להלן פסק דין בנושא תביעה של פלאפון נגד לקוח: פסק-דין התובעת, חב' פלאפון תקשורת בע"מ, היא חברה העוסקת, בין היתר, בשיווק והתקנה של מכשירי רדיו טלפון סלולאריים ונותנת שירותים למכשירים אלו. ביום 2.2.03, הגישה התובעת כתב תביעה על סך 5,285 ₪ נגד מר יגאל גולדשטיין (להלן - הנתבע), בגין יתרת עלות רכישת מכשירי פלאפון, דמי שימוש קבועים, זמן אויר ושירותים נוספים. ביום 27.09.04, ניתן נגד הנתבע פסק דין במעמד צד אחד וביום 03.07.05, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין. בקשתו של הנתבע התקבלה ביום 05.01.06 ופסק הדין בוטל. ביום 04.04.2006, אישרתי לתובעת לתקן את כתב התביעה וביום 18.05.06, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן על סך 6,845.50 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת כתב התביעה המתוקן. טענות התובעת הנתבע חתם על "הסכם למתן שירותי רדיו טלפון" ועל הוראה לחיוב חשבונו האישי לתשלום עבור דמי שירות, ציוד, עמלת יציאה או שירותים נוספים, על פי תעריף התובעת ובהתאם לדרישותיה. במהלך חודש אפריל 2002, הנתבע פנה לתובעת וביקש להעביר את שם בעל המנוי למנוי עסקי, חברה בע"מ אשר הייתה בבעלותו. במעמד זה הודיעה התובעת לנתבע מהם התנאים לשינוי, מהו הנוהל להעברת בעלות, וביקשה, כי יציג את מסמך ההתאגדות של החברה וכן אמצעי תשלום ע"ש החברה, לרבות הוראה לחיוב חשבון הרשום ע"ש חברה. ביום 14.04.02, שלחה התובעת לנתבע מסמך הנושא את הכותרת "תוספת לנספח להסכם רדיו-טלפון נייד". הנתבע השיב לתובעת מסמך זה בצירוף הערותיו ובצירוף הטבעת חותמת החברה, אך ללא חתימת מורשה החתימה. הנתבע לא הציג אמצעי תשלום ע"ש החברה ולא עמד בתנאים אשר דרשה התובעת להעברת הבעלות ולפיכך, המשיכה התובעת לראות בו כבעל המנוי ולחייבו על פי הוראת הקבע היחידה הקיימת בידיה. החשבוניות הונפקו לנתבע על שמו הפרטי וההסכם החדש עם החברה לא נכרת. התובעת סיפקה לנתבע את השירותים כפי שהוזמנו על ידו, אולם, כאשר הגישה את החשבוניות לתשלום, לא כיבד הבנק את ההוראות בטענה של אי כיסוי מספיק. חרף פניות חוזרות ונשנות של התובעת אל הנתבע, טרם שולם החוב נשוא התביעה. טענות הנתבע הנתבע פנה לתובעת במהלך חודש אפריל 2002 וביקש להעביר את המנוי שהיה מצוי ברשותו לחברה בשם "חברת שלום בית גישור פישור ובוררות בע"מ" להלן - החברה), שנוהלה על ידו במועדים הרלוונטיים לתביעה זו. הנתבע הציג בפני התובעת את תעודת ההתאגדות של החברה וזאת באמצעות פקס שמספרו 6892797-03 לידי הגב' מירה ממחלקת קשרי לקוחות. בתדפיסים שצירפה התובעת לכתב התביעה צוין בהערה במפורש, כי "הלקוח ביקש לציין כי הסוכן שעשה את העסקה היה אמור מראש לרשום את הלקוח על שם העסק". עובדה זו מלמדת על אמיתות דבריו של הנתבע ועל מחדלה של התובעת. בהתאם לבקשת התובעת חתמה החברה על מספר מסמכים, שאת חלקם בחרה שלא לצרף לכתב התביעה. ביום 14.04.02, חתמה החברה על "טופס ריכוז עסקה" באמצעות חותמת החברה וחתימת מורשה החתימה (הנתבע בעצמו). לטופס האמור צורף מסמך "פרטי העסקה" שגם בו יש חותמת של החברה. ביום 21.04.02, הגיע נציג התובעת למשרדי החברה ומסר לנתבע מכשיר חלופי למכשיר שהיה ברשות הנתבע. בשיחותיו הטלפוניות של הנתבע עם נציגי התובעת ציין, כי המכשיר החלופי נועד לשמש את עובדי החברה. התובעת מעולם לא פנתה לנתבע בדרישה לחתימה על מסמכים נוספים ובעשותה כן יצרה מצג בפני הנתבע לפיו, המכשיר רשום על שם החברה ולא על שמו באופן פרטי. הנתבע רכש מכשיר חדש בשנת 2002 וביקש לרשום את המכשיר על שם החברה, אולם התובעת השתמשה בהסכם משנת 1997 והמשיכה לחייב את הנתבע באופן אישי בניגוד לדין ובניגוד למוסכם בין הצדדים. התובעת לא צירפה כל דרישה לתשלום החוב ולפיכך לא ברור מדוע היא מציינת בכתב התביעה, כי "חרף פניותיה החוזרות ונשנות" לא שולם החוב. מטעם התביעה העידה גב' רינת גילאור. מטעם ההגנה העיד הנתבע בעצמו. דיון אין חולק, כי עד חודש אפריל 2002 הנתבע היה הבעלים הפרטי של מנוי הפלאפון ובחודש זה ביקש, כי ההתקשרות משלב זה ואילך תהיה על שם חברה בבעלותו ולא על שמו באופן פרטי. המחלוקת היא אם כן, האם עמד הנתבע בתנאים המקדימים להעברת המנוי לחשבון עסקי על שם החברה? האם העביר לתובעת את מסמכי ההתאגדות של החברה, על מנת להוכיח שאכן קיים תאגיד כזה? האם העביר מסמך המעיד, שהוא אכן מורשה החתימה מטעם אותו תאגיד? והאם הציג אמצעי תשלום ע"ש התאגיד כפי שדרשה ממנו התובעת? בנסיבות אלה נטל השכנוע מוטל על הנתבע. עליו להוכיח, כי מילא אחר התנאים שדרשה ממנו התובעת ולמרות זאת, המנוי לא הועבר מהמסלול האישי למנוי העסקי, על שם החברה. ביתר טענות הנתבע, אין ממש. לאחר בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות הגעתי למסקנה, כי הנתבע לא עמד בנטל השכנוע ויש לקבל את התביעה במלואה. לטענת הנתבע, הוא שלח לתובעת את תעודת ההתאגדות של החברה, כפי שנתבקש, באמצעות פקס שמספרו 6892797-03 המופנה לגב' מירה ממחלקת קשרי לקוחות. אולם הנתבע לא השכיל להוכיח, כי תעודה זו אכן הומצאה לתובעת. הוא אומנם צרף את תעודת ההתאגדות של החברה, אך לא הציג כל אישור משלוח פקס. כשנשאל הנתבע היכן אישור הפקס (עמ' 9 לפרוטוקול) השיב, "אם זה צורף, יש. אם לא צורף, אין" (עמ' 10 לפרוטוקול). כמו כן, מעדותה האמינה של גב' רינת גילאור (להלן - נציגת התובעת) ניכר, כי הספרות הראשונות של כל מספרי הטלפון במרכזיית פלאפון בתקופה הרלוונטית היו 572-03 ולא כפי שטען הנתבע (עמ' 6 לפרוטוקול). תמיכה לאמור היא מסמך, שנשלח לתובעת על ידי הנתבע עצמו באמצעות מספר פקס הפותח בספרות 572, בו פונה הנתבע בבקשה לניתוק קו (נספח ג' לתצהיר התובעת). לעניין טענת הנתבע, כי שימש כמורשה החתימה היחיד של החברה והמוסמך לחתום בשמה. הרי, שעובדת היותו של הנתבע מורשה חתימה, אינה נושא לדיון בענייננו. על הנתבע היה להוכיח, כי סיפק לתובעת מסמך המעיד, שהוא אכן מורשה החתימה מטעם החברה. אומנם הנתבע צירף לתצהירו פרוטוקול "מישיבת האסיפה הכללית של חברת שלום בית גישור פישור ובוררות בע"מ" בו נקבע, כי הוא מורשה החתימה בחברה. אולם, כשנשאל הנתבע האם העביר פרוטוקול זה לתובעת השיב, כי אינו זוכר (עמ' 9 לפרוטוקול). לאור העובדה שהחשבוניות נשוא התביעה יצאו על שמו, תמוה כיצד הנתבע לא מצא לנכון לפנות לתובעת ולהסדיר את העניין. הנתבע היה מודע לכך, שיש מחלוקת בינו לבין התובעת ביחס לזהותו של הצד להסכם, אך עדיין המשיך לעשות שימוש בשירותי התובעת ולצבור חיובים במאות שקלים (ראו: ח'1, ח'2, ח'3 ו- ח'4 לתצהיר התובעת). בתיעוד השיחות מיום 6.05.02, טרם הנפקת החשבונית הראשונה נשוא התביעה, נתבקש הנתבע והסכים, "לבצע העברת בעלות מהשם הפרטי שלו לחברה שהוא בעליה, יגיע עם מסמך מרשם החברות ועם טופס הו"ק ...". קודם לכן, כשהועבר לשיחת אחראי טען, כי לא מעוניין יותר "לשלוח טפסים נוספים מרשם החברות לשנות את השם לשם החברה שבבעלותו ושאם מדובר בשינוי חשבון לא מעוניין לגשת לת"ש ולבזבז שעות עבודה ..." (נספח ה' 2 לתצהיר התובעת, הדגשה הוספה). הנתבע לא דאג להסדיר את החוב באמצעות חשבון החברה. מנגד, הוא המשיך להשתמש בשירותי התובעת ולצבור חובות אותם לא שילם. התחמקות מתשלום החוב בטענה, שמדובר בחשבון חברה שאינה קיימת עוד, אינה לגיטימית ואינה ראויה. אם בזמנים הרלוונטיים לתביעה, "הנתבע ניהל חברה פעילה, שבחשבון הבנק שלה היה די והותר כסף כדי לעמוד בתשלומים אותם התובעת תובעת היום" (עמ' 14 לסיכומי ב"כ הנתבע) הרי, שהיה עליו להסדיר את החוב מול התובעת ולא להסתתר מאחורי הטענה, שהחשבוניות הוצאו על שמו ולא על שם החברה (שם). זאת ועוד העובדה, כי הנתבע השיב למסמך התובעת מיום 14.04.02, שכותרתו "תוספת לנספח להסכם רדיו-טלפון נייד" בצירוף הערותיו ובצירוף הטבעת חותמת החברה, ללא חתימת מורשה החתימה, פוגמת בגרסתו. הנתבע לא ידע לספק הסבר סביר למחדלו וכשנשאל מדוע לא צרף את חתימתו לצד חותמת החברה השיב, "חותמת החברה מספיק גדולה שברור שמדובר על החברה ... הטבעתי את חותמתי, חותמת החברה ומבחינתי, זו היתה חתימתי" (עמ' 8 לפרוטוקול). ניכר, כי הנתבע לא השכיל להוכיח שעמד בתנאים המקדימים להעברת הבעלות במנוי משמו הפרטי לשם החברה. הוא לא השכיל להוכיח, כי העביר לתובעת את מסמכי ההתאגדות של החברה, כי העביר מסמך המעיד, שהוא אכן מורשה החתימה מטעם החברה ואם לא די באמור הרי, שלא הציג אמצעי תשלום ע"ש החברה כפי שדרשה ממנו התובעת. לא ברור מדוע הנתבע מתרעם על כך, שהתובעת השתמשה בהסכם משנת 1997 והמשיכה לחייבו באופן אישי, כאשר לא טרח להעביר לה את אמצעי התשלום של החברה. כיצד יכולה התובעת לחייב את החברה ללא אמצעי תשלום של החברה, תמהני!. מלבד העובדה, שהנתבע השתמש בשירותי התובעת, הוא לא החזיר את הציוד ועשה בו שימוש. כשנשאל הנתבע האם מכשירי הפלאפון הוחזרו לתובעת השיב "אילו היו מבקשים הייתי מחזיר. אני לא זוכר ..." (עמ' 10 לפרוטוקול). לאור כל האמור, אני דוחה את גרסת הנתבע ומקבל את התביעה במלואה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 6,845.50 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 18.5.06 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪, בתוספת מע"מ, וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.פלאפוןסלולר (תביעות)לקוחות