להלן פסק דין בנושא קורס ספרות - החזר כספי: פסק-דין 1. התובעת נרשמה לקורס ספרות אצל הנתבע. עלות הקורס - 10,700 ₪. אין מחלוקת כי הקורס היה אמור להיפתח ביום 29.4.07, וכי מדובר בלימודים בשעות אחר הצהריים. הנתבעת עובדת בשעות הבוקר ועל כן נרשמה לקורס של אחר הצהריים, כפי שאמנם סומן בהסכם שנחתם בין הצדדים באותו מועד (נספח ג' לכתב התביעה). אין מחלוקת כי התובעת שילמה עבור הקורס בתשלומים, באמצעות כרטיס אשראי. 2. התובעת טוענת כי הקורס לא החל ביום 29.4.07, כפי שנקבע בהסכם. לדבריה, היא התבקשה להמתין במקום והמתינה כמחצית השעה, תוך צפייה בעבודתם של תלמידים אחרים. תוך כך נשאלה התובעת אם היא יודעת לעשות "פן", ומשהשיבה בחיוב, התבקשה לעשות "פן" לשלוש לקוחות. התובעת טוענת כי לאחר המתנה זו וביצוע ה"פן" ללקוחות, היא חשה מנוצלת ומרומה והבינה כי הקורס לא יתקיים בהתאם להסכם, ועל כן ביקשה בו במקום מהנתבע לבטל את העסקה. הנתבע דחה בקשה זו וטען כי נוצרה בעייה זמנית, וכי הקורס יפתח כעבור מספר ימים, ביום 1.5.07. לדברי התובעת, הבטיח לה הנתבע כי אם גם אז לא תהיה מרוצה, תבוטל העסקה, וכספה יוחזר לה. לבקשת התובעת, כתב לה הנתבע, על גבי פתק - נספח ד' לתביעה - כי אם תחליט לבטל את השתתפותה בקורס בשבוע הקרוב, "יוסדר העניין הכספי". ביום 1.5.07 ביקשה שוב התובעת מהנתבע, בשיחת טלפון, לבטל את העסקה ונענתה כי הדבר אינו פשוט, וכי עליו לשוחח עם רואה החשבון שלו. התובעת שיגרה באותו מועד לנתבע הודעה בכתב על ביטול העסקה (נספח ה' לתביעה), ובאותו מועד אף פנתה בבקשה דומה לחברת כרטיסי האשראי. ביום 2.5.07 הגיעה התובעת אל הנתבע וביקשה שוב לבטל את העסקה ולקבל את כספה בחזרה, והפעם השיב לה הנתבע כי תוכל לבטל את העסקה כנגד תשלום דמי ביטול בסך 5,000 ₪. 3. התובעת רצתה להימנע מאובדן סכום זה, ואף מהליכים משפטיים, ועל כן הסכימה להגיע למקום הקורס למחרת, 3.5.07, מועד שבו הבטיח לה הנתבע כי הקורס ייפתח. התובעת אמנם הגיעה למחרת למקום הקורס, אך גם במועד זה לא הגיעו תלמידים, והקורס לא נפתח. התובעת שבה והודיעה לנתבע כי היא מבטלת את העסקה ביניהם. הנתבע דחה את הודעתה והשיבה כי יהיה עליה להשתתף בקורס בלימודי בוקר, כיוון שקורס אחר-הצהריים לא ייפתח. כאמור, התובעת עובדת בשעות הבוקר, ועל כן התקשרה בעסקה, בהסתמך על הקבוע בחוזה, כי הקורס יתקיים בשעות אחר הצהריים. 4. בינתיים חוייבה התובעת, באמצעות כרטיס האשראי, בתשלום הראשון בגין העסקה, בסך 1,070 ₪. בשל כך נאלצה התובעת לפנות פעם נוספת לחברת כרטיסי האשראי, ביום 4.5.07. אין מחלוקת כי בסופו של דבר, לאחר מספר פניות של התובעת, ביטלה חברת כרטיסי האשראי את העסקה, וכי בפועל נגבה מהתובעת רק התשלום הראשון האמור. 5. ביום 6.5.07 הגיעה התובעת שוב אל הנתבע, בליווית בני משפחתה, וביקשה לסיים את המחלוקת בכך שיוחזר לה הסכום של 1,070 ₪ שנגבה ממנה, והנתבע יתן לה אישור על ביטול העסקה. לדבריה, הנתבע ושותפו דחו בקשה זו ואמרו לתובעת ולבני משפחתה: "לכו לבית המשפט"; ואף התלוננו כנגדם במשטרה תלונת שווא. אף התובעת מצידה התלוננה כנגד הנתבע במשטרה בגין גניבה ומרמה. התובעת ביקשה להימנע מהליך משפטי, ועל כן פנתה למשרד התמ"ת ולמועצה הישראלית לצרכנות, אך לא הושגה הסכמה בין הצדדים (באותו שלב תבעה התובעת רק החזר של הסכום של 1,070 ₪ שנגבה ממנה). משמאמצי התובעת לקבל בחזרה את הסכום ששילמה לא נשאו פרי, היא הגישה את התביעה דנן. 6. בכתב ההגנה כפר הנתבע בכל טענות התובעת. הוא טען כי הקורס כן נפתח במועד שעל פי ההסכם, היינו: ביום 29.4.07, וכי השיעורים החלו במועד זה והתקיימו אף במועדים נוספים בחודש מאי, ובהם יום 1.5.07 ויום 3.5.07. לכתב ההגנה צורפו גיליונות נוכחות של התלמידים, שבהם סומנה נוכחותה של התובעת בשיעורים, בשלושת המועדים האמורים, כמו גם נוכחותם של שבעה תלמידים נוספים (ביום 29.4.07) ושל שמונה תלמידים נוספים (במועדים שצויינו בחודש מאי). הנתבע טען בכתב ההגנה כי לאחר יום 3.5.07 הפסיקה התובעת את השתתפותה בשיעורים וביקשה לבטל את העסקה, באופן חד צדדי וללא הצדקה. הנתבע הסתמך על סעיף 3 של ההסכם, ולפיו תלמיד שעוזב את הלימודים לאחר תחילת הקורס מתחייב לפרוע את מלוא שכר הלימוד. 7. בדיון הראשון בתיק, ביום 15.5.08, העיד הנתבע כי הפגיש את התובעת עם כל יתר התלמידים בקבוצתה, אשר עמם יחדיו השתתפה בשיעורים, בשלושת המועדים שצויינו לעיל. הוא העיד כי גיליונות הנוכחות שצירף, לגבי השיעורים והתלמידים שצויינו לעיל, מתייחסים כנראה לקורס של שעות הערב. הנתבע לא כפר בטענת התובעת, כי הציע לה לעבור לקורס-בוקר. על שאלה בעניין זה הוא השיב: "לא זוכר". שאלתי את הנתבע: "האם תוכל להעיד לפחות שני תלמידים שפגשו את קרן בימים האלה, נכנסו אתה לשיעורים שהם השתתפו בהם וגם קרן"? ועל כך השיב הנתבע: "אין שום בעיה" (בעמ' 2 לפר'). לנוכח הצורך בישיבה נוספת, לשמיעת עדי הנתבע, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ולהוסיף תביעה לפיצוי כספי בגין הפרת ההסכם, ורשות זו ניתנה לה. 8. ביום 3.6.08 הגישה אמנם התובעת כתב תביעה מתוקן כאמור וצירפה אליו מסמכים רבים, ובין היתר - המכתבים ששלחה לחברת כרטיסי האשראי לאומי קארד, למועצה הישראלית לצרכנות, ועוד. הנתבע ביקש, וקיבל, אורכה להגיש את כתב ההגנה המתוקן עד יום 1.9.08, אך הגיש אותו רק ביום 3.11.08, מבלי ליתן כל הסבר לכך. בכתב ההגנה המתוקן חוזר הנתבע על הנטען בכתב ההגנה המקורי. 9. הנתבע מצידו לא פעל על פי ההחלטה בתום הדיון מיום 15.5.08. הוא לא זימן איש משמונה התלמידים הנוספים לעדות, חרף הצהרתו כי יוכל לעשות כן ללא קושי, ולמרות שהישיבה הנוספת נקבעה אך ורק לבקשתו, על מנת לשמוע אותם עדים ולהפריך את טענת התובעת, כי הקורס שאליו נרשמה כלל לא נפתח, וכי לא התקיימו בו שיעורים בשלושת המועדים שצויינו לעיל. הנתבע נימק זאת בכך שיש לו קושי להביא את העדים, אך לא הסביר כיצד נוצר קושי זה, לנוכח הצהרתו ההפוכה בדיון הקודם. הנתבע טען כי הוא לא הפר את ההסכם שבין הצדדים, וכי התובעת לא הוכיחה נזק שנגרם לה, למעט הסכום של 1,070 ₪ שנגבה ממנה. כעת הביע הנתבע נכונות להשיב לתובעת סכום זה. התובעת ביקשה לציין כי היא סובלת מדיסלקציה, ועל כן התקשתה במיוחד בכתיבת כל המכתבים ששיגרה לגורמים שונים, בניסיונה להביא לביטול העסקה על ידי חברת כרטיסי האשראי, וכן - פניותיה למשרד התמ"ת ולמועצה הישראלית לצרכנות בניסיון להגיע עם הנתבע להסכמה שתייתר את הצורך להגיש את תביעתה. 10. התובעת עשתה עלי רושם אמין, ואני מקבלת את דבריה. תימוכין לטענותיה ניתן למצוא בעובדה שאינה במחלוקת: כי חברת כרטיסי האשראי ביטלה את העסקה וחדלה לחייב את התובעת על פיה, לאחר גביית התשלום הראשון. כידוע, חברת כרטיסי האשראי אינה מבטלת עסקה ללא הסכמת הספק, אלא אם הלקוח הראה להנחת דעתה, כי לא קיבל כלל את השירות (או את המוצר) מושא העסקה (סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986). ניתנה לנתבע אפשרות מלאה להוכיח את גירסתו ולהפריך את גירסת התובעת, ולשם כך נקבע דיון נוסף בתיק, אך כאמור - הנתבע לא ניצל אפשרות זו ולא הביא לעדות, ולו אחד מאותם שמונה תלמידים נוספים, שהיו אמורים להעיד על קיומם של השיעורים במועדים שצויינו לעיל ועל השתתפותם בהם, ביחד עם התובעת. 11. הנתבע הפר באופן בוטה את ההסכם שלו עם התובעת, החל מהמועד הראשון שנקבע בהסכם לתחילת השיעורים והמשך ביתר המועדים. אני מקבלת את גירסת התובעת, כי הקורס שלגביו התחייב הנתבע בהסכם עמה, לא נפתח כלל במועד שנקבע בהסכם, ואף לא לאחר מכן, עד יום 3.5.07. הנתבע החתים את התובעת על ההסכם ביום 29.4.07, המועד שבו היה הקורס צריך להיפתח, בידיעה כי הקורס אינו עומד להיפתח באותו מועד, והוא הציג לפניה מצג שווא אף לגבי מועד נוסף: 3.5.07, שבו הבטיח לה שהקורס ייפתח. בנסיבות אלה היתה התובעת זכאית לבטל את ההסכם, על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, וברור שהיתה זכאית, מלכתחילה, להשבת הסכום שנגבה ממנה. בנסיבות שפורטו לעיל, היה על הנתבע אף ליתן ביד התובעת אישור על ביטול העסקה, ובכך היה חוסך ממנה את הטרחה, המועקה ועוגמת הנפש שנגרמו לה עקב הצורך לשכנע את חברת כרטיסי האשראי כי חל כישלון תמורה מלא של העסקה. מלכתחילה דרשה התובעת מהנתבע רק החזר של הסכום שנגבה ממנה, אך הנתבע "שלח" אותה לבית המשפט. בבית המשפט טען הנתבע, כי יוכל בנקל להעיד אחדים מהתלמידים, שהשתתפו עם התובעת בשיעורים, דבר שהיה מפריך את גירסתה, אך כאמור - הוא לא הביא לעדות אף תלמיד מבין התלמידים, ששמותיהם נרשמו בגיליונות הנוכחות שצירף לכתב הגנתו. בנסיבות שפורטו לעיל, צודקת התובעת בתביעתה המתוקנת לפיצויים בגין הפרת ההסכם, נוסף על החזר הסכום ששילמה, וזאת בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. עם זאת, הסכום שהתובעת תבעה: 17,800 ₪, הוא מופרז בנסיבות העניין, ואני מעמידה את סכום הפיצוי האמור על סך 5,000 ₪. 12. אני מקבלת, איפוא, את התביעה, אם כי לא במלוא סכומה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 6,070 ₪ (סכום ההחזר בצירוף סכום הפיצויים), שיישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 26.11.07, ועד לתשלום בפועל. עוד ישלם הנתבע לתובעת הוצאות המשפט בסך 600 ₪ (בהתחשב בצורך בישיבה נוספת לשמיעת עדיו שלא הובאו). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום.ביטול קורס / החזר שכר לימודהחזר כספי