להלן פסק דין בנושא תביעה נגד קר שירותי רפואה: בפני תביעה כספית לתשלום סך של 11,000 ₪. ביום 22.08.04 פנו התובעת 1 והתובע 2 אל משרדי חברת קר (CARE) שרותי רפואה בע"מ (להלן: "הנתבעת") שהינה חברה מאוגדת כדין בישראל ומספקת, בין היתר, שרותי רפואה והסרת שיער בלייזר. לגישת התובעים, ביום כריתת ההסכם הובהר ע"י נציגת הנתבעת את תנאי ההתקשרות, ובין היתר נאמר להם כי ה"שירות הניתן לכל החיים וללא הגבלה במספר הטיפולים הניתנים" (סעיף 6 לכתב התביעה). בתמורה לשירות שילמה התובעת 1 סך של 4,500 ₪, והתובע 2 שילם סך של 6,500 ₪. לאור האמור לעיל סברו התובעים כי ההסכם בין הצדדים אינו מונה/מגביל את מספר המפגשים הדרושים להשגת התוצאה הרצויה. לאחר שהתובע הביע אי שביעות ושהוצע לו ע"י הנתבעת לקבל סדרת טיפולים נוספת ללא תשלום, התברר כי מספר הטפולים הינו קצוב. התובעים פנו פעמים מספר לנתבעת להחזיר את כספם ופניותיהם העלו חרס. מכאן תביעתם. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים מכל וכל. לגישתה, בעת פגישת התובעים עם נציגת החברה שהתקיימה בתאריך 28.07.04 הוצגה בפניהם מהות השירות. הנתבעת טענה כי בעוד ההתקשרות עם התובעת 1 החלה ביום 15.08.04, הרי שההתקשרות עם התובע 2 החלה ביום 22.08.04. לגישתה, מטרת הטיפולים הייתה "להגיע להפחתה ניכרת בכמות השיער באזור המטופל". הדבר אף עולה מהחשבוניות אשר הונפקו לתובעים (וצורפו כנספחי ג' ו-ד' לכתב ההגנה) ומהן עולה כי נקצבו מספר טיפולים לכל אחד מהתובעים ואשר סומנו בחשבוניות הנתבעת כ:"ש.ק.נ. גב מלא 12", "ש.ק.נ. כתפיים 12". לגישת הנתבעת, ההתקשרות בין הצדדים הינה בהתאם להסדר עם קופ"ח כללית ולפיו זכאים הם לקבל הנחה ברכישת חבילות של 12 טיפולים. התובע 2 ניצל את כל קצבת הטיפולים אותה רכש, ואילו התובעת 1 נצלה את מרבית הטיפולים שהוקצבו לה. ביום 13.05.07 קיימה הנתבעת שיחה עם התובעת 1 ובקשה לדעת האם קיבלה מכתב שהופנה אליה, והתובעת 1 ענתה כי אין לה צורך לחתום על מסמך זה וכי היא אינה זקוקה לטיפולים כעת וכאשר יתעורר הצורך היא תהיה בקשר עם הנתבעת. במהלך ניסיון נוסף לשוחח עם התובעת 1 שנעשה על ידי מנהלת השירות ענתה התובעת 1 כי איננה מעוניינת לשוחח עם הנתבעת. ניסיונותיה של הנתבעת להביא את התובעת 1 לפגישת הערכה כשלו. בתאריך 11.09.07 עדכנה הנתבעת את התובעת 1 לגבי מס' הטיפולים שנותרו לזכותה ואף בקשה מהתובעת 1 לאשר זאת בחתימתה, אך זו סירבה. ניסיון הנתבעת לרצות את התובעים בסדרת טיפולים נוספת ללא תשלום לא צלח. בתאריך ה-19.11.08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה. דיון הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט. יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו. בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11). כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}. גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה (מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'): "ר' יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)." בדיון מיום 19.11.08 העלו הצדדים את עיקרי טענותיהם וביקשו להדגיש במספר נקודות: התובעים טענו כי הנתבעת אימצה לעצמה שיטת שיווק אגרסיבית בהבטחות שווא. לדבריהם, אף הנתבעת איננה מכחישה כי נטענו טענות מעין אלו כלפיה בעבר. לדבריהם, בשום מקום בהסכם ואף לשיטת הנתבעת לא מופיע מספר טיפולים ורובריקת מספר הטיפולים ריקה. כמו-כן, התובע כלל אינו חבר בקופ"ח הכללית. לדבריהם, הנתבעת נתלית בקוד המנוגד למה שאמרה היועצת במהלך הפגישות. יתרה מזו, אם היה ברור לתובעים כי מספר הטיפולים הוא 12 לא היה צורך לבקש מהתובע להסכים להקצבת טיפולים. הנתבעת טענה כי התובעים מבקשים להינות מהשירות ולאחר מכן לדרוש בחזרה את כספם שלא כדין. הנתבעת מודה כי היו לקוחות אחרים שנהנו מהסכמים שכללו טיפולים לכל החיים אך אין זה המקרה של התובעים. הבקשה להחתים את התובעים בטופס המלמד על ייתרת הטיפולים נועדה לביקורת פנימית. בהסכם עליו חתומים הצדדים (צורף לנספח א' לכתב ההגנה) מפורט בין היתר כי: "אני מודע לכך כי יידרשו מס' טיפולים להשגת התוצאה הרצויה, והוסבר לי כי מספר הטיפולים והמרווח בניהם ייקבע ועל אזורי הגוף וסוג הטיפול. הוסבר לי כי עשוי להיות צורך במספר רב של טיפולים משהוערך מראש כדי להשיג תוצאות מיטביות" ובהמשך: "הוסבר לי כי השיער צומח במחזוריות שתקופותיה משתנות, ועל כן יש צורך במס' טיפולים על מנת להגיע לתוצאה המקווה". לדידי, באם רצתה הנתבעת להגביל את מספר הטיפולים, טוב הייתה עושה אם הייתה מציינת את מספר הטיפולים הקצוב אשר להם זכאי כל אחד מהמטופלים בתמורה לסכום ששילם. באשר לטענת הנתבעת כי טיפולים אלו הניתנים בהנחה בכפוף להסכם בינה לבין קופ"ח הכללית, הרי שהתובעים אינם חתומים על ההסכם ואינם צד להסכם זה, יתרה מכך כלל לא הוכח כי הסכם הובא לידיעתם של התובעים והוסכם על ידם. תחת שם הפריט "ש.ק.נ. בית שחי 12" כמופיע בנספח ז' לכתב ההגנה אשר בו הופיע לגישת הנתבעת מספר הטיפולים, לא היה בו כדי ללמד את התובעים כי מדובר במספר הטיפולים. המחירון המסומן כנספח א' בנספח ו' בכתב ההגנה (הסכם בין הנתבעת ובין שירותי בריאות כללית) כלל לא מפרט את מספר טיפולים אלא אזכור טיפול ועלויות. יתרה מכך אף בתוכנית הטיפול המומלצת אשר מקבלת ביטוייה בנספח ה' לכתב ההגנה מפרטת רק את סוג הטיפול ואת עלותו ללא פירוט מספר הטיפולים המומלץ. כאמור, במסמכים החתומים אין כל אזכור לקצובת 12 מפגשים דווקא. העובדה כי מסמכים המלמדים על סדרה של 12 טיפולים לא נמצאו חתומים תומכת בטענת התובעים. במקרים מעין אלו מקובל להשתמש בכללי הפרשנות כנגד המנסח וזאת מתוך הכרה כי הצד אשר ניסח את החוזה רכש לעצמו יתרון בעת ניסוחו של ההסכם. עם זאת, לאור העובדה כי לא הוכח כי השירות היה לקוי מיסודו ולא פעל מאומה בפעולתו, ולאר העובדה כי התובעים לא העלו כל טענות מהותיות לגבי טיב השירות גופו, ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעים לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 3,600 ₪ (כולל מע"מ). בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים מחצית מאגרת המשפט וכן סך של 540 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (הסרת שיער)