תעודת אחריות ללא ציון תקופת האחריות

להלן פסק דין בנושא תעודת אחריות ללא ציון תקופת האחריות: פסק דין מבוא: 1. מחלוקת בנוגע לפרשנות תעודת אחריות, שלא נכתב בה במקום שיועד לכך משך זמן האחריות, אך נכתב שעל המוכר להודיע חודש לפני תום התקופה. הטענות: 2. לפי המתואר בתביעה - ביום 19.3.06 רכש התובע טלוויזיה שיש לה מסך פלזמה (להלן: "המוצר" או "הטלוויזיה") וקיבל תעודת אחריות מהנתבעת. בתעודה לא נרשם מה מועד תום האחריות במקום שיועד לכך בחזית התעודה. אולם, נכתב שעל הנתבעת להודיע בכתב למחזיק חודש לפני תום התקופה (הודעה זאת תכונה להלן:" הודעת תפוגה"). 3. ביום 21.11.07 התקלקל המוצר בטרם התקבלה הודעת תפוגה. לפיכך, פנה התובע לנתבעת בבקשה לתיקון. לטענתו, הואיל ולא נתנה הודעת תפוגה המצביעה על תום תקופת האחריות, האחריות עודנה נמשכת. 4. בכתב ההגנה - הנתבעת לא חלקה על חובתה לתקן את המוצר אם הינו בתקופת האחריות, אולם טענה שתקופה האחריות חלפה הואיל והוגבלה ל- 12 חודשים מיום מסירת הטלוויזיה. לפי הנטען התובע פנה כ-9 חודשים לאחר תקופת האחריות, ולפיכך הוצעה לו הצעת מחיר לתיקון, לדידה: "אין ספק כי התובע ידע, וממילא היה עליו לדעת כי תוקף האחריות הוא לשנה אחת בלבד". (סעיף 11 לכתב ההגנה). הנתבעת מכחישה את הטענה העובדתית, שמשך האחריות הושמט מחזית התעודה, העלתה אפשרות שנמחק במכוון, וטענה שאף אם הושמטה התקופה, המדובר בטעות סופר מקרית שהסתמכות עליה משוללת תום לב. הנתבעת גורסת גם כי ברירת המחדל היא שתקופת האחריות היא של שנה מיום מסירת הטובין לטענתה עמדת התובע בלתי מתקבלת על הדעת כי לפיה תקופת אחריות היא אין סופית וזוהי היתממות. בנוסף ולעניין סכום התביעה נטען שהוא מופרז. הראיות: 5. בדיון העידו התובע ונציגת הנתבעת. הראיות כללו מעבר לגרסאות בעל פה, את המסמכים שצורפו לכתבי הטענות. 6. מעדות התובע אדגיש את העניינים הבאים: א. המוצר באחריות הואיל והנתבעת התחייבה להודיע לו בכתב חודש ימים לפני סיום האחריות ולא עשתה כן. ב. להבנתו שהתחייבו לאחריות ארוכה משנה תימוכין בכך שלמכשירים אחרים נתנה אחריות לשנתיים או שלש שנים:"הם לא כתבו סתם הם כתבו אנחנו מתחייבים". 7. מעדות נציגת הנתבעת אדגיש את העניינים הבאים: א. אכן, יש טלוויזיות הזוכות לאחריות למשך שנתיים או שלוש שנים. ב. נציגת הנתבעת חזרה בתחילה על גרסתה לפיה בחזית כל תעודות האחריות כתובה תקופת האחריות (עמוד 1 שורות 19- 18), את העדר התקופה במקרה זה נמקה בכל טענה שהתובע שינה בטיפקס ועמדה על טענתה שברצונה לעיין בתעודה המקורית. אך משנתנה אפשרות לתובע להביא את המסמך המקורי ולאחר שהתברר שהתובע חפץ בה גם במחיר דחיית דיון הכרוכה בהוצאות, ויתרה על טענת הזיוף. (עמודים 2 ו-3 לפרוטוקול). ג. אגב, מלכתחילה ראוי היה שהתובע יגיש את התעודה המקורית, שהיא הראיה הטובה ביותר אך בתביעות קטנות עסקינן, בתובע פרטי שאינו מתדיין סדרתי הבקי בדיני הראיות,בנסיבות מקרה זה נמצא נכון לאפשר להביא את התעודה לדיון הבא ולתקן את המחדל בתשלום הוצאות הדיון. ד. נציגת הנתבעת טענה גם שבתעודה, הנוכחית לא מופיעה התקופה מחמת שינוי מערכת מחשוב ( עמוד 1 שורה 19). ה. לגישתה לפי החוק הודע כי צריכה להיות שנה אחריות. ו. נציגת הנתבעת לא הציגה תעודות אחריות אחרות של טלוויזיות אחרות מאותו דגם על מנת להראות מה תנאי האחריות לפיהן. דיון והכרעה: 8. לאחר, שעיינתי בכתבי הטענות, ובנספחיהם, שמעתי את העדים, והתרשמתי במישרין מעדותם הנני קובע כי למוצר הייתה אחריות, בעת שהובא לתיקון, וכי בכך שלא תוקן באותה העת הפרה הנתבעת את החוזה עם התובע. אילו הם טעמי: 9. נקודת המוצא להבנת ההסכם בין הצדדים לעניין תנאי האחריות, מצויה בתעודת האחריות עצמה שבה נכתב גם כדלהלן: א. בסעיף 1 (א) מתחת לכותרת תנאי אחריות למקלט טלוויזיה נכתב: "האחריות היא לעשיית שירותי אחזקה, הדרושים לפעולתו התקינה של המקלט, בתקופת האחריות כפי שמצוינת בחזית התעודה, החל בתאריך הרכישה. התמורה בעד עשיית שירותי האחזקה, שולמה ע"י בעל התעודה". ב. על חזית התעודה לא נכתבה תקופה. נקודה זאת,כאמור, לא נותרה במחלוקת כשנציגת הנתבעת חזרה בה מטענת הזיוף . ג. בסעיף 3(ב) לתעודת האחריות מתחת לכותרת תנאי אחריות למקלט טלוויזיה נכתב :"אנו מתחייבים: להודיע בכתב למחזיק המקלט , חודש ימים לפחות לפני תום תקופת האחריות, על פקיעת תוקף תעודה זו ועל זכותו לקבל בתשלום חלקי חילוף ושירותי אחזקה כאמור בפסקה (ג) להלן." ד. בסעיף 3(ג) לתעודה נאמר: "אנו מתחייבים-(ג) לספק תמורת תשלום חלקי חילוף ולעשות שירותי אחזקה שיהיו דרושים לתיקון המקלט במשך שבע שנים לפחות, מיום רכישת המכשיר בהתאם לתנאים שבתעודת האחזקה שתינתן על ידינו מדי פעם בפעם למחזיק המקלט לתקופה של 12 שנים." 10. המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב השאלה אילו מהסעיפים בתעודה חלים ומחייבים: א. א. לטענת התובע חלים סעיף 1 ו-סעיף 3(ב) לתעודה לשיטתו הואיל ועל חזית התעודה לא נרשם מועד תום התקופה חל סעיף 3(ב) לתעודה ולפיו מסתיימת התקופה חודש לאחר הודעת הנתבעת. ב. ב. טענת הנתבעת כאמור מורכבת יותר לפיה יש להתייחס להפניה לתקופת האחריות שמצוינת בחזית התעודה, בשים לב לסעיף 1(א) לתעודה. (סעיף 15 לכתב ההגנה),ולחילופין, הועלתה הטענה כי יש להסיק מעיון בסעיף 3(ג) שתקופת האחריות נמדדת בתקופות של 12 חודשים כל אחת. (ראה בסעיף 13 לכתב ההגנה). במילים אחרות, לפי פרשנותה פרק הזמן שנקצב תקופה שלמהלכה ניתנת תעודת האחזקה חל גם על תקופת האחריות (סעיף 13 לכתב הגנה). 11. שמעתי את הצדדים בחנתי את ההסכם, ועל פיו נכונה עמדת התובע. הנתבעת מערבת באופן מלאכותי, בין תקופת אחריות לתקופת החזקה. למסקנה זאת מובילים כללי הפרשנות הרלבנטיים שיוצגו להלן. כללי הפרשנות הרלבנטיים: 12. נקודת המוצא לפרשנות ההסכם דנן, היא שככל חוזה הוא "יפורש לפי אומד-דעתם של הצדדים כפי שזו משתמעת מתוך החוזה, ואם אינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". כלומר, בהתאם לאמת המידה בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שמתייחס לרשימה פתוחה של כללי פרשנות, שלצידה כללי פרשנות נוספים שהם הלכתיים, שבכללם כלל הפרשנות נגד המנסח. 13. הגישה המקובלת כיום בפסיקה לגבי פרשנות חוזה בשים לב לסעיף 25 הנ"ל, תרה אחר אומד דעת הצדדים ואומדת אותו במהלך משולב של בחינת החוזה ולשונו, בד בבד עם בחינת נסיבותיו החיצוניות. הן לשון החוזה, והן הנסיבות נחשבים למקורות קבילים ללימוד אומד הדעת ולא מדובר במהלך פרשני דו שלבי וסכמאטי. המעבר מהלשון לנסיבות אינו מותנה בכך שלשון החוזה אינה ברורה או בתנאים מוקדמים אחרים והשופט רשאי לבצעו. גישה זאת הותוותה בהלכות אפרופים וארגון מגדלי הירקות. ראה בפסק דינו של השופט ברק ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פד"י מט(2) 265, 313-311; (6.4.95) ( לעיל ולהלן: "אפרופים") וכן בע"א 01 / 2553 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל נט (5) 481, עמוד 532 (13.1.2005). (לעיל ולהלן: "ארגון מגדלי הירקות") וראה ישום למשל מפי כב' השופטת פרוקציה בע"א 98 / 6518 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל נה (4) 28(23.5.2001). בארופים נאמר מפי כב' השופט ברק כי: "בחינת כוונת הצדדים למסמך נעשית בשני מעגלים הנעים זה בתוך זה בזרימה דו-כיוונית: מעגל פנימי שעניינו בחינת גוף הטקסט, ומעגל חיצוני שעניינו התחקות אחר הנסיבות החיצוניות, האוצלות על משמעות הטקסט, ומאירות את המטרות, היעדים, והאינטרסים שהצדדים ביקשו להגשים". 14. לשון הטקסט החוזי, תוחמת את גבול הפירוש ואין עוררין שקיימת בה אינדיקציה חזקה לגבי משמעותו. ראה בארגון מגדלי ירקות בעמוד 530 אך יש המייחסים ללשון חוזה שהיא ברורה וחד משמעית משקל שאינו רק גדול, אלא אף מכריע בפרשנות ההסכם. זאת, בפרט כשלשון ברורה וחד משמעית מתיישבת עם היגיון מסחרי פשוט ראה כב' השופט דנציגר בע"א 5856/06 לוי נגד נורקייט בע"מ( טרם פורסם) (28.1.08). באיתור אומד דעת הצדדים, מבין המשמעויות הלשוניות שניתן לייחס לטקסט, לפי גישת הפרשנות התכליתית, יש לקבוע את המשמעות המשפטית של הטקסט לפי תכליתו. 15. אומד דעת הצדדים בטקסט חוזי שאותו צריך לאתר גם בנסיבות דנן, הוא "המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית שהצדדים ביקשו במשותף להגשים" ראה באפרופים עמוד 311. באיתור אומד דעת הצדדים מחפשים בראש וראשונה את הכוונה המשותפת לשני הצדדים (שכונתה תכלית הסובייקטיבית) .מדובר לפחות בכוונה סובייקטיבית של צד אחד שהצד השני מודע לה ויודע שהיא הבסיס להבנת החוזה על ידי האחר. לא די באומד דעת סובייקטיבי של צד אחד בלבד. במקום שבו לא ניתן לברר את "התכלית סובייקטיבית" הרלוונטית, וזהו המצב בדרך כלל, אין מנוס מפנייה לכוונה שניתן לייחס להם כאנשים סבירים שזוהי התכלית האובייקטיבית של החוזה. 16. ולצורך איתורה של התכלית האובייקטיבית פונים גם למישור ערכי . השאילה הינה מהי 'כוונתם' של צדדים סבירים. תכלית זו נקבעת בהתחשב באופי החוזה, ובטיפוסו, תוך התחשבות בערכים (כגון - צדק, סבירות, שוויון) של שיטת המשפט שלנו. בגדרי התכלית האובייקטיבית אנו יוצאים מתוך ההנחה, כי חזקה (praesumptio juris) היא - חזקה הניתנת לסתירה - שהצדדים מבקשים להגשים תכלית שהיא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית" (פרשת מליליין [26], בעמ' 856). "ראה כב' השופט ברק בארגון מגדלי ירקות - עמוד 532. המבחן האובייקטיבי מושפע מעקרון תום-הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא. הוא נגזר משיקולים של היגיון ומשיקולים של סבירות. 17. במקרה דנן, בעדויות ששמעתי, אין נתון ממשי על אומד-דעת סובייקטיבי משותף, ויש לבחון מה כוונתם של צדדים סבירים, בשים לב לאופי החוזה לטיפוס החוזה ולערכים רלבנטיים. מן הכלל אל הפרט: 18. בשים לב לכללים הנ"ל, בחינת גוף הטקסט בחוזה שבתעודת האחריות, והנתונים החיצוניים לו שאוצלים על פרשנותו מוליכה למסקנה שתקופת האחריות טרם חלפה. פרשנות התעודה מתוכה: 19. תעודת האחריות מצביעה על שוני מהותי וחשוב בין תקופת האחריות, לבין תקופת האחזקה שאחריה, בפרט מהבחינות הבאות: א. בתקופת האחריות ניתנים גם שירותי אחזקה לפעולתו התקינה של המכשיר וגם חלקי חילוף בלא תשלום נוסף למחיר המוצר בעוד שאחריה הם ניתנים בתשלום. שכן, בהתאם לסעיף 1(א) סיפא ו1(ב) רישא לתעודה תמורה בעד שירותי האחזקה, וחלקי החילוף שולמה עלי ידי בעל התעודה. ב. לאחר פקיעת תקופת האחריות לאחר ההודעה הניתנת חודש לפני תום תקופת האחריות, קיימת זכות "לקבל בתשלום חלקי חילוף ושירותי אחזקה כאמור בפסקה (ג) שלהלן". (הדגשה לא במקור א. ב.). ג. לצורך העדה על החיוב למתן השירותים בתקופת האחריות, כבר נתנה תעודת האחריות. ואולם לצורך שירותי אחזקה בתשלום בתקופה שלאחר תום תקופת האחריות, צריכה להינתן תעודה נוספת, שהיא איפה נבדלת מהתעודה המעידה על אחריות.ראה במפורש בסעיף 3(ג). ד. משך תקופת האחריות מלכתחילה, במפורש לא הודפס באופן אחיד ואמור להירשם בחזית התעודה בכתב יד, בעוד תקופת האחזקה שבה ניתנים תמורת תשלום שירותי אחזקה וחלקי חילוף מוגדרת כבר בגוף התעודה כשבע שנים לפחות מיום רכישת המכשיר, בהתאם לתנאים בתעודת האחזקה אשר תינתן... מדי פעם לפעם למחזיק המקלט לתקופה של 12 חודשים. (תכונה לעיל ולהלן: "תקופת האחזקה"). כלומר לפי לשונו המפורשת של המסמך רק לתעודת אחזקה תוקף למשך זמן שהוא בהכרח ל- 12 חודשים. ה. סעיף 3(ג) אותו מבקשת הנתבעת להחיל מתייחס לתקופה שבה קיימת התנאה בתשלום. 20. כלומר לפי נוסח ההסכם, תקופת האחריות לא קצובה בהכרח ל- 12 חודשים כתקופת האחזקה. אך מעבר לכך רשימת הבדלים מהותיים בין תקופת האחריות לתקופת האחזקה תומכת בטענה לפיה על תקופת האחריות לא חלים אוטומטית כללי תקופת האחזקה. לטעמי אין בסיס לטענה שיש להחיל דווקא את סעיף 3(ג) שעניינו בתקופת האחזקה ולא את סעיף 3(ב) שמלכתחילה מתייחס לתקופת האחריות. סעיף 3(ב) הוא התומך בטענת התובע . בתנאים אלה ובמונחים המאפיינים את סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הרי שאומד דעת הצדדים האובייקטיבי הוא כטענת התובע. 21. ניסיון התובעת להבנות מסעיף ספציפי שהוא 3(ג) מלאכותי בעיני גם כי הוא מתעלם מההקשר העולה מהטקסט שלפיו מדובר בתקופת אחזקה "לשון החוזה היא כמובן אינדיקציה חזקה לגבי משמעות המסמך, עם זאת אין לשים את הדגש כולו במשפט או בסעיף אחד. את המסמך צריך לקרוא כחטיבה אחת. לא ניתן לבחון הוראות בודדות במנותק מההקשר הכללי. את החוזה יש לפרש כמכלול, תוך התחשבות במערכת האיזונים הפנימית שלו (דנ"א 1792/00 מדינת ישראל נ' שדמון [27])"ב' השופט ברק ב ארגון מגדלי ירקות עמוד 530(13.1.2005). במקרה זה כאמור לשון החוזה וניסוחו תומכים בפרשנות התובע. 22. אגב, לתוצאה שלפיה יש לתת מקום לאבחנה בין שירות תמורת תשלום בתקופת אחזקה לשירות ללא תשלום בתקופת האחריות ניתן סיוע באבחנה בין סיטואציות אלה שנקוטה בתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) , התשס"ו-2006(להלן: "תקנות האחריות והשירות") וראה בהקשר זה את סעיף 2 הדן באחריות ללא תשלום לעומת סעיף 16 הדן בתן שירות תמורת תשלום לאחר תום תקופת האחריות. תקנות האחריות והשירות, חלות על הטלוויזיה בהיותה טובין כהגדרת סעיף 1 . הטלוויזיה אף נכללת בפירוט הטובין, בתוספת הראשונה לתקנות. בסעיף 21 לתקנות אלה נקבע במפורש:" אין להתנות על הוראות תקנות אלו, אלא לטובת הצרכן". חוזה של עוסק בענין אחריות נכרת כמובן לרקע תקנות האחריות והשירות, שהן חלק מהדין הרלבנטי לגביהן. אף קיימת גישה לפיה קיימת חזקה שתכלית החוזה היא לשלבו בדין הכללי שהוא חלק מהסביבה שבתוכה פועלים המתקשרים בחוזה.השווה א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה (תשס"א)605-606. 23. הנתבעת הפנתה בכתב ההגנה לתקנות האחריות והשירות אלא שהן לא תומכות, לטעמי, בעמדתה. יצויין עוד בהקשר זה שבקשר עם טענת הנתבעת כאילו ברירת המחדל היא ל12 חודשים,סעיף 3(ב) מראה שברירת המחדל, בחוזה הקונקרטי שלפי, היא קביעה של הנתבעת בהודעה שתנתן חודש מראש, מהו סיום תקופת האחריות. פרשנות תעודה נגד המנסח: 24. אף אילו היה מקום לטענה שתניות תעודת האחריות , ניתנות לכמה פרשנויות, ושאחת מהן היא פרשנות הנתבעת המחילה את משך הזמן שנזכר בסעיף 3(ג) הדן בשירותי האחזקה בתשלום, על תקופת האחריות, למרות ההפניה לחזית התעודה בסעיף 1(א) לתעודה ולמרות סעיף 3(ב) , ואף אם היה מקום לראות בפרשנות זו של הנתבעת כפרשנות סבירה, פרשנות התובע המעוגנת בסעיפים 1(א) ו3(ב) , סבירה לא פחות. 25. את הסיכון, לכפל משמעות של תניות, ראוי להטיל על הנסח, העוסק, שהכתיב אותן ויש להניח שאף בעזרת פרקליט מיומן. למקרה זה רלבנטי כלל הפירוש נגד המנסח. כלל זה אמנם לא עוגן במפורש בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973, אך הופעל גם אחריו, בפסיקה וראה למשל כב' השופט ברק ברע"א 97 / 1185 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען נב (4) 145, עמוד 160 (6.9.1998) שלפיו :"ביסוד חזקה זו עומדת שליטתו של אחד הצדדים על תוכן החוזה האחיד. בחוזה כזה, כך יש להניח, הצד בעל השליטה דאג להיטיב עם האינטרסים שלו עצמו. אין זה ראוי להעניק לו זכויות נוספות בדרך פרשנית. בעל השליטה הוא גם לרוב במצב הטוב ביותר לדעת על דבר חוסר הוודאות של הטקסט ולדאוג לאינטרסים של עצמו בעתיד, בדרך של תיקון החוזה "וכן, בעא 01 / 9609 מול הים (1978) בע"מ (לשעבר מרכז אום רשרש בע"מ) נ' יוסף שגב פ"ד נח (4) 106, עמוד 141-143(28.3.2004) וראה כב' השופט רובינשטיין בע"א 03 / 898 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גניה חזן פ"ד נט (3) 266, עמוד 278 (8.11.2004) שלפיו: "שעה שלשון המסמך ברורה ומפורשת ונוסחה על ידי אנשי המקצוע של הבנק. מקום מרכזי בהכרעת המחלוקת הפרשנית יש ליתן לעובדה שהבנק הוא שניסח את המסמך, ואנשיו שלטו בתוכנו במידה רבה." ראה גם מפי כב' השופטת בן פורת בע"א 85 / 191 מדינת ישראל נ' חברת נוה שוסטר בע"מ מב (1) 573, עמוד 580-581 (30.3.88) ומפי השופט ד . לוין ברע"א 93 / 5095 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח [פדאור (לא פורסם) 95 (1) 745], עמוד 8 ((13.4.95). אגב, לפעמים העוסק הוא צד המיוצג על ידי עורך דין, ואף העובדה שחוזה הוכן ונוסח בידי יועצו המשפטי של צד תגרום להפעלת הכלל. 26. אגב, יש המעדיפים הפעלת הכלל , נוכח הצדקותיו בפרט בחוזים צרכניים, ראה סיני דויטש דיני החוזים הצרכניים מול דיני החוזים המסחריים תש"ס, [עיוני משפט כג 135], עמוד 181 שסבור שבהקשר של החוזה הצרכני משתלבת החלתו גם עם גישת פרופסור שלו. וישנה גישה הקוראת לכלל פרשנות לטובת הצרכן א.דויטש מעמד הצרכן במשפט (נבו הוצאה לאור)2002, 447. תקופת אחריות ארוכה משנה לטלביזיות אחרות: 27. בפרשנות שלפיה תקופת האחריות חורגת משנה תומכות ראיות נוספות חיצוניות לחוזה שהן חלק מהמציאות העובדתית שבמסגרתה נחתם החוזה. אין מחלוקת שיש מכשירי טלוויזיה הזוכים לתקופת אחריות של שנתיים או שלש שנים. (עדות התובע עמוד 1 שורות 4-5 לפרוטוקול) על עדות זאת למעשה לא הייה עוררין וראה עדות נציגת הנתבעת עמוד 1 שורה 18: "יש טלוויזיות של שנתיים או שלש שנים אחריות". נסיבות אלו נחזות כרלבנטיות להתנהגות התובע שציפה שנוכח היעדר הודעת תפוגה עדיין קיימת אחריות. 28. נציגת הנתבעת לא הציגה ולו תעודה אחת, של מכשיר זהה, המתייחס דווקא לתקופת אחריות של שנה. הימנעות זאת מהבאת ראיה שבהישג ידה ורלבנטית, תומכת לכאורה בפרשנות התובע. 29. בקיום תקופת אחריות ארוכה יותר יש אינדיקציה לכך שציפיית התובע למשמעות זאת של התעודה הייתה ציפייה סבירה, המסבירה את הסתמכותו על סעיף 3(ב). 30. פרשנות התובע אינה חורגת מההיגיון המסחרי . 31. בחינת נסיבותיו החיצוניות של החוזה, ככל שהוארו באמצעות הראיות וטיעוני הצדדים, מובילה למסקנה המתיישבת אף היא עם המסקנות בחינתו הפנימית של החוזה. דחיית טענת אחריות ללא גבול: 32. הנני דוחה את טענת הנתבעת נגד פרשנות התובע שלפיה משמעות טענתו היא קיום אחריות ללא גבול. הואיל ולפי טענת התובע, במצב שבו לא נרשמה תקופה בכתב יד, לא זאת בלבד שהאחריות מוגבלת אלא שבכוחה של הנתבעת להודיע מתי היא מסתיימת אך זאת בהודעה התפוגה של לפחות חודש מראש בדיוק כפי שנרשם בתעודת האחריות שמסרה לידיו בסייג לפיו תקופת האחריות לא תוכל להיות קצרה משנה. סייג זה נובע מסעיף 1 לתקנות האחריות והשירות. 33. אגב, גם אלמלא הייתה הגבלה בהודעת התפוגה קיים גבול של סבירות לתוספת הזמן לתקופת האחריות המינימאלית אך גם מבחינה זאת, טענת התובע לקיום אחריות כעבור כשנה וכתשעה חודשים לטלוויזיה הנדונה לא נראתה כמשוללת יסוד. יתכן שניתן להקיש במקרה כזה מסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973: שלפיו "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". וזהו נוסח דומה לניסוח הודעת התפוגה וגם מבחינה זאת פרשנות התובע סבירה ובסעיף 41 הנ"ל, נעשה שימוש הן להשלמת פרט לחוזה והן בענין הנוגע לביצועו וראה כב' השופטת בן פורת בע"א 87 / 10 יוסף איברהים ג'דיר נ' ג'אבר בן עלי שופאניה מא (2) 553, עמוד 559(25.5.87) שנעזרה בסעיף זה לצורך קביעת זמן לעניין קיום ההסכם ובמסירת החזקה. בגדר מבחן הסבירות יש מקום לקחת בחשבון את התקופה שבתקנות האחריות כפרמטר, אך היא אינה מכרעת הואיל וכאמור נותר פתח להתנאה לטובת הצרכן בסעיף ובמקרה דנן ובאופן קונקרטי מדובר בחוזה שכלל במפורש אפשרות להתנאה. דווקא העובדה שמדובר ברובריקה למילוי תקופה מראש, היא הנותנת שתקופת האחריות היא לאו דווקא לשנה. סיכומה של נקודה זאת: 34. מהאמור לעיל עולה שבמקרה דנן, בחזית התעודה לא נכתבה במפורש תקופה אך נכתב הסדר שלפיו התחייבה הנתבעת להודיע לתובע בכתב חודש ימים לפני תום תקופת האחריות על פקיעת תוקף התעודה ושהסדר זה תקף ומחייב. (זאת בסעיף 3(ב) לתעודת האחריות). 35. יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה משלא צוינה במפורש תקופת האחריות המדובר בהכרח בתקופה של 12 חודשים. נוסח התעודה המפנה לרישום בכתב יד של מועד, מראה שהתקופה אינה בהכרח אחידה, ושנקודת המוצא היא שאפשר להאריך אותה .הן אין להניח שהנתבעת לא התכוונה ,בניגוד לדין, לקצר את תקופת האחריות המינימאלית לפי התקנות . התרופת עקב הפרת ההסכם למתן אחריות: 36. על התובעים להוכיח לא רק את האחריות אלא גם הנזק ואת שיעורו. לעניין זה לא די בהעלאת טענה בעלמא בדבר זכאות לפיצויים בשיעור של 10,000 ₪. 37. אמנם, לא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת לשווי הנזק הממוני שנטען. הוצגה רק הצעת המחיר של הנתבעת לפיה עלות התיקון היא 2,010 ₪. הוכחה זכאות לתיקון הטלוויזיה, בלא תוספת תשלום שזוהי מהותה של האחריות. מכאן שנתן צו לתיקונה, ללא תשלום, בשים לב לסמכותי מכוח סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד -1984. מובן שהתיקון ובכלל זאת רמת התיקון צריכה להיות בהתאם לתקנות האחריות והשירות, שאין להתנות עליהן אלא לטובת הצרכן. אם לא ניתן לתקן ברמה המשיבה את המוצר "למצבו בו היה אלמלא הקלקול" יש לתת טלוויזיה חדשה מסוג ואיכות דומים, או להשיב לתובע את מלוא התמורה ששולמה. 38. משהופר חוזה אף קמה הסמכות לפסוק פיצוי נזק לא ממוני על-פי סעיף 13 לחוק החוזים תרופות שקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". בנסיבות הענין הנני פוסק סך של 600 ₪ כפצוי תרופתי ראוי בנסיבות העניין, בשים לב למשך התקופה שבה נמנעה הנתבעת מלתקן את הטלוויזיה. משמדובר בתיקון של טלוויזיה צריך גם הגורם האחראי לפי תעודת האחריות, להביא בחשבון שעיקר התועלת ממנה אינה רכושית ומשזו נפגעת ולפרק זמן ממשי יש מקום לפיצוי על נזק לא רכושי. מסמכיםתעודת אחריות / תקופת אחריות