאחר מספר ימים, עת קראו את ההסכם, לא הבינו כיצד הסכימו לחתום עליו. כמו כן התברר, שהדברים שנאמרו על ידי נציגי החברה בעל פה במהלך הפגישה היו שונים מהוראות ההסכם הכתוב והוצגו בפניהם מצגי שווא. נאמר לתובעים, כי התשלום החודשי בגין זכות הנופש ישולם בתשלומים חודשיים של 300$ כל חודש, כאשר בפועל חויבו התובעים ב-4 תשלומים חודשיים, תשלום ראשון בסך 8,360 ₪ ועוד 4 תשלומים נוספים של 10,000 ₪ כל אחד. כמו כן נאמר להם, כי תשלום דמי הניהול והתחזוקה של מועדון הנופש הוא בסך של 100$, כאשר בפועל היה 399$ לשנתיים. מיד כשגילו התובעים, כי נוכו תשלומים כה גבוהים מחשבון הבנק שלהם ולאחר שהבינו כי רומו, מאחר ומה שהוצג והובטח בפגישה לא ניתן בפועל, ביקשו לבטל את העסקה. התובעים פנו לחברה על מנת לבטל את העסקה, אולם החברה סירבה ואיימה להפעיל את הסנקציות הנקובות בהסכם במקרה של ביטול וביניהן פיצוי מוסכם בהיקף של 15% מסכום התמורה. לאור העובדה שנוכו מחשבון הבנק של התובעים תשלומים כה גבוהים חודש אחר חודש נאלצו לקחת שתי הלוואות, על מנת לכסות את יתרת החובה בחשבון הבנק ולשלם את יתרת התשלום לחברה. התובעים הגישו ביום 1.11.2006 תלונה במשטרה נגד החברה על קבלת דבר במרמה ובמהלך הגשתה התברר להם מנציג המשטרה, כי ישנו חשד שנציגי הנתבעים הכניסו סם מסוג אקסטז'י למשקאות הלקוחות, על מנת שיהיו מטושטשים במהלך החתימה על ההסכם. הנתבעות 2 ו- 3 הן חברות קש אשר הוקמו על ידי נתבע 1 כדי לסייע לו במעשי המרמה שלו, שמטרתם הפלת אנשים תמימים בפח ונטילת מיטב כספם. נתבעות 2 ו- 3, באמצעות הנתבע 1, פעלו על מנת להחתים את התובעים על הסכם, וזאת תוך לחץ בלתי סביר ועולה אף החשש, שהנתבעות הכניסו סם מטשטש למשקאותיהם במהלך הפגישה, וזאת על מנת שיחתמו על ההסכם. בהתאם לכתבה אשר פורסמה בעיתון עולה, כי הצטברו במשטרה כ- 24 תלונות נגד הנתבעות 2-3 ונגד הנתבע 1 והנתבע אף נעצר על ידי המשטרה. זכות החברות שנמכרה לתובעים היא זכות פיקטיבית מאחר וחבילות הנופש שמוצעות להן יקרות יותר ממחיר חבילות הנופש בחברות אחרות והתובעים אינם יכולים לעשות שימוש בזכות שרכשו על פי ההסכם. כאשר ביקשו לבטל את העיסקה ולהחזיר את יחידת הנופש, נתבע 1 הפנה אותם לצד שלישי, חב' רויאל קונקשיין, שביקשה מהם תשלום נוסף בסך של 50,000 ₪. התובעים מבקשים לבטל את ההסכם, לקבל חזרה את התמורה ששולמה על ידם בסך 48,360 ₪ ופיצויים בגין עוגמת נפש, אבדן ימי עבודה וריביות בסך כולל של 40,300 ₪. תמצית טענות הנתבעים נתבע 1 מבקש לדחות את התביעה נגדו על הסף וזאת עקב העדר יריבות בינו לבין התובעים. אומנם, נתבע 1 משמש כבעל מניות ומנהל בחברה, אולם מדובר בחברה בע"מ, בעלת אישיות משפטית נפרדת מאישיותם המשפטית של בעלי המניות והמנהלים בה. התובעים לא הניחו כל תשתית המצדיקה חיוב אישי שלו במעשי החברה ולא מתקיימים התנאים להרמת מסך. הפעולות אשר בוצעו על ידו, בוצעו בשם החברה ומטעמה, בתוקף תפקידו כמנהל. התביעה נגד נתבע 1 הוגשה בחוסר תום לב, מתוך מטרה אחת והיא- להקל על התובעים את גביית חובם מהחברה ובית המשפט מתבקש למחוק את התביעה נגד הנתבע 1 על הסף. החברה מורשית מטעם חב' ויזינה לאתר חברים פוטנציאליים כדי לצרפם למועדון הנופש המנוהל על ידי חב' ויזנה. טענת התובעים לפיה החברה היא "חברת קש" אינה נכונה ואף אינה נתמכת בראיות או בעובדות. החברה כשרה לחלוטין ועד למועד הגשת כתב ההגנה לא הוגש נגד נתבע 1 כתב אישום ולא הוכחו החשדות המיוחסים לו. התובעים הוזמנו למשרדי החברה כדי להשתתף במפגש היכרות על מועדון הנופש, המנוהל על ידי החברה. המפגש נערך כחלק מקידום המכירות של החברה, כאשר ההשתתפות במפגש אינה כרוכה בהתחייבות כלשהי של המשתתפים ובכלל זה התובעים. החברה מעניקה למשתתפים במפגש מתנה, גם אם בחרו שלא להצטרף לשורות המועדון ו/או לרכוש שירותים כלשהם. הזמנת התובעים למפגש נעשתה באמצעות הטלפון, על ידי נציגי מחלקת המכירות של החברה, אשר פונים באופן רנדומאלי ללקוחות פוטנציאליים בהצעה לקבלת מתנה כנגד הסכמתם לקחת חלק במפגש הכרות והתרשמות שנערך במשרדי החברה. במעמד הפנייה הטלפונית מבהירים נציגי החברה, כי קבלת המתנה כפופה להשתתפות מלאה במפגש וללא כל התחייבות נוספת מעבר לכך. ביום 19.10.2005 השתתפו התובעים במפגש. התובעים הגיעו למפגש מרצונם החופשי ובידיעה, כי מוענקת להם מתנה, אף אם לא יצטרפו, בסופו של הערב, כחברים למועדון. התובעים מבססים תביעתם על אוסף של כתבות עיתונות לא מבוססות. בטענה לפיה הנתבעים פעלו להכנסת סם מסוג אקסטזי למשקאות, אין כל ממש והיא למעשה רכילות עיתונאית. נתבע 1 או מי מטעמה של החברה לא נחקרו בעניין תלונה זו ובדיעבד התברר, כי מדובר בתלונה שהיתה מופנית כנגד חברה אחרת. התובעים ישבו עם מנהל ההסכמים, אשר עבר עימם על הוראות ההסכם והסביר להם כל הוראה הטעונה הבהרה. מתוך מגמה לשימור לקוחות, מתפקידו של מנהל ההסכמים להסביר ללקוחות את כל תנאי ההסכם, וזאת במטרה למנוע אי הבנות מיותרות, גם אם הדבר אורך זמן רב. רק לאחר התרשמותו של מנהל ההסכמים, כי החברים המצטרפים מבינים היטב את ההסכם, משמעותו והיקפו, הוא מחתים אותם על ההסכם. המשא ומתן עם התובעים נוהל בתום לב ותוך גילוי מלא ומפורט של כל הוראות ההסכם וטיב ההתקשרות בין הצדדים, המפגש התנהל באווירה נינוחה ונעימה, החברה הקפידה על הוראות החוק והשיווק לא היה אגרסיבי כטענת התובעים. החברה או מי מטעמה לא עשו שימוש בחומרים משכרים, בתרופות או בסמים והנתבע 1 מעולם לא נחקר על האשמה זו. לאחר שסוכמו עם התובעים העלויות הכספיות הכרוכות בהצטרפות למועדון ולאחר שהובהרו להם הוראות ההסכם, נספחיו לרבות טופס הגילוי המצורף אליו- והכל בלשון ברורה ופשוטה, החליטו התובעים מרצונם החופשי להצטרף לשורות המועדון ולהתקשר בהסכם לרכישת זכות חברות במועדון. התובעים היו רשאים בסיום המפגש שלא להצטרף לשורות המועדון אלא לשוב לביתם כשבידם המתנה שהובטחה להם, אולם הם בחרו שלא לעשות כן. התובעים התקשרו בהסכם מרצונם החופשי עם חב' ויזינה, באמצעות חב' חוג החופש, ואין להם כל עילה בדין לביטול ההסכם עליו חתמו. התובעים שילמו את התמורה המוסכמת בין הצדדים בסך 48,360 ש"ח והם פנו לחברה ביוזמתם בבקשה, להמיר את יתרת התשלומים בתשלום במזומן. טענת התובעים לפיה ההסכם שהוצג בפניהם הכיל רק שני עמודים אינה נכונה. התובעים החזיקו בידם את ההסכם, קראו אותו ורק לאחר שהבינו את תוכנו חתמו עליו. התובעים קיבלו את כל הזכויות שהוקנו להם בהתאם להסכם, נשלחה להם תעודת בעלות המפרטת את זכויותיהם ביחידת הנופש והם קיבלו את ערכת ה- Interval gold , המזכה את המחזיק בה, בין היתר, בהנחה של עד 50% ב- 1,500 מלונות ברחבי העולם על בסיס יומי. זאת ועוד, בהתאם להוראות ההסכם לתובעים הזכות לעשות שימוש בעשרה שבועות בונוס בכל שנת חברות. החברה הבהירה לתובעים, שאינה רשאית לעסוק במכירת יחידות נופש "יד שנייה" והציעה להם לפנות לחברות העוסקות בכך, מבלי להציג בפני התובעים מצג כלשהו בקשר לחברות אלו או לפעולות המתבצעות על ידן. אין לחברה כל קשר לחב' רויאל קונקשן, אליה פנו התובעים, או למי מעובדיה. הזכויות שנמכרו לתובעים הן זכויות ממשיות והם בעלי יחידת נופש וזכאים לעשות שימוש בשירותי המועדון. אין לתובעים כל עילה לביטול ההסכם או לקבלת פיצוי כספי. התובעים מנסים להיאחז בחשדות לא מבוססים נגד הנתבעים כדי להיחלץ מעסקה שנעשתה עמם בדרך מקובלת ובהתאם להוראות הדין. בית המשפט מתבקש לדחות את תביעת התובעים. העדים שהעידו מטעם התובעים העיד התובע, מר שמואל גונן. גב' דינה גונן, בחרה שלא להגיש תצהיר מטעמה. מטעם הנתבעים העידו מר אורי רותם, מנהל הנתבעות 2 ו-3 ומר מיכאל לוי, מנהל הכספים של החברה. מר שלומי כהן, שהיה ככל הנראה מנהל ההסכמים של הנתבעת 3, לא הובא למתן עדות. דיון ככלל, התובעים נושאים בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבעים נושאים בנטל השכנוע לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה (יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, תשס"ד - 2003, עמ' 1508, להלן- קדמי). על כך נאמר על ידי בית המשפט העליון, כדלהלן: "... נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו - עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512). ככלל, בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע …" (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקאות 11 ו- 13 לפסק הדין, הדגשה הוספה). התובעת 2, שהיתה עדה לאירועים שתוארו בכתב התביעה, לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה והוגש תצהיר של התובע 1 בלבד. לטענת התובעים, בשיחת הטלפון פיתה אותם נציג הנתבעים להגיע למפגש במשרדי החברה, באמצעות הצעת מתנה אשר לכאורה אינה גוררת כל התחייבות מצידם וזאת על מנת לגרום להם לחתום על ההסכם. אין חולק, כי שיחת הטלפון במסגרתה הוזמנו התובעים למפגש עם נציגי החברה, נערכה בין נציג שירות לבין התובעת. מאחר והתובעת לא הגישה תצהיר מטעמה, עדותו של התובע בדבר פרטי השיחה היא עדות מפי השמועה, שאינה קבילה לעניין אמיתות תוכנה, שכן התובע לא שמע את הדברים באוזניו, אלא מפי התובעת (קדמי, חלק ראשון, עמ' 481-482). לפיכך, תוכן הפנייה הטלפונית וטענות התובעים לעניין זה לא הוכחו (לעניין פניות טלפוניות מסוג זה ראו פסק דיני מיום 12.3.08, בת.א. 63948/06 הורוביץ נ' חברת נתיבי חוג החופש בע"מ (בפירוק) ואח', פורסם באתר נבו, עמ' 10 - 11, אם כי, שם הנסיבות היו שונות, הטענות היו שונות והראיות שהוצגו היו שונות). אין חולק, שהתובעים חתמו על ההסכם עם חב' ויזינה, טופס הגילוי ושוברי התשלום בכרטיס אשראי, באמצעות הנתבעת 2, ושילמו את מלוא התמורה על פיו. המחלוקת היא ביחס למהות ההסכם ולנסיבות כריתתו. התובעים טוענים, כי נאמר להם שהם רוכשים חברות במועדון שמעניק הטבות בבתי מלון ואילו ההסכם הוא הסכם לרכישת יחידת נופש בתאילנד. לטענת התובעים, חתימתם על ההסכם היתה תוך טעות, הטעייה, עושק וכפייה וכי לא ניתן היה לממש את ההטבות שהובטחו להם. הנתבע נשאל על כך בחקירתו הנגדית, (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 1-8): ש. אני אומר לך שהתובעים ישבו עם משווקת ולא נאמר להם שמדובר ברכישת יחידות נופש אלא בחברות במועדון שמעניק הטבות בבתי מלון, מה יש לך לומר על כך? ת. נאמר לתובעים ואוכל להעיד על כך בצורה חד משמעית, כפי שנאמר לכל לקוח פוטנציאלי שהגיע מדי ערב למשרדי החברה, כי מדובר ברכישת חברות במועדון שכוללת... והדבר הראשון שהיא כוללת ונאמר להם זה זכות לשבוע נופש אחת לשנתיים בתאילנד, שמתוקף זה הם זכאים לקבל את כל שאר ההטבות והזכויות שפירטתי קודם". לטענת התובעים, נאמרו להם במהלך הפגישה פרטים שהתבררו כלא נכונים, ההסכם עליו הוחתמו אינו תואם את הדברים שנאמרו להם בעל פה על ידי נציגי השירות של החברה ומספר העמודים בו עולה על מספר העמודים שהוצגו להם על ידי מנהל ההסכמים של החברה. בין היתר נאמר להם, כי מדובר בעסקה כדאית ומשתלמת, שכן חבילות הנופש הן הזולות ביותר ובמחירים הנמוכים ביותר אשר יוכלו לקבל ואם יביאו חבילת נופש מחברה מתחרה יקבלו את אותה חבילת נופש ב- 50% פחות. עוד נטען בפניהם, כי מחירי הטיסות באמצעות החברה הם המחירים הזולים ביותר. מוסיפים וטוענים התובעים, שהובטח להם שהתשלום ייעשה בפריסת תשלומים גדולה יותר, כאשר בפועל זה לא היה כך ונאלצו לקחת הלוואה והחליפו את התשלומים בכרטיס אשראי בתשלום מזומן בסך 28 אלף ₪. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובחקירות הנגדיות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, שהתובעים לא השכילו להוכיח את תביעתם. התובעים לא ניצלו את זכות הביטול שעמדה להם מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, המאפשרת ביטול הסכם לרכישת יחידת נופש תוך 14 ימים. בכתב התביעה ובתצהיר מטעם התובעים נטען, כי מספר ימים לאחר הפגישה, עת קראו את ההסכם, לא הבינו כיצד הסכימו לחתום על הסכם שכזה (סעיף 27 לכתב התביעה), ולכן אין זה ברור מדוע לא ביטלו את ההסכם באותו מועד. מאידך, בחקירתו הנגדית השיב התובע, שמספר ימים לאחר החתימה על ההסכם הגיעה לביתם נציגה של החברה ולא טענו בפניה דבר. את ההסכם קראו רק לאחר שחוייבו בתשלום בכרטיס האשראי (עמ' 11 לפרוטוקול). אף שהתובעים טוענים, כי פנו בבקשה לביטול העסקה לנתבעת 3 ולחברת האשראי, לא הציגו כל ראיה לפנייה כזו. ההיפך הוא הנכון, התובעים פנו לחברה וביקשו להמיר את התשלומים מכרטיס האשראי לתשלום במזומן וקיבלו מהחברה הנחה (טופס שינוי תנאי תשלום מיום 23.11.05). יצויין, שההסכם נחתם כחודש קודם לכן. התובעים טענו, בין היתר, כי ייתכן וחתמו על ההסכם תחת השפעת סמים, שהוכנסו למשקאות ששתו במהלך המפגש. אני מקבל את טענת הנתבע, שטענה זו היא טענה בעלמא שלא הוכחה. התובעים מתבססים על כתבות שהתפרסמו בעיתונות ואין בכך כדי להוות ראיה. ההסכם נחתם ביום 19.10.05, התלונה במשטרה על קבלת דבר במרמה הוגשה רק ביום 1.11.2006 והתביעה הוגשה 8 ימים לאחר מכן, ביום 8.11.2006. יש בכך כדי לעורר את השאלה מדוע חיכו התובעים תקופה כה ארוכה להגשת התלונה למשטרה והאם הוגשה אך לצורך ביסוס התביעה. יצוין בהקשר זה, שהנטל להוכחת מצגי שווא, מרמה וחוסר תום לב הוא נטל מוגבר (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589), ואין זה פשוט להוכיח טענות מסוג זה, כאשר העדות היחידה היא עדות התובע (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971) וכאשר גירסת התובע נסתרת על ידי מסמכים שנחתמו על ידו. עניין נוסף העומד לרועץ לתובעים הוא אי העדת התובעת, שהיא עד רלוואנטי למשפט (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, 658). הדבר נכון ביתר שאת לגבי אי העדתה של התובעת, שהיתה מעורבת באירועים נשוא התביעה. על כך אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "הלכה מושרשת היא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהימנעות בעל דין מלהעיד. במצב דברים זה רשאי היה בית המשפט מאז ומתמיד להעניק ל"שתיקתו" של בעל דין משקל ראייתי לחובתו. משקל ראייתי זה עולה, מטבע הדברים, על המשקל שמייחסים בדרך כלל לאי העדתו של עד, בעוד שבעל דין מוחזק, ככלל, כעד מרכזי" (ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107, 118). טענת התובעים שלא היו מודעים לעניין התשלומים נסתרת על ידי השוברים עליהם חתמו. עיון בשוברים מעלה, שמדובר בשוברים ידניים בהם מפורט הסכום המדוייק ותאריך החיוב ועל כל אחד מהם מופיעה חתימתו של התובע. טענתם העיקרית של התובעים היא, שרכשו חברות ב"מועדון נופש" המקנה להם הטבות שונות, ובין היתר "חבילות נופש" זולות ביותר והנחות משמעותיות ב- 1,500 מלונות ברחבי העולם וכאשר ניסו לנצל את זכות הנופש, התברר להם, שהחברה הציעה להם מחיר גבוהה יותר ממשרדי נסיעות אחרים. ראשית אין זה סביר, שעל זכויות מעין אלה יסכימו התובעים לשלם סך של 48,360 ₪ וגם דמי ניהול ותחזוקה בסך 100$ (לגרסתם). מעבר לגובהם של סכומים אלה, לא ברור עבור מה יש לשלם דמי אחזקה, אם התובעים הבינו כי אין מדובר ביחידת נופש. מעבר לכך, התובעים לא השכילו להוכיח, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, שמדובר בהטעיה ובהטבות פיקטיביות. כל שטוענים התובעים הוא, שביקשו להזמין חופשה בת 7 ימים במינכן - שוויץ - אוסטרליה והחברה הציעה להם חבילת נופש במחיר של 1,200$ וגילו, שהחבילה נמכרת במשרדי הנסיעות בכ- 1,000$ (סעיף 35 לתצהיר התובע). התובעים מפרטים מקרה אחד בלבד, התובעים אינם מציינים את המועד של הפניה לחברה, התובעים אינם מציינים את שמו של משרד הנסיעות האחר ובעיקר, התובעים אינם מצרפים כל אסמכתא לפניה לתובעת ואינם מצרפים אסמכתא לנסיעה ולתמורה ששולמה על ידם למשרד הנסיעות. מדובר בטענה קלה ביותר להוכחה וגם בכך כשלו התובעים. התובעים כשלו בהוכחת ההטעיה ובודאי, שכשלו בטענות העושק והכפיה, הדורשות מצוקה, חולשה גופנית או שכלית, חוסר ניסיון כבד משקל, כפיה בכוח או איום. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה נגד נתבע 1 וזאת ללא צורך להתייחס לטענות האישיות נגדו, שכן הבסיס לטענות אלה לא הוכח כלל וכלל. מאחר ואין מחלוקת, שלא נעשה שימוש ביחידת הנופש או בכרטיס ההנחות, אין צו להוצאות.נופשביטול עסקה (יחידות נופש)