תביעה להחזר כספי בגין קניית הליכון

להלן פסק דין בנושא קניית הליכון - החזר כספי: פסק דין בפני תביעה להשבה כספית בסך של 4,710 ₪. התובעת" רכשה ביום 05/11/07 מכשיר הליכון מאת גיל ספורט בע"מ יבוא ושיווק מוצרי ספורט (להלן: "הנתבעת 1") וזאת באמצעות הזמנה טלפונית בתמורה להליכון שילמה התובעת סך 4,639 ₪ המחיר כולל הובלה. לגישת התובעת, סוכם עם נציג הנתבעת כי המוצר יגיע לביתה של התובעת בתוך שבעה ימים. כמו כן הובהר כי הרכבת המוצר אינה מסובכת ומשכך אין צורך במתקין. בפועל הגיעה המוצר רק ביום 15/11/07, איחור של שלושה ימים מהמועד אשר נקבע תחילה. בשל האיחור הובטח לנתבעת כי ישלח לביתה מכשיר סטפר כפיצוי. לתדהמתה בעת ניסיון להרכבת המכשיר, גילתה כי המכשיר כלל אינו פשוט להרכבה ומשכך פנתה למתקין פרטי. לאחר התקנת המכשיר נתגלו תקלות שונות בכפתור מד הדופק, ומד המהירות אשר עבדו לסירוגין. משכך פנתה התובעת למשרדי הנתבעת 1 אולם זכתה ליחס מזלזל, משכך פנתה התובעת ביום 10/12/07 הן לנתבעת 1 והן לחברת האשראי בבקשה לבטל את העסקה, הנתבעת 1 הטילה את האחריות למוצר על היבואן אביר ספורט בע"מ(להלן:"הנתבעת 2"), משכך פנתה התובעת מספר פעמים הן לנתבעת1 והן לנתבעת 2 בבקשה לקבלת החזר כספי. לגישת התובעת הנתבעת 1 התרשלה כנותנת שירות, בעת שמכרה מוצר אשר אינו תקין ולא עבר בדיקה מקדימה בטרם נשלך לתובעת. הנתבעת 2 אחראית כמי שייבאה את המוצר ונושאת בתעודת האחריות לכיסוי תקלות וליקויים. מנגד טענה הנתבעת 1, כי התובעת בחרה לחסוך בעלות ההרכבה. הנתבעת דוחה את טענת התובעת באשר לטענה של איחור רב. לכל הדעות איחור של שלושה ימים אינו איחור רב. כפיצוי הובטח לתובעת כי תקבל מכשיר סטפר אשר ממתין לה במחסני הנתבעת בחיפה או בתל אביב וזאת בהתאם לנוחיותה. באשר לטענת התובעת להזמנת מתקין פרטי, טוענת הנתבעת כי כלל לא נתבקש ממנה לבצע את ההתקנה, ואין לה להלין אלא על עצמה לאחר שהוצע לה כי תבוצע התקנה, כמוצע לכל רוכש. לגישת התובעת המכשיר אשר סופק הינו מכשיר חדש ותקין. לגישת הנתבעת 2, טענתה התובעת של המוצר סופק באיחור רב , כאשר האיחור הינו שלושה ימים בלבד. מעיד על חוסר תום לב מצד התובעת. כמו כן בכך שביקשה לחסוך את עלויות ההתקנה נטלה על עצמה התובעת את הסיכון בהרכבת המכשיר ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה. לגישת הנתבעת 2, הפיצוי אשר הובטח הינו חסר פרופורציה לאיחור בן שלושה ימים ובכל מקרה פיצוי זה הובטח על ידי הנתבעת 1. לגישתה ביום 11/12/07 נתקבלה קריאת שירות מעת הנתבעת 1, בעת יצירת קשר על ידי נציג הנתבעת 2 עם התובעת נאמר כי לא קיימת כל בעיה טכנית, אולם היות ונציג הנתבעת 1 הבטיח לה מכשיר סטפר והרכבה פשוטה היא מעוניינת לבטל את העסקה. עם זאת רק ביום 02/03/08 כחמישה חודשים לאחר אספקת ההליכון, וכשבועיים לאחר הגשת התביעה, נתקבלה קריאת שירות באשר לתקלה במכשיר אשר תוקנה לשביעות רצונה של התובעת. לגישת הנתבעת מוצר אשר לאחר תקופה של חמישה חודשים מראה תקלה קלה איננו מוצר פגום. בתאריך ה - 19/05/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה. הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט. יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו. בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11). כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}. גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה (מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'): "ר' יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)." הצדדים חלוקים בשאלת איחור בזמן ההספקה, החזרת המכשיר והרכבת המכשיר. לדידי בנסיבות העניין איחור בן שלושה ימים איננו איחור בלתי סביר . יתרה מזו לאור העובדה כי לתובעת הובטח פיצוי בגין האיחור אינני מוצא פסול בהתנהגות הנתבעות. באשר להרכבת המכשיר, לא הוצגה כל קבלה כי הוזמן מתקין חיצוני להתקנת המכשיר, מדבריה של התובעת עולה כי אכן הרכבתו איננה מסובכת, וזאת לאור העובדה כי טענה(דיון מיום 19/05/08 עמוד 2 שורה 3-4): "כשראיתי את המכשיר שהגיע ראיתי שאני לא יכולה להרכיב לבד. זה לקח איזה חצי שעה להרכיב." יש טעם בטענות הנתבעות באשר לעובדה כי התובעת, אשר ברשותה מכשיר דומה אשר מיובא אף הוא על ידי הנתבעת 2, ידעה האם ביכולתה להרכיב את המכשיר או עליה להיזקק לטכנאי. מן הדברים עולה כי קיימת טעות בכדאיות העסקה. נראה כי בטרם הגיע המוצר לידיה של התובעת ביקשה לבטל את העסקה, מסקנתי זו הינה לאור דבריה של התובעת (דיון מיום 19/05/08 עמוד 2 שורה 6):" רציתי לבטל את העסקה עוד לפני שקיבלתי". מסעיף 16 לכתב ההגנה של נתבעת 2 עולה כי כבר ביום 11/12/07 יצר קשר נציג שירות הלקוחות של הנתבעת 2 עם התובעת וזו טענה באוזניו כי היא מעוניינת להשיב את המוצר, מסעיף 4 ג' לחוק הגנת הצרכן עולה: "4ג. (א) עוסק המציע, המציג, או המוכר טובין לצרכן, יציג במקום עסקו, במקום הנראה לעין ובאותיות ברורות וקריאות, מודעה המפרטת את מדיניותו לגבי החזרת טובין שלא עקב פגם; במודעה יצוין אם ניתן להחזיר טובין כאמור, לרבות הגבלות להחזרת הטובין, תנאי ההחזרה, אופן וסוג ההחזר שיקבל הצרכן (בחוק זה - מדיניות החזרת טובין); צוין במודעה כי לא ניתן להחזיר טובין, הן בדרך כלל והן במקרים מסוימים, יחולו הוראות סעיף 2(ב2). (ב) ביקש הצרכן להחזיר לעוסק טובין שלא עקב פגם, בהתאם למדיניות החזרת טובין המפורטת במודעה, והעוסק לא פעל בהתאם לאותה מדיניות, רשאי הצרכן להחזירם לעוסק בתוך שבעה ימים מיום שסורב, והעוסק יהיה חייב להשיב לו את מלוא התמורה שקיבל באופן שבו שילם הצרכן, ובלבד שלא חלה הרעה במצב הטובין; לענין זה, פתיחת האריזה כשלעצמה לא תיחשב כהרעה במצב הטובין, אלא אם כן השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע אחרת לגבי טובין או סוגי טובין. (ג) לא הציג עוסק מודעה כאמור בסעיף קטן (א), חזקה כי מדיניותו לגבי החזרת טובין שלא עקב פגם היא מתן אפשרות לצרכן להחזיר לו את הטובין, וההוראות לפי סעיף קטן (ב) יחולו לענין זה, בשינויים המחויבים" לאור טענותיה אשר לא נסתרו של התובעת כי עוד בטרם נתקבל המוצר ביקשה לבטל את העסקה, אולם על מנת שלא לבטלה הובטח מכשיר הסטפר נראה כי על אף האמור ביקשה התובעת לבטל את העסקה ונתקלה בסירובים שונים ומשכך בנסיבות המקרה, נראה נכון וצודק לחייב את התובעת בדמי ביטול בגובה של 10% מגובה התשלום בפועל בגין דמי הביטול. אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת 1, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 4,200 ₪ (כולל מע"מ). בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעת מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של 180 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. בנסיבות העניין התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקת ללא צו להוצאות.החזר כספי