להלן פסק דין בנושא הפרת חוזה מעלית בבית משותף: פסק - דין חברת אלקטרה בע"מ (להלן - התובעת או אלקטרה) העוסקת, בין היתר, במתן שירותי אחזקה למעליות, הגישה תביעה כספית על סך 14,771 ₪, נגד נציגות הבית המשותף מרח' י.ל. פרץ 32 בחיפה (להלן - הנתבעת או נציגות הבית), בגין הפרת חוזה למתן שירות למעליות. ביום 8/11/2004, נחתם בין אלקטרה לנציגות הבית, הסכם "שירות מקיף למעליות" (להלן - החוזה), שתקופת ההתקשרות המוגדרת בו היא 12 חודשים החל מיום 1/1/2005 ועד ליום 31/12/2005 (להלן - תקופת החוזה). על פי החוזה, תשלם נציגות הבית לאלקטרה, תמורת שירותי אחזקה למעלית, סך של 12,000 ₪, בתוספת מע"מ, לכל שנת שירות. לשנת 2005 בלבד תינתן הנחה בסך 2,000 ₪, כך שהתשלום יהיה 10,000 ₪. סעיף 6ה' לחוזה קובע, כי בחלוף שנת שירות ראשונה, לגבי מעלית הפועלת יותר משלוש שנים, תוגדל התמורה בגין שירותי האחזקה בשיעור של 3% לשנה, עקב בלאי ופחת של המעלית (להלן - סעיף הפחת). עוד נקבע בסעיף 8ב' לחוזה, כי לכל צד קיימת זכות להודיע לצד השני עד 90 יום לפני תום תקופת החוזה, באמצעות מכתב רשום, על רצונו שלא לחדש את החוזה (להלן - הודעה מוקדמת). אם לא ניתנה הודעה מוקדמת, יוארך החוזה ויחייב את הצדדים לתקופה של 12 חודשים נוספים (להלן - התקופה המוארכת). על פי סעיף 8ד' לחוזה, הודעה על ביטול החוזה או הפסקת שירותי האחזקה, במועד הקודם לתום תקופת החוזה או לתום התקופה המוארכת, תחייב את המזמין לשלם לאלקטרה פיצוי מוסכם, השווה לדמי שירות שנתיים (להלן - הפיצוי המוסכם). אין חולק, כי ביום 1/1/2006 ולאחר שחלפה תקופת ההודעה המוקדמת, הודיעה נציגות הבית לאלקטרה, בהודעה טלפונית, על הפסקת ההתקשרות עמה. בתגובה לכך הודיעה אלקטרה לנציגות הבית, כי קיים בין הצדדים חוזה שירות בתוקף עד ליום 31/12/06. כמו כן אין חולק, כי ביום 9/1/06 התקבלה באלקטרה הודעת ביטול בכתב מנציגות הבית, שלאחריה התקשרה הנציגות עם חברת מעליות אחרת. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לשלוש סוגיות עיקריות: הראשונה, המועד בו ניתנה הודעת הביטול לאלקטרה. השנייה, האם הודעת הביטול מהווה הפרה של החוזה ומחייבת את נציגות הבית בתשלום הפיצוי המוסכם. הסוגיה השלישית שבמחלוקת היא, האם צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות), התשמ"ד - 1984 (להלן - צו הפיקוח) חל על החוזה ולכן סעיף הפיצוי המוסכם נוגד את האמור בצו הפיקוח ובטל. טענות התובעת המועד האחרון למסירת ההודעה המוקדמת על אי חידוש החוזה, היה ביום 2/10/2005, לכל המאוחר. הנתבעת פנתה בתחילת אוקטובר 2005, באמצעות מר צור אריה (להלן - מר צור), לנציג התובעת, מר יוסי ורדי (להלן - מר ורדי) אולם לא הודיעה על הפסקת ההתקשרות, אלא ביקשה הנחה בדמי השירות השנתיים לשנת 2006. התובעת הציעה שדמי השירות יישארו 10,000 ₪, ומר צור הבטיח לחזור אליה עם תשובה. בחלוף הזמן, משלא ניתנה תשובה להצעה ולא ניתנה הודעת ביטול, התחדש החוזה עד ליום 31/12/2006 והתובעת נערכה לאספקת שירות לשנה נוספת. הודעת הביטול הטלפונית של הנתבעת מיום 1/1/2006 ניתנה לאחר חלוף המועד להודעה מוקדמת ולא באמצעות מכתב רשום כנדרש בחוזה. גם הודעת הביטול בכתב מיום 9/1/2006 נעדרת כל בסיס משפטי מאחר וככלל אין לצד לחוזה זכות קנויה לבטלו באופן חד צדדי, אלא בעקבות הפרת החוזה על ידי הצד השני. הנתבעת לא טענה להפרה כלשהי מצד התובעת ומקור ההפרה נעוץ בשיקולי כדאיות כלכלית בלבד, שאין בהם כדי להקנות לה זכות לביטול החוזה. לפיכך, ביטול החוזה אינו כדין ומהווה הפרה יסודית, המזכה את התובעת בפיצוי המוסכם בסך 14,771 ₪, בתוספת 3% בהתאם לאמור בסעיף הפחת. באשר לתחולת צו הפיקוח טוענת התובעת, כי סעיף הפיצוי המוסכם בחוזה עולה בקנה אחד עם תקנה 7ב' לצו הפיקוח, מאחר והצו חל רק על חוזים שנכרתו לתקופה העולה על 12 חודשים. מאחר והחוזה הוא לתקופה של שנה, אין תחולה לצו הפיקוח. עוד טוענת התובעת, כי ברקע מהלכיה של נציגות הבית עומדת חברת שירות מתחרה, המנסה, באמצעים בלתי כשרים, "לגנוב" מאלקטרה את לקוחותיה. טענות הנתבעת טענת התובעת, כי נציגות הבית הודיעה לראשונה על הפסקת השירות רק ביום 9/1/2006, אינה נכונה. התובעת ידעה על הפסקת ההתקשרות כבר באוקטובר 2005, משיחת הטלפון שנערכה בין מר צור למר ורדי. מר צור הודיע לתובעת שהנתבעת לא תחדש את החוזה, לאור התעריף הגבוה של התובעת ביחס לחברות אחרות. באותה שיחה סוכם, שמאחר והתובעת לא יכולה להפחית את דמי השירות, הנתבעת "חופשיה לחפש חברה זולה יותר". למרות סיכום זה, הגיע מר ורדי למשרדו של מר צור במהלך אוקטובר 2005 וניסה לשכנע אותו לשנות את דעתו, אך מר צור חזר על עמדתו, שההתקשרות תופסק. התובעת נהגה בחוסר תום לב כאשר "משכה את הזמן", תוך ניצול תמימותו של מר צור, על מנת לגרום לחידוש אוטומטי של החוזה, אף שידעה כי אין בכוונת הנתבעת לחדשו. התנהגות זו נועדה לכפות על הנתבעת את המשך השירות ולמנוע מעבר לחברה מתחרה, זולה יותר. חידוש אוטומטי של החוזה וכבילת הנתבעת לשירותי התובעת מנוגדים לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן - חוק הגנת הצרכן) ולצו הפיקוח, פוגעים בזכויות הנתבעת ומקפחים אותה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא החלה במתן שרות כלשהו, החל מינואר 2006 מקבלת הנתבעת שירות מחברת מעליות אחרת ולכן מטרת התביעה היא עשיית עושר שלא כדין על חשבון הנתבעת. כמו כן, דרישת התובעת לתשלום עבור שנת שירות שלמה, מבלי שהחלה בנתינתו, אינה סבירה, אינה הגיונית ונוגדת את תכלית החקיקה הצרכנית. באשר לצו הפיקוח טוענת הנתבעת, כי מדובר בחוזה רב שנתי שהוארך אוטומטית ולכן הוא חוזה ארוך טווח לתקופה העולה על 12 חודשים. לגבי חוזה כזה קובע סעיף 7ב' לצו הפיקוח פיצוי בגין הודעה מוקדמת של שלושה חודשי שירות בלבד ולכן דרישת התובעת לתשלום פיצוי מוסכם בגובה דמי שירות שנתיים נוגדת את צו הפיקוח ודינה להתבטל. דיון הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו, לא יתקיימו הוכחות בתיק, ב"כ הצדדים יגישו סיכומים בכתב ובית המשפט יפסוק על סמך החומר המצוי בתיק ועל סמך טענות הצדדים. מועד מתן הודעת הביטול נציגות הבית מבקשת לבסס גרסתה, שהודעת הביטול לאלקטרה ניתנה על ידה בחודש אוקטובר 2005 ולא בחודש ינואר 2006, על הודעת פקס ששלח מר צור למר ורדי, בה סוכמו עיקרי הדברים שנדונו בשיחה זו. בתצהירו טען מר צור (סעיף 7 לתצהיר): "הריני להצהיר בזאת כי שלחתי במהלך חודש 10/2005 לורדי באמצעות הפקס את סיכום הדברים בינו לביני ומן הסתם אילו הפקס היה בידי הייתי מצרפו כראיה חלוטה לאמיתות טענותיי, אלא שלא העלתי בדעתי כי יומצאו שקרים ויתכחשו לאמת כפי שנעשה ע"י אלקטרה והפקס לא נשמר" (הדגשה הוספה). אלקטרה צירפה לתצהיר העדות הראשית מטעמה את הודעת הפקס, בה צוין: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית מחודש 10/06 להוריד את המחיר לביטוח המעליות לשנת 2006. תשובתך היתה כי אין באפשרותך להוזיל את המחיר ולכן סוכם בינינו בשיחה הטלפונית שאנו חופשיים לחפש חברה יותר זולה בביטוח מקיף למרות שהחוזה מסתיים בסוף 12/05". התאריך שציין מר צור על גבי הודעת הפקס אינו ברור ונראה כ- 1/1/05 או 10/1/05. גם במועד השיחה הטלפונית נפלה טעות, שכן השיחה התקיימה בחודש 10/05 ולא 10/06. עם זאת, המועד בו התקבלה ההודעה הוא הרלוונטי. חותמת ה"נתקבל" של אלקטרה מציינת, שההודעה התקבלה על ידה ביום 1/1/2006. כמו כן, הכיתוב האלקטרוני בכותרת ההודעה, המופק על ידי מכשיר הפקס, מעיד, כי הפקס נשלח לאלקטרה ביום 1/1/2006. בהתאם לכך, טענת מר צור בתצהירו, שהודעת הפקס המסכמת בכתב את הנאמר בין הצדדים בשיחת הטלפון, נשלחה לאלקטרה באוקטובר 2005, נסתרה על ידי הודעת הפקס עצמה, ממנה עולה, כי נשלחה בינואר 2006 ונועדה לערוך סיכום רטרואקטיבי בכתב של שיחת הטלפון שנערכה באוקטובר 2005. מלבד הודעת הפקס אין תיעוד בכתב לתוכנה של שיחת הטלפון. בנסיבות אלה, ומשהודעת הפקס נשלחה לאלקטרה כשלושה חודשים לאחר שנערכה שיחת הטלפון ולאחר שנודע למר צור על תום תקופת ההודעה המוקדמת, אין די בכך כדי לבסס את טענת נציגות הבית, שהודעת הביטול נמסרה בחודש אוקטובר ולכן ההודעה הקובעת היא זו שניתנה בכתב ביום 9/1/2006. תחולת צו הפיקוח האם צו הפיקוח חל על המקרה דנן? תחולת הצו תכריע, האם ביטול החוזה על ידי נציגות הבית מהווה הפרת חוזה או שהודעת הביטול היתה בהתאם לצו הפיקוח, המאפשר ביטול החוזה "בכל עת". כמו כן תוכרע השאלה, האם חייבת הנציגות לשלם לאלקטרה פיצוי מוסכם בגובה דמי שירות שנתייים או דמי שירות בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של החוזה, דהיינו - שלושה חודשים. לטענת התובעת, עסקינן בחוזה לתקופה של שנה (להלן - חוזה קצר טווח) ולא בחוזה לתקופה של למעלה משנה (להלן - חוזה ארוך טווח) מאחר והחוזה מתחדש לשנה נוספת רק אם המזמין לא מודיע על רצונו לבטלו בהודעה מוקדמת של שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה. מאידך טוענת הנתבעת, כי מדובר בחוזה ארוך טווח, מאחר והחוזה הראשון שנחתם בין הצדדים הוא "חוזה מתחדש", שמתחדש אוטומטית מדי שנה, אם הצדדים לא הודיעו על ביטולו. החשיבות בהבחנה בין חוזה קצר טווח לחוזה ארוך טווח נעוצה בכך, שצו הפיקוח, המעניק אפשרות ביטול החוזה בתנאים מיוחדים, אינו חל על חוזה קצר טווח. לגבי חוזה מסוג זה חלות הוראות החוזה האחיד שנכרת בין הצדדים. מאידך, אם מדובר בחוזה ארוך טווח, צו הפיקוח חל על היחסים בין הצדדים וקובע הוראות קוגנטיות, שלא ניתן להתנות עליהן. אם הוראות החוזה נוגדות את צו הפיקוח, דינן להתבטל בפני הוראות הצו, שיחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד שבין הצדדים. סעיף 7ב' לצו הפיקוח, שעומד בבסיס המחלוקת בין הצדדים, קובע בזו הלשון: (א) לא ייכרת חוזה חדש בדבר מתן שירות למעליות, לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה. (ב) סיום החוזה ייעשה על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של שלושה חודשים לפחות, מבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור. למעט דמי השירות המגיעים לו בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור. (ג) הוראות סעיפים קטנים (א)ו-(ב) יחולו גם על חוזה מתחדש או חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים. (הדגשות הוספו). לטענת התובעת, יש לפרש את צו הפיקוח באופן שבו חוזה חדש, חוזה מתחדש או חוזה שמאריך תוקפו של חוזה קיים - לא יהיו כפופים להוראות צו הפיקוח במידה והתקופה שנקבעה בחוזים אלה לא עולה על שנה. מאחר וחידוש החוזה לא עלה על תקופה של שנה, סעיף הפיצוי המוסכם עומד בקנה אחד עם צו הפיקוח. מאידך טוענת הנתבעת, כי מדובר בחוזה לתקופה העולה על שנה, מאחר וקיימת בו הארכה אוטומטית ולכן הוא חוזה ארוך טווח. לגבי חוזה מסוג זה קובע סעיף 7ב' לצו הפיקוח אפשרות ביטול בלתי מותנית, בכל עת, בתום שנה מיום כריתת החוזה בהודעה מוקדמת של 3 חודשים. הפיצוי בגין ביטול כאמור יהיה של 3 חודשי שירות בלבד. בהתאם לכך, דרישת התובעת לתשלום דמי שירות שנתיים אינה עולה בקנה אחד עם צו הפיקוח. סבורני, כי הצדק עם הנתבעת ואכן מדובר בחוזה ארוך טווח. זאת ניתן ללמוד מבחינה של לשון סעיף 7ב' לצו הפיקוח ומהתכלית העומדת בבסיסו. סעיף 7ב' חוקק לאחר פסק הדין של בית הדין לחוזים אחידים, תח"א 8/89 הרשות להגנת הצרכן נ' מעליות טל, שם נדונו סעיפי החוזה האחיד בין חברות המעליות לנציגויות הבתים המשותפים ונקבע, שהוראות מסוימות בהם מהוות הוראות מקפחות ולכן בטלות. בית הדין לחוזים אחידים ביטל את ההוראות המקפחות והותקן צו הפיקוח. בעקבות זאת שינו חברות המעליות את חוזיהן וניסו להתאימם לצו הפיקוח. בחלק מההוראות פעלו חברות המעליות בהתאם לצו ובחלק מההוראות ניסו לפסוע "בין הטיפות", כך שמחד ישמרו על עדיפותן על פני לקוחותיהן ומאידך, לא יפרו את הצו. היטיב לבטא את הדברים ב"כ התובעת שהסביר, בדיון שנערך ביום 5/6/2006, את הדרך בה נוסחו סעיפי החוזה (עמ' 2 לפרוטוקול): "לפני הצו החוזים היו לתקופות ארוכות יותר כי זה לא כדאי כלכלית … כשחיברנו את החוזה ישבנו עם הצו ביד אחד והחוזה ביד שניה". בחוזה נאמר, כי תקופת החוזה היא 12 חודשים, החל מיום 1/1/2005 וכלה ביום 31/12/2005. לכאורה תקופה קצובה, אולם, סעיף 8ב' לחוזה קובע חידוש אוטומטי: "לכל צד הזכות, עד 90 יום לפני תום תקופת ההסכם, להודיע לצד השני במכתב רשום על רצונו שלא לחדש הסכם זה מעבר לתום תקופת ההסכם. לא ניתנה הודעה כאמור, יוארך הסכם זה ויחייב את הצדדים לתקופה נוספת של 12 חודשים קלנדריים...". הודעת הצדדים על רצונם לא לחדש את החוזה היא תנאי מפסיק, שבהתקיימו החוזה מתבטל. כל עוד לא הודיעו הצדדים על רצון זה, החוזה מתקיים ולכן יש לראותו כחוזה ארוך טווח, ללא מועד סיום קבוע, שכן מועד הסיום תלוי בהודעת הצדדים. (ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (2005), עמ' 474 ואילך; סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973). נוהג של חידוש אוטומטי, "חידוש שבשתיקה", הוא טכניקה מקובלת בחוזי שירות. בדרך זו מנצל העוסק את הנטייה הטבעית של הצרכן שלא לעקוב באופן נמשך, לאורך שנים, אחר מועדי החידוש (א. דויטש, מעמד הצרכן במשפט (2002), 459 - 460). הארכה אוטומטית של החוזה, ללא הסכמתו המודעת של הצרכן, יש בה כדי לפגוע בצרכן, שכן רוב הצרכנים אינם מנהלים מעקב מסודר אחר מועד פקיעת החוזה ולכן אינם מודעים לכך שהחוזה התחדש. עדיף מצב שבו, על מנת להאריך חוזה שירות תידרש הסכמה מפורשת של הצרכן ולא יהיה די ב"חידוש שבשתיקה" (השוו: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון- עסקה לתקופה קצובה וחובת משלוח חשבוניות), התשס"ו- 2006). אולם, מאחר ואין כיום הסדר חוקי המונע הארכה אוטומטית, רשאית אלקטרה לקבוע תנאי זה בחוזה האחיד. מכל מקום, החוזה ה"מתחדש אוטומטית" אינו חוזה קצר טווח אלא חוזה ארוך טווח מאחר וכדרכו של חוזה על תנאי מפסיק הוא מתקיים עד אשר מתקיים התנאי המפסיק, ורק בהתקיימו חדל החוזה מלהתקיים. זאת ועוד, מבחינת תנאי החוזה עולה, כי מדובר ב"חוזה ארוך טווח" או ב"חוזה יחס", שבא להסדיר את היחסים בין הצדדים לתקופה ארוכה, על כל המשתמע מכך. החוזה מתאפיין "ברגישות לקיומן של נסיבות עתידיות, בלתי ידועות, המצריכות קביעת מנגנונים המתמודדים עם מצב דברים משתנה, וכן קביעת אמות מידה לחלוקה הדדית של סיכונים ודרכים לפתרון מוסכם של מחלוקות", כדרכם של חוזים ארוכי טווח. (ע"א 9946/01 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי פ"ד נח(1) 103, 115). אין איסור על כריתת חוזה לתקופה העולה על 12 חודשים, אם הצדדים מסכימים לכך. אולם, צו הפיקוח מחייב, כי בחוזה מסוג זה תהיה לנציגות הבית זכות בלתי מותנית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה. במקרה דנן נחתם החוזה ביום 8/11/2004 ותחילתו ביום 1/1/05 ולכן, היתה נציגות הבית רשאית לסיים את החוזה בכל עת, בהודעה של שלושה חודשים מראש ולשלם את דמי השירות המגיעים לאלקטרה בעד תקופת השירות, שעד לסיומו המוקדם של החוזה, דהיינו, תשלום דמי שירות בגין שלושה חודשים. נציגות הבית ביטלה את החוזה ביום 9/1/2006, שנה וחודשיים לאחר חתימתו ושנה לאחר תחילתו, ולכן הביטול היה בהתאם לצו הפיקוח וכדין. מתקין התקנות ביקש למנוע מצבים מעין אלה ולכן קבע בסעיף 7ב(ג) לצו הפיקוח, כי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על גם חוזה מתחדש או חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים. החוזה במקרה דנן הוא חוזה מתחדש ולכן הוראות הצו חלות עליו. לאור האמור, המסקנה היא - שצו הפיקוח חל על החוזה דנן, הנציגות היתה רשאית לבטלו בהודעה מוקדמת בכתב, ויש לבחון האם סעיף הפיצוי המוסכם נוגד את האמור בו. סעיף הפיצוי המוסכם סעיף 8ד' לחוזה קובע את הפיצוי בגין הודעת הביטול: "הודיע המזמין על ביטול ההסכם או על הפסקת קבלת שירותי האחזקה כאמור בהסכם זה, במועד הקודם לתום תקופת ההסכם או לתום תקופת ההסכם המוארכת ... יהיה על המזמין לשלם כפיצוי מוסכם ל"אלקטרה" תוך 10 ימים מקבלת הודעה על כך מ"אלקטרה" סכום השווה לדמי שרות שנתיים..." סעיף זה נוגד את צו הפיקוח, המעניק לנציגות הבית זכות בלתי מותנית לסיים את החוזה "בכל עת" לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה, וזאת אף בחוזה מתחדש, תוך הודעה של 3 חודשים מראש ותשלום דמי שירות בגין שלושת חודשים אלה. סעיף הפיצוי המוסכם מנוגד לצו הפיקוח ואלקטרה זכאית לתשלום בגין שלושה חודשי הודעה מוקדמת בלבד ולא לדמי שירות שנתיים. מסקנה זו מקבלת חיזוק מפסק הדין של בית הדין לחוזים אחידים, ח"א 9008/03 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלקטרה, שניתן ביום 9/6/2005, פסק הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים וביטל תנאים מקפחים בחוזה האחיד של אלקטרה. אחד התנאים שבוטלו בפסק הדין הוא סעיף 8(ד) לחוזה, שהעניק לאלקטרה זכות לקבלת פיצויים מוסכמים. בבקשה לביטול התנאים המקפחים נטען, כי יש בנוסח הסעיף כדי לקפח את המזמין מאחר וחויב בתשלום דמי שירות שנתיים ללא קשר למועד הביטול, הסעיף מחייב את הלקוח בתשלום סכום מופרז אשר אין קשר בינו לבין הנזק, שסביר שיקרה כתוצאה מן ההפרה. בנוסף נטען כי, נוסח הסעיף סותר את זכות המזמין לסיים את החוזה בהתאם לסעיף 7ב' לצו הפיקוח. על פי הסכמת הצדדים תוקן הסעיף כך, שסכום הפיצויים המוסכמים הוגבל לסכום השווה לדמי שירות עד לתום תקופת ההסכם. עוד נקבע, כי "היה ומדובר בהסכם שהוארך, על המזמין יהיה לשלם פיצויים מוסכמים בסך של שלושה חודשי שירות במקרה של בית מגורים ועד לתום תקופת ההסכם המוארכת בכל מקרה אחר". (פסקה 15 לפסק הדין). אף שפסק הדין לא חל באופן ישיר על החוזה במקרה דנן מאחר והחוזה נכרת לפני מתן פסק הדין, ניתן לשאוב מהסכמת אלקטרה לשינוי הסעיף הודאה בכך, כי התנאי בסעיף 8ד', בנוסחו בטרם השינוי, הוא תנאי מקפח ונוגד את צו הפיקוח. הסכמה זו קיבלה, כאמור, תוקף של פסק דין. התובעת לא הוכיחה את התנאים הקבועים בסעיף 6ה' להסכם ואין היא זכאית לתוספת של 3% עקב "בלאי ופחת של המעלית". לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת דמי שרות בגין שלושה חודשים בלבד ממועד ההודעה בכתב. דמי השירות יחושבו על פי התשלום שבוצע בפועל בשנת 2005 וללא סעיף הפחת. מאחר והתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד ולאור ההסדר הדיוני, תשלם הנתבעת לתובעת, שכ"ט והוצאות בסך כולל של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישולמו תוך 45 ימים מהיום.הפרת חוזהחוזהבתים משותפיםמעלית