שחרור אופנוע תפוס

להלן החלטה בנושא שחרור אופנוע תפוס: החלטה 1. לפנַי ערר על החלטת כב' השופט פיינשטיין (בית-משפט השלום ברחובות) ב-ב"ש 2722/05 מיום 21.2.2006. עניינוֹ של הערר, החלטה שלא לשחרר האופנועים מסוג: א) "ימאהה", מ.ר. 24-665-22, שנת יצור 1999; ב) "קאוואסאקי", נפח 600 סמ"ק, שנת יצור 1997. 2. לטענת בא-כוח העורר, העורר סוחר, בעל חנות "ספיד" לממכר אופנועים ותיקונם. האופנוע מסוג "קאוואסאקי" נרכש מתומר קריטי. בעבר, נתפס אופנוע זה על-ידי המשיבה ושוחרר בצַו כב' השופט פיינשטיין. בעניין זה, קיבל תומר קריטי מכתב מעוזר רמ"ח פקד חיים שרבהנד מיום 28.12.2003, לפיו לא נמצאו ראיות מספיקות כנגד תומר קריטי להעמידו לדין בעבירות זיוף סימני זיהוי. העורר רכש מתומר קריטי את האופנוע הנ"ל, ועל-כן טעה בית-משפט קמא כשלא התייחס לעובדה זו ולא הורה על שחרור אופנוע זה. 3. לעניין האופנוע מסוג "ימאהה" - טעה בית-משפט קמא כשציין בהחלטה כי העורר אינו יודע ממי רכש את האופנוע, שכּן העורר רכש את האופנוע מאדם בשם רמי, ורשם כבעלים את אחִיו סער אהרוני, שהוא שוטר. 4. מוסיף וטוען בא-כוח העורר כי בית-משפט קמא טעה כשלא קבע כי העורר רכש האופנועים בתום-לב בשׁוּק הפתוח ושילם עבורם וכי תקנת השוק מגנה על העורר. 5. טענה נוספת בפי בא-כוח העורר הינה כי העורר אינו חייב להעביר האופנועים על-שמו, בהיותו סוחר, שכּן רישום זה מוריד ערך האופנועים. עוד לטענתו, חוות-הדעת לא הוצגה לו על-ידי המשיבה אלא הוצגה לעיון בית-המשפט בלבד. 6. לטענת באת-כוח המשיבה, מדובר בשני אופנועים, בהם זוייפו מנוע ושִׁלְדָּה. הפועל היוצא מכך - האופנועים גנוּבים. נמצאו מתוך בדיקת 40 אופנועים במסגרת צַו חיפוש. לשני האופנועים נשוא הדיון לא היו רישיונות ולא לוחיות זיהוי. לטענתה, אין בידי התביעה ראיות מספיקות להעמדת העורר לדין באשמת זיוף האופנועים. יחד עם זאת, אין מקום להורות על החזרת האופנועים המזוייפים לשׁוּק החופשי, כל אימת שלתביעה קושי בגיבּוּשׁ ראיות כנגד חשוד בזיוף. 7. ליום הדיון בפנַי, הוגשו על-ידי באת-כוח המשיבה שתי חווֹת-דעת, כמפורט להלן: א. חוות-דעת מאת משה אסרף, ממחלק זיהוי פלילי מרחב שפלה, המתייחסת לאופנוע מסוג "קאוואסאקי", ממנה עולה: 1) בחלקוֹ הקדמי מוטבע מספר שִׁלְדָּה ZX600F - 003945, הטבּעה שאינה מקורית. על-אף טיפול כימי ואלקטרו-כימי, לא הצליח עורך חוות-הדעת לחשׂוף מספר השִׁלְדָּה המקורי, בשל עומק ההשחתה. 2) על המנוע מוטבע המספר ZX600FI-002307, וּלאחר טיפול כימי נמצא מספר המנוע המקורי, והוא: ZX600FE045543. 3) מספר המנוע הנ"ל שייך לאופנוע מסוג "קאוואסאקי" בעל מ.ר. 24-742-19. לגבי אופנוע זה, נרשמה הודעה על גניבתו ביום 28.6.2002 בתחנת כפר-סבא בתיק פ.א. 9319/02. ב. חוות-דעת המומחה אלי כליף, ממנה עולה: 1) נבדק אופנוע מסוג "ימאהה", מ.ר. 24-665-22. בסמוך לבולם הזעזועים נמצא מספר שִׁלְדָּה JYARNO11000009141. לאחר טיפול כימי נמצאו חלקי ספרוֹת ואותיות של מספר השִׁלְדָּה המקורי. עקב עומק ההשחתה, לא ניתן לגלות ההטבּעה המקורית. 2) על בּלוֹק המנוע נמצא מספר מנוע N50IE-100860. לאחר טיפול כימי, נמצא מספר מנוע חלקִי N50IE0????4... עקב עומק ההשחתה, לא ניתן לחשׂוף הספרוֹת שסוּמנוּ ב-?. 8. לגופו של עניין דין הערר להידחות, מהטעמים דלקמן: א. מחווֹת-דעת המומחים שהומצאו לתיק בית-המשפט, עולה כי מספרי המנוע והשִׁלְדָּה באופנועים נשוא ערר זה - זוייפו. ב. לגבי האופנוע מסוג "קאוואסאקי" במספרוֹ המקורי - הוגשה תלונה למשטרה אודות גניבתו. ג. לא הוצגו חוות-דעת נגדית / ראיות סותרות לעניין זיוף מספרי המנוע והשִׁלְדָּה באופנועים. ד. טענת בא-כוח העורר כי עומדת לזכוּת העורר תקנת השׁוּק נטענה בעלמא, בלֹא ביסוס והוֹכחה כלשהם. תקנת השׁוּק מהי? "חוק המכר, תשכ"ח-1968 [תיקון אחרון 6/8/71] 34. תקנת השוק נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב." נקבע ב-רע"א 1403/06 אורי שיפמן ואח' נ' ISHAIA TRASING CROP ואח', תק-על 2006(2), 546, כי הנטל להוֹכחת תנאיה של תקנת השׁוּק מונח על כתפי המבקשים. ב-דנ"א 2568/97 זהבה כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז(2), 632, בעמ' 657-645, קבע כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) ש' לוין: "4. ... אכן, אין חולק על כך, שיכול וסעיף 34 לחוק המכר יחול גם על מי שקנה נכס גנוב. החל את כלל הפרשנות האמור גם במצב זה ויצא שיש להבחין בין מי שמוכר "דבר" שהוא גנוב, שהוא ממכר מ"סוג" אחד, לבין מי שמוכר "דבר" שאיננו גנוב שהוא "ממכר" מסוג אחר; והוא - אף כי כאשר הושלם חוזה המכר לא ידעו המוכר והקונה שהמדובר בנכס גנוב... (ב) המכירה "היתה במהלך הרגיל של עסקיו". פרופ' א. זמיר מסביר בספרו חוק המכר, תשכ"ח-1968 (בעמ' 696-7) כי אין מניעה שהעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר יעסוק גם במכירת נכסים אחרים, ואפילו אין צורך שהעיסוק במכירת הנכסים מסוגו של הממכר יהיה עיסוק עיקרי. לא זו אף זאת: מכירת הנכסים אינה צריכה להיות בחנות או בבית עסק קבוע או נייד. לגישה זו - שאני מסכים לה - יש תימוכין בפסיקה: ע"א 818/78 ,11/78 פ"ד לג(1) 309 וכן ע"א 120/87 תק-עליון 550, (3)90. נמצא שהמחלוקת בדיון נוסף זה מצטמצמת אך לשאלת התמורה הדרושה לענין סעיף 34 לחוק המכר. 5. יש והדין נדרש להכריע בין זכויות הקנין בנכס של שנים שהם תמי לב, כאשר מעורבים בענין צדדים שלישיים, למשל, כאשר באחת מחוליות הביניים הנכס נגנב. במקרים כאלה עשוי הדין להעניק עדיפות לקונה על פני הבעלים המקוריים של הנכס, והוא - אם רכש את הנכס ב"תום לב ובתמורה"... 12. "העקרון של תקנת השוק" - כך קבע בית המשפט העליון בע"א 716/72 פ"ד כז(2) 709 - מפי השופט ברנזון - "מטרתו להביא לכך שיהיה סחר חפשי ושוטף במטלטלין במקומות העסק שנועדו לכך ללא צורך בחקירות ובדיקות כלשהן, אלא אם נסיבות המקרה עשויות לעורר חשד בזכותו או בכוחו של המוכר לעשות את העסקה והקונה עוצם את עיניו ובכוונה נמנע מלרדת לעמקו של החשד ולבררו עד הסוף" (בעמ' 712). דברים דומים נאמרו מפי השופט חשין ברע"א 2267/95 פ"ד מט(3) 854; ובה אמר (בעמ' 872): "תקנת השוק נועדה כידוע, למצוא איזון ראוי בין הביטחון הסטאטי לבין הביטחון הדינמי, בין טענת הבעלים המקורי לבין צורכי המסחר... נקודת האיזון נקבעת, כמובן, על פי השקפותיה של כל חברה וחברה בזמן נתון. כך, למשל, חברה אגררית תעניק עדיפות לזכויות הבעלים המקורי, בעוד אשר חברה שבה שולט המסחר תסיט את נקודת האיזון אל עבר תקנת השוק. אפשר גם כי במגזרים מסויימים תיקבע נקודת איזון במקום פלוני, ובמגזרים אחרים תיקבע נקודת האיזון במקום אלמוני. וגם סוג הנכס יקבע..." למקרא סעיף 34 לחוק המכר נעלה מספק הוא שהמחוקק בחר בגדרו להעדיף את צרכי המסחר על זכויות הבעלים המקורי. הרעיון המקורי הוא שבשוק פתוח נוהגים בני אדם לקנות מיטלטלין ללא חקירה ודרישה ולפיכך היתה תכלית החקיקה להפוך את העסקאות הנערכות בתחומיו לסופיות. גם בעידן המודרני קיימים שווקים ובכל הערים הגדולות בעולם קיימים "שוקי-פשפשים" שאליהם נקלעים קונים פוטנציאליים... 14. כמו בכל סוגיה משפטית תפקיד הפרשן, גם כשהוא בא ליישם את סעיף 34 לחוק המכר על נסיבותיו של מקרה קונקרטי, לפעול במסגרת מדיניות הדין..." בא-כוח העורר, עליו הנטל להוכיח כי עומדת לזכוּתו תקנת השׁוּק, לא הוכיח מאומה והטענה נדחית. ה. בידי התביעה אין די ראיות כנגד מבצע הזיוף בפועל יש לערוך הפרדה בין ביצוע הזיוף לבין "פירות" או "מעשי" הזיוף. עצם ביצוע זיוף בחפץ כלשהו, יוצר חפץ אחר, שונה מהחפץ המקורי, ועומד בפני עצמו. השאלה הנשאלת - האם לאותו חפץ בלבוּש חדש יש זכוּת קיום בהיותו חפץ מזוייף. וּבמקרה שלפנַי - החפץ הינו האופנועים בלבוּשם החדש, והשאלה הנשאלת היא, האם האינטרס הציבורי הוא לאפשר קיומם וּתנועתם בכבישי ישראל של אופנועים מזוייפים, או שמא יש לאסור תנועתם וּלהורות כי כל כלי-רכב שהוּכח כי מזוייף הוא - יושמד? אל מול אינטרס ציבורי זה, עומד האינטרס הפרטי, ההגנה על זכוּת הקניין של מי שרכש אופנוע מזוייף בתום-לב. אינטרס פרטי זה, מוּגן בסעיף 34 לחוק המכר אשר נוּתח לעיל. מקום שאין הגנה על-פי סעיף 34 הנ"ל, אין זכוּת קיום למעשה/פרי הזיוף. 9. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הערר.שחרור תפוסאופנוע