חוב דוכן מפעל הפיס

להלן פסק דין בנושא חוב דוכן מפעל הפיס: פסק דין 1. לפני תביעת התובעת כנגד הנתבעת בסדר דין מהיר לתשלום חוב בסך של 23,032 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. העובדות, ההליכים וטענות הצדדים 2. התובעת היא זכיינית של מפעל הפיס המפעילה דוכן פיס בפתח תקווה. 3. החל מסוף שנת 2001 (או תחילת שנת 2002) נהגה הנתבעת לרכוש אצל התובעת מוצרי פיס שונים. במהלך הזמן אפשרה התובעת לנתבעת לרכוש מוצרים כאלה בהקפה. אין חולק, כי תחילה צברה הנתבעת חובות בסכומים קטנים יחסית (מאות שקלים בלבד), ואולם במהרה הגבירה את הרכישות והחוב הלך וגדל. אין חולק, כי ביום 19.11.04 חתמה הנתבעת על מסמך המאשר כי חובה לתובעת למועד זה עמד על סך של 14,426 ₪ (זאת לאחר ששילמה לתובעת סך של 5,000 ₪ והקטינה יתרת חוב קודמת של על 19,426 ₪). 4. ביום 8.6.05 הגישה התובעת את כתב התביעה בתיק דנן. בכתב התביעה טענה כי חובה של הנתבעת עלה כדי 21,738 ₪ נכון ליום 23.5.05, והסתמכה על פתק נוסף שנחתם לטענתה בעניין זה על ידי הנתבעת. הנתבעת הכחישה חתימתה על הפתק השני. 5. הנתבעת הגיש תחילה כתב הגנה כתוב בכתב ידה, ללא ייצוג משפטי. בכתב ההגנה הודתה בחוב מסויים, כדלקמן: "ב - 19.11.04 הייתי חייבת לה 14,426 ₪ ודליה לא לחצה לקבל את הכסף והמשיכה לשלוח לי זאת אפשר לראות". הנתבעת הכחישה את חתימתה על הפתק מיום 23.5.05 והכחישה כי היא חבה את מלוא סכום התביעה. היא תיארה את מצבה הכלכלי הקשה והוסיפה: "אף אחד לא כפה על דליה למכור לי בהקפה, עשתה זאת מרצונה וגם הרויחה טוב בזכות זאת אז מה קרה פתאום? אילולי לא היתה נותנת לי בחוב אולי לא הייתי שולחת כי לא היה לי כסף... פשוט שבעלי נפטר בפתאומיות הותיר חובות כבדים שנפלו עלי ואני לא עומדת בזה וחשבתי בתוך תוכי אולי פעם יתמזל מזלי וארויח". הנתבעת הסבירה כי אין ביכולתה לפרוע את החוב בו היא מודה, בשל מצוקה כלכלית. לכתב ההגנה צורף תצהיר הנתבעת, אף הוא בכתב ידה. 6. ביום 31.1.06 התקיימה ישיבה מקדמית לפני כב' השופט אורן שוורץ. בישיבה זו יוצגה הנתבעת על ידי עו"ד. רק בשלב זה העלתה על ידה לראשונה הטענה כי הוסכם לכאורה בינה לבין התובעת כי מחיר הכרטיסים ישולם אך ורק מתוך כספי זכיות. לנתבעת הותר לתקן את כתב הגנתה כך שיכלול גם טענה זו. 7. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית שלה ושל שותפתה בדוכן הפיס. כמו כן הגישה חוות דעת של הגרפולוג יצחק חגג, אשר בדק את כתב היד על הפתק מיום 23.5.05. הוא קבע כי הסכום "21,738 ₪" וכן שם הנתבעת ומספרי הטלפון שלה המופיעים על פתק זה נכתבו כולם בידי הנתבעת. אין חולק כי יתר המלים על הפתק נרשמו על ידי התובעת. דיון והכרעה 8. לאחר שבחנתי היטב את הראיות, שמעתי את העדים ועיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי יש אמנם לקבל את התביעה, אך לא במלואה, זאת בשל אשם תורם מצד התובעת להיווצרות החוב. 9. באשר לטענת הנתבעת כי הוסכם על תשלום מתוך כספי זכיה בלבד. אני דוחה טענה זו, אשר לא הוכחה במאומה וממילא אינה מתקבלת על דעתי. אין כל הגיון כלכלי בהסכמה כזו מצד התובעת ולא אוכל ליתן אמון בדברי הנתבעת בעניין זה, בפרט כאשר הנתבעת עצמה לא ראתה לציין זאת בתצהירה הראשון אלא הטענה הופיעה בשלב מאוחר יותר. 10. באשר לגובה החוב. שוכנעתי ברמה הנדרשת כי הנתבעת אכן רכשה מהתובעת מוצרי פיס תוך צבירת חוב של 21,738 ₪. מצאתי את עדות התובעת מהימנה ומשכנעת בכל הנוגע להתפתחות החוב. הנתבעת הודתה כי ביום 19.11.04 עמד חובה על סכום של 14,426 ₪. שוכנעתי כי המשיכה לרכוש כרטיסים בהפקה כך שליתרת החוב מנובמבר 2004 התווסף במשך מספר חודשים חוב נוסף. רכישות נוספות בהקפה עלו מדברי הנתבעת עצמה בכתב ההגנה הראשון: "ב - 19.11.04 הייתי חייבת לה 14,426 ₪ ודליה לא לחצה לקבל את הכסף והמשיכה לשלוח לי זאת אפשר לראות" (ההדגשה הוספה - ש.ר.). כמו כן העידה על כך התובעת: "ש: למשל אחרי 19.11.04 שהכנתם פתק זה היא המשיכה לקנות גם אחר כך? ת: נכון" (עמ' 8 לפרוטוקול). שוכנעתי כי הנתבעת אכן חתמה גם על הפתק השני מיום 23.5.05, אשר שיקף את מצב חובה לאותו יום. לעניין זה אני מקבלת את עדותו של הגרפולוג, אשר לא נסתרה, וכן את עדות התובעת בנוגע לאופן רישום הפתקים. איני מוצאת ממש בטענות הנתבעת בדבר פרכות וסתירות שנפלו בעדות התובעת בעניין זה. נראית לי סבירה טענת התובעת, לפיה במאי 2005 ערכה חישוב של גובה החוב נכון לאותו מועד על גבי הפתק מיום 19.11.04, ואת התוצאה שבה ורשמה על פתק נפרד, עליו החתימה את הנתבעת, כדבריה: "לשאלת בית המשפט אם זה היה לפני הפתק השני או ביחד עם הפתק אני אומרת שזה היה אחרי הפתק השני כשכבר היתה אצלי עשינו סיכום שהיא חייבת לי 21,000 ואני הוספתי למעלה את 7,000 כדי שהיא תראה כמה הביחד זה מסתכם. לשאלת ביהמש מתי החתמת אותה על הפתק הנפרד על אותו סכום אני אומרת ב - 23.5" (עמ' 10 לפרוטוקול). 11. אני קובעת, איפוא, כי הנתבעת רכשה אצל התובעת מוצרי פיס בהקפה, באופן שחובה הכולל עמד על 21,738 ₪ נכון ליום 23.5.05. 12. מכאן לאשם התורם מצד התובעת. סבורני כי התובעת תרמה להיווצרות החוב בכך שהמשיכה לאפשר לנתבעת לרכוש כרטיסים בהקפה ולהגדיל את חובה עוד ועוד, למרות שעמדו לנגד עיניה של התובעת סימנים ברורים לכך שהנתבעת פועלת מתוך תלות והתמכרות להימורים, בלא כל פרופורציה לאמצעיה הכלכליים. 13. אכן, אין חולק כי רכישת מוצרי פיס הינה בגדר הימור מותר וחוקי. יש כמובן להניח כי בהתירו הימורים כאלה סבר המחוקק כי יש בהם משום תועלת ציבורית. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מסיכון ההתמכרות הגלום בהימורים כאלה, אפילו הם חוקיים, כמו גם מההשלכות האישיות והחברתיות ההרסניות הנלוות להתמכרות כזו. ברי כי מוכר כרטיסי פיס אינו נדרש וגם אינו רשאי לסרב למכור כרטיסים כאלה לכל המעוניין לרכשם, ואין הוא מופקד על נסיבותיו האישיות של כל קונה. שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בהעמדת אשראי לצורך רכישה כזו. מכירה כרטיסי הימור בהקפה נתונה לשיקול דעתו של המוכר, ואין הוא חייב להעמיד אשראי כזה לרשות לקוחותיו. למוכר יש אינטרס כלכלי מובהק להגביר את מכירת כרטיסי ההימור והוא עושה כן לעתים על ידי העמדת "מימון ביניים" לרכישות. העמדת אפשרות כזו ללקוח המכור להימורים כמוה כהצבת מכשול לפני עיוור, שכן התלות הנפשית שפיתח מונעת ממנו לעמוד בפיתוי הגם שבסופו של יום ידרש לפרוע את כל החוב שנוצר (וראה, למשל, דברי ביהמ"ש בת"פ (י-ם) מ.י. נ' מלכה ואח' (מפי כב' השופטת מ. נאור), כדלקמן: "מתן הלוואות למהמרים יוצר אפשרות בפניהם להמשיך ולהמר גם כשכספם אזל, והם נוטלים הלוואות בתקווה שימשיכו במשחקי המזל ובסופו של יום יוכלו, למצער, לשלם את החוב, ואולי אף לזכות ברווח. בתי המשפט עמדו בהקשרים שונים על התופעות החברתיות השליליות של עסקי ההימורים...". אמנם, הדברים נאמרו בהקשר להימורים בלתי חוקיים ואולם בעניין השפעת ההלוואות על המהמרים הם יפים גם לענייננו. פערי הכוחות בין הצדדים במצב כזה ופגיעותו המיוחדת של הלקוח מחייבים, לדעתי, להרחיב את גדר חובות תום הלב והזהירות החלות על מכירה בהקפה של כרטיסי הימור חוקיים. יתר על כן. סבורני כי יהיו נסיבות בהן ניתן יהיה לראות בעיסקת הקפה כזו כמנוגדת לתקנת הציבור, על כל המשתמע. 14. בענייננו מצאתי כי לפני התובעת היו סימנים ברורים ומובהקים לתלות והתמכרות של הנתבעת בהימורי הפיס. התובעת עצמה העידה בעניין זה כדלקמן: "לביהמ"ש - האם היה לך בזמן אמת את הרושם שהנתבעת מכורה להימורים אני אומרת שאני לא יודעת אם היתה מכורה להימורים אך היתה אוהבת להמר..." (עמ' 12 לפרוטוקול). התובעת אישרה בתצהירה כי היתה ערה לכך שלנתבעת קשיי נזילות עוד מתחילת הדרך, שכן זו היתה הסיבה שהסכימה למכור לה בהקפה: "במשך הזמן נוצרו בינינו יחסי אמון ובשל קשיי נזילות של זהבה, כך לטענתה, התחלתי למכור לה מוצרים בהקפה" (ס' 5 לתצהיר התובעת). כמו כן הצהירה כי חובה של הנתבעת תפח תוך זמן קצר יחסית למימדים מדאיגים (ס' 7 לתצהיר התובעת, עדותה בעמ' 11 שורה 17 - 18 לפרוטוקול). אפילו כאשר הגיע חובה של הנתבעת לסכום של - 14,000 ₪ המשיכה התובעת לאפשר לנתבעת לרכוש כרטיסים נוספים בהקפה, כך שהחוב הגיע תוך כחצי שנה לסכום של כ - 21,000 ₪. התובעת ידעה כי באותה תקופה עצמה רכשה הנתבעת כרטיסי הימורים אצל זכיינים אחרים ויצרה שם חובות עתק נוספים (ס' 11 לתצהיר התובעת). הנתבעת העידה כי פעילותה בדוכן היתה יומיומית. שוכנעתי, כי לא היתה כל פרופורציה בין היקף פעילות ההימורים של הנתבעת לבין יכולותיה הכלכליות, וכי הדברים היו ידועים היטב לתובעת, שהיתה עימה ביחסי ידידות. למרות כל זאת, המשיכה התובעת למכור לנתבעת עוד ועוד כרטיסים בהקפה. איני פוסלת את האפשרות כי התובעת העמידה אשראי לנתבעת מתוך ידידות ואמון ולאו דווקא מתוך רצון לנצל את חולשתה. למרות זאת, סבורני כי היה עליה להפסיק למכור לה כרטיסים בהקפה כבר בנובמבר 2004 ואולי עוד קודם לכן, זמן רב לפני שתפח החוב למימדים אליהם הגיע. משלא עשתה כן, אני מוצאת כי התובעת תרמה במו ידיה להיווצרות החוב. אני אומדת את תרומתה זו בשיעור של 25%. 15. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 16,302 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 23.5.05 ועד יום התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן להשיב לה 75% מהוצאות המשפט שהוציאה, כנגד קבלות. מפעלהימוריםמפעל הפיסחוב