גזר דין נגד המכרז של המדינה

להלן גזר דין בנושא גזר דין נגד המכרז של המדינה: גזר דין חברת המכרז של המדינה בע"מ (להלן: "הנאשמת" או "החברה"), עוסקת מזה מספר שנים במכירות לקהל הרחב והיא "עוסק" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"). החברה מנהלת את עסקיה בדרך יחודית: היא מתקשרת עם יצרנים, יבואנים וספקי מוצרים רבים ומגוונים, מקבלת מהם מחירי מקסימום ומינימום, מפרסמת אותם יחד עם נתוני המוצרים בחוברות המכונות "המכרז של המדינה" או "מכרז כהלכה" המופצות לקהל הרחב. מכירת המוצרים, שהנאשמת מוכרת באופן זה, היא בגדר "מכר מרחוק" כהגדרתו בחוק. צרכנים המשתתפים במכרז, מוסרים לנציגי הנאשמת את פרטי כרטיס האשראי שלהם, וכרטיסי האשראי של הזוכים מחוייבים בהתאם לזכיות. הוראות החוק מחייבות את הנאשמת לוודא שלזוכים יסופקו מוצרי הזכיות במועד האספקה המובטח, כשם שחובתה לאפשר לזוכים לבטל את העסקה. על פי כתב האישום שבפני ב- 12 מקרים בין התאריכים 9.9.01-8.12.02 ובמקרה אחד ב- 15.7.03 (כמפורט ברשימה מצורפת), אירעו שיבושים שונים באספקת המוצרים לזוכים כגון אי אספקה, איחור משמעותי באספקה, אספקת מוצר נחות או שונה, אספקת מוצר שתכונותיו נחותות או שונות, אספקה לאחר ביטול העסקה, הצעה להחלפת מוצר שלא היתה מקובלת על הצרכן הזוכה. את האשם לאי אספקת הטובין לצרכנים שזכו במכרזים תלתה הנאשמת בתקלות טכניות, בספקיה השונים ובטענות של חוסר במלאי, וזאת למרות החובות המפורשות שהחוק מטיל עליה מכוח היותה עוסק. הצרכנים זוכו באיחור משמעותי ובחשבונות הבנקים שלהם נגרמו שיבושים. כתב האישום מייחס לנאשמת מניעת ביצוע העסקאות כמובטח, ואי קיום ההגנות שמעניק החוק לרוכשים בעסקת "מכר מרחוק" דהיינו אי ביטול העסקאות והחזר או זיכוי כספי תוך 14 יום מתאריך הביטול. כתב האישום מייחס לנאשמת עשיית מעשים העלולים להטעות צרכנים בעניינים מהותיים בעסקים כגון: היותה בת ביצוע, באשר למלאי הקיים והזמין, באשר למועד האספקה ובאשר לסוג המוצר ותכונותיו. לנאשמת מיוחסת בכתב האישום עבירות על סעיפים 2 ,14(ה) ו-23 לחוק. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות שבכתב האישום. על פי ההסדר המליצו בפני עו"ד קינן מטעם המאשימה ועו"ד קנבל ויוסף-קוזין מטעם ההגנה להשית על הנאשמת קנס, שהוסכם שלא יעלה על 100,000 ₪ ולא יפחת מ-50,000 ₪, בנוסף לחתימה על התחייבות בגובה הקנס שיוטל. לתביעה הזכות לטעון שהקנס הראוי הוא ברף העליון בעוד שהסנגוריה תנסה לשכנע טוענת שדי בקנס ברף התחתון. כמפורט בפרוטוקול- למרות ההסדר שבינהם, האריכו באי כוח הצדדים בטיעוניהם. באופן טבעי כל צד ניסה לשכנעני לראות את המקרה ונסיבותיו על פי השקפתו. לגישת התביעה העבירות ככלל קשות לגילוי ואכיפה, באופן המצדיק החמרה שתשיג את מטרת ההרתעה הן של הנאשמת עצמה והן של עוסקים אחרים כמותה. לדעת ב"כ המאשימה ראויה החמרה בעונשה של הנאשמת, לנוכח התמשכות העבירות והשיטות בהן השתמשה הנאשמת, עד כי עלה הרהור בליבי על שום מה הסכימה להכפיף עצמה לסד ענישה מתון, כשהעונשים המקסימליים הקבועים בחוק גבוהים בהרבה. הסניגורים הדגישו את החשיבות שהנאשמת נותנת לאמונו של הציבור, שכן אמון זה עומד בבסיס עסקיה. הם הביאו בפני טיעונים באשר להיקף עסקיה העצום של הנאשמת שבמסגרתו 13 המקרים נשוא ההרשעה אינם אלא טיפה בים, הבטלה בשישים. כמו כן נתבקשתי לקבל שבמקרים שבדיון נוצרו נסיבות מיוחדות שלנאשמת לא היתה אפשרות שליטה עליהן שהן בבחינת "הכרח בל יגונה" המהוה חריג זניח בפעילות החברה וביחסה ההוגן לכלל לקוחותיה כולל המתלוננים. לדעת נציגת המאשימה התוצאה העונשית שתצא מלפני תקדימית ומכאן חשיבותה מבחינת האינטרס הציבורי. מבחינת הנאשמת עצם העמדתה לדין פלילי והרשעתה, מהווה ענישה שעלולה להיות בעלת השלכות קשות עבורה מבחינה עסקית. מטיעוני באי כח הצדדים עולה שמעטים מאוד, אם בכלל, התקדימים שדנו בעבירות על חוק הגנת הצרכן שענינן "מכר מרחוק", שיוכלו להנחותני באשר למידת העונש, משכך אדרש בקצרה להיסטוריה החקיקתית והרציונל שבבסיסה. דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (הצעת חוק 1469 מיום 16.07.80) מדגישים את עליית רמת החיים יחד עם התפתחות הייצור והמסחר בישראל, שיכלול דרכי השיווק, תחכום דרכי הפרסום הגברת התחרות בשוק המוצרים שיש בהם להביא צרכן לרכישת מוצרים שאינו זקוק להם או שהם באיכות נמוכה מזו המצטיירת בפרסומים. בדברי ההסבר לחוק התייחסות למשפט העברי הרואה בחומרה יתירה גניבת דעת ואונאה במסחר עד כדי העמדתם של גנבי דעת כאלה בראש סולם העבריינים כאמור בבא קמא פרק ז' , ב' "שבעה גנבים הם, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות". המחוקק הישראלי החליט לכפות על העוסקים סטנדרט זהירות גבוה כמקובל במדינות רבות בעולם, ומצא להעניק לצרכן הגנות מיוחדות, שאינן מצויות בחקיקה הכללית, באשר המעשים והמחדלים המיוחסים לספק או נותן שירות, אינם מגיעים לידי מרמה במובן הפלילי הכללי. מאז תוקן החוק מספר פעמים, כשהתיקון העיקרי הרלוונטי לעניינו הוא זה משנת 1996 (ראו הצעת חוק 2566 מיום 16.12.96). המונח "רוכלות" הורחב ונפרש על עסקאות שנקשרו עקב הצעת עוסק או יזם שהגיעה לצרכן בדואר, בעתון או בטלויזיה. העסקאות שלא נקשרות במקום עסקו הקבוע של העוסק ומבלי שמתקיים מפגש בין העוסק לצרכן. התיקון לחוק בא להקל על התמודדותו של צרכן בבעיות יחודיות להתקשרויות כאלה, במיוחד כשברצונו לבטל את ההתקשרות. ד"ר א. דויטש במאמרה " מקורות החולשה של האינטרס הצרכני" (פורסם בקריית המשפט ב' תשס"ב עמ' 367) עומדת על חוסר האיזון בעמדות הכוח שבין הצרכן לעוסק שהוא לדעתה הגורם לחולשתו האינהרטית של הצרכן. ככלל קהל הצרכנים אינו הומגני, האינטרס של כל אחד מהצרכים חד-פעמי, ולהוציא נושאים מיוחדים, התארגנות הצרכנים קלושה ולארגוני הצרכנים אין כח של ממש. חוסר האיזון בין צרכן לעוסק קיים בשלב קשירת העסקה ובשלב מימוש הזכויות. בשלב קשירת העסקה מספר גורמים משתלבים יוצרים את חולשתו של הצרכן שעיקריה כדלקמן: הצרכנים חשופים לפרסומת אגרסיבית שאיננה מעבירה מידע מלא באופן המעמיד את העוסק בעמדה של יתרון אינפורמטיבי באשר למהות הממכר. הצרכן נתון להשפעת תחליפי שכנוע ביחס למוצר העומד למכירה תוך שימוש במניפולציה רגשית (בין השאר על דרך הענקת מתנות, פרסים או הטבות). העסקה נכרתת ללא משא ומתן, בעסקה ישירה-מול צרכן, פקיד מכירות בדרגה זוטרה חסר סמכויות לנהל מו"מ, ובעסקת "מכר מרחוק" הצרכן מתקשר עם עוסק "נטול פנים". העסקה נכרתת על פי חוזה אחיד, שהעוסק ניסח והמקנה לו עדיפות. הצרכן מחויב בתשלום מקדמות ומסירת אמצעי תשלום (שיקים או מסמכי אשראי) בטרם קבלת התמורה באופן המעמיד אותו במצב נחות. בשלב מימוש הזכויות, חולשת הצרכן נעוצה בויתורים ותת אכיפה של זכויות, בין מחוסר מודעות לזכויות ובין בשל הטרדה והעלויות שבמימושן, במיוחד באשר למוצרי צריכה שמחירם לא גבוה. אלה בין הסיבות העיקריות שהביאו את המחוקק להוסיף את ההוראות המיוחדות בחוק הגנת הצרכן על מנת שהמינוח "הגנת הצרכן" יהיה בעל תוכן ממשי ולא אות מתה עלי ספר. כב' השופטת שטרסברג-כהן בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חוזרת על הלכת בית המשפט העליון ברע"א 8733/96 לנגברט נ' מ"י ופוסקת שבמטרה ליישם את תכליתו הצרכנית, מתערב החוק בחוזים בין צדדים לא שווים, ומטיל על הספק (שהוא הצד החזק) חובת הגינות מוגברת כלפי הצרכן (שהוא הצד החלש). שמירה על יחסי הגינות בין ספק ללקוח, אפשרית אם הספק ימנע מלנצל מעמדו הכלכלי העדיף. אמינות השוק היא נגזרת מהגינות מסחרית המבטיחה מפגש רצונות אמיתי בין הצדדים לעיסקה. עסקה המבוססת על טעות הצרכן, הנובעת מאי גילוי מלא ומראש של פרטי העסקה על כל תנאיה כולל אספקה בזמן של המוצר, היא עיסקה המושתת על טעות הקונה ואיננה משקפת מפגש רצונות אמיתי ובתור שכזו איננה עיסקה בין שווים. מן הכלל אל הפרט בהודאתה בעובדות כתב האישום הודתה הנאשמת למעשה שמירב הפרקטורים המאפיינים חולשת צרכן כמפורט לעיל, מתקיימים בשיטת המכירות היחודית הנקוטה בידיה. מסתבר שהשיטה יעילה והיקף עסקיה של הנאשמת גדול מאוד, מכאן חובתה המוגברת על שמירת סטנדרט זהירות גבוה. הגם שבכתב האישום הוסף שחובות הנאשמת כלפי הלקוחות הן באמצעות ספקיה, אינני מקבלת את הטיעון שתקלות שמקורן בספקים, מנעו מהנאשמת לעמוד בהתחייבויותיה ללקוחותיה וחובותיה על פי דין. לא רק שהטענה איננה הגנה, אין בה לשכנעני שהיא נסיבה המצדיקה הקלה בעונשה של הנאשמת. לא נטען ולא הוכח שללקוחות הייתה ידיעה מראש על קיומם של ספקים שבהם תלוי בעצם ביצוע האספקה במועד. תלותה של הנאשמת בספקים הגיע לידיעת הלקוחות אם בכלל רק בשלב הכשל באספקה (סעיף 4 לעובדות כתב האישום). אי גילוי כזה מנוגד לחובת גילוי נאות ואינו עומד בחובת תום הלב הנחשב לעקרון "מלכותי שמצודתו פרושה על כלל המערכת המשפט בישראל"( ע"א 700/81 פז נ' פז פד"י ל"ח(2) בעמ' 742) והוא בבחינת "נשמתה" של מערכת המשפט (ע"א לסרסון נ' שיכון עובדים פד"י ל"ח(2) בעמ' 264). בד"נ 20/82 אדרס חומרי בניין בע"מ נ' הרלו את גו'נס אגב דיון בסוגיית הגישה הכלכלית ודחיית תאורית ההפרה היעילה חוזר ופוסק השופט ברק (כתוארו אז) שחוזים יש לקיים. "דיני החוזים לא באו אך להגביר היעילות הכלכלית ,הם באו לאפשר חיי חברה תקינים, חוזה יש לקיים ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו-כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם, קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו כחברה וכעם"...ואם כך הכלל, על אחת כמה וכמה בנושא צרכני שבו הביע המחוקק דעתו באופן נחרץ וחד משמעי. הסנגורים הגישו שני גזרי דין שיצאו מלפני חברי לערכאה (מבית המשפט השלום בחיפה ופתח תקוה). אולם אלו אינם יכולים לשמש כאמת מידה לעונשה של הנאשמת לנוכח השוני בנסיבות. בת.פ 1370/02 מ"י נ' שופרסל לא דובר בעסקת "מכר מרחוק" כי אם בנאשמת שמנהלת רשת מרכולים ומשרתת לקוחות הבאים לחנויותיה. בת.פ 3093/02 מ"י נ' טופטרייד יבוא ושווק דובר בשני מתלוננים שהתלוננו לגבי מוצר זהה בעוד, שבמקרה דנן 13 מקרים ומוצרים שונים. אני רואה את המקרה בחומרה ודוחה הטענה שמדובר במספר קטן של עבירות טכניות. שלוש עשרה תלונות שעניינן אי הספקה או אי הספקה בזמן של מוצרים שונים, מצביעות על כשל של ממש מבחינת הנאשמת באשר לשמירה על חובותיה החוקיות, ללא קשר לנפח עסקיה ולגודלו של המספר מבחינה פרופורציונלית לסך עסקיה. ויודגש - ניהול עסקים בקנה מידה גדול ע"י הנאשמת וע"י כלל העוסקים מחייב את הנאשמת ואת האחרים להתקשר עם ספקים יציבים מאוד, לפרסם המוצרים העומדים למכירה רק במצב של וודאות מוחלטת שהעיסקה תוכל להתבצע, תוך קיום מנגנון בקשה הולם שיהיה בו למנוע כשל עסקאות. משנה חומרה אני רואה בכך שהנאשמת הוסיפה מחדל על מחדל בסירובה לבטל את העסקאות מיד עם דרישה. ראוי היה שתעשה כך לאלתר ולא תעמוד על העסקאות שכשלו, תוך הנשמתן בהנשמות מלאכותיות על יד הצעות לשינויים ושדרוגים כעולה על דעתה, ושלא בהתאם למוסכם. הגם שמקבלת אני כי במסחר בין לאומי (לגבי מוצרי יבוא) ובתנאי שוק קשים כגון אלה השוררים בישראל כיום, יתכנו כשלים. הדעת נותנת שאילו באמת היתה הנאשמת פועלת בהגינות ובמיידיות לריצוי לקוחותיה תוך התחשבות בצרכים, ללא ניסיונות לקיים העסקה למרות הכל, הם לא היו מטריחים עצמם להתלונן. אינני מתרשמת מהטיעון שהנאשמת הטיבה באופן ממשי את מצבם של הלקוחות. הלקוחות היו מעוניינים בעיסקה בה התקשרו ככתבה וכלשונה ולא ביקשו טובות והטבות. יחד עם זאת, ולמרות החומרה, בית המשפט הגוזר את הדין איננו מתעלם מהנאשם הספציפי שבפניו תהא העבירה נשוא ההרשעה חמורה ככל שתהא, בית המשפט לוקח במכלול שיקוליו את יחודו של המקרה, הודאת הנאשם, עברו ועמדת התביעה. הלכה מנחה מקדמת דנא, שבית המשפט העליון חזר ואישר אותה בפסק דין שיצא מלפני הרכב של תשעה שופטים בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י פד"י נ"ז(5) 577, נקבע שבהעדר נסיבות מיוחדות שלא לעשות כן מכבד בית המשפט הסדרי טיעון שבין הצדדים. אשר על כן ולאחר ששקלתי מכלול הנסיבות לקולא ולחומרא, בהתחשב ברכיב ההרתעתי הצופה פני עתיד ועל מנת לעודד הנאשמת להמשך ניהול עסקיה כדין לרווחתה ולרווחת קהל צרכניה, אני מכבדת את ההסדר וגוזרת כדלקמן כדלקמן: 80,000 ₪ קנס. הנאשמת תשלם את הקנס שהושת עליה ב -2 תשלומים, הראשון ב- 15.7.2004 והשני ב- 15.8.2004. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי. מנהל הנאשמת מר מאיר סולטן יחתום על התחייבות בסך 80,000 ₪ שבמשך שנתיים מהיום לא תעבור עבירה מהעבירות בהן הורשעה. הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.משפט פלילימכרז