תקלות במכונית חדשה

להלן פסק דין בנושא תקלות במכונית חדשה: פסק דין עניינו של פס"ד זה, בתובענה שהגיש התובע נגד הנתבעת, בגין ליקויים שהתגלו ברכב החדש אותו רכש מהנתבעת. התובע הינו תושב ירושלים שהחליט לרכוש רכב, ולשם כך פנה לסוכנות פורד שבעיר (להלן: "התובע"). הנתבעת הינה יבואנית ומשווקת בלעדית של רכבי פורד בארץ (להלן: "הנתבעת"), וביום 2.7.02 התבצעה עסקה לפיה רכש התובע מהנתבעת רכב מסוג פורד פוקוס נפח 2000 (להלן: "הרכב"). עד ליום 14.7.02 שילם התובע את מלוא התמורה בגין הרכב, וביום 19.7.02 קיבל אותו לחזקתו. עוד באותו יום, דהיינו ביום ראשון בו קיבל את הרכב, חש התובע ברעידות מכיוון המנוע של הרכב, ומאחר וזה היה יום שישי בשבוע, הוא חיכה עד ליום א' ואז הוסבר לו במוסך הנתבעת, כי מדובר בתקלות אופייניות לרכב חדש ולהערכתם התופעות תעלמנה כשיסיים הרצה של 1,000 ק"מ. הבעיות לא הסתדרו גם כשסיים את ההרצה. הרכב כבה מפעם לפעם והרעידות המשיכו. לפיכך פנה התובע לנתבעת ובתחילה נאמר לו, כי להערכתה, התופעה נובעת מכך שהדלק בארץ אינו מתאים והוא זומן לעדכון תוכנה במוסך החברה. עדכון התוכנה לא הועיל גם הוא, הבעיות נמשכו ונאמר לתובע, כי עליו להמתין עד שיגיע מומחה מגרמניה עם תוכנה מתאימה חדשה. התוכנה החדשה אכן הגיעה והותקנה, אך לטענת התובע, גם לאחר התקנתה נמשכו הבעיות והרכב כבה. אפילו במהלך בדיקה שביצע שמאי שמונה מטעם ביהמ"ש ובדיקה שביצע קודם לכן מומחה מטעם הנתבעת, כבה הרכב והתגלו רעידות בהתחלת ההנעה. הנתבעת כפרה בטענות התובע וטענה, כי תביעתו חורגת מכל פרופורציה שכן מדובר בסה"כ ברעד שהתגלה רק בהתנעת הבוקר ושגרמה לרעד במשך דקה או חצי דקה, ולאחר מכן הכול היה תקין. לטענת הנתבעת משהותקנה התוכנה החדשה, נפתרה הבעיה לחלוטין וחזרה על עצמה פעם אחת, כנראה בעקבות טיפול שנעשה ומישהו נגע בתוכנה ושינה אותה בחזרה, ולכן בעת שבדק המומחה מטעם הנתבעת את הרכב בהתנעת בוקר, הוא כבה. מומחה הנתבעת היה נכון לתקן את התקלה מיידית ולשנות את התוכנה בחזרה, אלא שהתובע לא הסכים, מאחר ואיבד את האמון בנתבעת. הסתבר כי התופעה הנ"ל התגלתה במספר קטן של כלי רכב מסוג זה, כולם לטענת הנתבעת תוקנו (למעט תובעת אחת, שלה הוחלף הרכב) ומרגע שהותקנה התוכנה החדשה, נעלמה התופעה גם אצל אותו מספר מועט של בעלים שהתלוננו קודם לכן על תופעה לפיה, נכבה הרכב בשעת התנעת הבוקר. מומחה מטעם ביהמ"ש, מר שפי שמעון שבדק את הרכב בשני מועדים שונים (להלן: "מר שפי"), הגיע למסקנה, כי התופעה הינה תופעה של רעידות מנוע קלילות שאין בהן משום גרימת נזקים, מיידית לפעולת המנוע, אך להערכתו במהלך התבלותו של המנוע, עלולה תקלה זו להחריף ועשויה להרתיע קונים פוטנציאליים, ובלאו הכי להוריד מערכו של הרכב. המומחה מר שפי קובע גם, כי הוא מבין לחששותיו של התובע, לרעידות של המנוע בבקרים כאשר בעיה זו אינה נפתרת. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ושמעתי את עדותו של התובע, וכן את עדותו של עד ההגנה, מר שי שוורצמן, שהינו סגן מנהל טכני של הנתבעת ואחראי על מוסכי הרשת וההדרכות המועברות במוסכי הרשת, והינו גם הגורם המקשר בין היצרן לבין החברה (שבהכשרתו הינו הנדסאי רכב) (להלן: "שוורצמן"). בסופו של הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, הרכב יוחזר לנתבעת ותמורתו תשולם לתובע בהתאם למחיר המחירון של לוי יצחק על כל רכיביו. בעניין הפיצוי הנוסף המגיע לתובע, אם בכלל, הוסכם כי כל אחד מהצדדים יסכם וביהמ"ש יפסוק בפשרה ובהתאם לסעיף 79 א'. הצדדים סיכמו בפני בע"פ בדיון שהתקיים ביום 22.1.06, וכאמור נותר איפה להכריע בפשרה, בשאלת הפיצוי לו זכאי התובע אם בכלל. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת סיכומיהם, אני סבור, כי לתובע מגיע פיצוי. התובע הינו בחור צעיר בגילו, רכש במיטב כספו רכב חדש, ורכישה כזו כרוכה בד"כ מטבע הדברים, במאמצים לא קטנים. אין ספק, כי מי שרוכש רכב חדש ונתקל כבר ביום הראשון בתופעות של רעידות ורכב שנכבה, ותופעות אלה אינן חולפות, הרי שתחושות אלו גורמות לו לחוסר שביעות רצון, המלווה אותו בדרך כלל מאותו מועד ואילך, והרכב שהיה אמור להיות רכב מהנה, הופך לעיתים לרכב מענה. צרכן מן השורה, כשהוא רוכש רכב חדש, וזה בדרך כלל יתרונו של רכב חדש, מצפה כי יעשה שימוש ברכב החדש מבלי שיתקל בבעיות ומבלי שיצטרך לפקוד מוסכים ולבצע תיקונים, אלא אותם טיפולים שוטפים הנחוצים לצורך אחזקתו של רכב חדש. בענייננו, הנתבעת ניסתה להתגבר על התקלה ולתקן אותה, אלא שהדבר לא עלה בידה והתיקון לא צלח. בשלב מסוים התובע איבד את אמונו בנתבעת, ולא היה מוכן לאפשר לה לשוב ולתקן את התקלה, למרות שלפי עדותו של מר שוורצמן, עדות שלא נסתרה, הוא היה יכול לתקן את התקלה באופן מיידי, ע"י שינוי קטן שהיה עושה בתוכנה, באותו מעמד בו גילה את אותה תקלה, כשהרכב נבחן על ידו. הנתבעת סבורה ומאמינה, וטוענת בתוקף, כי להערכתה, מרגע שהותקנה התוכנה החדשה בנובמבר 2002, לא היתה כל בעיה ברכב והמניע האמיתי להגשת התובענה ע"י התובע היתה כתבה שהוא ראה בעיתון, כשבעלת רכב דומה הגישה גם היא תביעה כנגד החברה בגין אותן תופעות. כתבה זו, היתה המניע והתמריץ עבורו להגיש את התובענה שבפני, למרות שהבעיה כבר נפתרה מבחינתם בנובמבר 2002 כשהותקנה התוכנה החדשה, שאז גם נפתרה הבעיה לכל שאר בעלי אותו סוג של רכב, בהם התגלתה אותה תקלה, וההתגברות עליה היתה באמצעות התקנת אותה תוכנה חדשה. טענות אלה של הנתבעת אינן מתיישבות עם העובדה, כי גם המומחה מטעם הנתבעת מר שוורצמן, שבדק את הרכב שנתיים לאחר מכן ב- 9.11.04, הבחין כי בהתנעת הבוקר אכן הבעיה עדיין קיימת, וגם השמאי מטעם ביהמ"ש, מר שפי שבדק את הרכב ביום 18.2.05, הבחין בתופעות של רעידות בעת התנעה בבוקר, שחלפו לאחר זמן קצר. כאמור, הצדדים הגיעו להסדר דיוני, וכך נפתרה למעשה המחלוקת בשאלת הנזק בגין ירידת הערך והנזקים שנגרמו לתובע עקב אחזקת הרכב בעתיד, והשאלה שנותרה להכרעה, הינה שאלת גובה הפיצוי וההוצאות להן זכאי התובע בנסיבות אלו. מחד, עומד בפני צרכן שקנה רכב חדש ואין ספק, כי נגרמה לו עוגמת נפש כשנתקל באותן תקלות, שאולי פחתו עם התקנת התוכנה החדשה, אך לא נעלמו. בנסיבות אלו, ברור כי התובע, שנאלץ לפקוד מוסכים ולקיים דיונים עם הנתבעת, זכאי לפיצוי מהנתבעת בקשר להוצאות שנגרמו לו, אלא שמאידך, איני סבור כי זה המקרה בו מדובר בספק או בחברה, המתעלמת מפניות הלקוח ודוחה אותו בטענות לך ושוב. הנתבעת עשתה להערכתי מאמצים לא קטנים כדי לפתור את הבעיה ולרצות את התובע, אך הדבר לא עלה בידה שכן, מדובר בתקלה שארעה לא רק ברכבו של התובע, אלא במספר רכבים נוספים מאותו דגם. תהא הסיבה לתקלה אשר תהא, הצרכן אינו צריך לסבול מתקלה המתגלית ברכב חדש אותו רכש במיטב כספו, ושיבואן הרכב אינו מצליח להתגבר על אותה תקלה תוך זמן סביר. כאמור, בשלב מסוים, סירב התובע לביצוע התיקון, ואני סבור, כי עובדה זו לכשעצמה, מצביעה על כך כי יתכן ובאותו השלב שלאחר התקנת התוכנה החדשה, הבעיה לא הייתה כה גדולה כפי שהתובע ניסה ל"צייר" בפני שכן, איני סבור כי אם היה מדובר בתופעה קשה, התובע היה ממשיך לנסוע עם הרכב, ולא מאפשר ונענה לנכונות הנתבעת לנסות לחזור ולתקנו, בייחוד כאשר להערכתה מדובר בתיקון קל ערך, שלא יארך זמן רב, ובגינו ייעלמו גם כל התקלות החדשות שנתגלו לאחר התקנת התוכנה החדשה, כפי שנעלמו הרכבים אחרים מאותו סוג. יש לזכור, כי למעט מקרה אחד ויחיד (בכל התקופה בה החזיק התובע ברכב - במשך כ-3.5 שנים) התופעה האמורה אינה מתרחשת במהלך נסיעה אלא אך ורק במהלך התנעת הבוקר שלאחריה היא חולפת ונעלמת. תופעה כזו, גם אם אינה מטרידה ואינה מסוכנת, היא אינה צריכה להתרחש ברכב חדש ובסופו של יום, התרצתה הנתבעת והסכימה לרכוש את הרכב בחזרה במחיר המחירון, ויש לראות נכונות זו בחיוב ויש לזקופה לטובת הנתבעת שנהגה, בהיבט הצרכני, בדרך הנאותה והנכונה בה צריך לנהוג יבואן כלי רכב ביחסיו עם רוכש הרכב, כאשר מתגלית תקלה שלא נפתרה לאחר מספר רב של ניסיונות, ולתחושת רוכש הרכב, גם אינה ברת פתרון. כאמור, "בסופו של יום", לאחר שנשמעו העדויות, הסמיכו אותי הצדדים לפסוק בפשרה. פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום (דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני פד"י נ (4) 661 , פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג. פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, הינו להחיש לסיים בהקדם האפשרי את הסכסוך מצד אחד ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט בייחוד כשמדובר כמו בענייננו ביחסי צרכן וספק וביחסי רוכש רכב ויבואן. בית המשפט הדן ומכריע בדרך הפשרה, שוקל שיקוליו גם על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך בצד זאת, אין ביהמ"ש מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך לפי הדין), גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים, חברתיים וצרכניים, המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק. כאמור, גם בפסק דין בדרך הפשרה, שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך ביהמ"ש לשנות את סדר העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו , ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעיניו" (הציטוט והעקרונות המפורטים לעיל, נקבעו בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337). לאור כל האמור לעיל, לאחר שלקחתי בחשבון את טיעוני הצדדים, את העובדות שהובאו בפני וגם את העובדה, כי הנתבעת הסכימה מרצונה לרכוש את הרכב במחיר המחירון, כאמור בהסדר הדיוני, ואת העובדה כי בהסכמתה זו צפויה הנתבעת להפסיד את עלויות העברת הרכב לטרייד-אין (לטענתה בהפסד של 12%) והתובע מאידך, מקבל את מחיר המחירון המלא, ומאידך לקחתי בחשבון את הטרדה וההוצאות שהוציא התובע, והריני קובע כדלקמן: א. בתוך לא יאוחר מאשר 21, יום יוחזר הרכב לנתבעת והנתבעת תשלם לתובע את מחירו בהתאם למחיר המחירון של לוי יצחק על כל רכיביו. ב. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי סופי ומוחלט בגין כל טענותיו, דרישותיו והוצאותיו בסך של 4,000 ₪. ג. בנוסף לאמור תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ + מע"מ. ד. מעבר לאמור כל צד ישא בהוצאותיו. ה. התשלום בגין רכישת הרכב והסכומים הקבועים בסעיפים ב' ו-ג' לעיל, ישולמו בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רכב